סימן לב · סעיף י"ג
שלחן ערוך
יהיה הקלף שלם שלא יהא בו נקבים שאין הדיו עובר עליו דהיינו שלא תהא * האות נראית בו חלוקה (לב) לשתים.
מקורות
יהא הקלף וכו' בגמרא בשבת ק"ח עמ' א' אמרו שאע"פ שבעור העוף יש בו נקבים נקבים של מקום מושב הנוצות, מכל מקום כשר לכתוב עליו כדאמרי במערבא כל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב וכן מובא בחולין קי"ט עמ' ב', ומשמע שאם הדיו אינו עובר עליו הוי נקב.
דהיינו שלא תהא וכו' כן פירש ר"י אסכנדרני בסי' ל"ו וז"ל נקב קטן כחודה של מחט עד שמעביר עליו הקולמוס בדיו נסתם שאין האות נחלקת בו לשנים אינו נקרא נקב וכותבין על גביו אבל אם הוא גדול שהאות נראית בו חלוקה לשניים ודאי נקב הוא.
משנ"ב ס"ק ל"ב
(לב) לשתים. שהוא קטן כל כך עד שכשמעביר עליו בקולמוס נסתם הנקב בדיו ואין הנקב נרגש בקולמוס כותבין עליו. [עיין בביאור הסופר סי' ז' ד"ה עוברת עליו, שנשאר בצ"ע שמהרמב"ם והשו"ע והלבוש ועוד, לא משמע שבעינן גם תנאי שאין הנקב נרגש בקולמוס אלא העיקר שנסתם הנקב בדיו וזה גם הכוונה שאין נרגש בקולמוס, אך אין שני תנאים, ואף שמהנמק"י משמע כמו שכתב במשנ"ב, אך משאר הפוסקים הנ"ל לא משמע כך, ועי"ש עוד ועיין עוד בזה בבירור הלכה ס"ק ל"ה מה שכתב על הערת המשנת הסופר הנ"ל].
המשך ס"ק ל"ב. אע"פ שנפל מעט דיו במקום ההוא ונראה נקב דק כנגד השמש כשר. [הנה דעת המשנ"ב שאם הנקב ניכר רק כנגד השמש כשר ואפילו אם הוא בקו דק של האות שעי"ז נחלק האות לשתים (וכן כתב בביה"ל בס' כ"ה ד"ה אות אחת) אמנם דעת הקס"ה סי' ז' ס' ב' לפסול וכן ציין במשנת הסופר ס"ק י"ב (וכן נראה דעת הקול יעקב אות מ"ד שהכשיר בדיעבד רק אם הדיו מקיפו מכל צד) וכן הביא מחלוקת בזה בהלכה ברורה ס' מ' והוסיף בשער הציון שם ס"ק קל"ג שדעת החזו"א בסי' ח' ס"ק ח' ג"כ להחמיר אם נחלקה האות לשתים, והוסיף במשנת הסופר שם שכ"ז בנקב קטן ודק, אך אם הוא משוך קצת לרוחב ואפשר להרחיק שפתיו זה מזה יש לפסול עי"ש. ועיין בקול יעקב אות מ"ד שכתב יש לנהוג שלכתחלה אין לכתוב על שום נקב אם הוא בענין שלאחר כתיבה יהיה נראה כנגד השמש ובדיעבד יש להכשיר אם הדיו מקיפו מכל צד וכן ציינו במשנ"ב איש מצליח הערה 1].
המשך ס"ק ל"ב. אבל אם ניקב כ"כ שאין הדיו עובר עליו פסול שהאות נראית חלוקה לשתים על ידו ואפילו אם הנקב באמצע עובי האות בגגו או בירכו ודיו מקיפה מכל צד פסול ואפילו אם עד מקום הנקב יש צורת אות. [וכן כתבו בקול יעקב אות מ"ד ובמשנת הסופר סי' ז' ס"ק י' וביריעות שלמה פ"ט ס' ח' ובהלכה ברורה ס' מ'].
המשך ס"ק ל"ב. וכ"ז קודם כתיבה אבל אם לאחר כתיבה נחלק האות לשתים ע"י נקב רואין אם יש בו צורת האות עד מקום הנקב כשר וכמו שיתבאר בסמוך בסעיף ט"ז ועיין ביאור הלכה. [וכן כתבו בקול יעקב אות מ"ז וביריעות שלמה פ"ט ס' ט'].
סיכומי באורי ההלכה
בענין נקב שנעשה אחר כתיבה באמצע עובי האות.
ד"ה האות וכו' חלוקה לשתים: בביה"ל נישאר בצ"ע אם להכשיר נקב שנעשה אחר הכתיבה באמצע עובי האות ובתוך שיעור האות, והט"ז שהכשיר יש לומר רק כשיש שיעור אות עד מקום הנקב. [אמנם עיין בקול יעקב אות מ"ז שכתב בשם הגר"ז להכשיר וכן ציינו במשנ"ב איש מצליח הערה 2 והוסיפו שכן כתב בשונה הלכות ס' ק"כ בהערה למטה בשם החזו"א סי' ח' ס"ק ח', וכן כתב במשנת הסופר סי' ז' ס"ק י"ג, (ועיין בביאור הסופר שם, ד"ה צריך, שנשאר בצע"ג על הביאור הלכה עי"ש) וכן כתב ביריעות שלמה פ"ט ס' ח' בהערה 20].