סימן לב · סעיף ל"א
שלחן ערוך
אם אינו כותב (קלו) מתוך הכתב לא יכתוב (קלז) על פה שמקרא אותו אחר אלא אם כן יחזור הוא (קלח) ויקרא בפיו.
מקורות
אם אינו כותב וכו' גמ' בפרק הקומץ ל' עמ' א' אמרו עד "וימת משה", הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב, ואע"פ שיש ספרים שלא כתבו בהם רק משה כותב מ"מ לספרים דגרסי (וכן אצלנו בגמ' בצד מוגה וכן הגיה בשיטה מקובצת סביב הדף עי"ש). צריך להזהר, וכן כתב בתרומה סי' קצ"ח ובתוספות שם ד"ה ומשה. וסמ"ג ומרדכי ועוד ראשונים כתבו בסתמות ואסור לאדם אחר להקרות לסופר אלא א"כ חוזר הכותב וקורא בפיו קודם שיכתבו שלא יטעה. אך לענין דיעבד דייק הב"י מהסמ"ג שאינו נפסל בכך. והביא עוד הב"י את דברי הר"י אסכנדרני שבין אם כותב בעל פה או כשאחר מקריא לו, צריך להוציא בפיו עי"ש. אך אם כותב מתוך הכתב משמע שלא צריך להוציא בפיו וכן דייק הב"ח שכן משמעות הפוסקים אך כתב לדייק בטור שדעתו שאפילו שכותב מתוך הכתב צריך להוציא בפיו שאין הטעם שלא יטעה אלא כדי שתהא קדושת הבל קריאת כל תיבה ותיבה נמשכת על האותיות כשכותב אותן עי"ש. (ולענין הלכה בזה עיין לקמן במשנ"ב ס"ק קל"ו).
משנ"ב ס"ק קל"ו
(קלו) מתוך הכתב. משמע דכשכותב מתוך הכתב א"צ להוציא בפה ומיירי דוקא כששגורות לו ג"כ ואז לא חיישינן שמא יטעה. [כן כתב המ"א וא"ר לתרץ דלא תקשה מהא להא דהיו"ד בסי' רע"ד ס"ב ועיין בפמ"ג שכן כוונת המ"א]. אבל הרבה מאחרונים חלקו ע"ז ופסקו דבכל גווני צריך להוציא התיבה מפיו קודם שיכתבנה והטעם כתב הב"ח דכך היא מצות כתיבת סת"מ כדי שתהא קדושת הבל קריאת כל תיבה ותיבה היוצא מפי הקורא נמשכת על האותיות כשכותב אותן בקלף. [כן הביאו מחלוקת זו הקול יעקב אות קנ"ט והמשנת הסופר סי' ד' ס"ק י"ט ויריעות שלמה פ"ז ס' ה' והעלו כולם שלכתחלה יש להחמיר כהב"ח, וכן משמעות קסת הסופר סי' ד' ס' ו' שהביא את טעמו של הב"י שטעם הקריאה שלא יטעה וכן את טעמו של הב"ח שתהא קדושת הבל פיו על האותיות ואם כן אין נפ"מ בין ס"ת לתו"מ דטעמו של הב"ח אף בתו"מ אמנם עיין בהלכה ברורה ס' קמ"ב שהעלה שאם כותב מתוך הספר וגם הפרשיות שגורות בפיו אין צריך להוציא בשפתיו קודם שיכתוב, ועי"ש בבירור הלכה ס"ק קט"ז].
המשך ס"ק קל"ו. וכ"ז לכתחלה אבל בדיעבד אין נפסל בכל גווני אם לא טעה. [וכן כתבו הקול יעקב אות קנ"ט ובמשנת הסופר סי' ד' ס"ק י"ז ויריעות שלמה פ"ז ס' ח' ובהלכה ברורה ס' קמ"ב].
משנ"ב ס"ק קל"ז
(קלז) ע"פ שמקרא וכו'. ואפילו הוא שגור בפיו ג"כ.
משנ"ב ס"ק קל"ח
(קלח) ויקרא בפיו. כל תיבה ותיבה קודם שיכתבנה כדי שלא יטעה וכ"ש אם הוא כותב ע"פ בלי מקריא. [וכן כתבו הקסת הסופר סי' ד' ס' ח' והקול יעקב אות ק"ס והלכה ברורה ס' קמ"ב].