אור ברסלב

עבודת עבודה חלק א· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

זרה · דף י:

דף י.

בכל יומא הוי מייתי תרי עבדי הנה בספר ת"ח הקשה דלמה לקח שנים וא"ל כמו גבי אברהם שנאמר ויקח את שני נעריו דא"כ בחזרתו האיך הלך רק עם א' ייע"ש שנדחק בדבר ולפע"ד לק"מ כיון שאחז"ל דאין אדם חשוב רשאי לצאת לדרך עד שיהי' שני נעריו עמו ולמדו מאברהם ומבלעם וא"כ משמע באינו חשוב א"צ שנים עמו וא"כ בשלמא כשהלך אנטנוניס מביתו שהי' שם מלך הוי לי' תורת אדם חשוב דנגדם הוי אדם חשוב לכך הוצרך שני נעריו עמו אבל כשהלך מבית רבו ששימש את רבי ועשה עצמו כהדיוט לפניו וכנגד רבי הוי דומה כהדיוט לכך כשיצא ממנו התנהג עצמו כהדיוט לכך די לו באחד וא"ש או י"ל הכונה דהן אמת שחז"ל אמרו בפ"ק דפסחים ששליח מצוה עדיף בהליכתן מחזירתן ייע"ש דמוכח כן אך נראה דהיינו בישראל כיון דבישראל המחשבה טובה הקב"ה. מצרף למעשה א"כ בזה עדיפי שלוחי מצוה בהליכתן מחזירתן כיון דהמחשבה להם כמעשה א"כ הזכות נחשב להם כאלו כבר קיימוהו ומ"מ עדיין לא גמרוהו ומוכנין לעשותן והוי באלו עוסקין כעת בשעת מעשה במצוה לכך עדיפי מחזרתן שכבר גמרו המצוה ולא נחשבו עסקו במצות עוד אבל בנכרי כיון דאמרינן בש"ס דבנכרי אין הקב"ה מצרף למעשה א"כ בהליכתן אין בידם כלום עדיין אבל אם עשו כבר המצוה המצוה מגין עליהם לכך בנכרי עדיפי חזרתן מהליכתן וא"כ אנטנוניס שהי' נכרי בהליכתו לרבו לא הוי לו זכות המצוה והתורה לכך הוצרך לשמירה יתירה ולקח שני נעריו עמו אבל אח"כ כשלמד ושימש את רבי כבר הי' לו זכות זה בידו לכך די לו בשמירה פחותה ודי לו באחד וא"ש גם י"ל כיון שאמרו חז"ל למה נמשלו אהלים לנחלים מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה כך בהכ"נ ובתמ"ד האדם נכנס מלא עונות ויוצא מלא זכיות א"כ ה"נ טרם שהי' אנטנוניס בבית רבי הי' חושש מעונות שבידו לכך הוצרך לשמירה יתירה אבל כיון שהי' בבית רבי ויצא מלא זכיות לכך די לו בשמירה פחותה וא"ש:

גמרא כשמת אנטנוניס אמר רבי נתפרדה החבילה הנה טעם אמרו כן נראה כיון שהם הי' אוהבים זה לזה והי' נפשם קשורה זה בזה כפרש"י והנה דרך האוהבים להיות נפשם קשורה בעולם הזה ובעוה"ב כמ"ש בדוד ויהונתן הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו וא"כ לולי אמירת רבי הי' קשר אהבתו עם אנטנוניס גם לעולם הבא אך הנה השל"ה כתב כתב דאין לומר בהזכרת נשמות תחת כנפי שכינה דנשמת ישראל המה למעלה מכנפי שכינה רק נפש הגר הוא תחת כנפי שכינה כמ"ש ברות אשר באת לחסות תחת כנפיו ונשמת ישראל ונשמת הגרים אינן במקום אחד כי זה למעלה מכנפי שכינה וזה למטה ייע"ש וא"כ חשב רבי כיון שנפשו קשורה בנפשו בחיים יהי' גם אחר מיתה כן ויהי' נפש אנטונינוס משכו למטה לתחת כנפי השכינה לכך אמר רבי נתפרדה החבילה והותר הקשר והועיל באמירה זו שמעתה יהי' כל אחד כפי שרשו זה למעלה מכנפי שכינה וזה למטה מכנפי שכינה וא"ש וזה נרמז ברות באמרה כי המות יפריד ביני ובינך כי בעוה"ז הגר וישראל יחד שוין אבל אחר המות יהי' פירוד ואינו כשני אוהבי ישראל:

בתוס' ד"ה שדר לי' כוסברתא וכו' לולי דברי קדשם הי' נראה לפרש בע"א עפ"י מ"ש התוס' לקמן דאנטונינוס מל א"ע והנה המילה נקרא תכריתה כמ"ש ותקח צפורה צור ותכרת את ערלת בנה ובמדרש חיי שרה בפסוק ויוסף אברהם ויקח אשה זו"ל אם יכרת ועוד יחליף אם אמר לו כרות הברית ייע"ש ולפ"ז הנה מה שנצטער אנטונינוס על זכות בתו ומה שצוה רבי להרגה היינו מכח דע"י זנות את אבי' היא מחללת כמ"ש בבת כהן ומדפוסלה חת אבי' מכהונה מוכח שנותנת בו פגם וא"כ בודאי יש בו פגם בנפשו בעוה"ב ולכך נצטער אנטונינוס בזה שזכתה בתו ותתן בו דופי ופגם ולכך שלח ליה רבי כוס ברתא והיינו לפי מה שסבר שאנטונינוס לא מתגייר ויהי' לו זרעו מתייחס אחריו ותתן בו פגם לכך שלח לו כוסברתא אבל אנטונינוס שלח לו שדעתו למול וזה ששלח לו כרתי שהיינו שיכרות הברית וימול עצמו א"ם לא תתייחס בתו אחריו ולא תתן בו דופי לכך שלח לו רבי מעתה חסא שיחוס עלה כיון שאין הדבר נוגע לו או י"ל לפי פירש"י הכונה להיפך שרש"י יהיה סובר לא נמול ולכך י"ל רבי סבר שימול א"ע ובלא"ה לא יהי' לזרעו יחוס אחריו כיון שגר כקטן שנולד דמי לכך שלח לו כוסברתא אבל אנטונינוס שלח כרתי שיכרות זרעו שאין דעתו להתגייר ויש לזרעו יחוס אחריו וא"כ יכרות זרעו ולכך שלח לו רבי דא"כ אם אין דעתו להתגייר ויש לזרעו יחוס אחריו מעתה יחוס עלה וא"ש ודו"ק או י"ל דהנה חז"ל אמרו בפסוק קול דמי אחיך צועקי' אלי דהיינו דמו ודם זרעיותיו וכן אמרו בפ' שמות בפסוק ויפן כה וכה שראה שאין זרע כשר יוצא ממנו מוכח מזה דההורג איש ראוי לו להביט גם בזרעו הבא אחריו אם יהי' ממנו זרע כשר ולכך י"ל רבי סבר תחילה שהבת הזו אינה ראוי' להוליד עוד ואינה בת בנים א"כ לא שייך לחוס על זרעה היוצא ממנה רק עלי' לבד לכך שלח לו כוסברתא אבל אנטונינוס שלח לו כרתי דיכרת בזה זרעה העתידין לצאת ממנה והם לא חטאו לכך שלח לו לו רבי חסח דמעתה יחוס עלה בזכות תולדותי' וא"ש:

בתוס' ד"ה חד קטיל אבבא דבי רבי וכו' וי"ל שהי' ירא פן יודיעו אל השרים ואמרינן אם בא להורגך השכם להורגו הנה לכאורה אין ראייתם מוכרחת דהתם כבר בא להורגו לכך השכם להורגו אך כאן אם לא יקרא להם עמו לא ידעו הדבר ולא יבואו להרגו רק הוא קירא אותם עמו ויודע שעי"כ יומשך להם הדיבה מי הותר לו לקחתם ע"ד שיהרגם כיון שב"נ מוזהר על ש"ד וכעת אין מחויבין הריגה עדיין ונראה דמזה מוכח מה שהביא הר"ן במס' שבת פרק ר' אליעזר דמילה שני דעות באם נשפך החמין שאחר המילה אם מותר לו למול כיון דיש סוברים שמותר לו למול דהשתא בהיתר הוא מל ואח"כ שיצטרך לחמין פ"נ הוא שדוחה שבת ויש ס"ל בהיפך כיון דסוף סוף יודע השתא שסופו לבא לידי חילול שבת מכח זה והשתא ליכא פ"נ ומילה אינו דוחה שבת אסור לו למול ייע"ש ועיימ"ש בזה בהרבה מקומות ולכך מן התוס' הללו הי' מוכח דס"ל דבתר השתא אזלינן ולא משגיחינן מה שנמשך מזה אח"כ ולכך ה"נ עד כה מותר לו לקראם כיון דהשתא אינו הורגם ואח"כ כשהולכין עמו אז פיקוח נפש שלו המתיר להרגם ומוכרח דבתר השתא אזלינן ולא משגחינן בתר מה שיהי' בסוף וזה ראי' ברורה לפע"ד מן התוס' כדעת המתירין מיהו לאידך תירוצא שכתבו התוספות אין ראי' מזה והנה בעיקר קושייתם הי' נראה שהרגן אנטונינוס ולא בידים וע"כ לא נאסר לבני כח הריגה רק בידים כמו שכתב שופך דם האדם באדם דמו ישפך אבל אם יכה בגרמא בעלמא שוב בישראל אין חייבין מיתה על כך ואינו רק איסורא בעלמא אם כן היינו דוקא בישראל שמצווין על השבת נפשו לכך מכל שכן לאבדו דאסור אפילו ע"י גרמא בעלמא אבל בנכרי דלא מעלין ואין חיוב להצילו וקיי"ל אם נפל לבור מותר ליטול הסולם ממנו בזה גם ע"י שם ואמירה מותר להרגו ובזה א"ש מ"ש במדרש יתרו שרבנן אמרו בשם המפורש הרגו שנאמר הלהרגני אתה אומר והיינו דהוי קשה לרבנן איך הרגו משה ועבר על ש"ד ולכך באמת יש שם תחילה שעיין בדינו וראה שחייב מיתה אך רבנן לא ניחא להו בזה לכך מפרשי שבשם המפורש הרגו ובזה ליכא איסור ס"ד וכן מצינו בחכמי הש"ס שאמרו יהיב בי' עיני' ועשאו גל של עצמות ואיך עברו על שפיכות דמים ובע"כ דכה"ג ליכא איסורא והנה מה שהתוס' לא מתרצין כן היינו דלא משמע להו שיהי' אנטונינוס ככרי שלא נמול יודע בשם המפורש ויהי' בידו להמיתו ברוח פיו וכמ"ש במדרש תנחומא משפטים שאפילו אם יקיים כל התורה כולה כל זמן שלא נמול אין יכול ללמוד תורה שנאמר לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום ואיך אפשר שיהי' בידו שמות הקדושים ברוח פיו ימית רשע לכך הוכרחו לתרץ בע"א ובהיות כן י"ל דברי התוס' שאח"ז בד"ה א"ל א"כ לימא לי' להאי דקאי אבבא וכו' במדרש יש חלב מטמא ויש חלב מטהר וכו' והוא תמי' שאין לו המשך לחיבור כלל אל הקודם ואם כוונתם רק להודיע מהות אנטונינוס הו"ל לציין כן לעיל ולא כאן אך לפמ"ש י"ל דהנה שני מיתות יש דיש מיתה הבאה בדרך הטבע כמיתת כל אדם או הריגה בידים ויש מיתה רוחניות ע"י שם המפורש ולתינת עינו בו וכנגדן יש שני עניני תחיית המתים דלהחיות המת שמת בטבע או נהרג זה קשה מאוד וצריך זכות רב כי זה מענין תחיית המתים דלא נמסר לשליח רק בידו ית' הוא לבדו ויש תחי' שנית למי שמת ברוחניות ע"י שם המפורש או נתן עיניו בו כיון דלא מת בטבע ע"י מלאך המות אין תחייתו מענין תחיית המתים רק מי שהוא צדיק ויודע באיזה ענין מת יכול לעשות לו תרופה כנגדו להסיר את נזקו מעליו וזה אינו מענין תחיית המתים ממש וקל לצדיק לעשותו דכמו שבידו להמית בידו להחיות ובזה הוי כשר להחזיק גרסת הש"ס דקאמר א"כ ולא קשיא קושיות התוס' שהי' לו להרגיש שמת כי י"ל דודאי הרגיש שמת אך הוא לא חשד את אנטונינוס שהרגו בידים וסבר שהרגו ע"י שם או נתן עיניו בו ולכך סבר שמנסהו אם יכול להחיותו ובזה ידע דמיתה כזו בידו להחיות אך כשהלך מצאהו שנהרג ממש בידים וא"כ בזה אי אפשר להחיות רק מעין תחיית המתים ממש וזה הוי ענין קשה מאוד אך מ"מ כי היכי דלא לזלזל במלכותא בעי רחמי עלי' ואחיי' לכך אמר ידענא זוטי דאית בכו מחי' מתים דייקא ומה דלא תרצו התוס' כן היינו דלא הוי ניחא להו באכטונינוס שהוא נכרי שיהי' בידו להמית שלא כדרך הטבע וא"כ איך לא הרגיש בזה ר"ח מיד שמת כדרך הטבע לכך לא גרסו לשון א"כ אך אח"כ הביאו המדרש הזה לומר דחלב מטהר וכוונתם דא"כ י"ל דאנטונינוס אינו דומה כשאר ככרי שאין בידו ללמוד תורה דשאני ככרי דחלב מטמטם הלב כמ"ש הפוסקים אבל הוא שינק חלב ישראלית והחלב טיהר אותו י"ל דהי' לו לב מבין בתורה וי"ל שהי' בכחו להמית ברוח פיו או בנתינות עינו ושוב י"ל דגרסינן א"כ וכן הביאו אח"כ הירושלמי שמל א"ע ממש וי"ל שאחר המילה הוי מעשה זו וי"ל דהמיתו ברוח פיו וכדומה לכך גרסינן א"כ וא"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

עבודת עבודה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה