עבודת עבודה חלק א· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
זרה · דף טז:
גמ' תניא כשם שאין מוכרין בהמה גסה כך אין מוכרין חי' גסה אפילו במקום שמוכרין בהמה דקה אין מוכרין חי' גסה הנה הך ואפילו במקום שמוכרין בהמה דקה שפת יתר הוא דהרי כבר אומר כשם שאין מוכרין בהמה גסה וכו' ונראה דמזה יהי' ראי' לדעת רש"י ורע"ב והעט"ז שהביא הש"ך ביו"ד סי' קנ"א דהטעם דאסור בבהמה דקה גזרה אטו גסה ייע"ש וא"כ י"ל דכונת התנא דמרישא אין ראי' די"ל דמיירי במקום שאין מוכרין בהמה דקה רק דהוי ס"ד דדוקא דקה אטו גסה דחד מינא הוא בזה גזרינן דקה אטו גסה דמחליף אבל חי' גסה אטו בהמה גסה לא מחליף לכך קמ"ל דכשם שאין מוכרין בהמה גסה כך אין מוכרין חי' גסה דגם זה מחליף אבל במקום דלא גזרינן דקה אטו גסה גם חי' גסה אטו דקה לא מחליף לכך קמ"ל דאפילו במקום שמוכרין דקה מ"מ אין מוכרין חי' גסה ומדינא אסור חי' גסה ולא מגזרה וא"ש וזה כוונת רש"י בד"ה ה"ג ואפילו במקום וכו' ש"מ וכו' כלומר דוקא מזה שמעינן דחי' גסה אינו כבהמה דקה אבל מרישא לא נשמע מידי ולשיטתו אזיל דמפרש בפסחים דגזרינן דקה אטו גסה וק"ל: גמ' באו תלמידיו לנחמו ולא קיבל עליו תנחומין הנה ענין מה שלא קיבל תנחומין י"ל בשני אופנים אם הכונה שלא קיבל תנחומין במה שנזדמן לו להיות נתפס למינות כלל או הכונה מה שנזדמן לו להיות אומר בלשון הזה נאמן עלי הדיין שנמשך מזה מזה שיטע' ההגמון לומר שהדיין קאי עליו ומוד' לו שהתורה הוי דברי' בטלי' ואם הוי הכונ' כפשוטו שנצטער על שנתפ' הוי תשוב' ר"ע כפשוטו דעבור שדברי מינות בא לידו ונהנה לכך נתפס למינות ואם הכונה שנצטער על מה שאמר לשון כזה י"ל דהשיב לו דהוי מדה כנגד מדה די"ל דמה שאמר לו ההגמון זקן שכמותך יעסוק בדברים בטלים הללו ניבא ואינו יודע מה ניבא ומן השמים נתנו כן בפיו והכונה על דברי המינות ששמע ונהנה הוי כונתו שזקן שכמותו יעסוק בדברי מינות ועל זה נענש והשיב לו ר"א שפיר נאמן עלי הדיין שהמינות הוי דברים בטלים ואין ראוי לזקן כמותו שיעסוק בהם והנה באמת מפורש במס' נדרים ובש"ך יו"ד סי' קנ"ז שמותר לומר לישנא דמשתמע תרי אפי כגון עבדא דנורא אנא וכו' וא"כ נראה דמדינא הי' מותר לר"א לומר נאמן עלי הדיין אף שיטעה ההגמון לומר שעליו הוא מכוין וא"כ נהי שר"א י"ל דממדת חסידות רצה להחמיר על עצמו מ"מ אם נזדמן כך בדעבד ודאי לא הי' לו להצטער על זה כיון דמדינא מותר ולכך הי' נראה דעיקר צערו הוי על מה שנתפס מתחלה ועדיין צ"ע בזה:
רש"י בד"ה דלמא אריא חי' דקה הוא וכו' דלמא ההוא ארי' חי' דקה הנה לשון האי ארי' כוונתו דודאי ארי' גדול הוי חי' גסה רק דמנ"ל מה שהמשנה מתרת באריות הוי בארי גדול דהוי חי' גסה דלמא מיירי בארי קטן דהוי רק חי' דקה ובזה מחלוקת בין יש בו נזק לרבים או לא מיהו זה קשה לי למה כל הש"ס נקט בלשונו ארי ועזב את הדוב והרי דובין נקט תחלה במשנה ולמה עזב הדובין ונקט בלשונו רק ארי הרי גם מדוב קשה כן וצ"ע ועיין בק"א השייך עוד לסוגיא זו: