אור ברסלב
ספר קול אליהו סימן לב › סעיף ט'

ספר קול אליהו

סימן לב · סעיף ט'

סעיף ח'

שלחן ערוך

* אם עיבדו א"י * להרמב"ם פסול (כח) אפילו א"ל ישראל לעבד לשמו ולהרא"ש כשר אם ישראל עומד ע"ג וסייעו: (הגה (כט) קצת בעיבודה) ב"י בשם הרא"ש (ל) וכן נוהגין ועיין לעיל (סי' י"א סעיף ב').

מקורות

אם עיבדו גוי להרמב"ם וכו' הנה נחלקו הראשונים, לרמב"ם פ"א הלכות תפילין הי"א, אמרינן גוי על דעת עצמו עושה כמובא בגיטין כ"ג עמ' א', ופסול אפילו ישראל עומד על גביו ואומר לו לעבד לשמה אך לרא"ש הלכות ס"ת סי' ג' אם ישראל עומד על גביו ואומר לו שיעשה לשמה כשר היות שלא צריך כוונה של העכו"ם רק ברגע נתינתן לסיד, ועיין בב"י שלמד שדעת הרא"ש והטור כרבי ברוך שצריך גם כן שיסייע לגוי מעט ואם לא סייע פסול (אך הב"ח ועוד אחרונים חלקו וכתבו שרק לכתחלה לרווחא דמילתא מצריך הרא"ש שיסייע אך בדיעבד כשר גם בלא סיוע).

ברמ"א, קצת בעיבודה. כן כתב הד"מ שיסייע הישראל מעט בעיבוד, ולאפוקי משיטת הברוך שאמר (עמ' ל"ה ול"ו) שמחמיר לכתחלה שעיקר העיבוד יעשה הישראל, שאין נוהגין כן.

משנ"ב ס"ק כ"ח

(כח) אפילו. דס"ל להרמב"ם דעכו"ם עושה אדעתא דנפשיה ואף על פי שהעכו"ם אומר ששומע לישראל אין פיו ולבו שוין בזה אבל הרא"ש ס"ל דכיון שהוא עומד ע"ג בתחלה בעת שמשים העורות לתוך הסיד ואומר לו שיתנם אז לתוך הסיד לשמה ולא בעינן הכוונה של העכו"ם לזה רק בעת רגע נתינתם לסיד ציית ליה אשעה מועטת כזה ונותנם אדעתא דהכי אבל אם הישראל העומד ע"ג חישב בלבו לבד לשמה לא מהני ואפילו אומר לו בפירוש כל שעומד מרחוק ואינו מלמדו לא מהני אפילו להרא"ש. [כן כתב בשונה הלכות ס' נ"ה שכן כתב בחזו"א סי' ו' ס"ק י', ועיין בשער הציון למשנת הסופר סי' ב' ס"ק ל"א שמה שכתב במשנ"ב עומד מרחוק לא מהני לאו דוקא הוא, אלא הכוונה שלא ציוה בפירוש לגוי שיעשה לשמה דלא מועיל, ואע"פ שהגוי שומע שאומר הישראל בפירוש לשמה].

משנ"ב ס"ק כ"ט

(כט) קצת. אפי' אם לא סייעו רק בסוף העיבוד ואפילו גם זה הסיוע לא היה רק בשותפות עם העכו"ם כשר וכ"ז למצוה בעלמא אבל בדיעבד להרא"ש כשר אפילו לא סייעו כלל דעכו"ם אדעתא דישראל המצוהו לעשות לשמה עביד. [וכן כתבו בקסת הסופר סי' ב' ס' ה' ובעוד אחרונים כמצויין בשער הציון למשנ"ב ס"ק ל"ה אמנם עיין בקול יעקב סי' רע"א אות י' והעתיקו דבריו במשנ"ב איש מצליח הערה 4 שלדעת מרן הב"י חייב לסייע ואם לא סייע קצת בשעת העיבוד פסול ובהלכה ברורה ס' ל"א כתב שלמנהג האשכנזים הרוצה להקל בזה יש לו על מה לסמוך].

משנ"ב ס"ק ל'

(ל) וכן נוהגין. והמנהג לפי דברי האחרונים לכתחלה צריך להיות כך שישים הישראל בעצמו העורות לתוך הסיד לשמה ויאמר לעכו"ם שכל שאר מלאכת העיבוד שיעשה הוא יעשה ג"כ לשמה ויכול העכו"ם אח"כ להוציאו בעצמו ולתקנו וא"צ עוד לעמוד ע"ג ולסייעו עוד. [אמנם בקסת הסופר סי' ב' ס' ה' מוזכר שהמנהג כדעת הרא"ש שחוץ מזה שמצוה לגוי לעשותו לשמה גם מסייע קצת בתחלת העבוד ויאמר שהוא עושה לשם ספר תורה, אך במשנת הסופר שם ס"ק ל' כתב שבזמננו נוהגים שהישראל לבדו מכניס העורות לסיד וכמו שכתב במשנ"ב כדי לחוש לרמב"ם שרק בדיעבד כשא"א סומכים על הרא"ש, וכן מובא בקול יעקב אות ל"ז שאם הישראל נותנו לסיד לשמו מניח את הנכרי להוציאו לתקנו ואין צריך לסייעו עוד. (אך עכ"פ לאמר לו לעשות לשמה צריך, וכן משמע מהקול יעקב סי' רע"א אות י' עי"ש ועיין לקמן בהערה הבאה)].

המשך ס"ק ל'. ואם נתן הישראל העורות בעצמו לתוך הסיד לשמה ולא אמר כלום להעכו"ם כתב הפמ"ג דצ"ע בזה. [כי לפי דברי הב"י ביו"ד בסימן רע"א כשר אפילו לדברי הרמב"ם והב"ח אוסר]. אכן לפי דברי הנו"ב בסימן קע"ה עי"ש וביאורי הגאון מהר"מ בנעט על המרדכי סוף הלכות ספר תורה יש להקל בדיעבד. [הנה המחלוקת שהביא במשנ"ב בין הב"י לב"ח כן הביא גם כן בקול יעקב סי' רע"א אות י', אמנם עיין בביאור הסופר סי' ב' ד"ה וכיון, שכתב בשם הגדוה"ק שגם לב"י אין להקל כשהגמר היה שלא לשמה ע"י שהוציאו העכו"ם והחזירו שלא לשמה ועי"ש איך שפירש דברי הב"י. ומה שהביא במשנ"ב בשם הנו"ב וכו' כן מצדד גם כן בחזו"א או"ח סי' ו' סק"י כמו שציין בשונה הלכות ס' נ"ד ועיין בהלכה ברורה ס' ל"א שכתב וטוב להחמיר שיאמר לגוי שיעשה כל המלאכות שלאחר מכן לשם קדושה].

המשך ס"ק ל'. ואם סייעו הישראל להעכו"ם קצת בסוף ובזה גמר מלאכת העיבוד ולא אמר לעכו"ם כלל שיעשה לשמה זה בודאי לא מהני דמסייע אין בו ממש. וה"מ שזה גמר העיבוד לא עשה בעצמו רק בסיוע עם העכו"ם אבל אם גמרו הישראל בעצמו בלא סיוע העכו"ם כגון שהוציא הישראל העורות מן הסיד קודם שנגמר עיבודן וחזר והניחם בתוך הסיד לשמה הט"ז ביו"ד והגאון מהר"מ הנ"ל מקילין בזה ואין למחות ביד הנוהג להקל כדבריהן וכמו שביררנו בביאור הלכה. [ודעת הקסת הסופר סי' ב' ס' ב' להחמיר ושאין להתיר בזה, ובמשנת הסופר שם ס"ק י"ב כתב שכן פסקו עוד אחרונים, וכן ציינו במשנ"ב איש מצליח הערה 1 שכן דעת הקול יעקב סי' רע"א אות ג' להחמיר בזה ובהלכה ברורה ס' ל"ב כתב שיש לסמוך על המקילים בשעת הצורך כשאין קלף אחר].

סיכומי באורי ההלכה

בענין עיבוד אשה או קטן היכן מקורו במשנ"ב.

ד"ה אם עיבדו עכו"ם: אם עיבדן אשה או קטן עיין לקמן בסי' ל"ט במשנ"ב סק"י.

בענין הסבר וישוב דברי הט"ז שסובר שאם גמר הישראל העיבוד לשמה שמועיל.

ד"ה להרמב"ם וכו' וסייעו: דעת הט"ז כאן בס"ק ה' וביו"ד סי' רע"א ס"ק ג' שאף שהניח העכו"ם הקלף בסיד אם סייעו הישראל לשמה בגמר העיבוד כשר, אמנם הפמ"א סי' מ"ה חלק על הט"ז ושלא אומרים כאן הוכיח סופו על תחלתו, אך בביה"ל ישב את דברי הט"ז ושאין הט"ז בא מכח הוכיח סופו על תחלתו אלא דהישראל לבדו גמר את העיבוד לשמה ובלא עיבוד הישראל לא היה העור מעובד, לכן מועיל והוי עיבוד לשמה ועי"ש ראיותיו, וסיים בביה"ל שיש שני סוגי סיוע:

א. אם עשה פעולה בשותפות הגוי ואפילו בתחלתו לא מועיל אלא אם כן אמר לגוי לעשות לשמה שאז לרא"ש מועיל ולרמב"ם לא, ובזה מיירי השו"ע שכתב וסייעו קצת בעיבודה.

ב. אם עשה פעולה בעצמו במלאכת העיבוד בלי סיוע הגוי ובלי זה לא היה נגמר העיבוד אף שתחילת העיבוד עשה הגוי, ס"ל לט"ז שמועיל ואף הרמב"ם והתוס' שסוברים אמירה לגוי לא מועיל יודו לט"ז בזה שמועיל, וכן דעת מהר"מ בנעט. [עיין לעיל במשנ"ב ס"ק ל' בסופו, שהבאתי דעות האחרונים אם לפסוק כהט"ז בזה].

תוכן העניינים

ספר קול אליהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה