סימן לב · סעיף כ"ה
שלחן ערוך
(קיד) כל אות שהיא כתובה שלא כתקנה (קטו) ואין צורתה עליה כגון נגע (קטז) רגל האל"ף בגג האל"ף או פני האל"ף בפנים בגג שתחתיה או שהיה רגל הה"א או רגל הקו"ף (קיז) נוגעים או שהיתה * אות אחת חלוקה לשתי אותיות כגון (קיח) צד"י שכתב יו"ד נו"ן או שי"ן שכתבה (קיט) עי"ן יו"ד (קכ) או חי"ת שני זייני"ן ואחר שכתב לפניו חזר ותקנם הוי שלא כסדרן ופסולין אבל להפריד האותיות הדבוקות אחר שכתב לפניהם שפיר דמי דכיון שהאות צורתה עליה כשמפרידה מחבירתה לא הוי ככותב והוא הדין שאם לא היו מקצת (קכא) יודי"ן שעל האלפי"ן והשיני"ן והעייני"ן ורגלי התוי"ן נוגעין בגוף האות (קכב) ותינוק דלא חכים ולא טיפש * מכירם שאע"פ שכתב לפניהם יכול לחזור ולתקנם דכיון דצורת האות היתה ניכרת ליכא משום כתבן שלא כסדרן (קכג) ויש מי שאומר דה"ה אם חוטרא דחי"ת למעלה אין נוגעין זל"ז אך אין ניכר (קכד) להדיא פרידתן אע"פ שהתינוק קורא שני זייני"ן (קכה) מותר להדביקם.
מקורות
כל אות שהיא כתובה שלא כתקנה וכו' כן כתב הגהות מיימון פ"א הלכות תפילין אות ק' וז"ל גם אין תקנה אחר שכתב לפניה, דאחרי דאין שמה עליה אם יתקנו אחרי כן זהו עיקר כתיבה והוי שלא כסדרן.או רגל הה"א והקו"ף וכו' כן כתב הרא"ש הלכות ס"ת סי' י"ב.או שהיתה אות אחת חלוקה וכו' כגון צד"י שכתב יו"ד נו"ן וכו' כן כתב ר"י אסכנדרני.
אבל להפריד האותיות הדבוקות שפיר דמי וכו' כן דייק ב"י מדברי הרא"ש בתיקון תפילין (דף קכ"ג עמ' ב') שכתב וכל פרשה ופרשה אחר שיכתבנה יקראנה וכו' ובהמשך כתב ואם אות נוגעת בחבירתה יגרור בינהם ויפרידם זה מזה. והסביר הב"י שדבריו אלו חוזרים על מה שכתב קודם שכל פרשה אחר שיכתבנה יקראנה, אם כן משמע שאף אחר שכתב כל הפרשה מועיל לתקן (וכן כתב בדברי חמודות על הרא"ש אות ק"ל) ועוד דייק בב"י מהלשון שכתבו "כתבן שלא כסדרן" דמשמע בכותב שלא כסדרן יגנזו אבל גירד שלא כסדר לא.
והוא הדין שאם לא היו מקצת יודי"ן שעל האלפי"ן וכו' נוגעים וכו' ותינוק וכו' כן כתב בהגהות מימון (פ"א הל' תפילין אות צ' דין ק') בשם הר"ם, וכן כתב ר"י אסכנדרני שיש שפסקו שנראה שיכול לחברן וכו' והביאו ראיה מהירושלמי פ"א דמגילה ה"ט תולין בספרים ואין תולים בתו"מ דבעינן שיהיו נכתבות על הסדר, ומשמע מהכא שתלייה דוקא הוא שמיפסל אבל לתקן אות בעלמא שפיר דמי עי"ש.
ויש מי שאומר דה"ה אם חוטרא דחי"ת וכו' כן כתב הב"י בסי' ל"ו (עמ' קע"ה בטור החדש) מצאתי כתוב וכו' (ועיין בביאור הסופר סי' ט' ד"ה חלוקה לשתי אותיות, שכתב שהוא מתשובת מהרי"ל).
משנ"ב ס"ק קי"ד
(קיד) כל אות וכו'. סעיף זה יבואר בו דין שלא כסדרן ועניניו ארוכין, ואכלול בקצרה בדין זה יש בו ג' פרטים [א] אם יש קלקול באיזה אות בין שנעשה זה בעת הכתיבה או שנעשה לאחר הכתיבה [פמ"ג בפתיחה]. [וכן כתבו בקסת הסופר סי' ט' ס' ג' וביריעות שלמה פ"י ס' י"ג ובהלכה ברורה ס' קכ"ו].
המשך ס"ק קי"ד. אם נר' לעין כל שאין צורתו עליו כגון יו"ד שחסר לו רגלו הימני או שי"ן שחסר לו יו"ד אחד וכל כי האי גונא שחסר באות איזה דבר עד שעי"ז אין תמונתו עליו אפילו אין נדמה משום זה לאות אחר וכתב לפניו לא מהני ליה שום תיקון ואפילו אם אירע שהתינוק קראו לאות אפ"ה פסול משום שלא כסדרן. [וכן כתבו בקסת הסופר סי' ט' ס' ג' ובקול יעקב אות קכ"ט וק"ל עי"ש שהביאו עוד דוגמאות, וכן כתבו ביריעות שלמה פ"י ס' י"ג ובהלכה ברורה ס' קכ"ז].
המשך ס"ק קי"ד. וכ"ש אם ע"י קלקולו וחסרונו נדמה לאות אחר כגון דלי"ת דומה לרי"ש או ב' דומה לכ' או חי"ת שברגל שמאלו יש הפסק בין הרגל להגג ונראה כה"א [עיין בקול יעקב אות קכ"ט שהביא את קסת הסופר בנידון מתי פוסלים אות חי"ת שיש הפסק דק ברגלה השמאלית בין הגג לרגל, ועיין עוד בילקוט הסופר סי' ה' אות חי"ת].
המשך ס"ק קי"ד. או צדי"ק שיש בו הפסק במקום נגיעת היו"ד לעצמותו ונראה לעין כל כיו"ד ונו"ן וכל כה"ג שאין משגיחין על התינוק ולא מהני ליה תיקון. [ודוקא צדי"ק מכתב ב"י שנהגו בו האשכנזים (שכותבים היו"ד הימנית כאות יו"ד רגילה) אבל בצדי"ק בכתב ואליש שנהגו בו הספרדים וכן בכתב האר"י שהיו"ד הפוכה בזה אין דינו כשתי אותיות אלא כיו"ד האל"ף שנפסק, משנת הסופר סי' ט' ס"ק ט"ז וביריעות שלמה פ"י ס' י"ג ובהלכה ברורה ס' קכ"ז].
המשך ס"ק קי"ד. [ב] אם ע"י קלקולו וחסרונו לא נפסד מצורתו לגמרי כגון שיש הפסק דק באיזה אות באמצעו ועדיין עיקר צורתו עליו או כגון שלא היו היודי"ן שעל האלפי"ן והשיני"ן ורגלי התוי"ן נוגעים בגוף האות אם תינוק דלא חו"ט מכירם אף דלא מתכשר האות עי"ז משום דאין צורתו עליו בשלימות עכ"פ מהני זה דנשאר עליו עיקר צורתו לענין שיהא מותר לתקנו ולא יקרא שלא כסדרן. [וכן כתבו בקסת הסופר סי' ט' ס' ד' ובקול יעקב אות קל"ג וביריעות שלמה פ"י ס' ט"ו ובהלכה ברורה ס' קכ"ח].
המשך ס"ק קי"ד. ויש עוד אופן שלישי שאע"פ שעיקר צורתו יש עליו ותינוק קוראו לאות אפ"ה לא מהני ליה שום תיקון כגון אות שנפסל באיזה דבר שתיקונו הוא לגרור מקצתו ולכותבו מחדש. [כגון רגל הה"א והקו"ף שנגעו למעלה אפילו נגיעה דקה כחוט השערה שתיקונו הוא לגרור כל הרגל ולכותבו מחדש דלא מהני ליה הפרדה בעלמא משום חק תוכות וכן נגע רגל האל"ף בגג האל"ף וכה"ג וכנ"ל בסעיף י"ח] ואירע שקודם תיקונו כתב לפניו בזה לא יצוייר שום תיקון דהא צריך לגרור כל מה שנכתב בפסול וא"כ מה שמתקנה אח"כ הוי שלא כסדרן. [וכן כתב דוגמאות אלו בקסת הספר סי' ט' ס' ג' ומובא גם בהלכה ברורה ס' קכ"ו].
המשך ס"ק קי"ד. ועתה נתחיל לבאר בעזה"י את הסעיף. כל אות שהיא כתובה וכו' וה"ה אם נתקלקלה אח"כ. [עיין בהערה ראשונה על המשנ"ב הזה].
משנ"ב ס"ק קט"ו
(קטו) ואין צורתה עליה. פ' שנראה לעין כל שאין צורתה עליה כלל ואף דבנגעה רגל האל"ף בגג האל"ף או פני האל"ף בגגו או רגל ה"א וקו"ף הנוגעין למעלה ניכר עליו עדיין עיקר צורת האות ותינוק יקראהו לאות אפ"ה כיון שפסול זה אין תיקונו כ"א ע"י גרירת כל מה שנעשה בפסול וכנ"ל בסעיף י"ח ממילא נתבטל צורתו לגמרי ואם יתקנם אח"כ הוי שלא כסדרן. [וכן כתבו טעם זה בקסת הסופר סי' ט' ס' ג' בסוגריים ובמשנת הסופר ס"ק י"ד ובהלכה ברורה ס' קכ"ו].
משנ"ב ס"ק קט"ז
(קטז) רגל האל"ף. וה"ה כל הני דכתב רמ"א בהג"ה סוף סי"ח הנ"ל. [כן כתבו במשנת הסופר סי' ט' ס"ק י"ב ובהלכה ברורה ס' קכ"ו].
משנ"ב ס"ק קי"ז
(קיז) נוגעים. אפילו נגיעה דקה כחוט השערה. [וכן כתבו בקול יעקב אות ק"א ובמשנת הסופר סי' ט' ס"ק י"ד וביריעות שלמה פי"ב ס' י"ז ובהלכה ברורה ס' קכ"ו].
משנ"ב ס"ק קי"ח
(קיח) צד"י שכתב. פי' שחלק היו"ד מהנו"ן כ"כ עד שנראה כשני אותיות וכן בכל אינך לכן אפילו אם אירע דתינוק קוראו כהלכתו אין יכול לתקנן אח"כ שכיון שעינינו רואות שיש להן צורת אותיות אחרות א"כ כשמתקנם אח"כ הרי זה כתיבה מחדש ושלא כסדרן. וה"ה אפילו אם אין להם צורת אותיות אחרות רק שנראה לעין הכל שאין לה עיקר צורתה כגון יו"ד שלא עשה לה רגל הימיני או אל"ף שחסר לה היו"ד העליון וכל כה"ג אין יכול לתקנם אח"כ. [הכל כבר ציינו לעיל במשנ"ב ס"ק קי"ד בהערות עי"ש].
המשך ס"ק קי"ח. אבל אם לא עשה להיו"ד רגל שמאלי אף דאם ישאר כך פסול דאיננו יו"ד כראוי לפי דעת רוב הפוסקים כדלקמן בסי' ל"ו מ"מ כיון שיש לה עיקר צורתה דאפילו בלא עוקץ שם יו"ד עליה לכן יכול לתקנה ואין בזה משום שלא כסדרן. [אמנם עיין במשנ"ב איש מצליח הערה 2 שציינו לעיין בקול יעקב בסי' ל"ו בצורת האותיות אות י' בשם החת"ס שאם אין ליו"ד עוקץ בשמאלה אין לפסול עי"ש והוסיפו שכן מורים גדולי הספרדים ועיין בסוף המשנ"ב איש מצליח בהערות שציינו מקורות לזה וכן ביריעות שלמה פי"ב הערה 48 (ועיין עוד שם בפט"ז הערה 5) וסיימו באיש מצליח שם שלכן יראה הסופר שאם יוכל לתקן בנקל שלא תתקלקל צורת האות אה"נ יעשה כן לצאת אליבא דכו"ע ואם לאו עדיף להניח כן ויוכל גם לברך עליו (ועיין עוד בזה בעלון יד רפאל מס' 3 בשם הרה"ג יצחק ברדא שליט"א מה שכתב בענין קוצו של ר"ת) ובהלכה ברורה ס' קכ"ז העלה להלכה להחמיר ולעשות קוץ דר"ת ואם לא עשה מותר להוסיף, והנוהגים תמיד שלא לעשותו יש להם על מה שיסמוכו עי"ש].
משנ"ב ס"ק קי"ט
קיט עי"ן יו"ד. וה"ה מ"ם פתוחה שכתבו כ' ו' בלי משיכת התג שביניהם. [וכן כתבו בקסת הסופר סי' ט' ס' ג' ובקול יעקב אות קכ"ט ובהלכה ברורה ס' קכ"ז].
משנ"ב ס"ק ק"כ
(קכ) או חי"ת שני זייני"ן. אפילו אם עשה חוטרא על גביהן רק שאין נוגעים זה לזה למעלה וניכר להדיא פרידתן ה"ז הפסידה עיקר צורתה שנראה כשני זייני"ן. [הנה דעת המשנ"ב כאן ובביה"ל ד"ה אות אחת, לפסוק כדעת האחרונים שבאות שהפיסוק שבה מחלק את האות לשתי אותיות שפסול ולא מהני תיקון בתו"מ היינו רק כשניכר להדיא פרידתן אך אם לא ניכר בהדיא אע"פ שפסול מועיל תיקון ודלא כהפמ"ג, ועיין בקסת הסופר סי' ט' ס' ג' ובקול יעקב אות ק"ל (קמא) שפסקו כהפמ"ג אך עיין במשנת הסופר שם ס"ק ט"ו שכתב שכמה אחרונים פסקו כהמשנ"ב, וכן עיין במשנ"ב איש מצליח הערה 4-3, ובסוף המשנ"ב בהערות שדעת היביע אומר ח"ז סי' ב' להקל וכדעת המשנ"ב וכן כתב ביריעות שלמה פי"א ס' ג', וציין בהערה 9 שכן דעת שו"ת שבט הלוי ח"א ס' ז' אות י', וכן כתב בהלכה ברורה ס' קכ"ח לפסוק כהמשנ"ב, אמנם סיימו באיש מצליח הנ"ל וביריעות שלמה בהערה 10 שמ"מ אם הקונה מדקדק במצוות וכ"ש אם מבקש תפילין מהודרות לא ימכור לו תפילין שיש בו מחלוקת הפוסקים, אע"פ שהורה בה חכם מובהק להתיר, וכמ"ש בילקוט יוסף ח"א עמ' כ"ט].
משנ"ב ס"ק קכ"א
(קכא) יודי"ן שעל האלפי"ן. וה"ה אם היה הפסק באיזה אות באמצעו. [פמ"ג בא"א בפתי'].
משנ"ב ס"ק קכ"ב
(קכב) ותינוק וכו'. פי' לכן אפילו אם פרידתן ניכר להדיא [דהיינו תכף ומיד כשראה אותן] יכול לתקנם דהרי לא הפסיד עדיין האות עיקר צורתה מדקראה התינוק לאות. [כן כתב הגרע"א בחידושיו ודלא כפמ"ג שהחמיר בזה ועיין בביה"ל]. אבל אם אין פרידתן ניכר להדיא עד שמסתכל בה אין צריך להראות להתינוק. [הנה דעת המשנ"ב כאן ובביה"ל ד"ה אות אחת, לפסוק כרעק"א לענין אות שאין הפיסוק מחלקו לשתי אותיות שמועיל תיקון ואף שניכר פרידתן להדיא, אמנם דעת קסת הסופר סי' ט' ס' ד' ולשכ"ה ס"ק ט' וקול יעקב אות קל"ב לפסוק כהפמ"ג, שרק כשלא ניכר להדיא מועיל תיקון ולא כשניכר, אך עיין במשנ"ב איש מצליח הערה 4 שכתבו שדעת היביע אומר ח"ז סי' ב' לפסוק כהמשנ"ב (ועי"ש באות ג' באורך דעת האחרונים שהקלו בזה). וכן כתב במשנת הסופר שם ס"ק כ"א שכן הסכימו הרבה מגדולי האחרונים וכן העלה ביריעות שלמה פי"א ס' ד' וציין בהערה 9 שכן דעת שו"ת שבט הלוי ח"א סי' ז' וכן כתב בבירור הלכה ס"ק ק"ז, ומ"מ כפי שציינו לעיל בהערה הקודמת בשם האיש מצליח ויריעות שלמה שמ"מ אם הקונה מדקדק במצוות וכ"ש אם אומר בפירוש שרוצה תפילין מהודרות צריך להודיע לו.
ולענין ההגדרה של ניכר להדיא כתב במשנ"ב כאן שהגדר הוא שתיכף ומיד רואים אותו (עיין קול יעקב אות קל"ו) אך עיין בביאור הסופר סי' ט' ד"ה חלוקה, ובבירור הלכה ס"ק ק"ז שציינו שדעת המק"מ ס"ק קי"ח הגדוה"ק ס"ק ל"א שהגדר הוא שאם ההפסק הוא גדול כ"כ כשיעור המרחק בין אות לאות שבכתב זה הוי הפסק הניכר להדיא, ואם כן אף אם אנו רואים את ההפסק מיד, מ"מ כיון שלפי המרחק של שאר אותיות ניכר שכאן זה אות אחת מופסקת לא נקראת ניכר להדיא ויש להקל לתקנו, וציינו שם וכן בשונה הלכות ס' קמ"ח שגם החזו"א סי' ח' ס"ק ז' השיג על המשנ"ב וכתב וז"ל מה שתולה הדבר בגודל ההפסק, אינו מוכרע שאין לנו שעורים בגודל ההפסק וכו' אבל הכא בהכרעת המבט תלוי ובמקום שבפירודם נעשו ב' אותיות טבע ההכרעה לשופטן לב' אותיות יותר מפירוד של אל"ף וכיו"ב עי"ש. (ועיין עוד בביאור הסופר שם מה שהעיר על הוכחת החזו"א לשיטתו בזה)].
המשך ס"ק קכ"ב. ומ"מ אם אירע שהראה להתינוק ולא קרא לו אות הולכין אחריו להחמיר ואין יכול לתקן [כמו שכתב הפמ"ג]. [אמנם ציינו במשנ"ב איש מצליח הערה 1 שלפמ"ש הקול יעקב אות ס"ה בשם החיד"א (וציינתיו לעיל בסי' ט"ו בביה"ל ד"ה כשר) נראה שגם כאן לא אזלינן בתר תינוק להחמיר אם חכם הכריע שהאות כשרה עי"ש, ועיין עוד בביאור הסופר סי' ט' ד"ה אבל התינוק מכירם, שנשאר בצ"ע מדוע לחוש כאן לחומרא הרי כאן איירי באות שאינה מורכבת משתי אותיות וההפסק הוא דק מאוד שאינו ניכר להדיא רק אחרי הסתכלות ועיון ואם כן מדוע להתחשב בתינוק בזמן שאנו רואים שיש צורת אות ומדוע לא נאמר שהחסרון בתינוק, ועי"ש מה שכתב באורך בעניין זה].
משנ"ב ס"ק קכ"ג
(קכג) ויש מי שאומר. אין כאן מחלוקת רק חידוש דין. [וכן כתב הקול יעקב אות קל"ה בשם הט"ז והשער הציון להלכה ברורה ס"ק שנ"ב].
משנ"ב ס"ק קכ"ד
(קכד) להדיא. דאם היה ניכר להדיא ה"ז הפסידה עיקר צורתה וכמו שכתבנו בס"ק ק"כ. [וכן כתב המשנת הסופר סי' ט' ס"ק כ"ב].
משנ"ב ס"ק קכ"ה
(קכה) מותר להדביקם. דאין התינוק מורגל בחי"ת כזה, דאפילו המוכשר כתיקונו יקראהו ב' זייני"ן. [כן כתבו בקסת הסופר סי' ט' ס' ד' ובקול יעקב אות קל"ז ובמשנת הסופר ס"ק כ"ג וביריעות שלמה פי"ג ס' ד' ובהלכה ברורה ס' קל"א].
סיכומי באורי הלכה
בענין דחית דברי הפמ"ג בדין פיסוק שלא ניכר בהדיא באותיות שהפיסוק מחלקו לשתי אותיות, וכן בענין הפסק שנראה רק כנגד השמש.
ד"ה אות אחת וכו': בביה"ל כתב שראה שיש אנשים שפסלו אם נמצא הפסק דקה מן הדקה שאינה ניכרת עד שיסתכל בה היטב ומקורם מהפמ"ג (עיין במש"ז ס"ק כ' ובאשל אברהם ס"ק ל"ו ובפתיחה לסי' ל"ב בד"ה השני שבתפילין, ובד"ה בענין ינוקא, ובסוף הפתיחה ד"ה גם מצאתי). והאריך הביה"ל בראיות מדברי ר"י אסכנדרני המובא בב"י ומהמ"א בס"ק ל"ו, ומדברי מרן כאן, וכן מספר עולת תמיד ומתרומת הדשן בסי' מ"ח ור"ל, שאם ההפסק היה דק שלא היה ניכר פרידתו להדיא רק עד שמסתכל בה היטב והתינוק קוראם יפה אפילו אם ארע כה"ג בצד"י בין היו"ד שאחוריו לנו"ן שלו וכל כה"ג מותר לתקן וזה לא נקרא אות שנחלקה לב' אותיות, והוסיף בביה"ל בסוגריים שאפשר שאין צריך להראות ג"כ לתינוק באופן זה, שודאי שיקרא יפה ודומיא דחי"ת שכתב בשו"ע שלא מעכב בו ראית התינוק, אך לכתחלה בודאי נכון להראות לתינוק. [ועיין בשער הציון למשנת הסופר סי' ט' ס"ק כ"ד שהעלה שבהפסק שהוא יותר מחוט השערה רק הוא פחות משיעור שבין אות לאות שבכתב זה, היות שלמק"מ אפשר לתקנו (כמו שכתבנו לעיל במשנ"ב ס"ק קכ"ב בהערות) בזה ראוי להראות לתינוק אבל בהפסק כל שהוא כחוט השערה מסתמא תינוק יכירנה כדמוכח מהשו"ע באות חי"ת שנפסק החטוטרת]. וסיים הביה"ל שכן ראה באיזה אחרונים שמצדדים להקל בלא ניכר בהדיא הפרדתן והתינוק קוראה לאות ע"כ נ"ל שבמקום הדחק יש לסמוך על זה להקל שיהא מותר לתקן ודלא כהפמ"ג. [ועיין בשער הציון למשנת הסופר סי' ט' ס"ק כ"ג שכתב שאף שמשמע מהביאור הלכה שרק בשעת הדחק יש לסמוך להקל אבל במשנ"ב ס"ק ק"כ סתם להקל כדעת הגר"ז דמדינא אין להחמיר בזה ועי"ש שכתב שבאמת כן מוכח מכמה ראשונים. (עיין לעיל במשנ"ב ס"ק ק"כ שכתבנו דעות האחרונים בזה)]. והוסיף הביה"ל שמ"מ אם ההפסק דק מאוד עד שאין נראה רק כנגד השמש כשר אף לפמ"ג ואין צריך שום תיקון עי"ש ראיותיו וסיים שמ"מ המחמיר בזה די שיחמיר להצריכן תיקון אבל חלילה לפסול התפילין משום זה. [וכן העלה במשנת הסופר סי' ה' ס"ק קע"ג שכשר וסיים שמ"מ אם אפשר נכון לתקנו. (ועיין בילקוט הסופר ס' ט' ס' ג' ובביאור הסופר סי' ה' ד"ה כחוט השערה) וכן העלו היריעות שלמה פ"ט ס' ט' וההלכה ברורה ס' קכ"ט שכשר וסיים בהלכה ברורה שהמחמיר לתקנו תבוא עליו ברכה].
בענין הכרעת הביה"ל להקל כרעק"א ודלא כהפמ"ג בדין פיסוק שלא מחלק את האות לשתי אותיות, וכן בענין הפסק שניראה למרחוק.
ד"ה מכירם שאע"פ וכו': מדייק בביה"ל שמפשט מרן בשו"ע מוכח שאף בהפסק שניכר להדיא באותיות שלא מתחלקות לשתי אותיות מועיל תיקון, ודחה הביה"ל את ראית הפמ"ג שרצה להוכיח (מהמצאתי כתוב שהביא בב"י בסי' ל"ו) לפסול בכה"ג וכן העלה בחדושי רעק"א להתיר למעשה בשעת הדחק וכן דעת הביה"ל [אך עיין במשנ"ב ס"ק קכ"ב שסתם והתיר בפשטות לתקן, ועיין שם דעות האחרונים בזה]. והוסיף הביה"ל שמ"מ בהפסק גדול כ"כ עד שניכר ונראה לעין כל מרחוק, בזה איבד צורתו לגמרי ומודה בזה רעק"א שלא יועיל תינוק לזה. [וכן העלה בהלכה ברורה ס' קכ"ט]. וציין הביה"ל בשם תשובת הפמ"א ח"ב סי' ט"ז שלדעת הב"י בסי' ל"ו שיעור המרחק היינו שניכר ההפסק ברחוק ארבע אמות, ולדעת הב"ח ברחוק אמה בזה אין לסמוך על התינוק, אבל אם אף לאחר שהרחיק לב"י ארבע אמות ולב"ח אמה, אנו רואים שהוא אל"ף ושי"ן, ורק כשמקרבים עינינו רואים ריוח ותינוק קורא אל"ף או שי"ן שפיר נוכל לסמוך עליו ולתקן. [ועיין בביאור הסופר סי' ט' ד"ה דצורת האות, שכתב שבמשנת הסופר ס"ק כ"א השמיט את סיום הביה"ל לענין שיעור המרחק, שדברי הב"י והב"ח הם לאו דוקא בשיעור זה בדיוק, אלא שבדרך כלל זה המרחק שבין האדם לס"ת כשהוא על הבימה אבל ודאי שאין לפסול או להכשיר על פי סמך שיעור זה דוקא שאין זה כשאר שעורי תורה וחז"ל וכן אין כל הכתבים שוים שיש גדול ויש קטן וא"א לתת שיעור אחד לכל הכתבים אלא הכל תלוי לפי ראות עיני המורה אם נפסד האות או לא, וכן ציין דבריו ביריעות שלמה פי"א הערה 12 ועי"ש עוד בזה].