אור ברסלב

ספר קול אליהו

סימן לב

פתח דבר

סעיף א'

שלחן ערוך

מצות תפילין שיכתוב ארבע פרשיות שהן "קדש לי כל בכור" עד "למועדה מימים ימימה" "והיה כי יביאך" עד "כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים" (א) ופרשת "שמע" עד "ובשעריך" ופ' ו"היה אם שמוע" עד "על הארץ": הגה * וצריך (ב) לכתבם (ג) * כסדר הזה לכתוב תחלה הקודמת בתורה * ואם שינה (ד) פסול ולכתחלה יכתוב של יד (ה) קודם של ראש.

מקורות

מצות תפילין שיכתוב ארבע פרשיות כו' כן מובא במכילתא בסוף פרשת בא בד' מקומות מזכירין פ' תפילין קדש לי וכו' מכאן אמרו מצות ד' פרשיות של יד הם כרך אחד ד' פרשיות של ראש הם ד' טוטפות וכו', ובפרק הקומץ ל"ד: ת"ר כיצד סדרן קדש לי והיה כי יביאך מימין, שמע והיה אם שמוע משמאל עי"ש בסוגיה.

משנ"ב ס"ק א'

(א) ופרשת שמע. וצריך לכתוב ד' ד"אחד" כל כך גדולה כמו ד' דלתי"ן קטנים [מ"א] [וכן כתבו בקסת הסופר סי' כ' ס' ה' ובקול יעקב אות ב' שכן צריך להיות על פי הקבלה, ומובא עוד בקול יעקב סי' רע"ה ביור"ד אות כ"ה, והוסיף שם וכן בסי' רע"ד אות י"ז שבדיעבד אם כתב כשאר האותיות אינו מעכב וכן כתבו במשנת הסופר סי' כ' ס"ק י"ב ובמשנ"ב איש מצליח הערה 1 ובהלכה ברורה ס' ב']

המשך ס"ק א'. ואפשר שאין משערים באותו כתב רק כל שיש בו ד' דלתי"ן קטנים מאוד סגי [וכן כתבו בקול יעקב אות ב' ובמשנת הסופר סי' כ' ס"ק י"ב ובהלכה ברורה ס' ב']

המשך ס"ק א'. ומשום הכי נוהגין לכתוב רק גדולה משאר דלתי"ן שבאותו כתב [וכן כתבו במשנת הסופר סי' כ' ס"ק י"ב ובהלכה ברורה ס' ב' בשם יש נוהגים].

משנ"ב ס"ק ב'

(ב) לכתבם. כל הפרשיות בין מהש"י ובין מהש"ר [וכן כתב בקול יעקב אות ג' שכן פסק בב"י ודלא כהסמ"ק עי"ש, וכן כתבו במשנת הסופר סי' ט' ס"ק א' וביריעות שלמה פ"י ס' א' ובהלכה ברורה ס' ג']

משנ"ב ס"ק ג'

(ג) כסדר הזה. דכתיב והיו וגו' בהוייתן יהו. [וכן מובא במשנת הסופר בפתיחה לסי' ט' וביריעות שלמה פ"י בהקדמה ובהלכה ברורה ס' ג']

המשך ס"ק ג'. וכ"ש שצריך להזהר מטעם זה שיהיה כל פרשה ופרשה גופא נכתבת כסדרה שלא יחסר בה אפילו אות אחת כי לא יהיה לו תקנה אח"כ להשלימה וכדלקמן בסעיף כ"ג.

משנ"ב ס"ק ד'

(ד) פסול. היינו התפילין שנעשו מאותן הפרשיות אבל הפרשיות עצמן לא נפסלו כגון אם התחיל לכתוב מפרשת ו"היה כי יביאך" יוכל לצרף לזה פרשת קדש מתפילין אחרים אם יודע בודאי שנכתב קודם אלו דאל"ה ספק תורה לחומרא [וכן כתבו במשנת הסופר סי' ט' ס"ק ב' וביריעות שלמה פ"י ס' ה' ובהלכה ברורה ס' ד', אמנם עיין באורך בקול יעקב אות ח' שהביא את דעות האחרונים שחולקים על זה וכתב שכן מנהג בגדאד להחמיר כמותם, אך מ"מ כתב שם שבמקום שאין מנהג להחמיר יכולים לצרף מפרשיות אחרות (וכמו שכתב במשנ"ב כאן) וכן העלו במשנת הסופר שם שכן עיקר וביריעות שלמה שם שכן מנהג א"י וכן כתבו במשנ"ב איש מצליח הערה 2 (ועיין עוד ביריעות שלמה שם ובהלכה ברורה שם מה שהעירו על הקול יעקב)].

וה"ה אם בעת הכתיבה היה כסדרן רק אח"כ נפסל פרשה אחת המוקדמת נתבטל ממילא כל הפרשיות שאחריה ולענין צירוף מפרשיות אחרים ג"כ הדין כנ"ל.

משנ"ב ס"ק ה'

(ה) קודם. משום דמוקדם בפסוק וי"א להיפך מפני שש"ר קדושתו חמורה משל יד ואנו נוהגים כמ"ש הרב בהגה ובדיעבד לכו"ע אין קפידא [כן הביאו מחלוקת זו בקסת הסופר סי' כ' ס' ח' ובמשנת הסופר שם ס"ק כ"ג ובקול יעקב אות ט' וביריעות שלמה פ"י ס' ז' ובהלכה ברורה ס' ה', וכתבו שם שכן הוא על פי האריז"ל לעשות קודם של ראש לפני של יד, אך הוסיפו שפשוט שאין במחלוקת זו כי אם משום הידור לכתחלה אך כו"ע מודים שבין הקדים של יד לשל ראש וכן להפך שהתפילין כשרים בלי שום פיקפוק, כמו שכתב במשנ"ב]

המשך ס"ק ה'. כתוב בספר הכוונות שלכתחלה יזהר לכתוב כל הפרשיות ש"ר ושל יד רצופים ולא יפסיק ביניהם בשום דיבור כלל ועי' בש"ת. [הנה מה שכתב במשנ"ב "של ראש ושל יד רצופים" כוונתו של ראש רצופים ושל יד רצופים אך לא שצריך לעשות שניהם יחד רצופים, וכן בשערי תשובה ס"ק ג' כתב "ש"ר או ש"י רצופים" וכו' וכן כתבו במשנת הסופר סי' כ' ס"ק כ"ד ובשער הציון שם ס"ק ל"ז ובמשנ"ב איש מצליח הערה 3 וכן העתיק בשונה הלכות ס' ט' ובהלכה ברורה ס' ו'.

ועיין בקול יעקב אות ט' שכתב בשם המלא"ש כלל י"ז אות י' בבינה "ודע שמ"ש הבאה"ט בשם ספר הכוונות לכתוב כל הד' הפרשיות וכו' רצופים וכו' אינו מצד הדין כי אם מצד חסידות ודברים טובים ויקרים הם לסופר הראוי לדברים כאלו כגון שהוא זריז ואומן וכוחו יפה וידיעתו בהלכות כתיבת סת"ם רחבה ויראתו שלמה אבל מי שאין בו דברים הללו כולם לענ"ד יש לחוש הרבה שע"י הכתיבה הרצופה בלתי שינוח בנתיים יעף ויגע ויקלקל יותר ממה שיתקן על כן לענ"ד להפסיק בין הכתיבה לנוח כדי שיעצור כח לתקן המלאכת שמים כהלכה ומה' ישא ברכה והביאו בלשכת הסופר סי' כ' ס"ק ו' והסכים לדבריו עי"ש וכן כתב בהלכה ברורה ס' ו'].

סיכומי באורי ההלכה

בענין קדימת הזמן והמקום.

ד"ה וצריך לכתבם: כתב הרב שדברי הרמ"א שכתב "צריך לכתבם כסדר הזה" עוסק לענין קדימת הזמן, ולענין קדימת המקום מבואר לקמן בסי' ל"ד בטור וב"י עי"ש.

בענין אם כתב "והיה אם שמוע" לפני "שמע".

ד"ה כסדר הזה: הביא בביה"ל את שיטת הט"ז ביור"ד סי' ר"צ ס"ק א' שסובר שלדעת התוס' במנחות ל"ב: ד"ה דילמא להשלים, שאם כתב קודם את פרשת והיה אם שמוע לפני שמע כשר היות ואינם סמוכות בתורה עי"ש, אך כתב הרב שהאחרונים חלקו על הט"ז בזה ותירצו קושיותיו ושכן דעת מרן שאין לחלק ועי"ש שהביא ג"כ את שיטת הקדושת יו"ט שג"כ חלק על הט"ז והסביר אחרת בתוס' אך גם שיטתו לא להלכה. (ועיין בשער הציון כאן ס"ק ג' שבפמ"ג כתב שאפילו לס"ס לא מצרפין את דעת הט"ז בזה מאחר שלא נזכר דעה זו בשו"ע אמנם בקול יעקב אות ח' כתב שמצרפינן סברה דחויה לס"ס אפילו נגד מרן והרמ"א והביאו ביריעות שלמה בקונטרס המחלוקות מס' 4).

בענין אם שינה איך מדובר.

ד"ה ואם שינה: מסביר בביה"ל שמה שכתב הרמ"א אם שינה שפסול היינו אפילו שהכתיבה היתה במקומה וכגון שהניח חלק דף אחד וכתב בדף השני פרשת "והיה כי יביאך" ואח"כ כתב פרשת קדש בדף ראשון פסול.

סעיף ב'

שלחן ערוך

של ראש יכתוב כל אחת בקלף לבדה ושל יד כותבן כולם (ו) בקלף אחד.

מקורות

בגמ' במנחות ל"ד עמ' ב'. בתפילין של ראש שנינו ת"ר יכול יכתבם על ד' עורות ויניחם בד' בתים בד' עורות ת"ל "ולזכרון בין עיניך" זכרון אחד אמרתי לך ולא ב' וג' זכרונות הא כיצד כותבן על ד' עורות ומניחן בד' בתים בעור אחד. ולענין תפילין של יד שנינו שם ת"ר כיצד כותבן, תפילה של יד כותבה על עור אחד וכו'.

משנ"ב ס"ק ו'

(ו) בקלף אחד. מדכתיב "והיה לאות על ידך" דמשמע אות אחד כלומר בית אחד וכשם שהוא אות אחד מבחוץ כך יש להיות לכתחלה אות א' מבפנים שתהיה על קלף אחד אבל בש"ר שיש בו ד' בתים צריך שיהי' הפרשיות כתובות בד' קלפים וכ"ז רק לכתחלה וכמו שיתבאר הכל לקמן בסעיף מ"ז. [וכן מובא בקסת הסופר סי' כ' ס' א' ובקול יעקב אות י' וביריעות שלמה פ"ז ס' א' ובהלכה ברורה ס' ז']

המשך ס"ק ו'. ודע דתש"י צריך להיות ג"כ כתוב דוקא בד' עמודים כל פרשה בעמוד אחר. [וכן כתב בהלכה ברורה ס' ז'].

סעיף ג'

שלחן ערוך

* יכתבם (ז) בדיו שחור * בין שיש בו מי עפצים * ובין שלא במי עפצים: הגה ולכתחלה יחמיר לכתוב בדיו העשויה (ח) מעשן עצים או שמנים שרויים במי עפצים (מהרי"ל סי' קי"ט) וכמו שיתבאר בי"ד סי' רע"א. כתב אפי' (ט) אות א' (י) בשאר מיני צבעונים או בזהב * הרי אלו פסולין אם זרק * עפרות זהב על האותיות (יא) * מעביר הזהב וישאר כתב התחתון וכשר אבל אם זרק הזהב על אות מאזכרות אין לו תקנה לפי שאסור להעביר הזהב משום דהוי * כמוחק את השם.

מקורות

יכתבם בדיו שחור. בגמרא בשבת פרק הבונה ק"ג עמ' ב' כתב שלא בדיו או שכתב את האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו, וכן בירושלמי במגילה פ"ק ה"ט הלכה למשה מסיני שיהיו כתובין בעורות ובדיו וכן איתא במשנה בידים פ"ד מ"ה.

בין שיש בו מי עפצים וכו' הנה דעת ר"ת (בגיטין י"ט) ד"ה בדיו, (ובעוד כמה מקומות כמבוא בב"י) שדיו שעשוי מעפצא לא הוי דיו ופסול לכתוב בו אמנם דעת הרא"ש (בהלכות ס"ת סי' ו') שמי עפצא לחוד לא הוי דיו אך אם מערבים בו קומס (גומא בלעז) כשר וכן דעת הרמב"ם (פ"א הלכות תפילין ה"ד – ה') וסיים בב"י שכן נהגו העולם לכתוב ספרים ותו"מ במי עפצא וקנקנתום.

כתב אפי' אות א' בשאר וכו' למד כן בב"י מהרמב"ם שם שכתב שאפילו אות אחת בשאר מיני צבעונים וכו' פסולים.

מעביר הזהב וישאר כתב התחתון וכו' אבל אם זרק הזהב על אות וכו' כן כתב בב"י על דברי הנימוקי יוסף (בהלכות ס"ת ד'. ד"ה סתומה). ועיקר הדין בשבת ק"ג עמ' ב' "כתב האזכרות בזהב יגנזו".

משנ"ב ס"ק ז'

(ז) בדיו שחור. ודיו שמראהו דומה למראה הכחול עיין בביאור הלכה [הנה בביה"ל ד"ה יכתבם, העלה להחמיר ולפסול בדיו בצבע כחול עי”ש ראיותיו, וכן כתבו במשנת הסופר סי' ג' ס"ק ג' וביריעות שלמה פ"ג ס' ג' ובהלכה ברורה ס' ח'].

משנ"ב ס"ק ח'

(ח) מעשן עצים. פי' ולא יטיל לתוכו קומא או קנקנתום [שקורין בל"א קופער וואסער (מי נחושת)] כי לכתחלה בעינן כתב שיוכל להמחק וע"י קומא או קנקנתום הכתב עומד ואין נמחק וזהו הכל למצוה מן המובחר בלבד. [וכן כתב בקסת הסופר סי' ג' ס' א' ועיין בילקוט הסופר שם ס' א'].

המשך ס"ק ח'. אבל לדינא גם הרמ"א מודה דמותר לעשות ממי עפצים וקומא וקנקנתום וכן נוהגים לעשות כהיום ע"י תערובת שלשתן [אמנם בקול יעקב אות י"ב כתב שנהגו לעשות הדיו ממי עפצים וקנקנתום לבד ואין לשנות כי מנהג אבותינו תורה היא והעתיקוהו במשנ"ב איש מצליח הערה 1 וביריעות שלמה פ"ג ס' א' ובהלכה ברורה ס' ט', אמנם בבירור הלכה ס"ק ד' כתב שנהגו עתה לעשות הדיו כמו שכתב במשנ"ב].

המשך ס"ק ח'. וע"י בישול דהכי עדיף טפי [וכמו שכתב בתשובת משכנות יעקב סי' ל"ז] [וכן הוסיף בביה"ל ד"ה בין, בשם המשכנות יעקב שלכתחלה יש לדקדק לעשותו ע"י בישול כדעת הרמב"ן והר"ן הואיל דאפשר. וכן כתב בביאור הסופר סי' ג' ד"ה בדיו, ובילקוט הסופר ס' א' שכן צריך לעשות לכתחלה וכן כתבו ביריעות שלמה פ"ג הערה 3 ובבירור הלכה ס"ק ד' שכן נוהגים כיום לבשל].

המשך ס"ק ח'. ועיין במ"א שכתב שבימיו לא ראה ג"כ לאחד מן הגדולים שנהג לעשות בדיו העשוי מעשן עצים ושמנים [אך אפשר דהיו עושין מדיו של קוצים כמו שסיים בשם מהרי"ל] וכן פסק בספר גט מקושר ובספר ברכי יוסף לעשות כמנהגינו עכשיו דהדיו העשוי מעשן עצים ושמנים מתקלקל ונמחק בנקל ע"כ אין נוהגין בו עכשיו ודיו העשוי ממי עפצים בלבד בלא קומא [שקורין בל"א גומא] או מקנקנתום בלבד פסול אפילו בדיעבד כן כתב הגר"א בביאורו לקמן בסי' תרצ"א עי"ש ועיין בבה"ל [וכן כתב ביריעות שלמה פ"ג בהערה 3 וכתב להסביר שקים להו לחז"ל ששני מינים אלו ביחד הוי שחור המתקיים, וכן כתב בבירור הלכה ס"ק ד' שכן דעת כמה מהראשונים אמנם עיין בביאור הסופר סי' ג' ד"ה כשרים, שלדעת הרמב"ם אפילו אם עשה מאחד מהם מהני ושכן הבין הב"י בדעת הרא"ש, אך מ"מ המציאות הוא שבאחד מהם אינו שחור לגמרי או שאינו מתקיים ועומד על הקלף ולכן צריך להוסיף להעפצים גומא עי"ש].

המשך ס"ק ח'. מותר לכתוב תו"מ בדיו הנעשה מסתם יינם ועיין בש"ת ס"ק ד'. [הנה במשנ"ב ציין לעיין בשערי תשובה ושם כתב שמ"מ בדבר שבקדושה וכתיבת כמה אזכרות של שם נכון לקדש עצמנו במותר לנו ולהרחיק מן הכיעור וכן כתב בקסת הסופר סי' ג' ס' ג' שאף שמצד הדין אין בו איסור אך מ"מ נכון לקדש עצמנו במותר לנו, אמנם בקול יעקב אות י"ג הביא מחלוקת בזה ושיש אוסרים לכתוב בסתם יינם ושכן נוהגים להיזהר בזה וכן כתבו במשנ"ב איש מצליח הערה 2 וכן כתב בהלכה ברורה ס' י' שנכון להחמיר שלא להשתמש בו (ועיין בבירור הלכה ס"ק ה' מה שכתב בזה) וכן כתב במשנת הסופר סי' ג' ס"ק י"א שיש מפקפקים בזה וסיים, אולם בדיעבד אין לפסול].

המשך ס"ק ח'. דיו אין צריך לעשות לשמה. [וכן כתב בקסת הסופר סי' ג' ס' ג' ובקול יעקב אות י"ד וביריעות שלמה פ"ג ס' ב' ובהלכה ברורה ס' ט'. ובמשנת הסופר ס' ג' ס"ק י' כתב שכן העתיקו כמה אחרונים אך מ"מ בביאור הסופר שם ד"ה אין צריך, דן בנושא וכתב שלדינא נראה שלכתחלה נכון להדר לעשותה לשמה עי"ש (ומ"מ כתב שם שגם אם עשה לשמה שרי להשתמש בה לחול, והטעם כתב בשער הציון שם ס"ק ט"ו שאף שבביאור הלכה סי' מ"ב ס' ג' ד"ה כי האי, כתב שטוב להתנות מתחילה כשעושה הדיו על תנאי שאם ירצה ישתמש בו לחול ואם לא התנה יש להחמיר מלהשתמש בה חול, וכן ציינו במשנ"ב איש מצליח הערה 3 בשם הביה"ל) מ"מ הואיל ודרך הסופרים לנסות הקולמוס לפני הכתיבה בכתיבת דברי חול הו"ל כאילו התנה בפירוש עי"ש].

משנ"ב ס"ק ט'

(ט) אות אחת. לאו דוקא דה"ה מקצת האות כגון קוצו של יוד [כלשון מרן כן כתב בקסת הספר סי' ג' ס' א', ומה שכתב במשנ"ב שאפילו מקצת האות וכו' כן כתבו ביריעות שלמה פ"ג ס' י' ובהלכה ברורה ס' ח'].

משנ"ב ס"ק י'

(י) בשאר מיני צבעונים. שאינם שחור כגון האדום והירוק וכיוצא בהם [כן מובא בקסת הסופר סי' ג' ס' א' וביריעות שלמה פ"ג ס' י' ובהלכה ברורה ס' ח'].

משנ"ב ס"ק י"א

(יא) מעביר הזהב. ואע"ג דכל זמן שאין מעביר פסול דכתב העליון מבטל כתב התחתון לא מקרי ע"י ההעברה כתיבה שלא כסדרן כיון שאין כותב כ"א מעביר ונשאר כתב התחתון ממילא [עיין בקסת הסופר סי' ג' ס' ד' שכתב וכשר אפי' בתו"מ ובמשנת הסופר שם ס"ק י"ב כתב הטעם כסברת המשנ"ב, וכן כתב בקול יעקב אות ט"ז וביריעות שלמה פ"ג הערה 22א' ובהלכה ברורה ס' י"א ובבירור הלכה ס"ק ו'].

סיכומי ביאורי ההלכה

בענין דין הדומה למראה הכחול.

ד"ה יכתבם בדיו שחור: דן בביה"ל לענין דיו הדומה למראה הכחול והעלה להחמיר שלא לכתוב בו [ועי"ש שכתב שלדעת הרא"ש דיו ממש בעינן, אך עיין בביאור הסופר סי' ג' ס' א' ד"ה כשרים, שהעיר שדברי הביה"ל הם נגד הב"י והב"ח שכתבו שהרא"ש סובר בזה כהרמב"ם שכל צבע שחור יש להכשיר ושכן מנהג העולם, וכן ציין הערה זו ביריעות שלמה בשפת היריעה פ"ג הערה 2] ועוד הוסיף בביה"ל שאפילו אם טבעו להיות נשחר לגמרי אחר הכתיבה יש לעיין בזה טובה אי כשר בדיעבד. (ועי"ש שכתב גם כן לענין דיו שאינו שחור לגמרי אלא שחור כעורב לפי תירוץ א' בביה"ל פסול לכתוב בו ולפי תירוץ ב' יוצא שכשר לכתוב עי"ש).

בענין דעת מרן ודעת הרמ"א בעשיית הדיו.

ד"ה בין שיש בו מי עפצים: כתב בביה"ל שמרן סתם ולא פירש ממה לעשות את הדיו משום שאפילו אם הוא עשוי מקנקנתום ומי עפצים או גומא ומי עפצים כשר, שמשני מינים אלו יחד נקרא דיו. והסביר בביה"ל שני פירושים בהסבר דברי הרמ"א: א. שהרמ"א מוסיף על מרן שלכתחלה לא יעשהו מעורב בקנקנתום או גומא כי הוי כתב שאין יכול להמחק. ב. שמהב"י משמע שסתם דיו שחור כל שהוא שחור כשר כיון שמתקיים וניכר על הקלף, ולזה מוסיף הרמ"א שלכתחלה יחמיר כדברי ר"ת שדוקא הבא מן העץ. [אמנם עיין בביאור הסופר סי' ג' ס' א' ד"ה מקבצים עשן, שכתב צע"ג על הפירוש השני שהסביר הרב ברמ"א, שהרי לר"ת דיו השרוי במי עפצים פסול וכמו שכתב בגר"א ביו"ד סי' רע"א ס"ק י"ט והרמ"א כאן הכשיר, ואיך אפשר לומר שהרמ"א סובר כר"ת. ועיין עוד בילקוט הסופר שם בס' א' שכתב שלכתחלה טוב לעשותו מדברים הבאים מן העץ וכדעת הרמ"א ביור"ד סי' רע"א ס' ו' בשם הזוה"ק, אך גם הרמ"א מודה שאם לא יוכל עי"ז לעשותו כ"כ טוב שיעשנה משאר דברים, שהעיקר שיהיה שחור ומתקיים ועיין עוד בבירור הלכה ס"ק ד'].

בענין סיכום השיטות בעשיית הדיו.

ד"ה בין שלא וכו': לדעת מרן אם כתב במי עפצא וקנקנתום כשר ולא צריך גומא, והפמ"ג מסתפק אם צריך דוקא ע"י שניהם יחד כיון שאין בזה גומא או אפילו בכל אחד לבד יכול לעשות דיו, ולגר"א פסול אפילו בדיעבד באחד מהם שלא מקרי דיו אלא בשני מינים יחד מי עפצים וגומא או מי עפצים וקנקנתום, ובביה"ל מסתפק בדעת הגר"א מה הדין לשיטתו בגומא וקנקנתום יחד בלי מי עפצא או עשן עצים ושמנים, והגאון מהר"מ בנעט מחמיר בזה לכתחלה. ובתשובת משכנות יעקב מחמיר אפילו במי עפצים וקנקנתום יחד בלי גומא. וסיים בביה"ל שאף שבדיעבד אין לפסול במי עפצים וקנקנתום יחד נגד פסק השו"ע בסי' תרצ"א וביו"ד סי' רע"א, על כל פנים לכתחלה יש להזהר שאם עושה ממי עפצים עם קנקנתום לא יעשהו בלי תערובת גומא, וכן במי עפצים וגומא לחוד שפיר דמי. [והעתיק דברי הביה"ל בשער הציון להלכה ברורה ס"ק ל"ג] ועוד הוסיף בביה"ל שלכתחלה יש לעשות הדיו ע"י בישול הואיל ואפשר [עיין לעיל במשנ"ב ס"ק ח' מה שכתבנו].

בענין כתב בשאר צבעים ורוצה לעבור על זה בדיו.

ד"ה הרי אלו פסולין: ואם הוא אות ראשון או שכתבו כולו כך (בשאר מיני צבעונים או זהב) ורוצה אח"כ להעביר עליהן קולמוס כסדרן בפמ"ג ס"ק ט"ו נשאר בצ"ע אם להכשיר (אך מהפמ"ג ס"ק ל"ח משמע שמכשיר, ועיין ביאור הסופר סי' ג' ד"ה בתכלית השיחור) והחת"ס והא"ר פוסלים מספק וכן הסכים בביה"ל [וכן כתבו במשנת הסופר סי' ג' ס"ק ה' ובקול יעקב אות ט"ו].

בענין כתב בדיו ועליו בצבע ורוצה שוב לעבור בדיו.

ד"ה עפרות זהב: הוסיף בביה"ל שה"ה בשאר מיני צבעונים שהעביר על הדיו שפסול ובזה לא שייך כל כך התקנה של מעביר כמו שמועיל בעפרות זהב שדוקא בעפרות זהב אפשר לגרור מהדיו וישאר הדיו כהלכה [וכן כתב במשנת הסופר סי' ג' ס"ק י"ב] ואם כתב בדיו והעביר על זה צבע או זהב ורוצה שוב לעבור בדיו לע"ת והא"ר לא מהני והפמ"ג דחה ראיתם, ובביה"ל כתב שיש לעיין בזה אם יש בזה אפילו ספק פסול היות וכתב העליון והתחתון דיו [אמנם עיין בקול יעקב אות ט"ו שהעלה שלא מהני חיפוי בדיו וכשיטת הא"ר, ובמשנת הסופר סי' ג' ס"ק י"ב כתב ג"כ שלא מהני להעביר בדיו והוסיף שם שיש מקילים, וביריעות שלמה פ"ג ס' י"א כתב שפסול משום שהצבע חוצץ בין הדיו הכשר ובין הקלף, ובבירור הלכה ס"ק ו' כתב שכן הסכימו כמה אחרונים להחמיר בזה, וסיים ביריעות שלמה שם שמ"מ אם כבר חיפה בדיו וא"א לתקן יש להכשיר בדיעבד עי"ש].

בענין אם יש משום מנומר בהעברת הזהב.

ד"ה מעביר הזהב: כתב בביה"ל שלשיטת הפרישה והל"ח אם יש הרבה אותיות כן בכמה דפים (זהב על האותיות) ומעביר הזהב יש בזה חשש מנומר אך לדעת הא"ר והברכ"י והבנ"י אין בזה חשש מנומר וכן הסכים בביה"ל [וכן כתב בקול יעקב אות י"ז ובילקוט הסופר סי' ג' ס' ג' וכן כתב בבירור הלכה ס"ק ו' שכן פסקו כמה אחרונים. ולענין אם גורד את כל האות וכותב שם בדיו ציין ביריעות שלמה בקונטרס המחלוקות מס' 8 שלדעת הקול יעקב ביור"ד סי' רע"ט אות ט' שהאידנא בקיאים ואומנים בגרידה לכן יש להכשיר אפילו בטעות הרבה וכן מנהג בגדאד, אך לביה"ל כאן משמע שאם יש הרבה אותיות בכמה דפים יש לחוש משום מנומר עי"ש].

בענין אם בזה שמעביר את הזהב מעל האזכרות הוי מוחק ממש, וכן בענין שם השם שכתבו שלא לשמה אם מותר למוחקו.

ד"ה כמוחק את השם: דייק בביה"ל שמזה שכתוב במרן "כמוחק" משמע שלא הוי מוחק ממש כיון שנשאר כתב התחתון.

ועוד הוסיף בביה"ל בשם הפמ"ג שמשמע ממרן (שכתב "זרק") שאף אם זרק זהב שלא בקדושת השם ג"כ אסור למוחקו, ודלא כהש"ך ביור"ד סי' רע"ו ס"ק י"ב שכתב ששם שנכתב שלא לשם קדושה מותר למוחקו לצורך תיקון עי"ש. [ועיין בבירור הלכה סוף ס"ק ו' מה שכתב בזה וכן עיין מה שכתבנו בשם האחרונים בקונטרס ליקוטי אליהו בעניני קדושת השם סי' י"א תשובה 16].

סעיף ד'

שלחן ערוך

* צריך שלא תדבק שום אות (יב) בחברתה אלא (יג)* כל אות תהיה מוקפת גויל: הגה ויכתוב (יד) כתיבה תמה שלא יחסר אפילו (טו) קוצו של יו"ד ויהא מתוייג (טז) כהלכתו (טור א"ח) ולכתחלה יכתוב כתיבה גסה קצת שלא יהיו נמחקים מהרה וכן מצוה ליפותן מבחוץ ומבפנים (דברי מרדכי).

מקורות

צריך שלא תדבק וכו' בגמרא במנחות כ"ט עמ' א' ול"ד עמ' א' דאמר רב יהודה אמר רב כל אות שאין גויל מוקף לה מארבע רוחותיה פסולה, ופרש"י בדף כ"ט עמ' א' שמדובקת באות אחרת.

ברמ"א, ויכתוב כתיבה תמה וכו' כן כתב הטור, ומקורו בגמרא במנחות ל"ד עמ' א' "וכתבתם" כתיבה תמה, ופרש"י בשבת ק"ג עמ' ב' תם, שלם כהלכתו.

ברמ"א, ויהא מתוייג כהלכתו. כן כתב הטור ומקורו במנחות כ"ט עמ' ב' אמר רבא שבעה אותיות צריכות שלשה שלשה זיונין (ומרן כאן השמיט זאת כיון שהזכירו לקמן בסי' ל"ו כנ"ל).

ברמ"א, ולכתחלה יכתוב כתיבה גסה וכו' מקורו במרדכי (הלכות תפילין י"ד ע"ג) ונלמד מהפסוק (בשמות ט"ו- ב') "זה אלי ואנוהו" התנאה לפניו במצוות (שבת קל"ג עמ' ב').

ברמ"א, וכן מצוה ליפותן מבחוץ ומבפנים. מקורו במרדכי הלכות קטנות (ע"ד דף צ"ו תפילין י"ד ע"ג) ושם כתוב וכ"ש מבפנים שהרי בבית המקדש מבפנים זהב טהור.

משנ"ב ס"ק י"ב

(יב) בחברת'. ואם האות גדול ונדבק בסופו באופן שאם נגרר מה שדבק מ"מ ישאר צורת אות יש מכשירין ויש פוסלין והסכימו האחרונים להחמיר ע"כ צריך לגרור מקום הדבק ואף בתפילין ומזוזות מהני תיקון כיון שלא נשתנה צורת האות מקודם. [וכן בקול יעקב אות י"ט ובמשנת הסופר סי' ז' ס"ק ב' ובהלכה ברורה ס' י"ב הביאו מחלוקת זו, והכריעו להלכה כמו שהעלה במשנ"ב שצריך לתקן את הדיבוק ולא להשאירו כך, ואף בתו"מ מהני].

משנ"ב ס"ק י"ג

(יג) כל אות. ואפילו האות האחרון מהשיטה צריכה להיות מוקפת גויל מארבע רוחותיה ולעיכובא הוא אפילו בדיעבד וכדלקמן בסוף סעיף ט"ז ואפילו אם יחסר הקפת גויל להקוץ של היוד ג"כ פסול הוא וכדאיתא במנחות דף כ"ט וכל פרטי דין הזה עיין לקמן בסעיף י"ז (צ"ל ט"ז) ובסימן ל"ו [לקמן בס' ט"ז נכתוב בזה עי"ש].

משנ"ב ס"ק י"ד

(יד) כתיבה תמה. דהיינו שלא יכתוב ביתי"ן כפי"ן כפי"ן ביתי"ן זייני"ן נוני"ן נוני"ן זייני"ן וכל כיוצא בזה [כמבואר בגמרא בשבת ק"ג: ומובא בהלכה ברורה ח"ג סי' ל"ו ס' ב'].

משנ"ב ס"ק ט"ו

(טו) קוצו של יוד. היינו עוקץ שמאל של יוד וכ"ש אם חסר רגל ימין דפסול ותמונת היוד עיין לקמן בדיני צורת האותיות בסימן ל"ו ומש"כ בשם הפמ"ג [וכן כתב בקול יעקב אות כ"א לעיין לקמן בסימן ל"ו בצורת אות יו"ד].

משנ"ב ס"ק ט"ז

(טז) כהלכתו. באותיות שעטנ"ז ג"ץ וזה הוא רק לכתחלה דבדיעבד כשר לרוב הפוסקים אם לא תייג וכדלקמן בסימן ל"ו ס"ג עי"ש שמבואר שם כל פרטי דיני התיוג.

סיכומי באורי ההלכה

בענין דיבוק בתגים באות עצמו, ובין אות לאות.

ד"ה צריך שלא תדבק שום אות בחברתה: אם תג אחד דבוקה בחברתה באות עצמו [ולא מאות לאות] הרמ"ע פוסל [אמנם עיין בהלכה ברורה ח"ג סי' ל"ו ס' י"ב שהביא בזה מחלוקת ולהלכה אם אין לו תפילין אחרות יניחן בברכה וע"ש בביאור הלכה ס"ק ח' מה שהאריך בזה וכתב עוד בשם הגר"מ מאזוז בהגהות איש מצליח שעיקר הקפידא לפי הרמ"ע דוקא שדבוקים זה לזה למטה שאז נראין כשי"ן וכעי"ן אך לא בדבוקים למעלה שאף שצריך להפריד מ"מ אין זה מעכב]. וכתב הביה"ל דמועיל תיקון אפילו בתו"מ כיון שלא נשתנה האות עי"ז [וכן כתב בקסת הסופר סי' ה' ס' ד'] ואם גופי האותיות ניכרות כל אחת בפני עצמה רק התג של אות אחד נוגע בתג שבאות שאצלה או מתיבה לתיבה המאירי מיקל בדיעבד אף בלא גרירה והמ"א והפר"ח פוסלים, והא"ר מחמיר בזה רק בשאפשר, ומ"מ הסיק בביה"ל לכתחלה להחמיר ולגרור כדעת הרלב"ח. [וכן כתב בקול יעקב אות כ' כתב להחמיר ולגרוד הדיבוק בין אם נדבק תג של אות זה בתג של אות אחרת ובין שנדבק אות באות ע"י תג אחד. וכן העלה בביאור הסופר סי' ה' בד"ה זה בזה, ובהלכה ברורה ס' י"ב וכן כתב ביריעות שלמה פי"ד ס' ט' שאם נדבקו שתי אותיות ע"י תג אחד או אם נדבק תג מאות אחת לתג של אות הסמוכה לה פסול, ואם לא נשתנה צורת האותיות על ידי זה מותר להפרידם אפילו בתו"מ. ובס' ז' כתב לענין תגין שנדבקו זה בזה (באות עצמו לא מאות לאות) ונראית כמו שי"ן או עי"ן קטנה שיש שפסלו התגים אך הסת"ם כשרות כדין לא מתוייג, ויש שפסלו הסת"ם ולהלכה צריך לתקן אף בתו"מ, אך אין להוריד ס"ת עבור זה עי"ש].

בענין מדוע מוזכר כאן לשון "הקפת גויל".

ד"ה כל אות תהיה מוקפת גויל: אע"ג שאנו עוסקים כאן בהלכות תפילין ותפילין לא כותבים על גויל כדלקמן ס' ז', מ"מ היות ובס"ת שייך לשון זה כי ס"ת כתובים על גויל לכן כתב כאן לשון גויל ולאו דוקא. ע"ת.

סעיף ה'

שלחן ערוך

צריך (יז) שיכתוב בימינו אפילו אם הוא שולט בשתי ידיו ואם כתב (יח) בשמאל פסולים אם אפשר למצוא אחרים כתובים בימין. ואיטר יד, שמאל דידיה (יט) הוי ימין.

מקורות

צריך שיכתוב בימינו וכו' בגמרא בסוף הקומץ ל"ז עמוד א' "וקשרתם" "וכתבתם" מה כתיבה בימין (פרש"י דרוב בני אדם כותבין בימין) אף קשירה בימין. וכתב התרומה סי' ר"ה שאף בדיעבד פסול אם כתב בשמאל וראייתו מהגמרא בשבת ק"ג עמוד א' שהכותב בשמאל פטור דאין דרך כתיבה בשמאל וה"ה בסת"ם ומגילה שבכולם נאמר כתיבה.

ואם כתב בשמאל וכו' כתב הב"י שבפוסקים סתמו דבריהם לענין אם כתב בשמאל בדיעבד, אך בהגהות מיימון פ"ב אות א' כתב בשם התרומה (כצ"ל, הגהות הטור החדש) לפסול אף בדיעבד (והיות ובפוסקים זה לא מפורש לכן פסל מרן רק אם נמצאו תפילין אחרות שנכתבו בימין).

ואיטר יד וכו' כן כתבו התרומה והרא"ש בסדר תיקון תפילין ובעוד ראשונים כמובא בב"י שאיטר יד כותב בשמאל שזה ימין שלו.

משנ"ב ס"ק י"ז

(יז) שיכתוב בימינו. דאין דרך כתיבה בשמאל [וכמו שכתב התרומה ומובא במשנת הסופר סי' ג' ס"ק כ"ח וביריעות שלמה פ"ד ס' א'].

המשך ס"ק י"ז. וה"ה לעשות איזה תיקון בשמאל בענין הכתיבה דפסול אבל להפריד נגיעות שבאותיות נראה דכשר אפילו בשמאל דומיא דמכשרינן באנשים הפסולים לזה לקמן בסימן ל"ט עכ"פ בדיעבד עי"ש. [וכן כתבו בילקוט הסופר סי' ג' ס' ז' וביריעות שלמה פ"ד סי' ז', והוסיף ביריעות שלמה שמ"מ אם תיקן נגיעות בס"ת, יגרוד קצת מצידי האותיות ויפסלן ויחזור ויכתבן מחדש שבמקום שאפשר לתקן נחשב הדבר כלכתחלה אבל בתו"מ שיש בתיקון זה משום שלא כסדרן כשר כמו שהוא].

משנ"ב ס"ק י"ח

(יח) בשמאל. היינו בשולט בימין לבד אבל אם שולט בשתי ידיו אפילו כתב בשמאלו כשר [כן כתבו בקסת הסופר סי' ג' ס' ז' ומובא ביריעות שלמה פ"ד ס' ג', ובהלכה ברורה ס' י"ד, אמנם בקול יעקב אות כ"ב כתב שבעל נפש יחוש לעצמו שכיון שמניח תפילין בשמאל צריך לכתוב דוקא בימין, וכן העתיקו דבריו במשנ"ב איש מצליח הערה 1].

המשך ס"ק י"ח ואפילו אם שולט בימינו לבד אם אי אפשר למצוא אחרים יניחם אך לא יברך עליהם. [וכן כתבו בקסת הסופר סי' ג ס' ז' ובקול יעקב אות כ"ג וביריעות שלמה פ"ד ס' ג' ובהלכה ברורה ס' י"ד].

המשך ס"ק י"ח. וסופר שכותב בימין וכל מלאכתו בשמאל או להיפך כתב הפמ"ג שנכון לכתחלה שלא לקבלו לסופר ובדיעבד אין לאסור עי"ש הטעם. [וכן כתב בקסת הסופר סי' ג' ס' ז' אמנם בקול יעקב אות כ"ה כתב בשם השנות חיים שאפילו לכתחלה יש לקבלו לסופר, מיהו צריך לכתוב ביד ימין, וכן העתיקו דבריו במשנ"ב איש מצליח הערה 2, וכן כתב מחלוקת זו במשנת הסופר סי' ג' ס"ק כ"ט, והוסיף שהרבה אחרונים ס"ל שאין לחוש לזה אף לכתחלה, וביריעות שלמה פ"ד ס' ד' העלה שגם לכתחלה אפשר לקבלו לסופר ובהלכה ברורה ס' י"ד כתב שאף שהעיקר כסברא ראשונה להתיר מ"מ יש חוששים לדעת המחמירים ואינם מניחים תפילין שנכתבו ע"י סופר כזה כלל].

משנ"ב ס"ק י"ט

(יט) הוי ימין. ע"כ אם כתב בימינו פסול כמו בשמאל דעלמא וכנ"ל אם אפשר למצוא אחרים. [וכן כתבו בקסת הסופר סי' ג' ס' ז' ובקול יעקב אות כ"ד וביריעות שלמה פ"ד ס' ב' ובהלכה ברורה ס' ט"ו. ולענין איטר יד שכל מלאכתו עושה בשמאל וגם כותב בשמאל כתב בקול יעקב אות כ"ד שבעל נפש יחוש לעצמו ואין לקנות תפילין אלא מימי שכותב בימין וגם עושה כל מלאכתו בימין, אמנם עיין במשנ"ב איש מצליח הערה 3 שציינו לעיין בהערות שבסוף המשנ"ב שלדעת הגר"מ מאזוז שליט"א אין לחוש בזה גם בתפילין וכן העלה ביריעות שלמה פ"ד ס' ב' ועי"ש בהערה 5 ובבירור הלכה ס"ק י"ב].

המשך ס"ק י"ט. וכתב הרמ"ע מעשה היה במצרים שתפס אחד הקולמוס בשפתיו וכתב בו ופסלו דאין דרך כתיבה בפה לכו"ע וכתב המ"א דפסול אפילו אם א"א למצוא אחרים. ועיין בספר משנת אברהם בשם הגט מקושר ועוד פוסקים דמשוין זה או הכותב ברגלו להכותב ביד שמאל. [עיין בקסת הסופר סי' ג' ס' ז' שפסק כדעת המ"א, אמנם בקול יעקב אות כ"ו הביא מחלוקת בזה וסיים דבריו בדברי רעק"א שיניחם בלא ברכה וכן העלה ביריעות שלמה פ"ד ס' ו' ובהלכה ברורה ס' י"ז אמנם במשנת הסופר סי' ג' ס"ק ל' לא הכריע בזה אלא ציין שיש אומרים שדינו ככותב בשמאל (והיינו שלשיטתם יניחם בלא ברכה)].

סעיף ו'

שלחן ערוך

* אין צריך לשרטט כי אם (כ) שטה עליונה ואם אינו יודע ליישר השטה בלא שרטוט (כא) ישרטט כל השורות ולא ישרטט (כב) בעופרת מפני שהמקום השרטוט נשאר צבוע: הגה * וי"א שצריך לשרטט תמיד למעלה ולמטה ומן הצדדים אעפ"י שיודע לכתוב בלא שרטוט * וכן נוהגין: (ברוך שאמר ומרדכי וספר תרומה וסמ"ג).

מקורות

אין צריך לשרטט . כן מסקנת הגמרא בקומץ ל"ב עמ' ב' והלכתא תפילין לא בעו שרטוט.

כי אם שטה עליונה . כן כתבו התוס' שם בד"ה הא, וכן הרא"ש סי' ז' בהלכות ס"ת מטעם שאי אפשר לכתוב שלש תיבות בלא שרטוט כדאיתא בגיטין ו' עמ' ב' ולענין זה די בשרטוט שיטה העליונה.

ואם אינו יודע ליישר השטה וכו' כן כתב הרא"ש שם והטור ובעוד ראשונים כמובא בב"י.

ולא ישרטט בעופרת וכו' כן כתב האורחות חיים הל' תפילין סי' כ"ה ובעוד ראשונים.

ברמ"א, ויש אומרים שצריך וכו' כן כתב המרדכי בקומץ (ריש הל' תפילין ז' עמ' ב') ותוס' גיטין ו' עמ' ב' ד"ה אמר רבי, (בסופו) ובעוד ראשונים, ומקורם מהא דאין כותבים שלש תיבות ללא שרטוט (וכתב בב"ח בד"ה ולענין, שמרן פסק שרק אם אינו יודע לישר השטה רק אז מותר לשרטט אך אם יודע לכתוב ישר ורוצה לשרטט כדי שיהיה יותר נאה לא ישרטט כי אם שטה עליונה בלבד ודלא כהטור, כי מרן פסק כהתוס' והרא"ש בשם ר"ת שהוי הדיוט, ועוד שחוששים לעיטור ורבנו שמחה שפוסלים אם עשה שרטוט בתפילין עי"ש ועיין במשנ"ב ס"ק כ').

משנ"ב ס"ק כ'

(כ) שיטה עליונה. משום דתפילין אין עליה הלמ"מ לשרטט כמו מזוזה רק משום דאסור לכתוב ג' תיבות מפסוק בלי שרטוט ע"כ כשמשרטט שיטה עליונה די כי סתם בני אדם יודעים לאמן ידם לכתוב כל השיטות ישרות אחר שכתבו שיטה עליונה וקאמר אין צריך משום שאם ירצה לשרטט כל השיטין כדי לכתוב יותר ביושר ליפות השיטות הרשות בידו. [הנה דעת המשנ"ב שאם ירצה לשרטט כדי ליפות השיטות שרשאי וכמו שהסביר בב"י את דברי הטור, אמנם דעת הב"ח (שציינתי במקורות עי"ש) שלא רשאי ורק אם אינו יודע לכתוב ישר מותר וכן העלה בקול יעקב אות כ"ז וכן ציינו במשנ"ב איש מצליח הערה 4 (ועי"ש בהערה מה שכתבו לענין הגירסא במרן) ובהלכה ברורה ס' י"ט. (אמנם צ"ב בדברי הקול יעקב שבאות כ"ט כתב כהסבר הב"י בדעת הטור שאם עושה כדי לכתוב יותר נאה מותר ואין בזה משום כל הפטור מן הדבר נקרא הדיוט, וזה סותר למה שכתב באות כ"ז, אח"כ ראיתי שכן העיר בזה כבר הרה"ג שלמה מועלם שליט"א בכת"י בהגהותיו לקול יעקב ועיין עוד בבירור הלכה סוף ס"ק ט"ז) ובקסת הסופר סי' ג' ס' ה' לא הזכיר אם רשאי לשרטט כדי ליפות אלא כתב אם אינו יודע ליישר השיטות מותר לשרטט, אמנם במשנת הסופר שם ס"ק כ"ג כתב כדעת המשנ"ב, ועיין ביריעות שלמה פ"ב ס' ח' שהביא שיש אומרים שמותר ויש אוסרים ולא הכריע בדבר].

המשך ס"ק כ'. ואם לא שירטט אפילו שיטה עליונה עיין בביאור הלכה [בד"ה אין צריך, ושם נכתוב בעזה"י].

משנ"ב ס"ק כ"א

(כא) ישרטט. פי' לכתחלה משום "זה אלי ואנוהו" אבל בדיעבד אפילו אם לא שירטט וכתב השיטות עקומות אין לפסול התפילין [וכן כתב ביריעות שלמה פ"ב ס' ט'].

משנ"ב ס"ק כ"ב

(כב) בעופרת. וכן בדיו ובסיקרא וכל כיוצא בזה [וכן כתב בב"י בשם הגהות מימוניות פ"א אות ט' שה"ה בשחור או אדום וכן כתב בקסת הסופר סי' ג' ס' ה' "וכל כיוצא בו", וכן כתבו בקול יעקב אות ל' וביריעות שלמה פ"ב ס' י"א ובהלכה ברורה ס' כ"ב].

המשך ס"ק כ"ב. ואפילו בין השיטין אסור לשרטט בו וכל זה לכתחלה אבל בדיעבד אין להחמיר וכן כתב הל"ח והא"ר [אמנם עיין במשנת הסופר סי' ג' ס"ק י"ט שהביא מחלוקת בזה לענין דיעבד שיש פוסלים מפני חשש כתב על גבי כתב ויש מכשירים, וכן בקול יעקב אות ל"א הביא מחלוקת בזה ומשמעות דבריו כדעת הפוסלים וכן הכריע ביריעות שלמה פ"ב ס' י"א וכתב שכן דעת הלשכ"ה סי' ג' ס"ק ג' ועיין בבירור הלכה ס"ק י"ט].

המשך ס"ק כ"ב. ובתשובת דבר שמואל סימן שס"ב מפקפק בזה מאוד אם משורטט בשום צבע שחור מחמת נגיעת אות באות ע"י השרטוט השחור אם לא דכתב מתחת השרטוט עי"ש. [וכן כתבו במשנת הסופר סי' ג' ס"ק י"ט וביריעות שלמה פ"ב ס' י"א לפסול אם לא שכתב מתחת השרטוט].

סיכומי באורי ההלכה

בענין אם לא שירטט כלל בתפילין או מכל צד.

ד"ה אין צריך לשרטט כ"א שיטה עליונה: ואם לא שירטט כלל לפי מרן השו"ע, או לא שירטט מכל צד לפי הרמ"א, כתב בביה"ל שלפי ר"ת פסול, אמנם לפי מה שנפסק ביור"ד סי' רע"א ס"ה שס"ת צריכה שרטוט לגמרי כמו מזוזה ואם לא שירטט נפסל אם כן תפילין דינו שונה מס"ת שאין צריך לשרטט כולו ואין ראיה לפסול בדיעבד [וכן העלה בקול יעקב אות כ"ח ושכן התיר הגרי"ח זצ"ל וכן כתבו במשנ"ב איש מצליח הערה 5 וביריעות שלמה פ"ב ס' ט' ובהלכה ברורה ס' כ', והוסיף שטוב להחמיר שישרטט אח"כ השורה העליונה אמנם עיין במשנת הסופר סי' ג' ס"ק כ"ד ובביאור הסופר ד"ה צריכים שרטוט, שנכון להחמיר בזה היות ויש כמה פוסקים שהחמירו בזה אך מ"מ אם שירטט מסביב ולא שירטט בין השיטין אין לפסול התפילין, וכן היקל עוד בתפילין, שאפשר לעשות השרטוט אף אחר שכתב התפילין מטעם ס"ס עי"ש ועיין עוד בבירור הלכה ס"ק י"ז באורך].

בענין אם שירטט כל השורות ולא שירטט מן הצדדים, וכן בענין לשמה אם צריך בעשיית השרטוט.

ד"ה וי"א שצריך וכו': העלה בביה"ל שאם שירטט כל השורות אף שלא שירטט מן הצדדים דבדיעבד יש להקל ואפילו במזוזה שבכ"מ לא הוזכר שרטוט רק בין השיטין. ועוד כתב ששרטוט של תפילין לכו"ע לא צריך לעשותו לשמה [וכן כתבו ביריעות שלמה פ"ב ס' י"ד ובהלכה ברורה ס' כ' וכ"א].

בענין המנהג היום בשרטוט התפילין.

ד"ה וכן נוהגים: כיום המנהג לשרטט בכל השיטין [וכן כתבו במשנת הסופר סי' ג' ס"ק כ"ג וביריעות שלמה פ"ב ס' ט' ובהלכה ברורה ס' י"ט] והוסיף בביה"ל בשם הב"ש שטוב לשרטט להשיטין לצד השער, ולמעלה ולמטה ולצדדים ישרטט לצד הבשר.

סעיף ז'

שלחן ערוך

הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף ולא על הדוכסוסטוס * ולא על הגויל. כותבין על הקלף במקום בשר * ואם שינה פסול מהו קלף ומהו דוכסוסטוס העור בשעת עיבודו חולקין אותו לשנים וחלק החיצון שהוא לצד השער נקרא קלף והפנימי הדבוק לבשר נקרא דוכסוסטוס ולפ"ז כי אמרינן כותבים על הקלף במקום בשר היינו במקום היותר קרוב לבשר דהיינו במקום חבורו כשהוא דבוק לדוכסוסטוס וקלפים שלנו שאין חולקים אותם יש להם דין קלף * וכותבים עליהם לצד בשר שמה שמגררים קליפתו העליונה שבמקום שיער אינו אלא כדי מה שצריך * לתקנו ולהחליקו ואפילו אם היו חולקים העור לשנים היה צריך לגרר ממנו כך * ומצד הבשר גוררים הרבה עד שאין נשאר אלא הקלף בלבד.

מקורות

הלכה למשה מסיני וכו' כן משמע מסקנת הגמרא בשבת ע"ט עמ' ב' ובפרק הקומץ ל"ב עמ' א'.

ואם שינה פסול. גם כן בגמרא שם.

מהו קלף וכו' כן פירשו התוס' בקומץ שם בד"ה קלף, והמרדכי בשבת סי' שע"ב בשם רש"י בשבת ע"ט עמ' ב' ד"ה דוכסוסטוס, ועוד ראשונים (וברמב"ם פ"א הלכות תפילין ה"ז יש חילופי גירסאות, והכסף משנה שם כתב שאפשר שאח"כ חזר בו הרמב"ם וכתב כשיטת רוב הראשונים).

וקלפים שלנו וכו' כן כתבו התוס' שם ובעוד ראשונים.

שמה שמגררים קליפתו כו' כן פירש הב"י את דברי התוס' והראשונים בהקומץ שם (וכוונת הב"י להסביר בתוס' שלא נאמר שהיות וכיום לא חולקים את העור לשנים וגוררים לצד השער אם כן הוה ליה דוכסוסטוס, קמ"ל שהיות שמה שמגררים כדי מה שצריך לתקנו היו מגררים כך גם אם היינו חולקים את העור לשניים, ועוד שמצד הבשר גוררים הרבה ומורידים את כל הדוכסוסטוס עד שנשאר קלף אם כן זה נקרא קלף).

סיכומי באורי ההלכה

בענין מה נקרא גויל.

ד"ה ולא על הגויל: גויל זה עור שלא נחלק, והוסר ממנו רק השיער ותקנו שם ומצד הבשר לא הוסר כלום [וכן כתבו בתוס' בשבת ע"ט עמ' ב' ד"ה קלף, וברמב"ם פ"א הל' תפילין ה"ו ובקסת הסופר סי' ב' ס' ח'].

בענין אם שינה שפסול, ובענין אם כתב קוצו של יו"ד שלא בקלף.

ד"ה ואם שינה פסול: מסביר בביה"ל שדברי מרן שכתב "ואם שינה פסול" זה חוזר על כל מה שהזכיר מרן בין שכתב תפילין על הגויל או על הדוכסוסטוס פסול [וכן כתב בקול יעקב אות ל"ב, וכל זה לאפוקי משיטת המרדכי שמכשיר בכתב תפילין על הדוכסוסטוס וכמו שכתב בב"י שלא קי"ל כוותיה עי"ש]. ועוד הוסיף בביה"ל שאם לא העביר את כל הדוכסוסטוס לגמרי מהקלף וכתב אפילו קוצו של יו"ד על הדוכסוסטוס פסול. [וכן כתבו בקסת הסופר סי' ב' ס' ט' ובקול יעקב אות ל"ג, ושם כתבו "שאפילו כתב אות אחת וכו' פסול" וביריעות שלמה פ"א סי' י"ד כתב אם כתב אות אחת על הדוכסוסטוס ואפילו קוצו של יו"ד פסול, ובהלכה ברורה ס' כ"ג כתב שלדעת רבים מן הפוסקים הדבר מעכב בדיעבד (ועיין לקמן בביה"ל ד"ה ומצד הבשר)].

בענין זהירות לא לכתוב לצד השער, ואם חוששים שמא כתב לצד השער, והסימן לידע היכן צד השער.

ד"ה וכותבים עליהם לצד בשר: צריך להזהר שלא לכתוב התפילין לצד השער שמעכב אפילו בדיעבד. [וכן כתב בהלכה ברורה ס' כ"ג] והסימן להכיר אחר העיבוד היכן צד השער והיכן צד הבשר, רואים לאיזה צד שהקלף מתכויץ כשמלחלחין אותו אם כן שם הוא צד הבשר ושם כותבים, ומ"מ אם רואים בתפילין ישנות שאחר הבחינה ניראה שנכתבו לצד השער אין לפוסלם שאנו מעמידים הסופר בחזקת בקי ומומחה שכתבם כדין וכן בצירוף שיטת המרדכי שמכשיר אם נכתבו התפילין לצד השער.

בענין קלפים שלנו שגרר הרבה מצד השער.

ד"ה לתקנו ולהחליקו: ואם גרד הרבה מצד השער לנשמת אדם פסול דלא מקרי תו קלף והחתם סופר מיקל בזה [כן הביא במשנת הסופר סי' ב' ס"ק ל"ז מחלוקת זו, ובביאור הסופר שם ד"ה אינו אלא, כתב שמחלוקת זו קדומה כבר בראשונים שהחתם סופר ס"ל כהרא"ש והנשמת אדם כהמרדכי עי"ש ובהלכה ברורה ס' כ"ג כתב ויסירו רק השערות ויחליקו העור ולא יותר וכו' עי"ש].

תוכן העניינים

ספר קול אליהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה