אור ברסלב
ספר קול אליהו סימן לב › סעיף ל"ב

ספר קול אליהו

סימן לב · סעיף ל"ב

סעיף ל"א

שלחן ערוך

צריך להניח חלק (קלט) למעלה כדי גגה של למ"ד: הגה שיהיו גם הם מוקפים גויל (תשובת מהרי"ל סימן קל"ד וב"ש) ולמטה כשיעור כ"ף ונו"ן (קמ) פשוטה ובתחלתן וסופן אין צריך להניח (קמא) כלל: הגה מיהו נהגו הסופרים להניח (קמב) קצת בתחלה וסוף (אגור רוקח) וצריך להניח בין כל תיבה ותיבה כמלא (קמג) אות וכן בין השיטים כמלא (קמד) שיטה ובין כל אות כמלא (קמה) חוט השערה כמו בס"ת וכמו שיתבאר בטור יו"ד גם צריך להניח (קמו) מעט חלק בין פסוק לפסוק.

מקורות

צריך להניח וכו' כדי גגה וכו' ולמטה וכו' גמ' מנחות דף ל"ב עמ' א' אמרו גבי מזוזה וכמה ריווח (מניח למעלה ולמטה) כמלא אטבא דספרי (ופרש"י עץ סדוק הנושק דפי קונטרס שלא יכפלו. עיין בטור החדש בהגהות והערות אות כ"ד ציור לזה) והטור למד שלדעת הסמ"ק סי' קנ"ג צריך להניח בין במזוזה ובין בתפילין כמלא אטבא דספרי שזה חצי ציפורן, ולדעת הרא"ש בסדר תיקון תפילין דרק במזוזה צריך כדי חצי ציפורן אך בתפילין מספיק למעלה כשיעור גגה של למ"ד ולמטה כדי רגלה של כ"ף או נו"ן, אך הב"י למד שגם לרא"ש צריך בתפילין כחצי ציפורן והכל שיעור אחד, ועיין בב"ח מה שלמד ופסק עי"ש.

ובתחלתן וסופן אין וכו' כן כתב הרא"ש בסדר תיקון תפילין, וכתב הב"י שטעמו של הרא"ש שאם במזוזה שנתפרש בה בגמ' שיעור ריווח למעלה ולמטה, בכל אופן לא נהגו העולם להניח כלל בתחלה (בגלל שכותבין שם שדי מאחור עי"ש בב"י בשם התרומה סי' כ"ה) לכן גם בתפילין דעתו שלא צריך להניח כלל בתחלה, ובסוף בין במזוזה ובין בתפילין סובר הרא"ש דמדינא לא צריך להניח.

הגה מיהו וכו' כל דברי הרמ"א מובא בד"מ ס"ק ח', ועיין במסכת סופרים פ"ב הל' ב' וביו"ד סי' רע"ג.

משנ"ב ס"ק קל"ט

(קלט) למעלה. מהשיטות כדי גגה של למ"ד ונ"ל דהיינו מכתב בינוני אפילו הוא כותב רק כתב קטן [דהלא אמרו במנחות ל"ב כמלא אטבא דספרי ופירשו הראשונים שהוא כדי לכתוב גגה של וכו' הנ"ל ואם איתא דיש חילוק בזה איה שיעורם ואפשר לדחות בדוחק דהגמרא לא איירי רק בכותב כתב בינוני].

משנ"ב ס"ק ק"מ

(קמ) פשוטה. ועוד משהו להקפת גוילם וטעם לכל זה כדי שכשיזדמן לו לכתבם שיהיה לו מקום לזה וי"א דצריך להניח עוד למעלה מגגה של למ"ד ולמטה מך' ונו"ן פשוטה כדי חצי ציפורן וזה רק לכתחלה. [וכן שיטת הב"ח בד"ה וכתב, וכשיטת הא"ח בשם ר' יונה וציין דבריהם במשנת הסופר סי' כ' ס"ק ט', אמנם עיין בקסת הסופר שם בס' ד' שפסק כדעת מרן כאן דלא בעינן חצי ציפורן (ועיין בלשכ"ה ס"ק ג' שיישב את דברי מרן מקושיית הט"ז). וכן כתב הקול יעקב אות קס"א שכן מנהג בגדאד שאין נזהרים להניח חלק רק כדי צואר הלמ"ד והקף גויל והעתיקו דבריו במשנ"ב איש מצליח הערה 4. ועיין בשונה הלכות ס' צ"ח בשם החזו"א סי' י' ס"ק א' (וכן כתב במשנת הסופר סי' כ' בשער הציון ס"ק י"ט לעיין בחזו"א) שכתב בשם אביו שאין הסופרים נוהגים כן אף במזוזה אלא כמו שכתב מרן באו"ח כדי שיעור צואר הלמ"ד והקפת גויל (ועי"ש בסוגריים שכתב הטעם מדוע לא נהגו להחמיר בזה, וכתב שבדיעבד אין מעכב שיעור ראש הלמ"ד אף במזוזה עי"ש, ועיין בבירור הלכה ס"ק קי"ז שציין לעיין במה שהעיר הגר"ח קניבסקי שליט"א בביאורו למסכת מזוזה פרשה סדורה סק"ג עי"ש) וכן כתב ביריעות שלמה פ"ב ס' ט"ו שהמנהג כדעת מרן (אך ציין שם בהערה 40 שדעת שו"ת שבט הלוי ח"ד סי' ג' שאף שהמנהג שלא לחוש לחומרת ר' יונה מ"מ להלכה צריך לחוש לזה עי"ש). וכן כתב בהלכה ברורה ס' קמ"ג כדעת מרן, אך הוסיף שיש מהאשכנזים שמחמירים להניח חלק פעמיים כשיעור צואר אות למ"ד].

משנ"ב ס"ק קמ"א

(קמא) כלל. רק משהו להקפת גוילם. [וכן כתבו קסת הסופר סי' כ' ס' ד' וקול יעקב אות קס"א ויריעות שלמה פ"ב ס' ט"ז והלכה ברורה ס' קמ"ג, ועיין לקמן בהערה הבאה].

משנ"ב ס"ק קמ"ב

(קמב) קצת. היינו קצת יותר מהקפת גויל. [וכן כתב בקסת הסופר סי' כ' ס' ד' שהסופרים נהגו להניח קצת יותר למצוה ועיין בהערה הבאה].

המשך ס"ק קמ"ב. ויש מחמירין דלכתחלה צריך בתחלה קלף כדי לגלול כל הפרשה כמו מזוזה. [וכן הביאו קסת הסופר סי' כ' ס' ד' דעה זו, וכן היריעות שלמה פ"ב ס' ט"ז אך סיים שם שאין אנו נוהגים כן וכמו שכתב הקול יעקב אות קס"א וכן העלה הלכה ברורה ס' קמ"ג והוסיף שהאשכנזים נהגו להחמיר כדעת היש אומרים אלו (ועיין עוד בבירור הלכה ס"ק קי"ח שהעיר על המשנ"ב שהבין שיש מחלוקת בין הרמ"א לי"א שהביא, אך המעיין באגור סי' ס"ז שזה מקור הרמ"א יראה שגם הוא מצריך כשיטת המחמירים כדי לגלול כל ההיקף ולא רק להניח מעט יותר מהקפת גויל).

משנ"ב ס"ק קמ"ג

(קמג) אות. קטנה שהוא יו"ד ובדיעבד אין לפסול אא"כ נראית כתיבה אחת לתינוק דלא חו"ט. [וכן כתבו קסת הסופר סי' ז' ס' א' וקול יעקב סי' רע"ד אות ט' ויריעות שלמה פ"ז ס' ט' והלכה ברורה ס' קמ"ד. (ועיין במשנת הסופר שם ס"ק ז').

משנ"ב ס"ק קמ"ד

(קמד) שיטה. וי"א דאין צריך להניח אלא בס"ת וכן נהגו הסופרים שאין מדקדקים בזה. [וכן הביא משנת הסופר סי' י"ד ס"ק ה' שיטה זו אך סיים שם בשם לשכ"ה סי' ז' ס' ב' שכתב שהסופרים היראים והמדקדקים נוהגין כן אף בתו"מ (ועי"ש שכתב שלולא כן יש הרבה קלקולים בזה, ולכן יש לדקדק לעשות כהרמ"א אף בתו"מ) והלכה ברורה ס' קמ"ה כתב שבזמננו נהגו להקל בזה שלא להניח ריוח בין שורה לשורה כמלא רוחב שורה, ועי"ש בשער הציון ס"ק ת"א בשם שו"ת דברי חיים מצאנז ח"ב חיו"ד סי' קל"א שכתב טעם למה לא נהגו כן אלא בס"ת].

משנ"ב ס"ק קמ"ה

(קמה) חוט השערה. היינו רק לכתחלה אבל בדיעבד אין לפסול אא"כ נראית התיבה חלוקה לשתים וכמו שיתבאר כ"ז ביו"ד בסי' רע"ד לענין ס"ת. [וכן כתבו בקול יעקב סי' רע"ד אות ט' והלכה ברורה ס' קמ"ד (ועיין עוד בביאור הסופר סי' ז' ס' א' ד"ה כחוט השערה)].

משנ"ב ס"ק קמ"ו

(קמו) מעט חלק. אבל המ"א בשם כמה אחרונים והגר"א בביאורו הכריעו דאין צריך להניח חלק יותר מבין תיבה לתיבה באמצע פסוק. [ודלא כמ"ש הש"ך ביו"ד רע"ד סק"ו עי"ש]. [וכן כתבו קסת הסופר סי' ט"ז ס' ז' וקול יעקב אות קס"ג ומשנת הסופר שם ס"ק כ"ו וכתב שהסכימו לזה הרבה אחרונים, ובהלכה ברורה ס' קמ"ה הביא בסתם להניח בין פסוק לפסוק ריווח כמלא אות קטנה ושכך נהגו כיום אך הוסיף שיש אומרים להניח ריווח כשיעור שתי אותיות יו"ד. (אך לא שלש שלא יהיה שיעור פרשה לר"ת) ובירור הלכה ס"ק ק"כ האריך לישב את דברי הרמ"א בזה ואת מקורו וסיים שודאי מי שנוהג כהרמ"א יש לו על מה לסמוך עי"ש].

תוכן העניינים

ספר קול אליהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה