סימן לב · סעיף כ"ו
שלחן ערוך
* אם אותיות של שם (קכו) דבוקות יכול (קכז) להפרידם.
מקורות
אם אותיות וכו' המרדכי בהלכות קטנות בפרק הקומץ סי' תתקנ"ג וז"ל אומר ר"י שאם הדביק אות של שם יכול למחוק ואע"פ שאזהרה למוחק השם מ"לא תעשון כן" הא תיקון הוא ושרי וראיה ממסכת סופרים פ"ה ה"ז, ועיין עוד במרדכי סוף ההלכות שם דף י"ד עמ' ב', וכתב הב"י כאן וביו"ד סי' רע"ו ס' י"א, שהיות וגם הרא"ש בתשובה כלל ג' סי' י"א סובר כן וכן פסק הטור שם, כדאי הם ר"י והרא"ש לסמוך עליהם (ודלא כרבנו שמשון שאסר להפריד).
משנ"ב ס"ק קכ"ו
(קכו) דבוקות. בין למעלה ובין למטה וה"מ שנדבקו בעת הכתיבה אבל אם נדבקו לאחר גמר הכתיבה אסור להפרידם ועיין בביה"ל. [הנה דעת המשנ"ב כדעת הנודע ביהודה שהלכה זו מיירי דוקא שנדבק בשעת הכתיבה אך לאחר הכתיבה חישינן לתירוץ ב' של הב"י בס' ט"ז ואסור לגרוד ביניהם, אמנם דעת הלשכ"ה בסי' י"ב ס"ק י"א שמותר להפריד בין בנגיעה בשעת הכתיבה ובין אחר הכתיבה, וכן העלו במשנת הסופר ס"ק ל"ח בשם שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' קנ"ב (ועיין עוד בביאור הסופר שם ד"ה אם נדבקה) ובקול יעקב ביו"ד סי' רע"ו אות ס"ז שכן מנהג בגדאד וכן כתבו במשנ"ב איש מצליח הערה 2 שכן פסק בשו"ת שואל ונשאל ח"א יו"ד סי' קל"ח ובספר זכרי כהונה מע' ס' אות ט' שכ"כ עוד פוסקים, וכן העלו ביריעות שלמה פ"ט הערה 7 ובהלכה ברורה ס' קל"ג ובבירור הלכה ס"ק ק"ח. ועיין עוד במשנת הסופר ס"ק ל"ח שכתב שאף מי שרוצה להחמיר כמשנ"ב היינו דוקא היכא שהדיו הזה שצריך לגורדו נכתב לשם קדושה כגון שאחר שגמר לכתוב את השם רוצה לעשות איזה תיקון ליפותו ועי"כ נדבקו האותיות, אבל אם נפלה טפת דיו בין האותיות בזה ודאי שרי לגרור הטפה ההיא שהרי לא נתקדשה ואין בזה איסור מחיקה, ועיין עוד בזה בקונטרס ליקוטי אליהו בעניני קדושת השם סי' י"ב שאלה 39 – 37 מה שכתבנו].
משנ"ב ס"ק קכ"ז
(קכז) להפרידם. ואין בו משום איסור מחיקה כיון שמתקן בזה וכ"ש אם היו דבוקות לאותיות אחרות דמותר להפריד האותיות האחרות מהם בכל גווני ובלבד שיזהר שלא יגע הסכין באותה נקודה אחרונה המדובקת עם השם. [בה"ט בשם שכה"ג ומ"ש בשעת הדחק זה אינו להמעיין שם]. [וכן כתבו בקסת הסופר סי' י"ב ס' ט"ו ובקול יעקב סי' רע"ו אות ס"ט וז"ל וכשיגרור באותיות השם צריך להזהר בכל מה שאפשר לגרור רק הדיבוק ולא באות עצמו ועיין במשנת הסופר שם ס"ק ל"ט שמ"מ אם א"א בענין אחר וחייב לגרוד גם מקצת האות משמע שיש להקל גם בזה כיון שהאותיות נשארים בצורתם והוא עושה כדי לתקן, ועיין עוד שם בביאור הסופר ד"ה ויזהר].
סיכומי באורי ההלכה
בענין אם נסתפק מתי נעשה הדיבוק בשם השם.
ד"ה אם אותיות של שם וכו': כתב הרב שנ"ל פשוט שאם מסתפק אימת נעשה הדיבוק בשם השם אם בשעת הכתיבה או אח"כ שיכול להפריד מטעם ס"ס שמא נעשה בעת הכתיבה ואת"ל שנעשה אח"כ שמא הלכה כתירוץ א' של הב"י בס' ט"ז שבנגיעה אין חילוק בין בשעת כתיבה ובין אח"כ, והוסיף שאפילו למחמירים בס"ס באיסור מחיקה, מ"מ יש להקל כאן לפי דברי הנוב"י שבמוחק מקצת מאות ועדיין נשאר צורתו עליו יש בו איסור מוחק רק מדרבנן, וכתב שכן מצא בספר ישועות יעקב. [וכן העתיק דבריו במשנת הסופר סי' י"ב ס"ק ל"ח בסופו, אמנם עיין לעיל במשנ"ב ס"ק קכ"ו בהערה שכתבנו דעות האחרונים שהתירו לתקן תמיד עי"ש].