סימן לב · סעיף י'
שלחן ערוך
כשמסמנין הנקבים במרצע * כעין אותיות אע"פ שנקל לא"י * לזייף אין חוששין * משום דמרתת הא"י פן יכיר ישראל (לא) בטביעות עין.
מקורות
כשמסמנין הנקבים וכו' בהגהות מימון פ"א הלכות תפילין אות ו'.
שנקל לא"י לזייף היינו ע"י שמניח העור על גבי עור אחר ועושה במרצע כעין אותן אותיות.
משנ"ב ס"ק ל"א
(לא) בט"ע. שנתן בסימנין או שאלו הנקבים נעשו יותר מחדש משלו וי"א שיכתוב בראש בפנים במקום שאין דרך לעבד הראש וישאר הכתב עד אחר העיבוד ולא יסמן במרצע מחמת חשש זיוף. [כן כתב בקסת הסופר סי' ב' ס' ו' והביא שם את שיטת היש אומרים, והיינו שלשיטתם לא יעשה נקבים מפולשים במרצע משום שיכול העכו"ם להניח העור של ישראל על גב העור שלו ולעשות נקבים אחרים דרך נקבים של הישראל ולהחליפו על כן יעשה רק חריץ בלבד ויעשנו בראש מבפנים כדי שהעכו"ם לא ידע מזה, משנת הסופר שם ס"ק ל"ג].
המשך ס"ק ל"א. ובדיעבד יש להקל כהש"ע. [וכן העתיק במשנת הסופר סי' ב' ס"ק ל"ג].
סיכומי באורי ההלכה
בענין למה עושים נקבים כעין אותיות בעורות, ואם מועיל נקבים ללא צורת אותיות.
ד"ה כעין אותיות: הטעם שעושים נקבים כעין אותיות בעורות כדי שלא יחליפם העכו"ם בעורות אחרים, ודוקא כעין אותיות אך נקבים רק לסימן לא מועיל. [וכן כתב בקול יעקב אות ל"ח ובמשנת הסופר סי' ב' ס"ק ל"ב ובהלכה ברורה בשער הציון ס"ק קי"א].
בענין כיצד הזיוף, וכן מה צריך להזהר כשמעבד ע"י גוי אומן.
ד"ה לזייף: מזייף ע"י שמניח העור על גב עור אחר ועושה במרצע כעין אותן אותיות. וכתב המחה"ש שיש להזהר שעכו"ם אומן המעבד לא יניח מטליתין שלו על הנקבים שנמצאים בקלף כיון שאותן טלאים קרוב לודאי שלא נתעבדו לשמה ובקושי ניכרים אחר העיבוד כי אם נגד השמש. [וכן כתב בקסת הסופר סי' ב' ס' ו' ובקול יעקב אות ל"ט].
בענין למה צריך לטעם של מירתת ולא אומרים סד"ר לקולא.
ד"ה משום דמרתת: הסיבה שצריך לטעם של מירתת ולא אומרים ספקא דרבנן לקולא (שהרי הוי ספק שמא החליף, ולשיטת הפמ"ג לשמה הוא דרבנן) שהיות ונהנה בזה הגוי אם יחליף אם כן קרוב הדבר שודאי יחליף הגוי, ובאמת כשלא נהנה בו הגוי קי"ל שלא חוששים להחלפה. [וכן העתיק במשנת הסופר סי' ב' ס"ק ל"ב בשם הש"ך בסי' רע"א ס"ק ו' וכן כתב בהלכה ברורה ס' ל"ד].