אור ברסלב
ספר קול אליהו סימן לב › סעיף י"ז

ספר קול אליהו

סימן לב · סעיף י"ז

סעיף ט"ז

שלחן ערוך

* אם נפלה טפת * (סא) דיו (סב) לתוך האות (סג) * ואינה ניכרת האות אין תקנה (סד) לגרור (סה) הדיו * וע"י כך יהיה ניכר האות דהוי (סו) חק תוכות * ופסול משום דבעינן וכתב (סז) ולא וחקק וה"ה אם טעה * וכתב דלי"ת במקום רי"ש או בי"ת במקום כ"ף (סח) אין תקנה (סט) למחוק התג לתקן האות משום דהוי כחק תוכות.

מקורות

אם נפלה. בב"י הביא מחלוקת בין הסמ"ק לרא"ש שלסמ"ק (סי' קנ"ג) כל הדין של חק תוכות דוקא אם עדיין לא נגמרה האות ונפלה טפת דיו על האות ולא ניכרת אסור לגרור הדיו שנשפך משום חק תוכות אך אם נגמר כבר האות ואח"כ נשפך הדיו יכול לגרוד הדיו, אך הרא"ש (פ"ב גיטין סי' י"ט) חולק וסובר שאף שנגמרה האות ונשפך דיו ואין האות ניכרת אסור לגרוד האות משום חק תוכות, וכך פסק מרן.

משום דבעינן וכתב ולא וחקק. בגמרא בגיטין דף כ' עמ' א'.

וה"ה אם טעה וכתב דלי"ת וכו' כן כתבו התרומה וסמ"ג והגהות מימון כמובא בב"י.

משנ"ב ס"ק ס"א

(סא) דיו. וה"ה צבע אחר אם עי"ז נשתנה צורת האות [וכן כתבו במשנת הסופר סי' ח' ס"ק ט' (ועי"ש בשער הציון ס"ק כ"ה מה שכתב בזה וכן בביאור הסופר ד"ה אם נפלה) וביריעות שלמה פי"ב ס' ז' ובהלכה ברורה ס' ע'].

המשך ס"ק ס"א. אבל נטף שעוה על האות אף שמכסה להאות ואינה ניכרת אעפ"כ מותר לסלק דשעוה אין מבטל הכתב ועיין בביה"ל [וכן כתבו בקסת הסופר סי' ח' ס' י"ד, ובקול יעקב אות פ"ד ויריעות שלמה פי"ב ס' כ"ה ובהלכה ברורה ס' ע"א].

משנ"ב ס"ק ס"ב

(סב) לתוך. בין שנגע הטפה בגוף האות או לא. [כן כתבו בקול יעקב אות ע"ח ופ"א ובמשנת הסופר סי' ח' ס"ק י"א ובשער הציון שם ס"ק כ"ט וביריעות שלמה פי"ב ס' ז' ובהלכה ברורה ס' ס"ו].

המשך ס"ק ס"ב. וה"ה אם נפלה הטפה על קווי האות ממש ונתפשט הטפה גם מבחוץ להאות עד שאינו ניכר האות בתמונתו עי"ז.

משנ"ב ס"ק ס"ג

(סג) ואינה ניכרת. בין שעי"ז נשתנה תמונתה לאות אחרת כגון שנפלה טפה תוך חלל ב' ונראית כפ"א או שאבדה תמונתה ואין שמה עליה. [וכן כתבו בקסת הסופר סי' ח' ס' ה' ובקול יעקב אות פ"א וביריעות שלמה פי"ב ס' ז' ובהלכה ברורה ס' ס"ו].

המשך ס"ק ס"ג. וה"ה בשאר אותיות ואפילו אם ע"י הטפה נחסר רק קוצה של יו"ד. [וכן כתבו בקסת הסופר סי' ח' ס' ב' ובמשנת הסופר שם בפתיחה ובס"ק ג' ובקול יעקב אות ע"ה ובהלכה ברורה ס' ס"ז].

המשך ס"ק ס"ג. בין בימין או שמאל פסול [הנה לדעת המשנ"ב אם עשה עוקץ שמאלי של היו"ד ע"י חק תוכות פסול, וכן כתב בביאור הסופר סי' ח' ס' ז' בד"ה שעוקץ השמאלי, אמנם עיין ביריעות שלמה פי"ב ס' כ"ג ובהערה 48 שלספרדים אף שאין עוקץ דר"ת כשרה היו"ד, אם כן אף אם עשאה ע"י חק תוכות כשרה, אך מ"מ לכתחלה כיון שאפשר לתקנה ע"י תוספת דיו יש לחוש לדעת הפוסלים ולתקנה בדיו ולא בחקיקה עי"ש].

המשך ס"ק ס"ג. ואם מסתפק בהאות אם צורתו עליו או לא מראה לתינוק דלא חכים ולא טיפש. [וכן מובא בקול יעקב אות ע"ח ופ"א ובמשנת הסופר סי' ח' ס"ק י"א].

משנ"ב ס"ק ס"ד

(סד) לגרור. ואפילו מעביר קולמוס על האות לאחר שחק תוכו אינו מועיל. מ"א. [וכן כתבו בקסת הסופר סי' ח' ס' י"ג ובמשנת הסופר שם ס"ק ל"ה ובקול יעקב אות פ"ו וביריעות שלמה פי"ב ס' כ' ובהלכה ברורה ס' ע"ז].

משנ"ב ס"ק ס"ה

(סה) הדיו. ואפילו אם הטפה לח עדיין והאות כבר נתייבש לא אמרינן שהיא ככסוי בעלמא על האות כיון שעכ"פ נפסל צורת האות קודם התיקון. [וכן כתב בקסת הסופר סי' ח' ס' ה' והוסיף במשנת הסופר שם ס"ק ל"ח שכן הסכימו עמו האחרונים. וכן כתבו בקול יעקב אות פ"ה וביריעות שלמה פי"ב ס' ח' ובהלכה ברורה ס' ס"ח].

משנ"ב ס"ק ס"ו

(סו) חק תוכות. פי' שחוקק התוך של האות וסביבו וממילא נשאר מה שאינו מוחק בצורת אות [וכן פירשו בקסת הסופר סי' ח' ס' א' ובקול יעקב אות פ"ו ובמשנת הסופר שם ס"ק א' ובהלכה ברורה ס' ס"ו שבדוגמא זו פסול מדאורייתא לכו"ע עי"ש].

משנ"ב ס"ק ס"ז

(סז) ולא וחקק. וזה ג"כ חקיקה מיקרי כיון שאינו עושה מעשה בגוף האות אלא יגרור ג"כ קצת מהאות עד שלא ישאר צורתו עליו ואח"כ יתקננו אם לא כתב עדיין אחר אות זו דאל"ה פסול בתו"מ דבעינן כסדרן [אמנם דעת הקסת הסופר בסי' ח' ס' ה' שצריך לגרור את כל האות, וכתב בקול יעקב אות פ"ח שיש להחמיר לכתחלה והביאו דבריו במשנ"ב איש מצליח הערה 1 וכן העלה ביריעות שלמה פי"ב ס' י"א שמדינא סגי לבטלה מצורת האות אך המחמיר תע"ב עי"ש. ובהלכה ברורה ס' ס"ו כתב לחלק שאם כסתה הדיו את כל האות אז צריך למחוק כולה אך אם לא כסתה את כל האות כגון כ"ף שנעשית כפ"א די מעיקר הדין לבטלה מצורתה עי"ש בבירור הלכה].

המשך ס"ק ס"ז. וכ"ז הדין דשו"ע הוא מחמת שהאות אינו ניכר ונתבטל עי"ז כתיבה הראשונה אבל אם לא נשתנה צורת האות יכול למחוק טפת הדיו ואין חילוק בין שנפל הדיו לתוך חלל האות בלבד או גם על האות גופא ונתעבה גג האות או גם הירך עי"ז אפ"ה יוכל לתקן ולא מיקרי חק תוכות מאחר שהאות ניכר עדיין. [וכן כתבו בקול יעקב אות ע"ו ובמשנת הסופר סי' ח' ס"ק י"ב וביריעות שלמה פי"ב ס' ח' ובהלכה ברורה ס' ס"ז].

המשך ס"ק ס"ז. ומדינא אפילו תיקון לא בעי בזה רק יותר טוב שיתקן ע"כ יכול לעשות תקון זה אפילו בתו"מ דבעינן כסדרן ועיין בביה"ל. [וכן כתב בשער הציון למשנת הסופר סי' ח' ס"ק כ"ג].

המשך ס"ק ס"ז. ודע עוד דהשו"ע מיירי אפילו נפלה הטפה אחר שנגמר האות וכ"ש אם נפלה קודם שנגמר האות כדין וגמר מתחלה האות ואין ניכר עדיין דבזה כו"ע סוברים דאין תקנה בגרירת הטפה דהרי לא היה עליו מעולם שם אות רק עתה ע"י גרירה והוי חק תוכות ממש [וכן כתב במשנת הסופר סי' ח' ס"ק ד'].

המשך ס"ק ס"ז. אך אם גרר מתחלה הטפה ורוצה עתה לגמור האות בזה יש דיעות בין הפוסקים דהרד"ך סובר דלא מהני דס"ל דכיון שנפלה הטפה על מקצת האות נתבטל ממנו שם כתיבה והוי כחקיקה בעלמא ומה מהני אף אם יגמר האות ע"י כתיבה וכ"ש אם נפלה על הקלף טפת דיו ממש ונעשה כמין חצי אות דלא שרי להשלים האות ע"י כתיבה והב"י והרמ"א [באה"ע בסי' קכ"ה ס"ד] מקילין אפילו בזה הדין האחרון וסוברין דלא מיקרי חק תוכות אלא כשגומר האות ע"י חקיקה אך האחרונים מצדדין להחמיר בזה הדין האחרון. [אמנם דעת הקסת הסופר סי' ח' ס' ב' להחמיר בשתי הדינים שכתב המשנ"ב, וכן כתב בקול יעקב אות פ', אך בדיעבד העלה בקול יעקב להתיר בשתי הדינים וכן העתיקו במשנ"ב איש מצליח הערה 2, ובשער הציון למשנת הסופר סי' ח' ס"ק ז', ועיין ביריעות שלמה פי"ב ס' ט' שהעתיק את הדין הראשון שמובא במשנ"ב והעלה שם שהלכה כמרן והרמ"א בזה והמחמיר תע"ב, ובפרק ה' ס' ו' העתיק את הדין האחרון שכתב במשנ"ב וג"כ העלה שעיקר לדינא כמרן והרמ"א אך היות ודין זה לא מצוי כל כך, טוב להחמיר בזה, ועיין בהלכה ברורה ס' ס"ט שכתב בשתי הדינים שאין בזה משום חק תוכות].

המשך ס"ק ס"ז. אם לא שמושך הטפת דיו הלחה ומזיזה ממקום למקום עד שעושה ממנה אות שלם דזה הוי כתיבה. [וכן העלה לעשות כך ביריעות שלמה פ"ה ס' ו', אמנם עיין בשער הציון למשנת הסופר סי' ח' ס"ק ח' שתמה על זה מה מהני להזיז הרי סוף סוף מקצת האות נעשה ע"י חק תוכות וציין שכן העיר בגדוה"ק, וסיים שאולם אם מזיזו לגמרי ממקום שנפל פשוט שמהני שהרי כל חלקי האות נעשה ע"י כתיבה].

משנ"ב ס"ק ס"ח

(סח) אין תקנה. פי' ע"י המחיקה אין תקנה אבל מותר להוסיף דיו ולעשותו עגול. [וכן כתב בקול יעקב אות פ"ז שכן נוהגים בבגדאד וכן כתב במשנת הסופר סי' ח' ס"ק ב' וביריעות שלמה פי"ב ס' ו' ועי"ש במקורות שכן כתב בשו"ת שבט הלוי סי' ג' אות ג' ובחקירות של לשכת הסופר סוף חקירה ה', וכן כתב בהלכה ברורה ס' ע"ב].

המשך ס"ק ס"ח. וכן אם טעה וכתב רי"ש במקום ד' וכ' במקום ב' והוו אותיות עבין אין תקנה שיגררן ויעמידן בתמונת ד' וב' אבל מותר להוסיף עליהן דיו ולעשותן בתמונת ד' וב'. וכן אם טעה וכתב במקום זי"ן נו"ן פשוטה אין תקנה שיגררו ויעמידו על זי"ן דזה הוי חק תוכות ממש אלא צריך למוחקו לגמרי. [וכן כתבו ביריעות שלמה פי"ב ס' א' ובהלכה ברורה ס' ע"ב].

המשך ס"ק ס"ח. וכן אם טעה וכתב ה"א במקום ד' אין תקנה לגרור הרגל של הה"א וישאר ד' דדומה לסמ"ך וב' שנפל טפת דיו שם ונתקלקל תמונתו עי"ז דלא מהני גרירת הטפה משום שאין עושה מעשה בגוף האות וה"נ כה"ג. [וכן כתבו בקסת הסופר סי' ח' ס' ה' ובקול יעקב אות פ"א וביריעות שלמה פי"ב ס' א' ו-ז' ובהלכה ברורה ס' ע"ב].

המשך ס"ק ס"ח. אלא צריך לגרור ג"כ קצת הגג עד שישאר כמו וי"ו. [וכן כתבו בקול יעקב אות ח"ף בתרא ובמשנת הסופר סי' ח' ס"ק ט"ו (אך יש ט"ס שם ובמקום כרי"ש צ"ל כוא"ו) ובהלכה ברורה ס' ע"ב].

המשך ס"ק ס"ח. או לגרור הירך עד שלא ישאר צורת ד' עליו ואח"כ יתקננו. [וכן כתבו בקסת הסופר סי' ח' ס' ה' ובשער הציון להלכה ברורה ס"ק ר"ט בשם המשנ"ב, ועיין בביאור הסופר שם בד"ה עד שיתבטל צורת דל"ת, שהביא דברי החזו"א סי' ח' ס"ק ו' שתמה על ההיתר שכתב במשנ"ב לגרור את הדל"ת ולבטלה מצורתה, והקשה מדברי המשנ"ב בס"ק ע"ה עי"ש, ובביאור הסופר יישב את הדברים. ולענין מה שכתב בשער הציון למשנ"ב כאן בס"ק פ' כן כתב בלשכ"ה סי' ח' ס"ק ה'].

המשך ס"ק ס"ח. כללא דמילתא גורר לא מהני להיות כתיבה בכך ומיקרי חק תוכות אבל כותב מהני שמעבה האות מדלי"ת רי"ש או מרי"ש ד' שכותב התג. ולענין שלא כסדרן נהפוך הוא גורר כשר כגון בדיבוק אות לאות וכדלקמן דזה לא מיקרי מעשה בגוף האות וכותב פסול. ומה שהתרנו להוסיף דיו ולהעמידן על תמונתן היינו כשלא כתב האותיות שאחר זה.

משנ"ב ס"ק ס"ט

(סט) למחוק התג. ואפילו אם אח"כ ימשוך ג"כ גגו ותחתיתו של הכ' לא מהני דבלא"ה צורתה עליה. [וכן כתב במשנת הסופר סי' ח' ס"ק ב'].

סיכומי ביאורי ההלכה

בענין חק תוכות, האם יש הבדל בין אם נעשה הפסול בשעת כתיבה או אח"כ.

ד"ה אם נפלה וכו': יש הבדל בין פסול חק תוכות למחוסר גויל, שבפסול חק תוכות אין הבדל בין אם נעשה הפסול בשעת כתיבה או לאחר שעת כתיבה, משא"כ פסול שמחמת חסרון גויל תלוי בשני תירוצי הב"י בד"ה וא"ת (עיין לעיל ס' ט"ז במקור הדין שכתבנו שני התירוצים של הב"י) וכמו שפסק בשו"ע ס' ט"ז. [וכן כתב במשנת הסופר סי' ח' בהקדמה, וביריעות שלמה פי"ב בהקדמה ובהלכה ברורה ס' ס"ו].

בענין שעוה שנמצאת על האותיות וכן על אותיות השם בס"ת בחול ובשבת לענין המשך הקריאה, וכן בענין תיקון סידור בלוי.

ד"ה טפת דיו: אם נמצא שעוה ביום חול על האות בס"ת יסירנה. [וכן כתבו במשנת הסופר סי' ח' ס"ק ל"ו ובהלכה ברורה ס' ע"א, והוסיף במשנת הסופר שלכתחלה אם אפשר יסירנה אף אם האותיות ניראים מתוכה].

ובשבת תלוי אם נראה האות מתוכה כשר, אך אם לא נראה האות מתוכה בין גברא לגברא יוציאו ס"ת אחר ואם באמצע הקריאה יש לקרות בע"פ ואח"כ יסיים בה מנין העולים. [אך עיין בכף החיים סי' קמ"ג אות מ"א שכל שבסדר היום אין שעוה שרי לקרוא לכתחלה בס"ת זו אך אם נמצא בסדר היום אין לקרוא לכתחלה וסיים שנראה שהעולם נוהגים להחמיר אם האות מכוסה לגמרי להוציא ס"ת אחר אפילו אם אינה בסדר היום וציין דבריו בשער הציון למשנת הסופר סי' ח' ס"ק ע"ג, ועיין במשנ"ב איש מצליח הערה 1 שציינו בשם הלוית חן אות קי"ח שאם האותיות מכוסות לגמרי ע"י השעוה יש להוציא ספר אחר אף אם נמצא באמצע הקריאה ורק אם נמצא השעוה בפרשה אחרת יש להקל ולהמשיך הקריאה בברכותיה, וכן כתבו ביריעות שלמה פי"ב ס' כ"ה ובהלכה ברורה ס' ע"א וכן כתב במשנת הסופר סי' ח' ס"ק ל"ז שכן סתמו שאר אחרונים. ולענין אם מותר להוריד את השעוה בשבת עיין בכף החיים סי' קמ"ג אות מ' ובקול יעקב סי' רע"ו אות י"ט ובבירור הלכה ס"ק ס"ד].

ולענין שעוה שנמצאת על שם השם (ביום חול), כתב בביה"ל אסור לקלוף שמא יתקלף קצת מהאות עמו כיצד יעשה יחמם היטב את הגויל מבחוץ נגד הטפה ועי"ז יוסר השעוה בנקל. [עיין עוד בקונטרס לקוטי אליהו סי' י"א שאלה 23 מה שכתבנו בשם האחרונים בזה].

ולענין תיקון סידור בלוי שמוכרח להניח נייר ולהדביקו בדבק על מקום היפה ופוגע בשמות הקדושים שאינם נמחקים אסור לעשות כן, אלא יעשה כך יניח נייר בלי דבק על כל שם ושם או ידבק ע"י מעט שעוה, ואח"כ ידבק הנייר שיהיה הנייר השני מדובק על הנייר הראשון שמונח שם על השם, וזה לא הוי מחיקה שאם יקלפו את הנייר השני יהיה השם שלם.

בענין טפת דיו שנפלה על קווי האות וניכר האות.

ד"ה ואינה ניכרת: דעת הביה"ל שמדינא אם נפל טפת דיו על קווי האות וניכר האות יש להקל בזה ודלא כהפמ"ג שהחמיר, והוסיף בביה"ל שאף הפמ"ג שהחמיר היינו שנפלה הטפה ועדיין הכתב התחתון לח אך אם כתב התחתון נתייבש אף הפמ"ג מודה שאין חשש. [אמנם עיין בשער הציון למשנת הסופר סי' ד' ס"ק כ"ב שכתב שאין זה פשוט כל כך וציין לעיין במק"מ ס"ק ז']. וסיים בביה"ל שנ"ל עצה אפילו בכתב על גבי כתב ממש והשני לא היה לשמה שיעביר עוד קולמוס עליו לשמה וממ"נ מהני ואין בזה חשש שלא כסדרן כי מעת הכתיבה הראשונה צורתה עליה. [הנה עיין בלשכ"ה סי' ד' אות ה' שכתב לפסול אם נפלה טפת דיו על קווי האות וכן העלה בקול יעקב אות פ"ג משום חשש כתב על גבי כתב, וכן העתיק מחלוקת זו במשנת הסופר סי' ד' ס"ק י"ב, ועיין ביריעות שלמה פ"ה ס' י"ג שהעלה מדינא כהביה"ל שכשר (ושכן דעת מרן ועי"ש בהערות באורך בזה) אך סיים שנכון להעביר עליו שוב קולמוס לשמה שיהיה כשר לכל הדעות ושכך כתב בשו"ת שבט הלוי ח"ה סי' י"ג ד"ה שהרי, שזה מהני אף לפוסלים וכן כתבו במשנת הסופר שם ובהלכה ברורה ס' צ"ד, ועיין עוד בשפת היריעה שם הערה29 שאם נפלה הטפה ולא כסתה את כל רוחב קו האות אלא נשאר קו דק שלא נתכסה כשר לכו"ע שאין שיעור לעובי האותיות עי"ש].

בענין טפת דיו שנפלה סמוך לאות בעת הכתיבה.

ד"ה ועי"כ יהיה ניכר האות: אם נפלה טפת דיו סמוך לאות בעת כתיבת האות (דהיינו שהטפה הקדימה לאות) אפילו אם האות עדיין ניכרת ולא נגע עי"ז לאות אחרת צריך מדינא לגרור את הטפה במקום הנגיעה משום היקף גויל, כן משמע מנודע ביהודה סי' פ"ה. [ועיין בביאור הסופר סי' ח' ס' ד' ד"ה ואח"כ נפלה, שכתב שבדין זה יש שלש שיטות בפוסקים שיש שכתבו שאף אחר כתיבה פסול, ויש שרק בשעת כתיבה פסלו ויש שהכשירו תמיד, ועי"ש שהאריך בזה והעלה שלכתחלה צריך לחוש כדעת המחמירים אך בדיעבד צידדו באחרונים להקל עי"ש ועיין ביריעות שלמה פ"ט ס' ט"ז שפסק להכשיר אף אם נפלה הדיו בשעת כתיבה ושכן דעת מרן להכשיר בזה].

בענין מחיקת טפת דיו שנפלה על האות ולא ניכרת האות, אם אסור מהתורה או מדרבנן.

בד"ה ופסול משום דבעינן וכתב וכו': דעת הבית מאיר לפסוק כהרשב"א שבמקרה שנפל דיו על האות ולא ניכרת האות אין בזה חק תוכות מן התורה הואיל ונעשה האות מתחילה ע"י כתיבה, וכן בטעה וכתב ד' במקום רי"ש ואיסורן רק מדרבנן, אך הגרע"א חולק עליו וסובר שהוא מהתורה וכן דעת היש"ש. [וכן הביא מחלוקת זו במשנת הסופר סי' ח' בפתיחה ובס"ק א', וכן ביריעות שלמה פי"ב הערה 10 א', ועי"ש שכתב בשם שו"ת שבט הלוי ח"ד יור"ד ס' קמ"ב אות א' שאנו מחמירים בזה כשיטת הפוסקים שפסול מן התורה].

בענין הערה בדברי מרן שכתב "וכתב דלי"ת במקום רי"ש".

ד"ה וכתב דלי"ת במקום רי"ש: העיר בביה"ל שלכאורה לאו דוקא אם בשעת כתיבה כתב דלי"ת במקום רי"ש אלא אף אם אחר כתיבת הרי"ש נעשה דלי"ת אין להכשיר בחקיקה וכמו שפסק מרן לגבי טפת דיו וכן בענין דביקות אות לאות, וכן העיר ברעק"א.

תוכן העניינים

ספר קול אליהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה