סימן לב · סעיף כ"ג
שלחן ערוך
אם מצא שחסר אות אחת * אין לו (קח) תקנה שאם כן היו כתובין שלא כסדרן ופסולין משום דכתיב והיו (קט) בהוייתן יהיו * ואם יתר (קי) אות אחת יש לו תקנה על ידי (קיא) שיגרור אותה אם היא בסוף תיבה או בתחלתה אבל אם היא באמצע תיבה לא משום דכשיגרור יהיה (קיב) נראה כשתי תיבות.
מקורות
אם מצא שחסר וכו' כן כתב הרמב"ם פ"א הלכות תפילין הט"ז.
אין לו תקנה. אלא אם כן יגרור כל מה שכתב מן הטעות ולמטה ובלבד שלא יגרור אחד מן השמות שאינם נמחקים, כן כתב באורחות חיים סי' כ"ה בשם ר' יונה.
בהויתן יהיו מכילתא סוף פרשת בא.
ואם יתר אות וכו' ר"י אסכנדרני כמובא בב"י, ועי"ש שכתב מתי מועיל תיקון במחיקת היתר ומתי לא. (וקיצרנו כי במשנ"ב מובאים הדינים בזה).
משנ"ב ס"ק ק"ח
(קח) תקנה. בהשלמה ומיירי שמכאן עד סוף הפ' יש שמות שאינם נמחקין דאל"ה יגרוד עד סופה.
משנ"ב ס"ק ק"ט
(קט) בהוויתן יהיו. פי' כסדר שנכתבות בתורה יהיו כתובין. [עיין בהקדמת משנת הסופר לסי' ט' ובהקדמה של היריעות שלמה לפרק י' ובהלכה ברורה ס' קי"ד].
משנ"ב ס"ק ק"י
(קי) אות אחת. ואם כתב תיבה יתירה יגררנה ויוכל להניח המקום חלק. [אם אין לו אותיות מהתיבות שלפניה שיהיה יוכל להמשיכן במקום ההוא]. ואין החלק פוסל כל שאין במקומו כשיעור הריוח שבין פרשה לפרשה שהוא כדי ט' אותיות. ולפעמים יש תקנה אפילו בזה כגון שיכול להמשיך האות מן התיבה שלפניה כדי למעט הריוח של ט' אותיות. ויותר מזה דבאופן זה שיפסל התפילין מחמת הריוח אז אפילו אם בסיום התיבה שלפניה יש שם ה"א או קו"ף יוכל להמשיך גגן כדי למעט הריוח ואע"פ שע"י ההמשכה לא יהיה הרגל של הה"א והקו"ף בסופה אין קפידא בדיעבד. [כל דברי המשנ"ב כן כתב בקסת הסופר סי' ט' ס' ז', אמנם עיין בקול יעקב אות קכ"ג שכתב שמנהג בגדאד לעשות נקבים במקום התיבה שגירר שיהיה אותו מקום אינו ראוי לכתיבה וכן כתב ביריעות שלמה פ"י ס' כ"ד ובהלכה ברורה ס' קכ"ב, ובקול יעקב שם הוסיף שאף אם אין ריוח שיעור ט' אותיות ג"כ נוהגים לנקב, אך עיין במשנת הסופר סי' ט"ז בשער הציון ס"ק נ' שכתב שאיפה שנהגו בזה שיעשו כן אך איפה שלא נהוג אין צריך לעשות נקבים וכן העלו ביריעות שלמה פט"ו ס' י"ג (ועי"ש בהערות) ובהלכה ברורה בבירור הלכה ס"ק ק"ב שאין לעשות נקבים כשיש ריוח פחות מט' אותיות ועי"ש הטעם. ועיין בקול יעקב אות קכ"ו שכתב שכן אין למשוך גגי הה"א והקו"ף אלא יעשה נקבים וכנ"ל].
המשך ס"ק ק"י. וכתב הפמ"ג דבתיבה כפולה טוב יותר למחוק השניה דתיבה הראשונה כדין נכתב. ואם קודם הראשונה יש אות שיכול למשכו טוב יותר שימחוק תיבה הראשונה כדי לחוש אף לדעת ר"ת דשיעור פרשה הוא ג' אותיות. [וכן כתבו בקסת הסופר סי' ט' ס' ז' ובקול יעקב אות קכ"ד וביריעות שלמה פ"י ס' כ"ה ובהלכה ברורה ס' קכ"ג ועיין עוד בלשכ"ה שם ס"ק י"ב מה שהוסיף בזה לשיטת ר"ת].
משנ"ב ס"ק קי"א
(קיא) שיגרור. ולא מיפסל הפרשה משום חק תוכות כיון שאינו עושה מעשה בגוף התיבות והאותיות. [וכן כתבו במשנת הסופר סי' ט' ס"ק ז' ובהלכה ברורה ס' קט"ו].
משנ"ב ס"ק קי"ב
(קיב) נראה כב' אותיות. ופעמים שתיקון מועיל ע"י שיגררנה וימשיך האות שלפניה שתמלא מקומה כגון לאבותיך שכתב מלא וי"ו אחר הב' יגררנה וימשוך הב' שלפניה שתמלא מקומה. [וכן כתבו בקסת הסופר סי' ט' ס' ב' ובלשכ"ה ס"ק ה' ובקול יעקב אות קט"ז וביריעות שלמה פ"י ס' י"ז ובהלכה ברורה ס' קט"ו אמנם הוסיפו באחרונים הנ"ל שצריך להזהר כשמושך הבי"ת שלא תתקלקל צורת הבי"ת בשום פעם שאם ימשוך תחילה את הגג כפי הצורך אז תתקלקל צורתה ואף שאח"כ ימשוך גם המושב פסול משום שלא כסדרן לכן צריך לעשות ההוספה מעט מעט קצת בגג וקצת במושב עד כדי מה שצריך וכן כתבו בקול יעקב אות קי"ז והביאו דבריו במשנ"ב איש מצליח הערה 1 ובמשנת הסופר שם ס"ק ט'].
המשך ס"ק קי"ב. וכן אם התיקון תלוי בכ"ף או דלי"ת או רי"ש שאפשר להמשיכן מעט למלא מקום אות היתרה שנגררה אבל אם האותיות שאפשר להמשיכן הן אחר האות היתרה שא"א להמשיכן לאחוריהן עד שיגרר מהם תחלה כגון שאר שכתוב בתורה שכתבה מלא וי"ו אחר האל"ף שא"א למשוך הרי"ש לאחריה עד שיגרר רגלה תחלה ונמצא שביטל צורתה וכשמתקנה אח"כ נמצא כותב שלא כסדרן ואין תקנה אח"כ יכול למלאות מקומו ע"י שיעבה קצת האות שלפניה ושלאחריה שאין בזה משום שינוי האות משא"כ כשהאותיות שאפשר להמשיכן הן לפני האות היתרה אזי אפשר להמשיכן הרבה מבלי שיגרע מהם כלום. [כן כתבו בקסת הסופר סי' ט' ס' ב' ובלשכ"ה ס"ק ו' ובקול יעקב אות קי"ח ובמשנת הסופר שם ס"ק י"א וביריעות שלמה פ"י ס' כ' ובהלכה ברורה ס' קט"ז].
המשך ס"ק קי"ב. אך יש להסתפק במצות הראשון שדינו להיות חסר וכתבו מלא ומחק אח"כ הוי"ו אם מועיל אריכת הצדי"ק למטה אח"כ או דילמא כל עוד שאינו מאריך האות למעלה נחשב כשני תיבות אע"פ שסמכה מלמטה וכן נתן שמשפטו להיות חסר וכן הוצאך אם כתבו מלא ביו"ד בין צדי"ק לאל"ף בכל אלו יש להסתפק אם יש להם תיקון בהאריך האות שלפניו למטה. [ובקסת הסופר סי' ז' ס' ט' העלה שמחמת הספק יש להחמיר שכל עוד שאינו מאריך למעלה נחשבות כשתי תיבות וכן כתב בהלכה ברורה ס' קי"ז והוסיף בלשכת הסופר שם ס"ק ח' שה"ה בשתי התיבות שנראות למטה תיבה אחת אע"פ שלמעלה נראות כב' תיבות יש להסתפק בו ומחמת הספק יש לפסול וכן כתבו בקול יעקב אות קט"ז ובמשנת הסופר ס"ק ל"ט וביריעות שלמה פ"י הערה 37 ובהלכה ברורה שם, ומ"מ כתב בקול יעקב אות קט"ז שיש לסמוך בזה על תינוק וציינו דבריו במשנ"ב איש מצליח הערה 3 וביריעות שלמה שם ס' כ"א ובהלכה ברורה שם, והוסיף במשנת הסופר שם ס"ק מ' שאמנם דעת הגט פשוט שא"א לסמוך על תינוק בזה אך ישנם אחרונים שכתבו להקל ע"י תינוק, ועיין בביאור הסופר שם ד"ה יש להחמיר].
המשך ס"ק קי"ב. ומ"מ כל שנראה כב' תיבות פסולה אבל אם בתחלת הכתיבה ממשיך רגל התחתון של הנו"ן והצד"י וכותב האות הסמוכה לתוכה כגון פני או ארצי כשר כיון דבתיבה אחת נכתבו. [וכן כתבו בקסת הסופר סי' ז' ס' ט' ובקול יעקב אות ק"כ וז"ל מותר דהוי ממש תיבה אחת, וכן כתב בהלכה ברורה ס' קי"ז שיש להכשיר אמנם הוסיפו בקול יעקב שם והביאו דבריו במשנ"ב איש מצליח הערה 4 ובמשנת הסופר שם ס"ק מ"א שאם ממשיך יותר מדי כדי למלאות השורה יש חשש לשינוי האות ויש להראות לתינוק].
המשך ס"ק קי"ב. ומ"מ לכתחלה אין נכון לעשות כן להבליע אות בתוך אות כי יש מחמירין בזה. [וכן כתב במשנת הסופר סי' ז' ס"ק מ"א, ועיין עוד בביאור הסופר שם ד"ה מותר, אמנם בקול יעקב שם כתב שלכתחלה אין נכון לעשות כן].
סיכומי ביאורי הלכהבענין חיסר אות האם מועיל לכותבו, ואח"כ למחוק מכאן ואילך.
ד"ה אין לו תקנה: הנה בביה"ל כתב שלכאורה צריך קודם למחוק את מה שכתב ורק אח"כ לכתוב מה שחסר שאם לא כן צ"ע, כיון שבעת הכתיבה לא נכתב כסדרן, אך אח"כ חזר בו הרב וציין בכוכבית למטה בגליון שזה אינו והביא ראיה לזה מלקמן סי' ס"ד ביה"ל ד"ה בד"א עי"ש שאפשר לכתוב החסר ואח"כ למחוק. [וכן כתבו בשונה הלכות ס' קל"ט ובמשנת הסופר סי' ט' ס"ק ה' שכן מסקנת המשנ"ב].
בענין כתב "השמרו" "השמרו" פעמים כיצד מתקן, וכן אם כתב בטעות תיבה שלא שיכת לתפילין אם יכול לצרף חלק ממנה לתפילין.
ד"ה ואם יתר וכו': הביא הביה"ל את דברי הפמ"ג במשב"ז ס"ק כ' שאם כתב פעמים השמרו השמרו שיכול למחוק הוא"ו של השמרו הראשון וכן את השמר של השמרו השני ולהאריך את הרי"ש של השמרו הראשון לוא"ו של השמרו השני, ואפילו אם התיבה השניה אינה שייכת לתפילין ויש בה וא"ו שיכול למחוק המיותר ולעשות כנ"ל. אך בביה"ל כתב צ"ע על הדין השני איך יכול לצרף אות שלא נכתבה לשמה ואת"ל שכיון בזה התיבה לשמה מי אמר שמועיל היות ואין הכתיבה הזו מענין התפילין וצ"ע. [אמנם עיין בקסת הסופר סי' ט' ס' ח' שפסק כהפמ"ג בשתי הדינים ובלשכ"ה שם ס"ק י"ג הסביר את דברי הפמ"ג מההשגה של המלאכת שמים על הפמ"ג, וכן כתב בקול יעקב אות קכ"ב שכן המנהג בבגדאד ושאין להניח ודאן של המתירים לעשות כן מפני ספקו של המלא"ש, וכן כתב במשנת הסופר שם ס"ק ל"ב שהמלא"ש פקפק על הקס"ה ושהביה"ל נישאר בצ"ע בדין השני, אולם הקס"ה פסק כהפמ"ג וכ"כ עוד כמה אחרונים, וכן כתב בבירור הלכה ס"ק ק"ד שכן הסכימו כמה אחרונים עי"ש].