עבודת עבודה חלק א· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
זרה · דף י.
מתקיף לה ר"א ב"י ממאי דלמלכות יון מנינן דילמא ליצ"מ מנינין וכו' הנה בעניי לא הבינותי קושיות הש"ס בזה דהרי תחלה נמי אפשר לומר דלא מנה לשית שנין שמלכו בעולם רק שטר מאוחר הוא רק כיון דאפשר לומר דכוונתו הוי על שית שנין ולא הוי כמאוחר לא חיישינין מסתמא מטעם שכתב רש"י ז"ל דמאוחר לא שכיח א"כ גם עתה מאי פריך דילמא ליצ"מ מנינין א"כ אכתי סוף סוף יצטרך לומר דליצ"מ מנינין ומאוחר הוא ומאוחר לא שכיח ומה לי תליא דליצ"מ מנינין ומה לי תלי' דלמלכות יון מנינין בלא הששה שנים ומה שנראה לפרש בזה כונת הש"ס כיון דס"ס עדיף מרוב א"כ אם בשלמא דמנינין למלכות יון ואין ספק רק אם מנו חוץ הששה שנים או בהדי השנים הללו אז בחד ספיקא אזלינין בתר רובא ולא חיישינין למאוחר דלא שכיח אבל כיון דאפשר דליצ"מ תלינין א"כ הוי תרי ספיקא דילמא ליצ"מ מנינין והוי מנה הך סופר ליצ"מ והוי מאוחר ואת"ל שמונה למלכות יון דילמא מונה כמו שמונין אנחנו בלא הששה שנים והוי מאוחר ג"כ וכיון דאיכא תרי ספיקא חיישינין למיעוטא שמאוחר הוא וס"ס אלים מרוב ובפרט להחזיק שוב ראיתי בת"ח שהרגיש בזה ותירץ בדוחק ועיימ"ש לקמן עוד מזה:
שם בגמ' סבר רבנן קמי דרבא למימר האי שטר מאוחר הוא עד דמטי זמנו לא טריף הנה הש"ך בחו"מ סימן מ"ג סעיף י"ב ס"ק ך"ה תמה על הב"י שכתב דמסברת בע"ת מוכח דהמוציא על חברו שטר מאוחר עד דמטיא זמנו לא טריף ותמה הש"ך שם שהרי ש"ס מפורש הוא והניח בצ"ע והנה טרם עיוני בבעה"ת הי' אפשר לומר דמהש"ס לא מוכח רק דלא טריף ממשעבדי ולענין משועבדים מחל השיעבוד אבל לא מבני חורין דמבני חורין מדידי' י"ל דגובה שפיר לכך קמ"ל הב"י בשם הבעה"ת דמיני' דידי' נמי לא טריף ומחל הכל אך אחר עיוני בבעה"ת עצמו לא ראיתי שם שום משמעות דליגבי מיני' דידי' נמי לא גבי ואינו מדבר רק ממשועבדים ויפה תמה הש"ך ולכאורה הי' כראה לומר לפי שיטת הרמב"ם דס"ל דשטרי חוב המאוחרין לא בעינין דאקני ועיין בקצה"ח סי' מ"ג מה שתירץ שם דבריו דודאי להס"ד דדאקני לא הוי משתעבד כלל אז בשטר חוב המאוחר לא הוי גובה מדאקני אבל לפ"מ דקי"ל דדאקני משתעבד שוב א"צ כלל לדאקני לשטר חוב מאוחר ייע"ש ולפ"ז י"ל דהנה מה דאמרינין שטר"ח המאוחרין עד דמטי זמנו לא טריף היינו מטעם מחילה כפירש"י והיינו אף דמחילה לא שכיח כפירש"י בעצמו מ"מ כיון דחזינין שהוא מאוחר בע"כ מוכח שמחלו לו וא"כ י"ל היינו דוקא אם דאקני לא משתעבד א"כ אף מאוחר לא מהני לגבי דאקני וא"כ למה איחרוהו בע"כ הכונה כדי למחול לי שלא לטרוף עד הזמן אבל אם במאוחר לא בעינין דאקני י"ל דלכך איחרוהו כדי לטרוף מדאקני ולעולם לא מחל לו עד זמן ההוא דלא חיישינין למחילה דלא שכיח ולכך י"ל הש"ס דילן אזיל למ"ד דאקני לא משתעבד כס"ד דש"ס דב"ב וא"כ למה איחרוהו ובע"כ כדי למחול לו עד השתא אבל לדידן דקי"ל דאקני משתעבד א"כ בשט"ח המאוחרין לא בעינין דאקני שפיר י"ל דלכך איחרוהו כדי לטרוף אף מדאקני ואין ראי' ממחילה לכך לא תלינין במחילה דלא שכיח כן הי' נראה לומר לכך קמ"ל הב"י בשם בעה"ת דאף לדידן אמרינין כן דעד דמטא זמנו לא טריף מיהו גם בזה לא הונח דא"כ אין ראי' מדברי הבעה"ת שהרי הוא ס"ל שם דלא כהרמב"ם וס"ל שגם בשט"ח המאוחרין בעינין דאקני וא"כ אין ראי' ממנו ונ"ל לשיטת הרמב"ם דלא בעינין דאקני י"ל דטורף קודם זמנו לכך נראה לומר כונה אחרת דהנה ידוע פלוגתת הפוסקים גבי מוחל ותפס שטרא אם מהני מחילה ודעת כמה דלא מהני מחילה בתפס שטרא ולכאורה קשה עליו מסוגיא זו דאיך אמרינין דעד דמטא זימני' לא טריף ופירש"י דהוי כמחל לו ממ"נ אימת הוי מחילה אם קודם שהגיע השט"ח לידו א"כ לא זכה עדיין בהשיעבוד וא"כ הוי מחילה בדבר שלא בא לעולם דלא מהני וא"כ הוי המחילה כשכבר בא לעולם א"כ איך מהני מחילה הא תפיס שטרא ובתפיס שטרא לא מהני מחילה אך נראה לומר דהנה דין זה אם מהני מחילה בתפיס שטרא תליא בדין אי שיעבודא דאורייתא אי ל"ד דהנה אי נימא ש"ד א"כ מן התורה אף בלא שטר זוכה בנכסים בשיעבודן רק דחכמים הפקיעו שיעבודו וא"כ בשטר דאוקמוהו אדין תורה יש לו שיעבוד מן התורה וכיון דתפיס שטרא לא מהני מחילה אך אם שיעבודא ל"ד רק בשטר תקנו חז"ל השיעבוד וכיון דהוי רק תקנת חז"ל הרי כל האומר א"א א"א בתקנת חז"ל שומעין לו ולכך מהני מחילה אף בתפיס שטרא וא"כ י"ל דהנך רבנן ס"ל כמ"ד שיעבודא ל"ד וא"כ מהני מחילה אף בתפיס שטרא ולהכי אמרינין דעד דמטא זמני' לא טריף דמחילה היא אך לדידן דק"ל דשיעבודא דאורייתא לדעת הב"י בסימן ל"ט כמ"ש הש"ך בשמו א"כ לא מהני מחילה בתפיס שטרא שפיר הוי ס"ד דטורף מיד לכך קמ"ל דאעפ"כ לא טריף עד דמטא זימני' די"ל דכעין שכתב הש"ך בסימן ס"ו ורמ"א בשם הבע"ת דלא תיקשי ממוחל שט"ח דהתם אין השטר בידו א"כ י"ל ה"ה בזה כיון דאין השיעבוד מפורש בגוף השטר מקודם ובגוף השטר לא הוי מוכח שיטרוף מקודם רק ע"י עדי מסירה שיראו השטר בידו מקודם לכך הוי עכ"פ כאן השטר בידו כיון דמגוף השטר ליכא הוכחה שיגבה מקודם מהני מחילה לכ"ע או י"ל להיפך דלמ"ד שיעבודא דאורייתא י"ל ניהו שתיקנו חז"ל שאינו טורף בדליכא שטר עכ"פ כשכותב השטר חל השיעבוד מעיקרא מזמן הלואתו או אף אם לא חל רק כשמוסר לו השטר מ"מ י"ל כיון דמן התורה הוי חל מקודם רק שרבנן אפקוהו לא נחשב דשלב"ל עכ"פ וכעין שכתב הר"ן בפ"ב דכתובות גבי קונמות כיון דמדינא חל מיד רק דרבנן אלמוהו לא נחשב דשלב"ל עכ"פ כן ה"כ דבזה חל המחילה תיכף קודם שזוכה בשטר דממ"נ דשלב"ל לא הוי כיון דמן התורה חל השיעבוד רק דרבנן אלמוהו לא נחשב דשלב"ל ותפיס שטרא לא הוי כיון דעדיין אינו מוחזק בשטר אבל אם נימא של"ד א"כ ממ"נ לא משכחת מחילה דקודם שזוכה בשטר הוי מוחל בדשלב"ל וכשכבר זכה בשטר שוב הוי מחילה בתפיס שטרא דלא מהני ובזה י"ל דאין ראי' מש"ס דילן די"ל כיון דהש"ך בסימן ל"ט הביא בשם הריטב"א דהוכיח דרבא ס"ל ש"ד והש"ך דוחה שם לחד תירוצא דנהי דרבא ס"ל כן מ"מ אביי ומר זוטרא ור"נ ס"ל דלא כותי' ולפ"ז א"ש דמן הש"ס לא הוי ראי כיון דקאמר רבנן קמי' דרבא כן וא"כ י"ל דרבא לשיטתו דלדידי' ס"ל שיעבודא דאורייתא לכך ממילא שייך לומר עד דמטא זמנו לא טריף מכח דאמרינין דמחל לו קודם שהגיע השט"ח לידו אך אנן דקי"ל שיעבודא ל"ד י"ל דממ"נ לא הוי מחילה דקודם שהגיע השט"ח לידו הוי דשלב"ל ואחר שהגיע השט"ח לידו הוי מחילה ותפיס שטרא דלא מהני לכך קמ"ל הב"י דהרי הבעה"ת ס"ל שעבודא ל"ד כמ"ש הש"ך בשמו בשם הראב"ד בסימן ל"ט ואעפ"כ ס"ל דעד דמטי זמני' לא טריף ומוכח דאף לדידן מהני מחילה בזה דאף דמחילה בתפיס שטרא לא מהני כאן לא מיחשב תפיס שטרא כיון דאינו מוכרח מגוף השטר וכמ"ש לעיל וא"ש ודוק: ועוד נלפע"ד לומר דהנה דבר זה דאמרינין דעד דמטא זמני' לא טריף י"ל בו שני טעמים האחד כפירושו דמחילה הוא דאמרינין שמוחל הלה לו שלא יטרוף עד זמן זה או די"ל דהוי כאלו התנה עמו בתנאי שלא יחול השעבוד עד זמן זה והנה בזה היה נראה ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל דהעתיק סתם שטרי חוב המאוחרין כשירין ולא כתב דבעינין דאקני ותמהו עליו עיין בט"ז סי' מ"ג ואחרונים ולפמ"ש י"ל כך דהנה דין זה אם בעינין במאוחרין דאקני יהי' תליא בהני שני טעמים דאם הכונה שמחל לו עד אותו הזמן א"כ ממילא בע"כ החיוב התחיל קודם דאל"כ אינו יכול למחול דבר שלב"ל וכמ"ש לעיל ובע"כ דהחיוב התחיל מכבר א"כ שוב לענין דאקני לא משתעבד ממילא רק כשכתב דאקני כמו בכל שט"ח אבל אם הוי הטעם מכח דהתנה שלא יחול עד אותו הזמן א"כ כיון דלא חל החיוב עד הזמן ממילא לא בעינין דאקני כיון דהחיוב אינו מתחיל רק בזמן ל"ל דאקני וז"ב בסברא ולפ"ז הנה התוס' בכתובות הקשו האיך יכול אדם להתנות על החוב למחול לו חובו הרי הוי מתנה עמש"ב והיחצו בשם הר"א דדוקא להתנות א"י אבל למחול רשאי שפיר ולפ"ז א"א לומר דכוונתו הוי בתורת תנאי דהרי הוי מתנה עמ"ש בתורה ובע"כ הוי כוונתו רק דרך מחילה ולכך מהראוי לומר דבעינין דאקני אך ז"א דהתוס' כתבו כן למ"ד מתנה עמ"ש בתורה בדבר שבממון תנאו בטל אך לדידן דקי"ל בדבר שבממון תנאו קיים אפשר לומר דמהני מתורת תנאי אך י"ל דזה תלוי באם הוי שיעבודא דאורייתא או לאו דאורייתא דהנה הב"ש בסימן ס"ט הביא דברי הר"ן דלכך בכתובה תנאי בטל מכח דחז"ל עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ולפ"ז כתב הב"ש אם שארה וכסותה רק דרבנן לא מהני בהו תנאי יע"ש א"כ ה"נ בזה אם הוי ש"ד אזי מהני התנאי דבדבר שבממון תנאו קיים אבל למ"ד שיעבודא ל"ד א"כ הוי רק מדרבנן דגם עדות שבשטר הוי רק דרבנן ולא מהני תנאי רק מתורת מחילה ושוב בעינין דאקני וא"כ י"ל דהתם שמואל מיבעיא לי' הך בעיא אם דאהני משתעבד א. לא וא"כ י"ל דהש"ס פשיט לי' לשמואל שפיר כיון דהוא ס"ל שיעבודא ל"ד א"כ תנאי לא מהכי בי' ובעינין מתורת מחילה ושוב בעינין דאקני וקשה מאוחרין מ"ט כשירים אך לדידן כיון דפוסק הרמב"ם ש"ד וכיון דמהני תנאי א"כ לא בעינין דאקני דאמרינין דכוונתו הוי מתורת תנאי דלא יחול השיעבוד עד זמן הזה וכיון שחל השעבוד אז לא בעינין דאקני וא"ש שיטת הרמב"ם ז"ל. ובזה יש ליישב דברי הב"י הנ"ל די"ל דלתלות במחילה לא תלינין כלל כמ"ש רש"י ז"ל דאין דרך למחול ולא שכיח הוא ולא חיישינין לי' כלל ועוד אף מחל י"ל דבתפיס שטרא לא מהני אך י"ל עיקר כוונת הש"ס מתורת תנאי דאמרינין דהלוה התנה שלא יחול השיעבוד עד אותו הזמן ומתורת תנאי מהני שפיר אך הרי הוי מתנה עמש"ב אך אנן קי"ל בדבר שבממון תנאו קיים אך י"ל היינו דוקא רבנן קמי' דרבא דרבא לשיטתו ס"ל ש"ד ולכך חל התנאי אבל לדידן של"ד לדעת בעה"ת י"ל דלא מהני תנאי כלל דהוי מתנה עמ"ש בתורה ורבנן עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ומחילה לא שייך כלל לכך כתבוהו בשם בעה"ת אף דס"ל לבעה"ת של"ד מ"מ ס"ל דעד דמטא זמני' לא טריף. גם י"ל דהנה דעת הרשב"א ז"ל הוי דמ"ד דס"ל דמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים הוי נמי מתורת מחילה ואם הוי מתנה בהדיא ע"מ שאין בו דין זה גם לר"י לא מהני ואם הוי מתנה ע"מ שתמחול גם לר"ע מהני כי פליגי בסתמא ר"מ מפרש ע"מ שאין בו דין קאמר ור"י מפרש ע"מ שימחול ועיין בקצה"ח סימן רפ"ז מה שיישב דברי הע"ש בזה ונראה דדבר זה תלוי בפלוגתא דרב ושמואל ב"מ דף נ"א לגבי אונאה דרב דס"ל דע"מ שאין לך עלי אונאה יש לו אונאה והיינו דמפרש שם דאפי' לר"י ע"כ לא קאמר ר"י אלא היכי דידע ומחיל אבל בלא ידע ומחיל לא בע"כ דהוא ס"ל דהוי טעמא דר"י מכח מחילה לכך בלא ידע ומחיל לא מהני אבל לשמואל דס"ל דאין לו עלי' אונאה ומכח דאפילו ר"מ היינו היכי דודאי קעקר אבל הכא מי יימר דקעקר והרי ר"מ לא ס"ל דכוונתו למחילה רק לדין קאמר ואעפ"כ ס"ל היכי דספק עקר מהני וא"כ לר"י דלדידי' מהני בדבר שבממון אף היכי דודאי עקר דלדידי' הוי כמו לר"מ ספק עקר א"כ לדידי' לא תליא מילתא במחילה כלל ולפ"ז נ"ל דלעולם לא תלינין במחילה דלא שכיח שימחול או דמחיל' בתפוס שטרא לא מהני רק הני רבנן דרבא דשם א"צ דטעם דמ"ד בדבר שבממון תנאו קיים לא הוי מכח מחילה רק אף בתנאי תנאו קיים לכך ס"ל דעד דמטא זמנו לא טריף דודאי כוונתו הוי לתנאי שלא יחול עד הזמן ההוא אבל לדידן דקי"ל כרב דבאונאה יש לו אונאה ובע"כ ס"ל דטעמא דר"י מכח מחילה הוא ג"כ כיון דלא עביד דמחיל להפסיד שיעבודו וכמ"ש רש"י דלא שכיח בזה לא תלינן במחילה ושי"ל דלא מהני מחילה דתפס שטרא ובתורת תנאי לא מהני דהוי מתנה עמ"שב וי"ל דטורף מיד לכך קמ"ל הב"י בשם בעה"ת דאף לדידן עד דמטא זמנו לא טריף דאעפ"כ תלינן במחילה ומהני בזה מחילה כפירש"י וא"ש ודו"ק היטיב והעיקר מה שנראה ליישב דברי הב"י הוא כך דמן הש"ס לא הוי ראי' רק שמחל שיעבודו עד אותו הזמן והיינו שלא יטרף עד זמן ההוא אבל אם הגיע הזמן טורף למפרע מלקוחות שקנו מקודם ולא מהני מחילתו רק דהוי כקובע זמן דאף שאין בשטר זמן פרעון מ"מ כיון שהוי מאוחר מוכח דהוי כאלו קבע לו הזמן שלא לתבעו עד זמן ההוא ואין יכול לטרוף מהם קודם הזמן אבל אם הגיע הזמן י"ל דטורף למפרע מלקוחות שקנו מזמן כתיבת השטר כנו בקובע זמן שטורף אח"כ למפרע אבל הב"י מוכיח מבעה"ת שמשמע שם דאינו טורף ממשועבדים שקנו קודם הזמן אף שאח"כ הגיע הזמן אינו טורף ממשועבדי' למפרע והוי כאלו קנו קודם זמן כתיבת השטר וזה שפיר נשמע מדברי בעה"ת וא"ש ודו"ק וזה אמת לפע"ד כוונת הב"י וק"ל והן אמת דתמי' לי על פרש"י שמשמע מדבריו להדיא שאינו טורף כלל ממשועבדים למפרע רק אלו שקמנו מזמן המפורש בשטר ומנ"ל כן ודלמא כוונת הש"ס רק דקודם הזמן אין יכול לטרוף דהוי כקבע לו זמן אבל בהגיע הזמן י"ל דטורף למפרע ולכאורה הי' אפשר לומר דמלשון הש"ס דקאמר נעכבי' עד דמטא זמני' ולא טריף ומדקאמר בתוספת ויו ולא טריף והו"ל לומר נעכבי' עד דמטא זמניה לא טריף אך בע"כ דתרי מילי קאמר דנעכבי' ועד דמטא זמני' לענין מיניה דידי' דקודם הזמן אינו טורף מיני' דידי' ואח"כ טורף מיני' דידי' וא"כ דלענין לקוחה שקנו קודם הזמן בזה לא מהני מה שרעכבי' עד זמני' רק ולא טריף מאלו שקנו כבר אפילו אחר זמני' אך מלשון רש"י משמע דגריס בלא ויו רק עד דמטא זמני' לא טריף משמע דחד מלתא הוא ומנ"ל לפרש דאפילו אחר זמנו לא טריף למפרע דלמא הכוונה רק עד דמטא זמני' לא טריף ואח"כ טורף למפרע ונראה דמזה ראי' דרש"י ס"ל כשיטת הפוסקים דמחילה בטופס שטרא לא מהני ומה דמהני כאן מחילה בשטר מאוחר היינו כיון דנכתב השטר בזמן מאוחר אבל לא חל רק מזמנו ואילך לכך הוי מקודם כלא תפיס שטרא וא"כ תינח אם אמרינן שמחל לגמרי שאף למפרע אינו טורף א"כ לא חל גוף השטר רק מן הזמן ואילך לכך מהני מחילתו מקודם דהוי כלא תפיס שטרא וכאלו החזיר לו השטר דמיא אבל אם נימא דלמפרע טורף א"כ בע"כ שלא מחל לגמרי רק שיעבוד השטר תיכף דאם לא הוי מתחיל תיכף השיעבוד באיזה כח יתחיל למפרע לגבות ובע"כ שהשטר התחיל תחילה א"כ איך נימא שמחל לו שלא יגבה ממונו עד זמן הזה הרי שוב מחילה בתפוס שטרא דלא מהני ואינו דומה לשאר קביעת זמן דהתם אמרינן דלא הוי דרך מחילה רק הלוה התנה כן שאינו משתעבד לפרוע לזמן הזה והוי בתורת תנאי לכך מהני שפיר אבל בשטר מאוחר אם הוי בתנאי הלוה הי' כותבין זמנו והוי כותבין בו זמן הפרעון ובע"כ מדכתוב בלשון מאוחר בע"כ העדים עשו כן מדעת עצמן שטעו בכך או לשם כונה אחרת רק דאנן אמרינן דאעפ"כ השטר כשר כיון שהמלוה קבלו הסכים על כך ומחל שיעבודו עד עתה ולא פסלינן לגמרי בשביל שהורע כח המלוה כמ"ש הש"ך בסימן מ"ג וא"כ בע"כ מטעם מחילה אתינן עלה ומחילה לא שייך לחצאין ובע"כ מחל הכל וק"ל והנה בהך סברא שכתבנו די"ל בזה דמחילה בתפוס שטרא לא מהני י"ל עוד דברי הב"י בשם בעה"ת בע"א קצת והוא די"ל לשיטת הרמ"ב דמאוחר לא בעי דאקני י"ל דלא נחשב זה מחילה רק כעין מכר ופרעון כמו דקי"ל פשרה דינה כמכר כן ה"נ בזה שבעד שמחל לו השיעבוד של קודם הזמן זכה הלה כנגדן שיגבה מדאקני וא"כ כמו דפרעון מהני אף בתפוס שטרא כן ה"כ בזה והוי כאלו קנה ממנו השיעבוד בדמים לכך מהני אף בתפיס שטרא אבל להסוברים דבעינין דבעינין דאקני א"כ אינו כשר רק במפורש בו דאקני א"כ במפורש אף אם לא הוי מאוחר גובה בו בדאקני א"כ מה שאחרוהו הוי בחכם רק לרעת המלוה שלא יגבה קודם לכך הוי כמחילה ומתנה ובזה לא מהני כיון דתפיס שטרא וא"כ י"ל דמן הש"ס דילן לא הוי ראי' די"ל דהני רבנן ס"ל דבשטר מאוחר לא בעינן דאקני לכך ממילא מהני מחילה שלו אבל לדידן דמוכח מן הש"ס דב"ב דשטר מאוחר בעי דאקני וא"כ י"ל דלא מהני מחילה שלו דהוי תפיס שטר' והוי קצת הוכחה לזה מגוף הש"ס דכאן דקאמר הוא סבר דחוי' קמדחי לי' ויש לדייק הרי זה הלכה למעשה ואיך ס"ד לומר דדחוי' קמדחי' לי' דא"כ אין הדין אמת ואיך פסק ר"נ דגובה בו מיד אך לפי הנ"ל הוי אפשר לומר דרבנן הוי ס"ל דמאוחר לא בעי דאקני ולכך הוי ס"ל עד דמטא זמניה לא טריף ולפום שיטתייהו השיב להם ר"כ דאינו מאוחר כלל אבל לפי האמת אף אם הי' מאוחר לא הי' חושב ר"נ כיון שהוא ס"ל דבעינן דאקני כסוגיא דב"ב א"כ אף אם הוי מחילה לא מהני ולכך סבר שפיר דדחוי' קמדחי ליה כיון דאין בו נ"מ לדינא דלפי האמת אף אם הוי מאוחר י"ל לר"נ דטורף בו מתחילה לכך קמ"ל הב"י בשם הבעה"ת דקיי ל כן לדידן דאף דבעינן דאקני מ"מ מהני מחילתו ואמרינן דעד דמטא זמני' לא טריף וא"ש אך בהיות כן לפי האמת נשאר לשון הש"ס דחוי' קמדחי לי' בקושיא ואפשר דזה באמת כוונתו הוא סבר דחוי' קמדחי ליה ולפי האמת ס"ל לר"נ דאף מאוחר ממש גובה מזמן ראשון נפק דוק ואשכח דתנינא וכו' א"כ לא הוי דרך דחוי' ושפיר וקאמר ר"נ דוקא כאן אבל מאוחר ממש לא טריף עד דמטא זמני' וזה קמ"ל הב"י בשם בעה"ת ודו"ק במרא מתקיף לה ראב"י ממאי דלמלכות יון מנינן דלמא ליצ"מ מנינן וכו' הנה לעיל הערותי בהבנת סוגיא זו ושוב ראיתי בת"ח שהרגיש בזה וכעת נראה לומר כך דהנה חזינן דדייק הש"ס וקאמר ספרא דוקנא כתבי' משמע דוקא מכח די"ל דהסופר חכם ומדייק כתבו אז לא תלינן במאוחר דלא שכיח שימחול אבל אם לא הוי אפשר לתלו' בספרא דוקנא רק בטעות הסופר לא הוי תלינן בטעות הסופר ולומר דלאו מאוחר הוא דהרי טעות לא שכיח ב"כ ומהו אולמא הך לא שכיח דמחילה מהך לא שכיח למתלי בטעות הסופר ולכך לא הוי תלינן בטעות הסופר וטפי הוי אמרינן דמאוחר הוא ובהיות כן א"ש דהנה ידוע הכלל דאף בהנך דלא אזלינן בתר רובא או ע"א אינו נאמן בהו היינו רק היכי שנפל הדבר בספק במקום הזה כגון בנפשות או איסור ערוה וכדומה אבל אם נפל הספק בעלמא ואז הוי אזלינן בתר רובא או העד הוי נאמן בזה שוב אף אם מזדמן אח"כ לגבי נפשות או ערוה מהני ואם כן כיוצא בזה נאמר כאן דבשלמא אם ידוע לנו שמונין למלכות יון ואין ספק רק אם מנו הסופרים הני ששה שנים או לא א"כ כולד הספק רק בדין זה אם הוי מאוחר או לא וא"כ כולד לנו הספק רק בענין מאוחר בזה אמרינן כיון דמאוחר הוא מלתא דלא שכיחא לא תלינן במאוחר אבל אם הוי הספק אם ליצ"מ מנינן או למלכות יון וא"כ ממ"נ אם אנו דנין על כלל העולם איך מונין הרי ספק זה לא כולד לענין מאוחר רק בעלמא וא"כ דהספק הוי בעלמא ולא כולד לכו לענין דין מאוחר שפיר הוי ספק כספק ממון דעלמא והמע"ה א"כ אף עתה שנולד לנו לענין ספק מאוחר הוי ספק מעלייא כמו בכל מקום והוי המע"ה ואם נאמר דאף שרבים מונין ליצ"מ מ"מ יש ספק בזה אם הסופר מונה כמותינו או הוא לבדו מנה למלכו' יון וא"כ בזה יהי' טעות ביד הסופר שאינו מוכה כמותינו ובטעות הסופר אין לתלות דלא שכיח דמהו אולמא דהך מהך ולכך פריך שפיר דלמא ליצ"מ מנינן וממ"נ אם נתחיל הספק בגוף מנין שלנו אין לא שכיח דמאוחר מכריע הספק בזה ואם הספק רק בענין הסופר אם מונה כמותינו לא אלים הך לא שכיחא מהך לא שכיחא וא"ש ודו"ק היטב ועוד הוי בראה לומר בישוב הסוגיא דהנה המחבר בחו"מ סימן ג' סעיף א' הביא י"א בשטר שאין בו זמן אם מביא עדים שראו בידו טורף מאז ולהלן והש"ך תמה שם למה כתבו בלשון י"א הרי הוא ש"ס מפורש ב"מ דף י"ד ייע"ש ואני מוסיף על תמיהתו דהרי מוכח קמן הש"ס בסוגיא דידן ופרש"י דהרי רש"י פירש דלכך עד דמטא זמנא לא טריף מכח שמחל לו שלא יטרוף ממנו וכו' ולמ"ל מחילתו תיפוק לי' בלא"ה כיון שמזמנו ליכא הוכחה למטרף רק ע"י מה שראינו בידו מקודם יטרף וא"כ הוי כאין בו זמן ובלא"ה אינו יכול למטרף ומן הש"ס גופא נמי מוכח כן דאלת"ה איך קאמר ר"כ דסופר דוקנא כתבי' מאן יימר ודלמא מונה כמותינו ומאוחר הוא ומידי ספק לא נפיק ובע"כ כפירש"י דמחילה לא שכיח א"כ תינח אם מה דמאוחר אינו טורף הוי רק מכח מחילה י"ל דמחילה לא שכיח כפירש"י אבל אם נאמר דשטר שאין בו זמן לא מצי למטרף אף דמייתי ראי' אימת מטי לידו מדינא בלא טעם מחילה א"כ ה"נ בשטר לא מצי טריף מדינא בלא טעם מחילה א"כ שוב יקשה מה"ת יהי' טורף ולא ניחוש לספקא דדלמא מאוחר הוא(י"ל דבשטר שאין בו זמן גופא הוי מטעם מחילה כמו כן וכמו שראיתי אח"כ גם באו"ת שכתב כן זה אים כראה לי לפי דברי הש"ך דא"כ לא הוי הש"ך מייתי ראיה מהתם בשחרור שנפל דלא שייך שם ענין מחילה ובע"כ דהש"ך לא נחית לומר דבאין בו זמן יהיה כוונתו מטעם מחילה ואם כן קשה למה לא הקשה הש"ך גם מכאן ודוק) ולכך נראה לי לומר דמכאן אין ראי' כלל די"ל לפימ"ש הרמ"א בסימן מ"ב דכל שטר שלא נעשה כתיקון חכמים פסול אע"פ שאין בו טעם לפסלו והש"ך הכריע שם דבדבר דהוי תיקון חכמים ממש אם לא נעשה כתיקון חכמים פסול אף שאין טעם לפסלו אבל סבר שאינו תיקון חכמים רק עצה טובה אף שלא נעשה כן בשר ייע"ש וא"כ יש לומר ה"נ בזה בשלמא אם לא נכתב בו זמן כלל א"כ לא נעשה כתיקון חכמים שחז"ל תקנו לכתוב בו זמן לכך פסול עכ"פ לענין משעבדי דלא שייך לפסלו לגמרי דתקנות הזמן לא הוי רק לענין משעבדי לכך אם לא נעשה כתיקון חז"ל פסול לאותו דבר שתקנוהו עבורו לכך פסול לענין משעבדי ושוב לא מהני מה שיביא ראי' אימתי מטא לידו כיון דנפסל לענין משעבדי אבל בשטר מאוחר דעכ"פ נכתב בו זמן כיון דנעשה כתיקון חז"ל ועכ"פ כתבו בו זמן שוב אם נולד לכו ספק לקודם הזמן שפיר מהני אם מייתי ראי' אימתי מטא לידו ובזה נדחה ראיות הש"ך מב"מ דף י"ז נמי ייע"ש וא"כ לפ"ז אתי שפיר דתינח אם אנחנו מנינן גם למלכות יון א"כ עכ"פ עשו עיקר התקנה וכתבו הזמן למנין שתקנו חכמים ובכמות הזמן לא שייך לומר שלא נעשה כתיקון חכמים דהרי כ"א כותב כפי שנה שלו וזמן הלואתו וחיובו אימתי נתחייב וא"כ לא נעשה בזה שינוי מתיקון חכמים ולכך אף שהוי מאוחר מ"מ אם מייתי ראי' אימתי מטא לידו טורף למפרע אך אם אנחנו מנינן ליצ"מ א"כ אם הסופר מנה למלכות אחרת לא הוי כתיקון חכמים ושוב פסול השטר לגמרי לענין משעבדי שוב לא מהני הראי' אימתי מטא לידו כיון דלא נעשה כתיקון חכמים ממש א"כ בזה אף מספק אי אפשר לגבות דבזה כא בעינין טעם מחילה רק בלא"ה לא מהני ראי' אימתי מטא שטרא לידו ולכך פריך שפיר ודלמא ליצ"מ מנינן והוי ספק בעיקר הזמן אם נכתב כהוגן ובלא מחילה א"י לגבות מספק ודו"ק:
בתוס' ספרא דוקנא כתבי' וכו' עיין בת"ח מה שתמה על דבריהם ודברי' נכונים אך עיין בהרא"ש מה שכתב הוכחה זו בדרך אחר וראייתו שפיר אך לפי דבריו צריך עיון על הפוסקים בחו"מ סימן מ"ג שהעתיקו בסתם הדין אם השמיט לבריאת עולם כשר ולא חלקו בין אם ע"ד משל היום הזמן ה' מאות ה' אלפים לבריאת עולם והשטר כתב סתם ה' אלפים ה' מאות וכעת שהשטר למראה עינינו שכה זו נמי אינה לבריאת עולם רק כזה ובין אם ע"ד משל היום בשעה שהשטר למראה עינינו הוי ה' אלפים ה' מאות וששה והשטר נכתב בו ה' אלפים ה' מאות ולא כתב בו לבריאת עולם ובאמת יש לחלק בינייהו לפי ראיות הרא"ש דבשלמא אם השתא נמי ליכא ה' אלפים ה' מאות וא"כ אם נאמר שהסופר שלא כתב לב"ע יהי' כוונתו לזמן אחרת מאוחר יהי' לו דין מאוחר ובע"כ נתאחר בכונה בזה מכשרי התוס' והרא"ש שפיר מכח ראייתם מכאן דמאוחר לא שכיח דאין דרך למחול שיעבודו כפרש"י אבל אם היום ה"א ה' מאות וששה ושטר יוצא כעת לפנינו וכתוב בו ה' אלפים ה' מאות ולא כתוב לב"ע א"כ אפשר שהשטר נכתב בשנה זו והיום נעשה החיוב ומה שלא כתב בו לב"ע י"ל דנמנה למנין אחר ומ"מ לא הוי כאן מחילה די"ל דהלואה לא נעשה כן עתה בזה י"ל דלא טריף למפרע משנת ה' מאות עד השתא וצ"ע על הפוסקים שסתמו בזה ולא חלקו והרי מקורו הוי מכאן ולפי"ז יש לחלק כנ"ל וצ"ע בזה: