עבודת עבודה חלק א· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
זרה · דף יח.
גמרא אמר לו רבי מה אני לעוה"ב א"ל כלום מעשה בא לידך הנה מה ששייך שאלה זו עתה דוקא ולא קודם וגם מה זו שאלה מה אכי לעוה"ב חדא דכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב האם שכר עוה"ב ביד ר' יוסי תלוי הלא זה ביד ה' ודוחק לומר ששאלו אם יודע כן ברוה"ק דא"כ מה זו תשובה ששאלו כלום מעשה בא לידך ואם לא דרך רוה"ק שאלו מה זו שאלה והרי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב ומניין אפשר לו לידע אם יש לו חלק לעוה"ב גם מה זו ששאל כלום מעשה בא לידך למה עזב כל התורה והמצות שעסק וביקש ממנו איזה מעשה חדש אך כראה הכונה בעז"ה על נכון ויובן בזה מה דמרגלא בפומא דאינשי דמאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעוה"ב ולא נודע מקומו אי' ונראה שמכאן יהיה מקור הדבר והוא דהנה הפוסקים נחלקו בהני דקיי"ל יעבור ואל יהרג אם רשאי להיות מחמיר על עצמו ולמסור להריגה או לא ונראה שמכאן יהי' מוכרח כהסוברים דאסור להחמיר על עצמו וליהרג ולכך זה יהי' שאלתו דהנה הגזרה הי' שמי שיעשה כן יהרג ור"ח לא חשש על כך ומסר נפשו על הדבר ורבי יוסי בן קסמא כעס עליו כיון שמדינא הוי זה בכלל יעבור ואל יהרג לא הוי ליה לסכן נפשו להריגה ולכך אמר תמה אני אם לא ישרופו אותך ואת הספר תורה באש ולכך שאל לו ר"ח הדין כיון שהוא מחמיר על עצמו ומוסר נפשו להריגה מה אני לעוה"ב אולי אפשר דינו כמאבד עצמו לדעת דאין לו חלק עוה"ב או אפשר דבכה"ג דמכוין לשם שמים אין דינו כמאבד עצמו לדעת ולזה השיב לו כך דהנה חזינן שמאבד עצמו לדעת אין לו חלק עו"ה ובממון לא מצינו כה"ג שיהי' מאבד כל ממונו עברה ואין לומר דשאני נפש שחמור מממון דאכתי אם בנפש יש עברה גדולה כמאבד לדעת ראוי להיות עכ"פ בממון עברה קטנה אם מוותר כל ממונו לאחר וזה לא שמענו רק באושא התקינו דהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש אבל מדינא לא שמענו שיהי' בזה עברה אך שורש החילוק הוי כך דבממון הוי עיקר צרכו לטובת האדם ולכך בשלו רשאי לוותר אם רצה למעט בהנאתו אבל נפש האדם נברא לשמש אותו ית' כמ"ש בן עזאי בקידושין אני נבראתי לשמש את קוני ולכך איך רשאי לוותר בעבדות המקום אם ממית נפשו מתבטל מעבדות השם ומעבדות השם אינו רשאי לוותר וא"כ א"ש דהנה דרכיו ית' לדון את האדם כפי הנהגתו בינו לבין עצמו וכמ"ש בריב"ל שאמר הקב"ה אם אתשיל אשבועתא לתשיל נמי אהא ייע"ש כן ה"נ הוי כן אם האדם הוי דרכו לוותר בממונו ולהחמיר על נפשו לעשות רצונו ית' מותר נמי להחמיר על עצמו במה ששייך לו ית' ומותר להחמיר על עצמו למסור את נפשו אבל אם בממונו לא הי' דרכו לוותר בשביל קיום התורה שוב אין רשאי לוותר כעת במה שנוגע לו ית' ואינו רשאי למסור נפשו על הדבר ולכך אמר לו כלום מעשה בא לידך ונדע איך הנהגת בינך לבין עצמך ולכך אמר לו מעות פורים וכו' ופרש"י וותרן בממונך היית א"כ מוכח דגם בממונו השייך לו הי' מחמיר על נפשו למען קיום התורה א"ל א"כ מחלקך יהי' חלקי דלפ"ז אתה רשאי למסור נפשך לקידוש השם ולכך בזה מחלקך הי' חלקי ומגורלך יהי גורלי דבזה תקבל עוד שכר על מה שאתה חוסר נפשך וזה כוונה אמיתית בעז"ה במאמר הזה:
מה שנשמט כאן תמצא בסוף הספר) גמ':