סימן לב · סעיף י"ח
שלחן ערוך
* מ"ם פתוחה (ע) שנדבק פתיחתה (עא) * ונסתמה אין מועיל לגרור הדבק (עב) ולפותחה משום דהוי (עג) כחק תוכות (עד) ומה תקנתה שיגרור * כל החרטום ותשאר (עה) כצורת נו"ן כפופה ואח"כ יכתוב מה שגרר (עו) * ורי"ש שעשאה (עז) כמין דלי"ת * יש להחמיר ולומר דלא סגי כשיגרור הירך לבד או הגג לבד ויחזור ויכתבנו כמין רי"ש * משום דבין הגג ובין הירך נעשו בפיסול הלכך צריך לגרור שניהם ואם נדבקה אות לאות בין קודם שתגמר בין אחר (עח) שנגמרה פסול * ואם גרר והפרידה (עט) * כשר ולא מיקרי (פ) חק תוכות מאחר שהאות עצמה היתה כתובה (פא) כתקונה. (פב) אם נגעו * רגלי (פג) הה"א וקוף בגג (פד) * יגרור (פה) הרגל ויחזור ויכתבנו ואין צריך לגרור כל האות כי הגג כדין נכתב. אם * נגע רגל האל"ף (פו) בגג האל"ף * או (פז) פני האל"ף בפנים בגג שתחתיה פסול ואין תקנה בגרירה (פח) להפרידה דהוי כחק תוכות אלא * יגרור (פט) כל מה שנעשה בפיסול ויחזור ויכתבנו. הגה וכן הדין (צ) ביוד"י השי"ן והצדי"ק והעי"ן (צא) והפ"א אם נגעו בגוף האות יותר ממקום דבוקם (בית יוסף).
מקורות
מ"ם פתוחה וכו' אין מועיל לגרור הדבק וכו' כן כתב הרא"ש בתשובה כלל ג' (ס' ט"ז) ובתרומה ובעוד ראשונים.
ומה תקנתה שיגרור כל החרטום וכו' בב"י דייק מהטור שלמד כן ברא"ש שלא צריך לגרד כל האות ושכן נראה מתרומת הדשן סי' מ"ח ומעוד ראשונים ודלא כהרד"ך. ומה שכתב מרן לגרור כל החרטום כן כתב בתשובות הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' רל"ו ובעוד ראשונים.
ורי"ש שעשאה כמין דלי"ת יש להחמיר וכו' הטעם שכתב יש להחמיר, כי בב"י הסתפק שאולי נדמה דין זה לאות מ"ם שנסתמה שלא צריך לגרור את כולה וגם כאן הוא הדין, אך פקפק בזה שלא דומה למ"ם שנסתמה כיון שצורת הנו"ן נעשה בהכשר מספיק לגרור רק החרטום, אבל ברי"ש שעשאה כמין דלי"ת שגם הגג וגם הירך נעשו בפיסול אפשר דלא סגי וצריך לגרור את כולה, וכתב בב"י שכן נראה מתשובת הרשב"א ח"א סי' תרי"א (אמנם עיין בלשכ"ה סי' ח' ס"ק ו' שכתב שברשב"א שם לא מצא וכנראה שכוונתו למיוחסות לרמב"ן סי' רל"ו, ועי"ש בלשכ"ה שכתב לדחות את ראית הב"י מהרשב"א הזה ונשאר בצ"ע).
ואם נדבקה אות לאות וכו' פסול וכו' ואם גרר וכו' כשר. כן כתב הרא"ש בסדר תיקון תפילין דף קכ"ג עמ' ב' וכן כתב בתרומה סי' ר"ה ובהגהות מימון (תפילין פ"א אות פ') וסיים בב"י שכן נראה דעת הרי"ף והרמב"ם, וכן הלכה.
אם נגעו רגלי הה"א וכו' יגרור הרגל וכו' כן כתב הרשב"א בתשובה וכן בתשובה לרמב"ן סי' רל"ו ובתרומת הדשן סי' מ"ח וכן הסכים בד"מ אות ה', וסיים בב"י וטעמא שלא מועיל הפרדה כשרגלי הה"א והקוף נוגעים למעלה, כמו שמועיל בדיבוק אות לאות, כי שם אין הפיסול בצורת גוף האות, וגבי רגלי הה"א והקו"ף הפיסול בגוף צורת האות.
אם נגע רגל האל"ף וכו' פסול ואין תקנה וכו' כן כתב בב"י וכתב שכדומה לזה כתב באגור (סי' מ"ח ופ"ה אות א') ופשוט הוא, ומיהו בגרידת מה שנעשה בפסול סגי, אך בתו"מ אין תקנה משום שלא כסדרן.
ברמ"א, וכן הדין ביוד"י השי"ן וכו' כן כתב בב"י בסי' ל"ו.
משנ"ב ס"ק ע'
(ע) שנדבק. ואם פוסל בזה נגיעה דקה כחוט השערה עיין מה שכתבנו לקמן לענין ה"א ועיין בביה"ל [לקמן בס"ק פ"ג ושם נכתוב בעזה"י].
משנ"ב ס"ק ע"א
(עא) ונסתמה. והוי כמ"ם סתום שמקומו רק בסוף תיבה ולא באמצעיתה וכן כל אותיות מנצפ"ך הכפולין בא"ב כותב את הראשונות בתחלת התיבה ובאמצעיתה והאחרונות בסוף ואם שינה פסול. [וכן כתב בהלכה ברורה ס' ע"ח].
משנ"ב ס"ק ע"ב
(עב) ולפותחה. וה"ה שאר אותיות שנתקלקל תמונתם בעת הכתיבה או אח"כ וע"י הגרירה יעמדו על תמונתם כגון ד' שהמשיך רגלו ודומה לך' פשוטה וכל כה"ג אין מועיל להן גרירה כיון שאינו עושה מעשה בגוף האות הנשאר אלא ימחוק רגלו וכנ"ל בס"ק ס"ח ואח"כ יתקננו. [עיין בביאור הסופר סי' ח' ס' ו' ד"ה שנכתב, שכתב לפרש שמה שכתב במשנ"ב כאן למחוק את רגלו של הדל"ת אף שבביה"ל ד"ה משום, כתב שהדל"ת נכתב בכתיבה אחת וכולה נכתבה בפיסול י"ל שהמשנ"ב כתב זה כאן לפי מה שכותבים כיום את הדל"ת בשתי כתיבות, אמנם עיין בשער הציון להלכה ברורה ס"ק ר"ח שכתב שהמשנ"ב כתב זאת כאן לשיטתו היות וצידד בביה"ל בד"ה ורי"ש, וד"ה יש להחמיר, כהפר"ח שאין צריך למחוק את כל האות עי"ש. (אך צ"ע שהמעיין בביה"ל רואה שהרב צידד להכריע כהפר"ח רק בשם ה', אך לא בתיבת חול וכן משמע ממשנ"ב ס"ק ס"ח וע"ה וצ"ע)].
המשך ס"ק ע"ב. וה"ה דמהני בזה אם המשיך גגו של האות לרחבה עד שנראה לכל שהוא ד' אבל לעיל בכתב ה"א במקום ד' דכתבנו שם דצריך ג"כ למחוק רגל הד' או גגו מלבד רגל הה"א לא מהני עצה זו דהמשכת גג הד' דהרי בלא"ה צורתו עליו לכך לא מיקרי זה שום תיקון. [וכן כתב במשנת הסופר סי' ח' ס"ק ט"ו, ועי"ש בשער הציון ס"ק ל"ה בשם המק"מ ס"ק פ' שאם האריך אח"כ גגה ורגלה כ"כ עד שאף בעוד שהיה רגל הפנימי בתוכה פקע ממנה צורת ה"א וניכרת רק לדל"ת כגון שהיה רגל פנימי קצר וסמוך לרגל ימיני בזה הוי כהשלים הדל"ת בכתיבה. וצ"ע].
משנ"ב ס"ק ע"ג
(ע"ג) כחק תוכות. דבגוף האות אין עושה שום מעשה אלא גורר הסתימה וה"ה אם טעה וכתב ח' במקום ב' זייני"ן אין מועיל לגרור הגג לבד מהך טעמא אלא צריך לגררם עד שיבטלם מתמונתם. [וכן כתב בהלכה ברורה ס' פ"א וכן כתב ביריעות שלמה פי"ד ס' ט' לענין שני זיני"ן שנדבקו ע"י התגים ונעשו כחטוטרת ונראית כחי"ת. ועיין עוד בילקוט הסופר סי' ה' אות ז' בד"ה נתחברו, מה שכתב בזה].
המשך ס"ק ע"ג. וכן אם טעה ועשה ך' פשוטה למעלה כעין דל"ת שלפי דעת הרבה מן הפוסקים היא פסולה כמו שיבואר לקמן בסי' ל"ו ג"כ אין מועיל לגרור התג ולעשותה עגולה דהוי חק תוכות אלא יוסיף עליה דיו ויעשה עגולה. [הנה עיין בקסת הסופר סי' ה' באות כ"ף פשוטה, שהביא מחלוקת במקרה שעשה לכ"ף פשוטה זוית למעלה כמו דלי"ת שיש פוסלים ויש מכשירים וסיים שיש לסמוך עליהם בדיעבד, וכן כתב בקול יעקב בסי' ל"ו באות כ"ף פשוטה, שמנהגנו להכשיר בדיעבד, ועיין במשנת הסופר שם ס"ק ק"ו שהביא מחלוקת שיש אומרים שכל מה שנחלקו הפוסקים זה דוקא כשעשה לה תג כדלי"ת דהיינו שעשה לה זוית חדה בולטת לצד ימין אבל אם עשה לה ריבוע פשוט כשר לכו"ע ויש שחולקים ע"ז, על כן נכון לכתחלה לתקנו אם אפשר בקל. ולעצם הדין שפסק בקסת הסופר שאם עשה לה זוית שיש לסמוך על המקילים, כתב במשנת הסופר ס"ק ק"ז שהיות וישנם הרבה פוסקים שפוסלים אף בדיעבד על כן נכון לכתחלה לחוש לדבריהם ולתקן ודוקא ע"י דיו אך לא ע"י גירוד משום חק תוכות, אמנם עיין ביריעות שלמה פי"ב הערה 49 שכתב שלדידן כ"ף פשוטה עם זוית כשרה ושהרבה קהלות וסופרים מובהקים כותבים כעין דלי"ת עי"ש באורך ואם כן כיון שהאות כשרה מן הדין אין בגרוד משום חק תוכות אך סיים בהערה 50 שמ"מ לכתחלה יתקננה בכתיבה בדיו ולא ע"י סכין בחקיקה היות ויש לחוש לדעת הפוסלים וכן כתב בהלכה ברורה ס' ע"ט ובח"ג עמ' ק"ה בצורת אות כ"ף פשוטה ס' נ"ח].
המשך ס"ק ע"ג. ונראה דלא מעכב שלא כסדרן בתיקון זה דבלא"ה צורתה עליה.[וכן כתבו בלשכת הסופר סי' ה' ס"ק ט"ז ובקול יעקב סי' ל"ו באות כ"ף פשוטה, ובמשנת הסופר שם ס"ק ק"ז ובהלכה ברורה ס' ע"ט, ועיין בביאור הסופר שם ד"ה בדיעבד, שכתב שלדינא רוב הפוסקים מקילים בזה].
משנ"ב ס"ק ע"ד
(עד) ומה תקנתה. כל שכתוב בסעיף זה שיש תקנה היינו קודם שכתב אות שאחריו דאל"ה פסול בתו"מ דבעינן בהן כסדרן דוקא לבד מהיכא שנבאר בהדיא דלא מעכב בזה כסדרן.
משנ"ב ס"ק ע"ה
(עה) כצורת נ"כ. כי כתיבת המ' פתוחה הוא בב' כתיבות דהיינו בתחלה כותבין כמו נו"ן כפופה ואח"כ תולין בצדה כמו וי"ו וא"כ כל שנעשה הפסול בו דהיינו הו' צריך לגוררו כולו אבל הנו"ן שנכתב בהכשר אין צריך לגוררו. [אמנם עיין בקול יעקב אות ח"ף קמא והביאו דבריו במשנ"ב איש מצליח הערה 4 שכתב שיש אומרים שלרא"ש מספיק שיגרור מקצתה עד שיפסיד צורת המ"ם מאיזה מקום שיהיה ומשלימין ע"י כתיבה ושכן מנהג בגדאד אבל כל הירא וחרד אל דבר ה' לא יזוז ממרן והאחרונים שכתבו לגרור את כל הנכתב בפסול וכן כתבו בקסת הסופר סי' ח' ס' ו' לגרור את כל החרטום ומובא במשנת הסופר ס"ק י"ט וביריעות שלמה פי"ב ס' י"ג ובהלכה ברורה ס' ע"ו].
המשך ס"ק ע"ה. וה"ה בכל אות שנכתב בב' כתיבות כגון ג' וכיו"ב ונעשה פסול בכתיבה א' אין צריך לגרור רק אותה לאפוקי ברי"ש שעשאה כמין ד' דבפעם א' נכתב הכל בפסול צריך הכל לגרור. [וכן העתיקו כל זה במשנת הסופר ס"ק י"ט ובהלכה ברורה ס' פ'].
משנ"ב ס"ק ע"ו
(עו) ורי"ש. או וי"ו שעשאו כמין רי"ש וכל כה"ג שנעשה בכתיבה אחת. [כן כתבו במשנת הסופר סי' ח' ס"ק כ"ב וביריעות שלמה פי"ב ס' י"ב. והוסיף בהערה 33 שהיות ומה שכתב מרן "רי"ש שעשאה כמין דלי"ת" לא שייך בימינו, כי מרן איירי שכתב דלי"ת בכתיבה אחת, אך כיום כולם כותבים בשתי כתיבות וסגי בגרירת הירך לבד, לכן בהלכה זו הזכיר ביריעות שלמה רק וי"ו שעשאו כרי"ש שזה כן נעשה גם כיום בכתיבה אחת וכ"כ במשנת הסופר סי' ח' ס"ק כ"א וכ"ב וע"ש בשער הציון ס"ק מ"ב].
משנ"ב ס"ק ע"ז
(עז) כמין ד'. וה"ה בגגו של כ' פשוטה שעשאו רחב עד שנראה כד' או רי"ש ועיין בביה"ל. והסופרים נכשלין בזה בעו"ה. [עיין בביה"ל ד"ה ורי"ש שעשאה כמין ד' ומה שנכתוב בזה בעזה"י].
משנ"ב ס"ק ע"ח
(עח) שנגמרה. האות בארכו כראוי כגון שכתב תיבת לו ונדבק הוי"ו בקצהו להלמ"ד וכל כיוצא בזה ואפילו בנגיעה כל דהו שלא נשתנית עי"ז האות מצורתה אפ"ה פסול דבעינן שיהא האות מוקף גויל. ואם נתפשטו האותיות מכח לחות הדיו שקורין גיפלאסין (ר"ל הדיו נתרחב ונתפזר) עד שנראין כדבוקין ומ"מ נראה שאין האותיות נוגעין כשר. [וכן כתבו במשנת הסופר סי' ז' ס"ק ב' ועי"ש בביאור הסופר ד"ה מוקפת גויל, וביריעות שלמה פ"ט ס' ט"ו. ועיין בקול יעקב אות ע"ט שכתב זאת לענין אם נפל על האותיות מי עפצא או מי קאוי שאין לפוסלם כיון שהאותיות ניכרות, ועיין עוד ביריעות שלמה שם בהערה 35 מה שפירש בשם הרה"ג נתן גשטטנר שליט"א מה פירוש גיפלסין, וכן עיין מה שכתב בזה בשם שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' קנ"ה עי"ש. ובסוף כתב שטוב להלבין בין האותיות ע"י פחם גרפי לבן כדי שיהיה ניכר הלבנות שבין האותיות מפני מראית העין עי"ש].
המשך ס"ק ע"ח. ואם האותיות נוגעין אף שנעשה זה לאחר הכתיבה אפ"ה פסול אה"ע בסימן קכ"ה סט"ז בהג"ה ובב"ש עי"ש ועיין לעיל בביה"ל בסוף סט"ז. [וכן כתבו בקול יעקב אות צ"ט ובחזו"א או"ח סי' ח' אות ב'-ג' ובמשנת הסופר סי' ז' ס"ק ג' וביריעות שלמה פ"ט ס' י"ד ובהלכה ברורה ס' פ"ב וכבר כתבנו כל זה לעיל בס"ק נ"ד במשנ"ב עי"ש].
המשך ס"ק ע"ח. ואם נמצא דיבוק בין אות לאות כשהוציאו ס"ת לקריאה עיין לקמן בסימן קמ"ג בביה"ל. [עיין לעיל בביה"ל בסעיף ט"ז בד"ה כשנכתב בכשרות, שכתבנו שם לענין דיבוק שנמצא בין אות לאות בזמן קריאת התורה].
משנ"ב ס"ק ע"ט
(עט) כשר. וה"ה אם רגלי האותיות או גגן ואמצען מגיע לסוף בלי היקף קלף רשאי לגרר קצת דלא גרע מנדבק אות לאות דמהני גרירה. [וכן הסכים בלשכת הסופר בחקירה ו' וכן כתב בקול יעקב אות ע"ב ובמשנת הסופר סי' ז' ס"ק ט"ו וביריעות שלמה פ"ט ס' י"ב ובהלכה ברורה ס' ס"א וס"ב. ולענין אם מחוסר גויל בתחלת האות עיין לקמן בביה"ל ד"ה כשר ולא מקרי, מה שנכתוב בזה].
המשך ס"ק ע"ט. ודע דבזה אין מעכב שלא כסדרן כמבואר לקמן בסכ"ה מאחר דאין מוסיף בגוף האות. ואפילו באותיות השם שנגמרו ודיבוקן למטה רשאי לגרור. [עיין לקמן בס' כ"ו במשנ"ב ס"ק קכ"ו ומה שנכתוב דעת הפוסקים בענין אותיות השם בעה"י].
משנ"ב ס"ק פ'
(פ) חק תוכות. ומיירי שלא נשתנה האות מצורתה ע"י הדביקות אבל אם נשתנית האות מצורתה ואין התינוק יכול לקרותה וכ"ש אם נשתנית לצורת אות אחרת כגון וי"ו שנדבק בסופו לנו"ן כפופה דיבוק עב שנראית כצורת טי"ת עד שתינוק דלא חכים ולא טיפש יקרא אותו לטי"ת לא מהני גרירת הדיבוק בזה דהוי כמ"ם שנסתמה ומקרי חק תוכות. [כן כתב בקסת הסופר סי' ח' ס' ט"ז ובמשנת הסופר שם ס"ק מ"ג ובקול יעקב בס' י"ח בכמה מקומות וביריעות שלמה פי"ב ס' ב' ובהלכה ברורה ס' פ"ב ופ"ד. ועיין בביאור הסופר בסי' ח' ד"ה ולא נתקלקלה צורתה, מה שהוכיח מדברי המשנ"ב כאן].
המשך ס"ק פ'. וע"כ צריך לגרור גם הנו"ן שגם הוא נשתנה מצורתו ונפסל ע"י הדיבוק וכן כל כיוצא בזה. [הנה דעת המשנ"ב שצריך למחוק את שתיהן וכן העתיק דבריו במשנת הסופר סי' ח' ס"ק מ"ג אמנם בקול יעקב אות צ"ג כתב שמספיק לבטל כל אות מאלה שנדבקו וכן כתבו בשמו במשנ"ב איש מצליח הערה 2, וביריעות שלמה פי"ב ס' י"ד העלה שצריך למחוק את האות השניה לגמרי היות ונעשתה בפסול ואת הראשונה מספיק לבטל מצורתה היות ונעשתה בכשרות, ועיין בשונה הלכות ס' קל"ה שכתב בשם החזו"א סי' ח' סק"ו י' שדעתו שאין חילוק בין אות שנכתב בכתיבה אחת לב' כתיבות ובכל מקום צריך למחוק כל מה שנכתב בפסול וגם לפוסלו מצורת אות ויותר מזה אין צריך למחוק (ועי"ש בחזו"א מה שתמה בדברי מרן לחלק בין מ"ם לרי"ש, וכן עי"ש שכתב שבדברי המשנ"ב יש כמה סתירות, ועיין בביאור הסופר בסי' ח' ס' ה' ד"ה עד שיתבטל].
משנ"ב ס"ק פ"א
(פא) כתקונה. ובנפלה טפת דיו בסי"ז אף דנכתבה מתחלה כתקונה נתקלקלה ע"י הטפה ואינה ניכרת משא"כ בזה דאפילו קודם הגרירה ניכר היטב כל אות בפני עצמה ולפ"ז אם כל אורך האות דבוקה לחברתה לא מהני גרירה. והפר"ח מיקל בזה ועיין בש"א ובנתיב חיים. [וכן בקול יעקב אות ק' הביא מחלוקת זו ופסק להקל ע"י קריאת תינוק, וכתבו במשנ"ב איש מצליח הערה 3 שאע"פ שבדברי כל האחרונים שהביא בקול יעקב לא הוזכר תינוק רק בדברי הרב חלקת מחוקק, מ"מ הכי עדיף דהוי מלתא מצעיתא וכן העלה במשנת הסופר סי' ח' ס"ק מ"ו שכן כתבו כמה אחרונים שיש להכשיר ע"י קריאת תינוק וכן פסקו ביריעות שלמה פי"ב ס' ה' ובהלכה ברורה ס' פ"ג שכן עיקר (ועיין במשנת הסופר שם וביריעות שלמה שם הערה 16 שכתבו שכ"ז בשאר אותיות כגון תי"ו שנגע בטי"ת אבל אם דלי"ת או רי"ש שנוגעים בכל עובי גגן וכן בי"ת או כ"ף בכל עובי מושבם בזה אין להקל אף ע"י תינוק משום שאינו ניכר אם הוא בי"ת או כ"ף ויש לגרור מושבם ולכותבם מחדש אם נדבקו לאחר כתיבה שהרי כתב תחלה גגה וירכה בכשרות) ולענין כוונת דברי המשנ"ב שנדבק כל אורך האות לחברתה עיין במשנת הסופר שם ובשער הציון ס"ק פ"ד שציין שבדע"ק ומק"מ הבינו שנדבקו כל עובי הגגין או המושבות זל"ז אך בשו"ת בנין ציון הבין שכל אורך האות כפשוטו נדבק, אך לדינא אין חילוק בינהם, ועיין עוד בזה ביריעות שלמה פי"ב הערה 16 ובשער הציון להלכה ברורה ס"ק רכ"ג].
משנ"ב ס"ק פ"ב
(פב) אם נגעו. אבל אם יש הפסק דק אפילו רק כחוט השערה כשר. [וכן כתבו במשנת הסופר סי' ה' ס"ק מ"ו ובהלכה ברורה ס' פ"ה וסיים במשנת הסופר מיהו כל זה דוקא בענין שתינוק יקרא אותה ה"א אבל אם יקרא חי"ת אין להקל אף שלא נוגע וזה מצוי בכתיבה ספרדית שרגל הה"א אינו מתעבה למטה כיו"ד הפוכה ואז יכול להיראות כחי"ת ממש עם הפסק דק].
משנ"ב ס"ק פ"ג
(פג) הה"א. אף אם נדבק רק כחוט השערה באופן שהתינוק יודע שהוא ה"א אפ"ה צריך לגרור כל הרגל דכל שאין צורת אות עליו כמו שנמסרה למשה מסיני אין שם אות עליו וכן בקו"ף לא מהני קריאת התינוק. [וכן כתב בקול יעקב אות ק"א שכן עיקר ודלא כמי שרצה להקל בזה, וכן פסק במשנת הסופר סי' ה' ס"ק מ"ז וביריעות שלמה פי"ב ס' י"ז ובהלכה ברורה ס' פ"ה].
משנ"ב ס"ק פ"ד
(פד) יגרור. ולא מהני הפרדה בעלמא משום דהוי כחק תוכות. [וכן כתבו במשנת הסופר סי' ה' ס"ק מ"ח וביריעות שלמה פי"ב ס' ט"ז, ועיין במשנת הסופר וביריעות שלמה שם ס' י"ט ובהלכה ברורה ס' פ"ה בסופו לענין דיבוק דק באות ה"א או קו"ף שנעשה אחר כתיבה אם אפשר לתקן ע"י גרירת הדיבוק ונכתוב בזה לקמן בסי' ל"ו במשנ"ב ס"ק י"א].
משנ"ב ס"ק פ"ה
(פה) הרגל. פי' כולו בין בה"א בין בקו"ף כיון שנעשה בפיסול ועיין בביה"ל. [וכן כתבו ביריעות שלמה פי"ב ס' ט"ז ובהלכה ברורה ס' פ"ה].
משנ"ב ס"ק פ"ו
(פו) בגג האל"ף. דאין להיו"ד העליון והתחתון ליגע בהגג אלא בדקות שבהם כמו שיתבאר לקמן במ"ב בסימן ל"ו בדיני צורת האותיות [וכן כתב בהלכה ברורה ס' פ"ו].
משנ"ב ס"ק פ"ז
(פז) פני האל"ף. היינו היו"ד העליון והיינו דוקא שנדבקה כולה שנפסדה צורתה אבל אם נתפשט מעט ואינו דק כראוי ליופי הכתיבה אם נשאר הפרש אין בכך כלום ואין צריך שום תיקון. [עיין בביאור הסופר בסי' ח' ס' ג' ד"ה אם נדבקה, שכתב שמשמעות דברי המשנ"ב שדוקא אם נדבק כולה נפסל אבל אם עדיין ניכר שהוא יו"ד אף שהוא נוגע בעצמותו לקו האמצעי יש להכשיר ע"י גרירה, ועי"ש שכתב שא"א לומר כך וכמו שהוכיח באורך ושאף בכה"ג לא מועיל גרירה ושכן פסק בשו"ת שבט הלוי ח"ו סי' ו' ד"ה נמצא, ורק אם נדבק בכה"ג אחר כתיבה יש להכשיר בדיעבד בתו"מ ע"י גרירה, והוסיף שיתכן שיש להקל בדרגת דיעבד אף שנעשה כן בשעת כתיבה ע"י שיוסיף לו ראש חדש מצד ימין ואח"כ יגרור את הדיבוק ועי"ש הטעם וביריעות שלמה ח"ב כת"י כתב שמותר להפריד גם בכה"ג ורק בס"ת או בתו"מ שלא כתב אח"כ יש לבטל צורת האות].
משנ"ב ס"ק פ"ח
(פח) להפרידה. פי' להפריד את הנגיעה לבדה וישאר האות ממילא כראוי.
משנ"ב ס"ק פ"ט
(פט) כל וכו'. היינו שיגרור הרגל כולו ולא סגי שיפריד הרגל מעל האל"ף עד שיבטלנו מצורת אות לבד כיון שנכתב כל הרגל בפסול. וכן בנדבק יו"ד שעל האל"ף בגג שתחתיו צריך לגרור כל היו"ד ולכותבו מחדש ויש שמחמירין בנדבק היו"ד העליון בעת הכתיבה לגרור כל האל"ף עבור זה כי ממילא ניכתב אח"כ שאר האות בפסול עי"ז אך בדיעבד צ"ע אם יש להחמיר בזה וכמו שכתבתי בביה"ל [עיין בביה"ל ד"ה יגרור, בסופו שהעלה שלכתחלה בכה"ג שכתב תחלה היו"ד העליונה וכשכתב הקו האלכסון נדבק היו"ד לקו ואח"כ כתב גם את היו"ד התחתונה צריך למחוק את כל האל"ף ובדיעבד אם לא גרר רגל התחתון רק היו"ד העליון והקו האלכסון אין להחמיר, ואם לא גירר גם את הקו האלכסון, רק היו"ד העליון צ"ע, אך עיין בקסת הסופר סי' ח' ס' ג', ובקול יעקב אות ק"ד והביאו דבריו במשנ"ב איש מצליח הערה 1, ובמשנת הסופר שם ס"ק ז', ובשונה הלכות ס' קל"ה בשם החזו"א סי' ח' סק"י וביריעות שלמה פי"ב ס' ט"ו ובהלכה ברורה ס' פ"ו שפסקו אחרת שאם כתב תחלה היו"ד העליונה ואח"כ את הגג הקו האלכסון ונדבק הקו ליו"ד ואח"כ כתב את היו"ד התחתון ימחוק את הקו האלכסון. (עיין לשכ"ה ס"ק ג' ובמשנת הסופר ס"ק ו') שנעשת בפסול וכן את היו"ד התחתון אך לא את היו"ד העליון שנעשה בהכשר ואם לא מחק את הגג והיו"ד התחתון פסול, ודלא כהמשנ"ב, ואם כתב תחלה את הקו האמצעי ואח"כ את היו"ד העליון ונדבקה לגג, יגרור רק את היו"ד העליון ולא את הקו שנעשית בהכשר, ואם לא תיקן עד שכתב גם את היו"ד התחתון אז צריך לגרור מדינא גם את היו"ד התחתון ואם לא גירר פסול, דהכלל הוא כל מה שנכתב בפסול ולאחר הפסול צריך לגרור].
משנ"ב ס"ק צ'
(צ) ביוד"י. דהיינו שהיו"ד נעשה קו ישר ולית ליה צורת יו"ד אבל אין מזיק אם נתעבה הקו מעט.
משנ"ב ס"ק צ"א
(צא) והפ"א. וה"ה אם רגל השמאלי של התי"ו נעשה ישר ולא יוצא למטה לחוץ. [וכן כתב בקול יעקב אות ק"ו ובהלכה ברורה ס' פ"ח].
המשך ס"ק צ"א. ועיין בלבושי שרד שנשאר בצ"ע למה צריך כלל גרירה ימשיך אח"כ ויעבה מעט את יו"ד השי"ן עד שיהיה כהוגן וכן כה"ג ברגל התי"ו עי"ש וכן משמע בפמ"ג במ"ז אות כ' דמהני עצה זו אפילו באל"ף ועיין בסוף דברי הלבושי שרד. [מה שכתב במשנ"ב וכן משמע מהפמ"ג וכו' כוונתו ששם כתב דאין תקנה לעשות כן משום שלא כסדרן ומשמע שלולא הבעיה של כסדרן שפיר מועיל התיקון. ומה שכתב במשנ"ב עיין בסוף דברי הלבושי שרד כוונתו ששם כתב לישב קצת את הקושיה וז"ל "ואולי כשהוא עב הרבה יותר מדאי אין צורת האות עליו שאין מקום לעקם הרגל, עבור (בגלל) האות שאחריו וכן בשי"ן, וצריך לעיין בזה" עי"ש].
המשך ס"ק צ"א. וכ"ז כשלא כתב התיבות שאח"ז דאל"ה בודאי לא מהני תיקון להתי"ו וכה"ג משום שלא כסדרן כיון שאין בו עתה צורת תי"ו. [וכן כתב בקול יעקב אות ק"ו].
סיכומי באורי ההלכה
בענין מ"ם פתוחה שנדבק פתיחתה כחוט השערה.
ד"ה מ"ם פתוחה שנדבק: דעת הביה"ל לחדש שאף מי שרצה להכשיר באות ה"א שנגעה רגלו בגג כחוט השערה, כאן יפסול, כי באות ה"א עצם תמונת הה"א אין צריך לתלות הכרעא ולא דמי לחי"ת וכמו שכתב בגר"א [בס' י"ח שהיות ולחי"ת יש חטוטרת אם כן לא דמי ה"א לחי"ת, ועיין בביאור הסופר בסי' ה' ד"ה בגגה, שהביא את דברי הגר"א ולמד ממנו שמכשיר אף בדיבוק עב אם נדבק רגל הה"א לגג]. או כמו שכתב הרשב"א במנחות. [נראה שכוונתו לרשב"א בדף כ"ט. וכן המאירי בשבת ק"ג. שכתבו שאף אם נדבק הרגל לגגו כשר היות שאות ה"א רגלו נכנס בפנים מעוקץ הגג אם כן אין דיבוקה מפקיע אותה מאות ה"א, כן הביאם בביאור הסופר שם, ולמד גם כן מהם שלדעתם אם לא נדבק בסוף הגג אלא לפנים הימנה כשר אף בדיבוק עב עי"ש]. אך כאן במ"ם שנדבק אפילו כחוט השערה הרי עכ"פ מ"ם סתומה היא מה לי סתימה דקה או עבה. [וכן כתב במשנת הסופר בסי' ח' ס"ק י"ח לפסול אף בנגיעה כחוט השערה, אמנם עיין במשנ"ב איש מצליח הערה מס' 3 וכן ביריעות שלמה פי"ב הערה 35 שציינו לעיין בהערות שבסוה"ס איש מצליח בשם הגר"מ מאזוז שליט"א שדעתו שלהפך מסתבר שגם הפוסלים בה"א יודו כאן ששם בה"א בסתימה כחוט השערה נראית כחי"ת שהרי בחי"ת אפילו בדיבוק קל כחוט השערה בין הרגל לגג לא היינו מוציאים ס"ת אחר אבל במ"ם פתוחה שדבוקה כחוט השערה שנראית לכל כמ"ם פתוחה לא גרע מדיבוק בין שתי אותיות שהרי צורתה ניכרת וצ"ע, וסיים שכן מצא בשו"ת סת"ם ובשערי בינה, אך העלה שמ"מ צריך להודיע לקונה שאין זה מהודר, אמנם עיין בהלכה ברורה ס' ע"ו שהעלה כדברי המשנ"ב ושאות מ"ם חמור מאות ה"א וכמו שהוכיח בבירור הלכה ס"ק ס"ח, אך סיים שמ"מ נראה שאם אירע כן לאחר שסיים כתיבת המ"ם יש להקל בנדבק כחוט השערה וכמו שכתב כיוצא בזה לענין אות ה"א עי"ש].
בענין כתב המ"ם ונדבק פתיחתה ועדיין לא עשה ברצועה המשופעת כמין יו"ד איך מתקן.
ד"ה ונסתמה: בט"ז באהע"ז סי' קכ"ה ס"ד כתב שמה שאמרו שצריך למחוק את כל החרטום היינו דוקא שנסתם המ"ם אחר שנגמר אך אם נסתם המ"ם קודם הגמר בזה יכול לגרור הסתימה כיון שעדיין צריך להוסיף ברצועה המשופעת כמין יו"ד אך סיים בביה"ל שלפי דעת הרד"ך שהובא במשנ"ב ס"ק ס"ז דאף בחצי אות יש חק תוכות גם בזה יש להחמיר. [אמנם עיין בהלכה ברורה ס' ע"ו שהעלה כדברי הט"ז, ועיין לעיל במשנ"ב ס"ק ס"ז בהערות שכתבנו דעות האחרונים במחלוקת בין הרד"ך לב"י והרמ"א עי"ש].
בענין נדבק החרטום למ"ם לאחר כתיבה איך מתקן, ובענין אם מחק חצי חרטום.
ד"ה כל החרטום: כתב בביה"ל שנראה פשוט שאם נדבק פתיחתה לאחר כתיבה לא צריך לגרור כל החרטום דוקא אלא יכול לגרור מהנו"ן עד שיבטלנו מצורת אות שדוקא אם נדבקה בשעת כתיבת החרטום שאז נעשה החרטום בפסול צריך לגרור כל החרטום דוקא. [וכן כתב במשנת הסופר סי' ח' ס"ק י"ט] וכתב עוד בביה"ל להסתפק אם מהני לגרור חצי חרטום וכתב שזה תלוי אם בסתם מ"ם מעכב כל החרטום או שזה רק לכתחלה, שאם מעכב אז סגי לגרור חציה ואם לא מעכב צריך לגרור כולה. [אמנם עיין בשונה הלכות ס' קל"ד בשם החזו"א בסי' ח' סק"ו שפסק שרגל המ"ם א"צ להגיע עד כנגד קו התחתון של המ"ם אלא כל שהתינוק קוראו למ"ם סגי, וכן הביאו במשנת הסופר סי' ה' ס"ק קי"ד שמועיל תינוק להכשירו, וכן עיקר, ועיין עוד בביאור הסופר שם ד"ה עם וא"ו, שהאריך בזה בראיות להכשיר, וסיים במשנת הסופר שם שמ"מ לכתחלה יש לתקנו למשכה עד למטה ואפילו בתו"מ שרי (ואם כן בנידון הביה"ל לא יועיל לשיטתם למחוק חצי חרטום)].
בענין כ"ף פשוטה שנראית כרי"ש בתיבת חול ובשם ה', כיצד מתקן.
ד"ה ורי"ש שעשאה כמין ד' וכו'. כתב בביה"ל בשם המ"א ס"ק כ"ו שאם עשה הכ"ף פשוטה רחבה עד שנראית כרי"ש, שימשוך הרגל עד שיהיה כפלים כמו הגג. (עיין בסי' ל"ו בדיני צורת האותיות אם הכפלים לעכובא או לכתחלה) ואם אין לו מקום למשוך ימחוק כל הגג, אך לא מועיל לגרור רק את היתר דהוי ח"ת, וכן בשם אלקיך יכול למוחקו (ועיין בקונטרס ליקוטי אליהו סי' י"ב שאלה 34) אך יזהר שלא ימחוק הרגל, והקשה בביה"ל שלכאורה מה זה שונה מרי"ש שעשאה ד' שצריך שם למחוק הכל. (וציין בביה"ל לעיין ביד אפרים ס"ק כ"ו ששם רצה לחלק דשאני בכ"ף שנראית כרי"ש היות שבשעת כתיבת רגל הכ"ף יכל להמשיך רגל הכ"ף שיהיה כפלים מגגה אם כן בשעה שמשך הרגל היה בכשרות רק עתה הניחו כך ואי אפשר למושכו יותר מחמת שכתב תחתיו שורות אחרות נפסל ועכ"פ בשעת מעשה נכתב בכשרות ולא צריך למוחקו כולו, והוסיף שלפי זה אפשר שאם היה בסוף הדף באופן שאם היה מושך לא היה מוקף גויל או שלא היה לו מקום למשוך יותר אז ימחוק גם הרגל וצ"ע) [וכן ראיתי בלשכ"ה סי' ח' ס"ק י' שכתב גם כן כתירוץ זה והוסיף יותר שאף אם לא היה לו מקום למשוך הרגל מ"מ יש כאן מקצת כ"ף, ולכן אין צריכים לגרור כולה, אך עכ"פ בביה"ל כתב שדברים אלו דחוקים, ועיין עוד בביאור הסופר סי' ח' ד"ה לגרור את הגג, מה שכתב בדברי הלשכ"ה והיד אפרים]. ועוד ציין בביה"ל שבשע"ת ס"ק י"ב העתיק בשם הגינת ורדים שכתב להקל בזה בשעת הדחק שלא צריך למחוק כלל היות שמוכחא מלתא ע"י כתיבתה של הכ"ף בקולמוס דקה שאינה מאותיות הגדולות רק שהאריכה להשלים השיטה, אך כתב בביה"ל צ"ע אם יש לסמוך על זה היות וכל האחרונים עכ"פ מחמירים למחוק הגג. [וכן עיין עוד בביאור הסופר סי' י"ב ס' י"ג ד"ה יכול לגרוד, מה שהעיר באורך על דברי השע"ת הללו]. וכתב בביה"ל שכן דעת רעק"א בפשיטות שמקרה דידן דומה ממש לרי"ש שעשאה כמין ד', ולכן דעת הביה"ל להלכה שצריך למחוק הכל רק בשם אלקיך יש לסמוך להקל ודי במחיקת הגג אם אין לו מקום למשוך הרגל היות ודעת הפר"ח (שנכתוב בביה"ל הבא) שגם ברי"ש שעשאו דלי"ת די בביטול צורת האות. [וכן העלה כפסק הביה"ל במשנת הסופר סי' ח' ס"ק כ"ט, אמנם בקסת הסופר סי' ח' ס' ט' כתב דסגי לגרור את הגג עד שלא תשאר רק צורת וא"ו וכן עיין בקול יעקב אות צ' והביאו ג"כ ביריעות שלמה פי"ב הערה 36 שמנהג בגדאד להקל כסברת המ"א שסגי בגרירת הגג אף בתיבת חול עי"ש. (ועיין בהלכה ברורה בשער הציון ס"ק ר"ח שדעת המשנ"ב כאן לצדד כהפר"ח אך צריך לעיין בדבריו שמהבה"ל כאן משמע שפסק כהפר"ח רק בשם ה' וכן משמע מהמשנ"ב בס"ק ע"ה עי"ש). ולענין כ"ף של שם אלקיך עיין בקונטרס ליקוטי אליהו בעניני קדושת השם סי' י"ב ס' י"ג תשובה 34-33 מה שכתבנו בזה].
בענין קושיית הפר"ח ורעק"א על מרן בדין רי"ש שעשאה כמין דלי"ת.
ד"ה יש להחמיר ולומר וכו'. ציין בביה"ל לעיין ברעק"א ובמחה"ש כאן ס"ק כ"ד בשם הפר"ח באהע"ז סי' קכ"ה ס"ק ד' שהקשו על מרן שלגבי חק תוכות אע"פ שמקצת האות נכתבה בפסול דעת מרן באהע"ז שם ס' ד' שאם גמרה בהכשר כשרה ומדוע כאן ברי"ש שעשאה דלי"ת צריך למחוק את כולה ולא מספיק לגרור הגג ולתקנה. [ועיין בחזו"א סי' ח' ס"ק ו' שהביא ג"כ את דברי הביה"ל הללו ושם לפני כן תמה עוד על מרן לפי מה פסק כהרלב"ח שבמ"ם שנסתמה סגי בגרירת החרטום אם כן ראוי להקל גם ברי"ש (עי"ש טעמו) ולא צריך לגרור רק הנכתב אחר הפסול]. והנה ברעק"א הניח קושיה זו בצ"ע, אך הפר"ח כמובא במחה"ש דעתו להלכה להקל שלאו דוקא לגרור כל הרי"ש אלא מספיק בגורר מקצת הגג ומקצת הירך וגומר האות ע"י כתיבה. [אמנם עיין ביריעות שלמה פי"ב הערה 34 מה שכתב לתרץ קושיה זו ושבאמת דברי מרן כאן אינם מעיקר הדין אלא לחומרא פסק כן ושכן כתב בשו"ת שבט הלוי ח"ה סי' י' ועוד עי"ש, ועיין עוד במשנת הסופר סי' ח' ס"ק כ"ד שכתב שיש בזה מחלוקת אם דין זה מעיקר הדין או רק לחומרא ושדעת החזו"א נוטה להקל בדין זה, ועיין בבירור הלכה ס"ק ס"ה ג"כ שהביא מחלוקת בפוסקים בזה אך כתב שעכ"פ מסתימת הפוסקים משמע שסוברים שצריך לגרור כל האות, ובשער הציון שם ס"ק ר"ד כתב שדעת הקסת הסופר סי' ח' בלשכת הסופר סק"ו כדברי הפר"ח ושכן מצדד בביה"ל].
בענין אם כתב רי"ש ועשה בו אח"כ תג כעין דל"ת איך מתקן.
ד"ה משום דבין הגג ובין הירך וכו'. כתב בביה"ל שהטעם שצריך למחוק הכל ברי"ש שעשאה כמין דלי"ת מפני שכתב הכל בפעם אחת כדרך הכותבים ולפי"ז אם מתחלה כתב רי"ש וטעה אח"כ ועשה בו תג כעין דלי"ת מספיק שיגרור הגג או הירך עם התג ויכתבנו כמין רי"ש כיון דהוי בשתי כתיבות. [כן פסק בקסת הסופר סי' ח' ס' ו', אך סיים שהמחמיר גם בזה למחוק הכל תע"ב, וטעמו לחוש לפוסקים שהביא שם בס' ח' שהורו שגם אות שנכתבה בשתי כתיבות צריך לגרור כל האות ולכותבה מחדש, ועי"ש במשנת הסופר ס"ק כ"ח שכתב שיש אחרונים שכתבו שאף באפשר אין צריך להחמיר בזה ושאפשר לסמוך על הכרעת מרן להקל, אך סיים שמ"מ המחמיר תע"ב וכן העלה בהלכה ברורה ס' ע"ה שמדינא אין צריך לגרור כל האות והמחמיר לגרור הכל תע"ב].
בענין אם נעשה הדיבוק בין אות לאות קודם שנגמר האות, אם מועיל להפריד לדעת מרן ודעת השערי אפרים בזה.
ד"ה ואם גרר והפרידה וכו'. כתב בביה"ל שלדעת מרן אף אם נדבקה האות בחברתה קודם שנגמרה האות מ"מ מועיל לגרור ולהפריד (וכמו שכתב בב"י שכן דעת הרי"ף הרמב"ם והרא"ש ושכן הלכה כמו שכתבנו במקורות לעיל). מ"מ דעת השערי אפרים לחלוק ושאין להקל בזה רק בתו"מ שכדיעבד דמי שא"א למחוק משום שלא כסדרן אבל בס"ת או בתו"מ אם לא כתב עדיין התיבות שאחרי זה, לא מועיל גרירת הדיבוק אם נדבק קודם שנגמר האות וגמר האות בפסול. [וכן פסק בקסת הסופר סי' ח' ס' ט"ו ועי"ש שכתב שבלא שעת הדחק צריכין לגרור כל האות השני שנדבק לחברו. (ובביאור הסופר שם ד"ה כל האות השני, כתב דמיירי שהאות השניה נכתבה כולה בכתיבה אחת לכן צריך למחוק כולה אך אם נכתב בשתי כתיבות כגון דלי"ת שכותבים כיום בשתי כתיבות ונדבק באמצע רגלה בזה א"צ למחוק את הכל שהרי הגג בכשרות נכתב. ועי"ש שסיים שנ"ל שאף אם נכתב בכתיבה אחת, אין צריך למחוק כל האות וסגי לגרור רק הרגל שנדבקה בלבד והמיקל לעשות כך לא הפסיד ודלא כדעת הקס"ה, ועי"ש ראיותיו בזה). ולענין הלכה בדיבוק בין אות לאות קודם שנגמרה האות כתב במשנת הסופר שם ס"ק מ"ד שאף שהביה"ל החמיר וכדעת הקס"ה, מ"מ הרבה פוסקים הסכימו לב"י שפסק בשו"ע להקל ע"כ אף שלכתחלה ראוי לחוש למחמירים ותבוא עליהם ברכה, מ"מ המקילים יש להם ע"מ לסמוך, ועיין ביריעות שלמה פי"ב ס' ד' שהביא מחלוקת בזה וסיים שכן עיקר כדעת מרן שקבלנו הוראותיו, ועי"ש בהערה 14 שהביא דעת האחרונים שפסקו כן ושכן משמע בסתמות מדברי הקול יעקב אות י"ט ושכן פסק הרה"ג יצחק רצאבי שליט"א בשו"ת עולת יצחק ושכן נוהגים לכתחלה דסגי בגרירת הדיבוק בכל גווני, וכן פסק בהלכה ברורה ס' פ"ב שרשאי להפריד עי"ש. ולענין דיבוק בין אות לאות לאחר שנגמרה אך קודם שסילק ידו (כגון באות וא"ו שנדבק בדקות למטה אצל הנו"ן ולא נשתנית צורתה) פסק בקס"ה שם שהמחמיר גם בזה לגרור כל האות השניה תע"ב, אך במשנת הסופר ס"ק מ"ד כתב שהמחמיר יחמיר לעצמו אבל אין להורות כן לאחרים].
בענין טעם שמועיל גרירה לעשות מוקף גויל בתחלת האות.
ד"ה כשר ולא מקרי וכו'. במשנ"ב ס"ק ע"ט כתב שה"ה אם גגן או אמצען מחוסרים גויל מועיל לגרור ולהפריד, והטעם כיון שדינו כמו דיבוק בין אות לאות שמהני הגרירה אף אם נדבק בתחלתו. [ואם כן ניראה שכמו שבביה"ל הקודם העלה כהשערי אפרים שרק בתו"מ מהני לגרור אם כן במקום שיכול למחוק כל האות צריך למחוק כל האות אם חסר גויל מתחלתו וכן כתב במשנת הסופר סי' ח' ס"ק מ"א לדעת הקס"ה, ולדעת הפוסקים שהזכרנו לעיל בביה"ל הקודם שמקילים, גם בזה יקלו, אמנם כתב לי הרה"ג שלמה מועלם שליט"א שבספרו יריעות שלמה ח"ב כת"י העיר שמדברי הביה"ל כאן משמע שדעתו שמותר להפריד בכל ענין ושבאמת כן מנהג האשכנזים להקל וכמו שהביא הרב דעת קדושים ובית שלמה דסוגיין דעלמא ומעשים בכל יום כפסק השו"ע. והקול יעקב אות ע"ב בסופו פסק בפשטות לענין ראשי הלמדי"ן שמחוסרים גויל למעלה שמועיל לגוררו ולעשותו מוקף גויל (ולא חילק איך כותב את הלמ"ד) ועיין בשער הציון למשנת הסופר שם ס"ק ע"ח שמהיות טוב ראוי לחוש לקס"ה בזה עי"ש].
בענין ראיות מהפוסקים שבדיבוק רגל הה"א כחוט השערה פסול אף שתינוק קוראו ה"א, וכן בענין אם נמצא כן בס"ת באמצע קריאה, ובנדבק רגל הה"א לאחר כתיבה וכתב אחריו שם קודש.
ד"ה רגלי הה"א וכו'. מביא בביה"ל ראיות מהמהרי"ק ותרומת הדשן ועוד בנדבק רגל הה"א כחוט השערה שאף שתינוק קוראו לה"א פסול וכמו שכתב בחלקק מחוקק באבן העזר היות ואין תורת אות עליו כמו שנמסרה למשה בסיני [וכן כתבו במשנת הסופר סי' ה' ס"ק מ"ז ובהלכה ברורה ס' פ"ה] ואח"כ כתב לענין אם נמצא כן בס"ת באמצע קריאה שאין להוציא ס"ת אחר, בצירוף הפוסקים שמכשירים בדיבוק קל בין הרגל לגג כשתינוק קוראו לה"א וכן בצירוף הרמב"ם שמכשיר לקרות בס"ת פסול והוי ס"ס. [וכן כתבו בביאור הסופר סי' ה' ד"ה אפילו, ובהלכה ברורה ס' פ"ה, ובביאור הסופר שם דן לענין נגיעה עבה והעלה שבזה צריך להוציא ס"ת אחר עי"ש]. והוסיף בביה"ל שדעת הגר"א בדיבוק קל להכשיר כמות שהוא וכדעת המרדכי שההבדל בין הה"א לחי"ת בזה שלחי"ת יש חטוטרת ולה"א אין, וכתב בביה"ל שנראה דהוי דוקא שתינוק קוראה לה"א אך סיים בביה"ל שצ"ע אם לסמוך על המרדכי הזה אפי' ע"י הפרדה היות ובשו"ע פסק להחמיר בזה אפילו בקו"ף שנדבק רגלו ששם אין שינוי צורה לאות אחרת ומ"מ פסל, אך סיים בביה"ל שבמקום הדחק שאין תקנה במחיקת האות כגון שכתב שם קודש אח"כ, ובידוע שנעשה נגיעה דקה אחר שנגמר האות אפשר שיש לצרף דעת הסמ"ק המובא בטור שמכשיר לגרד בנפלה טפת דיו אחר הכתיבה וצ"ע. [עיין במשנת הסופר סי' ה' ס"ק מ"ח וס"ק קנ"ז שכתב שאם נעשה נגיעה קלה אחר הכתיבה נחלקו בזה האחרונים שיש שאסרו להפריד ויש שהקלו עי"ש וביריעות שלמה פי"ב ס' י"ט ובהלכה ברורה ס' פ"ה העלו להקל להפריד בכה"ג ושאין צריך למחוק כל הרגל, אך צריך להודיע לקונה את אשר נעשה ושכן העלה הרה"ג משה הלוי זצ"ל והסכים עמו הגר"מ מאזוז שליט"א. (ולענין אות מ"ם עיין לעיל בביה"ל ד"ה מ"ם פתוחה)].
בענין ההבדל בתיקון בין ה"א לקו"ף בנדבק הרגל לגג אחר כתיבה, והסבר בדברי הפמ"ג בענין זה.
ד"ה יגרור הרגל. הסביר בביה"ל שמה שמובא במשנ"ב ס"ק פ"ה שצריך לגרור כל הרגל היינו שנדבק בשעת כתיבה שנעשה הרגל בפסול אך אם נעשה הדיבוק אחר כתיבה יש חילוק שבה"א צריך למחוק כל הרגל שאם ישתייר אפי' כל שהוא לרא"ש (בס' ט"ו) עדיין שם ה"א עליו אך בקו"ף די למחוק עד שיבטלנו מצורת אות. ופירש בביה"ל שמה שכתב בפמ"ג תקנה למחוק גגו עד שיהיה רגל הקו"ף חוץ לגג ואח"כ יחזור וימשוך הגג למעלה מהרגל, הפמ"ג עוסק במקרה שנעשה הדיבוק אחר הכתיבה אך בנדבק בשעת כתיבה נעשה הרגל בפסול וצריך לגרור כל הרגל. [כל דברי הביה"ל מובא ביריעות שלמה פי"ב ס' ט"ז וי"ח].
בענין ההבדל בתיקון ברגל האל"ף שנגע בגג האל"ף בין שעת כתיבה לאחר כתיבה.
ד"ה נגע רגל האל"ף וכו'. כתב בביה"ל שלענין פסול אין הבדל בין אם נגע רגל האל"ף לגגו בין שעת כתיבה לאחר כתיבה, אלא ההבדל לענין תיקון שאם נעשה הנגיעה בשעת כתיבה צריך למחוק כל הרגל ואם אחר כתיבה סגי לבטל האות מצורתו. [וכן כתב ביריעות שלמה פי"ב ס' י'].
בענין קוץ השמאלי של יו"ד העליון של האל"ף שנגע באל"ף.
ד"ה או פני האל"ף וכו'. כתב בביה"ל בשם המ"א שאם נגע עוקץ השמאלי של היו"ד בגוף האל"ף כשר שהרי אפילו בלא הקוץ נקרא יו"ד וא"כ אף שנדבק ומקרי כאילו אין לו קוץ הרי אינו מעכב, אך עכ"פ כתב בפמ"ג שצריך לתקן ולגרור וא"צ למחוק כל היו"ד [וכן כתב בקול יעקב אות ק"ב שיש שכתבו שכשר אף בלא גרירת הדיבוק אך יש חולקים דבעי גרירה וציין לעיין בקס"ה בחקירה ה' וסיים שמנהג בגדאד להכשיר דוקא ע"י גרירת הדיבוק, אמנם עיין בספר שונה הלכות ס' קל"ב שכתב בשם החזו"א בסי' ט' ס"ק ד' וה' שהביא שיש שפסלו בכל ענין (ועי"ש באות ה' מה שכתב על דברי הפמ"ג) וכן עיין במשנת הסופר סי' ח' ס"ק ה' שהביא מחלוקת בזה שיש שפסלו בנגיעת קוץ השמאלי לגוף אך היות שכמה אחרונים הסכימו עם המ"א ע"כ לדינא בתו"מ יש לסמוך על המ"א שסגי בגרירה וכן בס"ת באל"ף של שם קודש אבל אם לא כתב עדיין בתו"מ או בס"ת שאין בעיה של כסדרן יש להחמיר ולבטל האל"ף מצורתו וכן העלה בהלכה ברורה ס' פ"ז אמנם ביריעות שלמה ח"ב כת"י כתב שהעיקר כמנהגינו להפריד בכל ענין ושכ"פ הגר"מ מאזוז שליט"א].
בענין בירור הדין בנדבק יו"ד העליון של האל"ף לגג האל"ף כיצד מתקן.
ד"ה יגרור כל מה שנעשה בפסול וכו'. בביה"ל הביא את שיטת הפמ"ג בס"ק ל' שלמד בדברי המ"א שאם נדבק יו"ד העליון של האל"ף בגג בתחתיו שצריך למחוק את כל האל"ף היינו כל מה שנעשה אחר הנגיעה היות ונעשה בפסול וזה כוונת השו"ע במילה "כל" אך בביה"ל הוכיח מהב"י והד"מ והלבוש שמספיק לגרור רק את היו"ד העליון הואיל ונעשה בשתי כתיבות ולא דמי לדלי"ת במקום רי"ש שהכל נעשה בפעם אחת. והוסיף בביה"ל שכן בחידושי רעק"א כתב שלא צריך לגרור את היו"ד התחתון, אך דעתו שמ"מ את גג האל"ף (קו העקום) כן צריך לגרור דמקרי שנעשה בפסול. (אם לא כשכתב מתחלה את הקו העקום ורגל התחתון ואח"כ השלים את היו"ד ונדבק דסגי בזה לכו"ע למחוק רק את יו"ד האל"ף). ולמסקנה העלה בביה"ל שצריך להחמיר כהפמ"ג למחוק כל מה שנכתב בפסול אחר שנעשה הנגיעה כיון שעוד אחרונים סוברים כמותו אך בדיעבד אם לא מחק את היו"ד התחתון אין להחמיר ואם לא מחק את הקו העקום צ"ע למעשה היות ומסתימת הב"י והד"מ והלבוש משמע שאת היו"ד צריך למחוק ולא את הקו. [עיין לעיל במשנ"ב ס"ק פ"ט בהערה שכתבנו את דעות האחרונים החולקים על זה].