סימן לב · סעיף י"ט
שלחן ערוך
(צב) *בתחלת (צג) הכתיבה (צד) יאמר (צה) בפיו (צו) אני כותב לשם קדושת תפילין מלבד זה (צז) בכל פעם שכותב אזכרה צריך לומר שכותב לשם קדושת השם: הגה וי"א דסגי כשמחשב שכותב האזכרות לשמן הואיל והוציא (צח) בתחלת הכתיבה בפיו סגי בהכי (הרא"ש ה"ת וס"ת וטור יורה דעה וא"ח) ויש להקל (צט) בדיעבד וכשבא לנמנם לא יכתוב דאינו כותב אז בכוונה. (א"ז).
מקורות
בתחלת הכתיבה וכו'. כן כתב הרא"ש הלכות ס"ת סי' ג' כשמתחיל לכתוב ס"ת יאמר ס"ת זה אני כותב לשם קדושת תורת משה ותו לא צריך.
יאמר בפיו. הרא"ש שם כתב בשם ר' ברוך שהסתפק אם צריך להוציא בשפתיו או דיו במחשבה הלכך טוב להוציא בשפתיו אמנם מרן כתב כאן בלשון חיוב ולא רק שטוב להוציא בשפתיו, וכמו שכתב בסמ"ג סי' כ"ה ובטור שצריך להוציא בשפתיו. (ועיין לעיל במשנ"ב ס"ק כ"ד מה שהעירו האחרונים על מרן מלעיל ס' ח' לענין עיבוד העור ששם כתב טוב להוציא בשפתיו).
מלבד זה בכל פעם וכו'.כן כתבו הרא"ש וסמ"ג שם.
צריך לומר שכותב לשם קדושת השם. הרא"ש שם וכן הטור יו"ד סי' רע"ו כתבו צריך שיחשוב לשם קדושת השם אך בב"י כתב שלאו דוקא הוא אלא צריך להוציא בשפתיו דמאי שנא מתחלת הכתיבה שצריך להוציא בשפתיו, וכן כתב בסמ"ג סי' כ"ה ובאורחות חיים הל' תפילין סי' כ"ד.
הגה וי"א דסגי כשמחשב וכו'. כן כתב בד"מ ס"ק ו' שכן משמע ברא"ש ובטור.
וכשבא לנמנם וכו'. כן כתב בד"מ ס"ק ז' בשם האור זרוע.
משנ"ב ס"ק צ"ב
(צב) בתחלת. דאם יהיה אף אות אחת שלא נכתב לשם תפילין פסול. [וכן משמע מהקסת הסופר סי' ד' ס' ג' וכן כתב בקול יעקב סי' רע"ד ס"ק ב' ובמשנת הסופר שם ס"ק ג' וביריעות שלמה פ"ה ס' ה'].
המשך ס"ק צ"ב. ולא מהני העברת קולמוס לשמה [יור"ד רע"ד] [כן כתב בקסת הסופר סי' ד' ס' ג' שאפילו אם כתב רק מקצתו שלא לשמה שפסול ולא מהני אם אח"כ יעבור בקולמוס לשמה דכתב עליון לא מהני וכן כתבו במשנת הסופר שם ס"ק ג' ובהלכה ברורה ס' צ"ד].
המשך ס"ק צ"ב. ותחלת ר"ל תחלת כל הפרשיות יאמר אני כותב פרשיות אלו לשם וכו' ומהני זה מדינא אפילו אם הפסיק בין הפרשיות אך מ"מ טוב יותר שיאמר תחלת כל פרשה וכו'. [וכן כתבו במשנת הסופר סי' ד' ס"ק ו' ובהלכה ברורה ס' צ"ג וביריעות שלמה פ"ה ס' ח', ובהערה 23 כתב שהטעם שטוב לומר בתחלת כל פרשה כדי לחוש לר"י אסכנדרני המובא בב"י שהצריך זאת עי"ש ובקול יעקב סי' רע"ד אות ה' כתב בשם הלדוד אמת שטוב שבכל פעם שיתחיל לכתוב יאמר הריני כותב לשם קדושת ס"ת משה וישראל ולשם קדושת כל שמותיו המפורשים והרמוזים והמצורפים והעתיק דבריו ביריעות שלמה שם].
משנ"ב ס"ק צ"ג
(צג) הכתיבה. נראה דה"ה בתיקון האותיות הנפרדות דצריך לשמן הואיל דבלא"ה התפילין הם פסולים דאין עליהם צורת אותיות כראוי. [וכן כתבו במשנת הסופר סי' ד' ס"ק ב' וביריעות שלמה פ"ה ס' ט' ובהלכה ברורה ס' צ"ב, ועי"ש בבירור הלכה ס"ק פ"א שהסביר שכוונת המשנ"ב כשמתקנו בעצמו זמן מה אחר שסיים כתיבתם לכן צריך לחזור שוב פעם ולקדש עי"ש].
משנ"ב ס"ק צ"ד
(צד) יאמר. ואם אחר כותב צריך גם הוא לומר כן אף באמצע כשהוא מתחיל. [וכן כתבו בלשכת הסופר סי' ד' ס"ק ג' ובקול יעקב סי' רע"ד אות ג' ובמשנת הסופר שם ס"ק ה' וביריעות שלמה פ"ה ס' ב' ובהלכה ברורה ס' צ"ב].
משנ"ב ס"ק צ"ה
(צה) בפיו. ולא סגי במחשבה אף בדיעבד [א"ר ופמ"ג] ועיין בחידושי רע"א. [וכן כתבו בקול יעקב סי' רע"ד אות א' וביריעות שלמה פ"ה ס' א' ובהערה 5 שם כתב שכן דעת האור לציון ח"ב ושו"ת שבט הלוי ח"ה, וכן כתב בהלכה ברורה ס' צ', אמנם דעת הקסת הסופר סי' ד' ס' א' להכשיר בדיעבד, ועיין במשנת הסופר שם ס"ק ח' שכתב שיש באחרונים שפסקו כדעת הקס"ה אמנם הרבה אחרונים מחמירים בזה אפילו בדיעבד (ועי"ש שכתב שאף אם נסמוך על המקילים זה מיירי כשהיה מחשבה מפורשת לשמה אבל אם כתב בסתם לא אמרינן סתם לשמה). ובמשנ"ב איש מצליח הערה 1 הביאו את הפוסקים המקילים בקידש במחשבה בלבד וסיימו בשם הגר"מ מאזוז שליט"א שאף שהעיקר כדעת הפוסלים מ"מ חזי לאצטרופי לספק אחר והביא דבריו ג"כ ביריעות שלמה פ"ה הערה 5 בסופו].
משנ"ב ס"ק צ"ו
(צו) אני כותב וכו'. יש שכתבו דנכון שיאמר אז ג"כ וכל אזכרות שבו לשם קדושת השם דשמא ישכח אח"כ לקדש השם במקומו ועיין בביה"ל. [שם בביה"ל העלה שאם יש לו ספק באיזה שם אם קידש או לא ויודע שבתחלת הכתיבה אמר "וכל האזכרות וכו' שיש להקל אמנם עיין בקול יעקב סי' רע"ד אות ד' שכתב שהנכון שלא יאמר בתחלת הכתיבה כך כדי שיהיה זריז וישים אל לבו בכל פעם לקדש את השם. אך במשנ"ב איש מצליח הערה 2 כתבו שאדרבא עדיף לאומרו להועיל היכא שנסתפק אם קידש או לא וכן העלה ביריעות שלמה פ"ו ס' ד', ובהלכה ברורה ס' צ"א הקל עוד יותר שטוב להתנות כן שיועיל אף אם אח"כ שכח לקדש אחת מן השמות (וכמו שכתב בט"ז ושכן נמצא בספר האשכול כמובא בבירור הלכה ס"ק ע"ט אולם עיין בירחון אור תורה אלול תשס"א הבהיר דבריו שדוקא כשידע עכ"פ בשעה שכותב שזה שם ה' אבל אם לא ידע גם הוא מודה לפסול) ועיין במשנת הסופר סי' י' ס"ק א' שכתב שבמקרה שהתנה קודם ואח"כ הסתפק אם קידש שנכון שיעבור עליו בקולמוס לקדשו, ועיין בקונטרס ליקוטי אליהו בעניני קדושת השם סי' י' תשובה 5 בהערות].
משנ"ב ס"ק צ"ז
(צז) בכל פעם. ואם כותב ב' אזכרות בלי הפסק די בקידוש אחד. [משמעות המשנ"ב שאף לכתחלה די בקידוש אחד וכן כתב במשנת הסופר סי' י' ס"ק י"ד שכן דעת המק"מ ס"ק כ"ו, וכן כתב בהלכה ברורה ס' ק"ב, אמנם דעת קסת הסופר סי' י' ס' ה' שלכתחלה צריך לקדש כל שם ובדיעבד סגי בקדושה אחת אם לא הפסיק ביניהם ובקוי"ע ס' רע"ו אות י' כתב שטוב לקדש כל שם ושם בפני עצמו וכן כתבו במשנ"ב איש מצליח הערה 3 בשמו, וכן כתב ביריעות שלמה פ"ו ס' י"ט והבאנו כל זה בקונטרס ליקוטי אליהו סי' י' תשובה 13 בהערות].
משנ"ב ס"ק צ"ח
(צח) בתחלת הכתיבה. שהוא כותב לשם קדושת תפילין ואף דלא הזכיר בתחלה קדושת האזכרות סגי דמ"מ הרי הזכיר לשם קדושה אבל אם בתחלה לא הזכיר בפירוש רק במחשבה בעלמא. [עיין במשנ"ב איש מצליח הערה 4 בשם הגר"מ מאזוז שליט"א שהעיר שדין זה כבר כתבו המשנ"ב לעיל ס"ק צ"ה ומצד הכתיבה ולא מצד האזכרות עי"ש].
המשך ס"ק צ"ח. או שעתה לא קידש את האזכרות אפי' במחשבה אפילו בדיעבד לא יצא. [לענין הלכה אם בתחלת הכתיבה אמר בפיו שכותב לשמה ובאזכרת השם קידש במחשבה עיין לקמן ס"ק צ"ט במשנ"ב ומה שנכתוב בזה].
משנ"ב ס"ק צ"ט
(צט) בדיעבד. אבל לכתחלה צריך לומר בפירוש בכל פעם שכותב האזכרה לשם קדושת השם אפילו אם אמר בתחלת הכתיבה וכל האזכרות שבו וכן פסקו האחרונים. [דעת המשנ"ב לפסוק כהרמ"א שבדיעבד מהני וכן דעת הקול יעקב סי' רע"ו אות ב' שכן דעת הגרי"ח וכן כתבו במשנ"ב איש מצליח הערה 5 וביריעות שלמה פ"ו ס' ג',ושם הוסיף בהערה שאף שדעת מרן לפסול בכה"ג וכמו שמשמע מדבריו בב"י וכן למדו האחרונים בדבריו מ"מ העלו הארונים שבדעבד מהני כהרמ"א. אמנם בהלכה ברורה ס' צ' כתב שיש לסמוך על המקילים בזה רק במקום צורך גדול, ועיין עוד בביאור הסופר סי' י' ד"ה ויש לסמוך. והנה בדעת הקסת הסופר כתב במשנת הסופר ס' י' ס"ק ט' שמסתימת דבריו בס' ג' משמע שאף אם בתחלת הכתיבה קידש במחשבה וגם בכתיבת ה' קידש במחשבה מועיל בדיעבד וכן משמע מהלשכ"ה ס"ק ד', אך כתב שהרבה פוסקים הסכימו שאין להקל בכה"ג ורק אם הוציא בפיו בתחלת הכתיבה לשם קדושת ס"ת או תפילין וכו' סגי שמ"מ הזכיר לשם קדושה וכתבנו כל זה בקונטרס ליקוטי אליהו סי' י' תשובה 10 בהערות].
סיכומי הביאור הלכה
בענין הסבר הפמ"ג בדברי הט"ז המובא במשנ"ב ס"ק צ"ו ומתי יש לסמוך על הט"ז להלכה.
ד"ה בתחלת וכו'. הביא הביה"ל את הפמ"ג שכתב שאף לט"ז ביו"ד סי' רע"ו שכתב שאם אמר בתחלת הכתיבה שכל האזכרות לשמן מהני, זה דוקא בדיעבד אך לכתחלה גם הט"ז מודה שצריך לקדש בכל אזכרה ואזכרה אמנם ציין בביה"ל שבל"ח סובר שאף בדיעבד לא מועיל ודלא כהט"ז וסיים הביה"ל שנ"ל שמ"מ אם נסתפק לו באיזה שם אם קידש או לא מהני לסמוך על הט"ז בזה ואפילו לדבר שמואל שסובר שקידוש האזכרות מהתורה [עיין לעיל במשנ"ב ס"ק צ"ו מה שכתבנו בשם האחרונים בזה].