אור ברסלב

עבודת עבודה חלק א· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

זרה · דף ט.

דף ח:

בגמרא תנא דב"א ששת אלפים הוי העולם שני אלפים תוהו שני אלפים תורה וכו' יש לדייק דאטו שני האלפים האחרונים ליכא תורה ומה זה שאמר שני אלפים הוי תורה:

והנה רש"י נראה שהרגיש בזה ופירש וז"ל שני אלפים תורה בלא ימות המשיח וכונתו כראה שמ"ש שני אלפים תורה היינו תורה לבד בלא ימות המשיח ומ"ש שני אלפים ימות המשיח היינו ימות המשיח בהדי תורה אך הוא דוחק:

אך לולא דברי קדשו נראה דא"ש עפמ"ש במדרש איכה בפ' בגוים אין תורה וז"ל אם יאמר לך אדם יש תורה בגוים אל תאמין שנאמר בגוים אין תורה ובילדותי בחידושי מצאתיו אח"כ בספר יערות דבש שפירש כן דהיינו אין הכונה על האומות שאין בהן תורה רק על ישראל עצמן הכוונה שישראל שהן בגוים אין בהם תורה דמכח קישוי הגלות נשכח התורה מאתנו ואמרו עוד בפ' במחשכים הושיבני זה הלמוד בבלי ולפ"ז הנה ידוע דקישוי הגלות אין מתחיל רק אחר זמן הצמיחת הגאולה וכמ"ש במצרים שהתחיל עיקר השיעבוד משנולדה מרים ושנמנה להם לגואל וכמ"ש ואשלח לפניך את משה ואת אהרן ואת מרים אז התחיל השיעבוד לכך ה"נ בגלות הזה טרם שהתחילו שני אלפים ימות המשיח ולא הוי זמן גאולה לא הוי קישוי השיעבוד לכך עדיין הוי תורה בישראל לכך הוי שני אלפים תורה אך אח"כ שהתחילו ב' אלפים ימות המשיח אז התחיל קישוי השיעבוד ואז אם יאמר לך אדם יש תורה בגוים אל תאמין ולכך הוי שני אלפים רק ימות המשיח בלא תורה וי"ל עוד דבכוונה עושה הקב"ה כן כי בזמן שמתחיל ימות המשיח יהי' נשכח התורה כדי שבזכות התורה יגאלו לנקום נקמת תורתם ולכך כל עוד שלא הגיע זמן הגאולה לא נצטרך לשכחת התורה אבל כשהגיע לימי אלפי המשיח אז עשה הוא י"ת בכונה שיהי' ניסבב שכחת התורה כדי שבזה יהי' סיוע לקרב גוף הגאולה בזכות התורה ולכך דוקא שני אלפים הוי תורה וא"ש:

ומ"ש ב' אלפים ימות המשיח הקשה אלי בני השנון מהא דאמרינין פ' חלק שרצה הקב"ה לעשות לחזקיה משיח וכו' ויפה הקשה וכן הקשה בספר ת"ח אך באמת לק"מ דהרי אמרו חז"ל בפסוק אני ה' בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה א"כ כוונת חז"ל כאן הוי רק על בעתו אז הוי רק שני אלפים ימות המשיח אבל אם היו זוכין הי' הקב"ה גואלן שלא בעתן והת"ח מתרץ כן מסברא דנפשי' והדבר תמוה שנעלם ממנו ש"ס מורגל כזה והנה ליישב זה ע"ד השכל י"ל יותר כי אדרבה לא מיבעיא שאין סתירה ממאמר הנ"ל שרצה הקב"ה לעשות לחזקי' משיח לגמ' דידן רק אף אדרבה הוי סיוע משם דהא אמרינין שם דלכך לא עשאו משיח על שלא אמר שירה על מפלתו של סנחריב ולכאורה אין לו הבנה דמה זו מדה כנגד מדה ולמה בשביל עון קל כזה יאריך הגלות זמן כביר כזה אך הענין הוא עפמ"ש בספר הנזר הקודש בפ' בא בפסוק ויהי מקץ שלשים וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה שהלשון אין לו הבנה גם מה שהקשו הכל דלא הי' כלל כסך הזה במצרים ומפרש הוא ז"ל כך דהנה באמת זמן הגאולה קבע הקב"ה זמן כ"א בזמן הראוי לו מששת ימי בראשית כמו שנסדר ימי בראשית מתחלה כן נסדרו זמני הגאולה כ"א בזמנו אך אם הש"י רוצה הוא מחליף הזמנים ומשנה עיתם כמ"ש בתפלת מעריב ובתבונה משנה עיתים ומחליף את הזמנים ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע כרצונו א"כ נטל הש"י את זמן הגאולה שנקבע אחר כמה שנים ומביאו לכאן וזה כוונת חז"ל באומרם בעתה בעתה אחישנה ששניהם יהיו שיהי' אחישנה ואעפ"כ יהי' בעתו שיקדים בגוף הזמן ויעבירנו לכאן וז"ש ויהי מקץ שלשים וד' מאות שנים שזה הקץ שנקבע לסוף ד' מאות ושלשים שנה ויהי בעצם היום הזה נעשה ובא לעצם היום הזה יבא יום המאוחר לכאן עכ"ד הקדושים. והנה לפירושו גם כאן יהי' זה הכונה דבאמת קביעות ימות המשיח לא נקבע רק בשני אלפים אחרונים נקבע ימות המשיח אך מ"מ אם הי' ראוין ליגאל הוי הקב"ה משנה הזמן והי' נוטל זמן הגאולה דנקבע באלפיים אחרונים והי' מביאו עתה בימי יחזקי' ובהיות כן א"ש דהנה אחז"ל דבשעה שאמר יהושע להשמש שמש בגבעון דום אמרה השמש ליהושע אם אני אדום מי אומר שירה אמר לה יהושע שתוק ואני אומר שירה א"כ מוכח מזה שלא הוי ביד יהושע לשנות מהלך השמש רק בהבטחה זו שהוא יאמר שירה במקומו וא"כ לפ"ז הנה שירת השמש ומערכת השמש לא כאמר רק אם הם מתנהגין כסדר שנקבעו מששת ימי בראשית כמ"ש השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת א"כ דסדר השירה שלהם הוי רק כסדר הנסדר מששת ימי בראשית יום אחר יום אך אם הוי נתהפך הסדר זמנו נתבטל השירה שלהם והי' בטילים משירה שלהם ואז א"א לעשות כן רק באופן שיאמרו ישראל שירה במקומן א"כ תינח אם יאמרו שירה במקום השמש אך כיון שלא אמר חזקי' שירה על מפלתו של סנחריב א"כ אבד טענה זו שאני אומר שירה לכך אי ואפשר עוד להפוך הזמן דא"כ מבטל אותן מלומר שירה וז"ש חז"ל שרצה הקב"ה לעשות לחזקי' משיח ואף דלא הוי בשני אלפיים האחרונים רצה לשנות הזמן ולהקדימו אך כיון שלא אמר שירה א"כ אבד מעלת השירה ומי דאמר שירה במקומו של הזמן דא"כ יבטל סדר השירה שלהם לכך נשאר המשך הגאולה שיהי' בזמנו ממש ובזה נבין מ"ש בתורה פ' בשכח ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמור אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים והנה הכל הקשו על לשון ישיר דהו"ל למימר אז שר ולפמ"ש א"ש דהנה קי"ס אם הוי בזמנו שנקבע לו מתחלה אז לא הוי נתבטלו מערכת השמים משירה שלהם ולא הי' צריכין ישראל לומר שירה במקומן אך אם כעשה שלא בזמנו ונשדד מערכת השמים אז נתבטלו הם משירה שלהם וצריכין ישראל לומר שירה במקומם והנה אם הי' בזמנו הי' נחשב לו ית' חד גאות אבל אם הוי שלא בזמנו נתכפל הנס וגאה על גאה והנה לכאורה כיון שראו ישראל את הנס מה אמונה שייך בזה עוד ואיך אמר לשון אמונה מה שכבר ראו אך לפמ"ש א"ש דהאמונה הוי אף שראו יש לומר כי בזמנו ומועדו הוי אך הם האמינו כי הוי שלא בזמנו רק ששינה הש"י מערכת השמים וכיון דהוי שלא בזמנו אז פסק שירי מערכת השמים והוצרכו ישראל לשורר במקומ' וז"ש וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה הי במצרים ויאמינו בה' ובמשה עבדו ומה הוי האמונה היינו דזה הוי האמונה שאז ישיר משה ובני ישראל ולא השמש והשמים וכל מערכיהם כי הם פסקו מלומר שירה והתחילו ישראל לשורר במקומן ולכך ויאמרו לאמור אשירה לה' ולכך נשיר אנחנו מכח כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים שכפל גיאות הוי לענין שנעשה שלא בזמנו הנקבע לו בתחילה והוי כפל גיאות ובטל שירת צבא השמים ולכך עלינו לשיר במקומו וא"ש ובני השנון אמר כי ע"פ דברינו הנ"ל בפירוש הש"ס דרצה הקב"ה לעשות כחזקי' משיח א"ש מה שסיים שם הש"ס ופתחה הארץ לומר שירה ואמרה אני אומר שירה במקומו וכו' ועשה צביונו של צדיק שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק וכו' והיינו כיון דעיקר העיכוב מלהיות משיח הוי מכח שלא אמר שירה וא"א לשדד המערכות שיתבטל שירת צבא השמים שמספרים כבוד אל שפיר אמרה הארץ שהיא תאמר שירה ויעלה במקום שירת צבא השמים המספרים כבוד וכמוה כמוהם מעשה ידיו של הקב"ה במעשה בראשית ויפה אמר:

שם בגמ' אלא מהנפש אשר עשו בחרן והנה מכאן יש להוכיח מה שחקר היפ"ת אם ישראל יצאו מכלל בני נח קודם מתן תורה או לא ויש להוכיח מכאן מה שנאמר לאברהם לך לך מארצך וכו' יצא מכלל בני נח לגמרי לכך פירש התרגום עמא דשעבידו לאורייתא דשיעבוד לא שייך רק במי שהוא מחויב בדבר ומשועבד לעשותו אבל במי שאינו חייב ועושיהו מרצונו הטוב לא שייך לשון שיעבוד ומוכרח דהם יש להם דין מצווין ועושין והיינו דמן הש"ס דילן מוכח כן דקשה דהרי לחד דיעה בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו וכן מורה הכתובים דעכ"פ קודם שנאמר לו לך לך מארצך וכבר הכיר את בוראו ובלא"ה איך הבטיחו לשכר גדול אם לא הי' שכר הראוי לו מקודם ובע"כ שמקודם הכיר את בוראו וא"כ למה נמנה שני אלפים תורה משנת נ"ב לאברהם ולא קודם ואם נמנה מקודם הי' יותר מאלפים תורה ואם נאמר דבפורתא יותר לא דק א"כ מ"ש אלפיים תהו לא הוי בשלימות רק חסר מעט ואעפ"כ לא דק בזה א"כ מאי קושיא נימא שהתחיל ממתן תורה ממש ואף שחסר מעט לא דק כמ"ש הת"ח יע"ש ובע"כ דמשמע לי' דאלפים במכוון קאמר א"כ לא הוי אכתי במכוון ובע"כ דלא נמנה התורה מימות שהכיר אברהם את בוראו כי אז עדיין לא הוי לי' דין מצווה ועושה ואין לו דמיון לימים שאחר מהן תורה שהן מצווין ולכך לא נמנו רק מזמן שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן ואז פירש התרגום עמא דשעבידו לאורייתא ומוכח דאז התחילו מצווין ועושין ולכך אז שקולים ימים הללו כימים שאחר מתן תורה ולכך שייך לומר שני אלפים תורה דשוין הן ממש ומוכח דיש להם מאז דין מצווין ועושין וק"ל בפירש"י ד"ה לחומרי' וכו' ה"פ דמצי למיתני דניבצר תמנין הכונה שמונים והיינו שמונים של הסופר יותר ממלכות יון ממנין חורבן הבית וכעין שפירש"י ז"ל אח"כ בסוף העמוד בד"ה מ"ח שנה וז"ל ה"ה דמצי למימר וניבצור מינייהו כ"ב שנים שהי' לו לסופר קודם שהתחיל התנא למנות וכו' אך יש לדייק דשם פירש"י הטעם משום דמנח בה סימנא מ"ח עיר ולמה לא פירש"י כאן כן משום דמנח בה סימנא זה לי עשרים שנה וכאן נקט טעם אחר דרוצה למיתני דרך קצרה ושם לא פירש כן וצ"ע בפירש"י ד"ה כי מעיינית מוהנפש וכו' והא קע"ב שנים וכו' הנה תיבת והא ט"ס וצ"ל והוא קע"ב שנים:

תוכן העניינים

עבודת עבודה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה