סימן לב · סעיף ח'
שלחן ערוך
*צריך הקלף להיות מעובד (כג) בעפצים או בסיד * וצריך שיהיה מעובד לשמו טוב להוציא (כד) בשפתיו (כה) * בתחלת העיבוד שהוא מעבדו לשם תפילין * או (כו) לשם ספר תורה אבל אם עיבדה לשם מזוזה (כז) פסול.
מקורות
צריך הקלף להיות מעובד. הדבר פשוט שצריך לכתוב על הקלף וכל שאינו מעובד לא נקרא קלף אלא עור.
בעפצים. בגמרא במגילה י"ט עמ' א' פסלו עור שמליח וקמיח ולא עפיץ שניקרא דיפתרא, ואם עפיץ, ניקרא קלף.
או בסיד. כן כתבו התוס' שם ד"ה דיפתרא, ועוד ראשונים כמובא בב"י, שהסיד שאנו נותנים בקלפים שלנו מועיל כמו עפצים.
וצריך שיהיה מעובד לשמו. בגמרא בגיטין נ"ד עמ' ב' אותו אדם שבא לפני ר' אבהו ואמר לו ס"ת שכתבתי גוילים שבו לא עיבדתים לשמה ופסלו ר' אבהו. והב"י הביא מחלוקת שלפי רש"י בסנהדרין מ"ח עמ' ב' לרבא לא צריך עיבוד לשמה אך לתוס' ד"ה ואע"פ בשם ר"ת לרבא שקי"ל כוותיה כן צריך עיבוד לשמה, וכן פסקו כל הפוסקים שאם עיבדן שלא לשמה פסולים.
טוב להוציא בשפתיו וכו' כן כתב הרא"ש הלכות ס"ת סי' ג' שה"ר ברוך נסתפק אם צריך להוציא בשפתיו שהוא מעבדו לשם ס"ת וכו' או סגי במחשבה הלכך טוב להוציא בשפתיו בתחלת העיבוד ותו לא צריך וכן כתבו עוד ראשונים.
לשם תפילין או לשם ס"ת וכו' כן כתב הב"י שאם עיבד לדבר שקדושתו חמורה מועיל לקלה ולא להפך, וס"ת קדושתה חמורה מתפילין ומזוזה, ותפילין חמורה ממזוזה עי"ש הראיות לזה.
משנ"ב ס"ק כ"ג
(כג) בעפצים או בסיד. ולעיכובא הוא דלא מקרי קלף בלא זה רק דיפתרא ויניח העור בסיד עד שיפול השער מאליו ולא ע"י גרירה ואם הוציאו קודם לכן לא יכתוב עליו דהוי דיפתרא עדיין ופסול. [וכן דעת קסת הסופר סי' ב' ס' ז' והקול יעקב אות ל"ד והעתיקו דבריו במשנ"ב איש מצליח הערה 1 וכן העלה ביריעות שלמה פ"א ס' ב'. ובהלכה ברורה ס' כ"ד ובשער הציון (למשנת הסופר סי' ב' ס"ק ל"ז) כתבו שכן משמעות כל הפוסקים להקפיד על נפילת השערות].
המשך ס"ק כ"ג. ויש מי שחולק וכתב דסופר שהוציא העורות לאחר ד' ימים ועדיין לא עבר שערות מעליהן נראה דבדיעבד אין קפידא דלא תליא בשער כלל דכיון דכבר הונח בסיד וניתקן כהוגן לא מיקרי דיפתרא עי"ש. [וכן במשנת הסופר סי' ב' ס"ק ל"ה הביא את השיטה הזאת על דברי קסת הסופר, ועיין בביאור הסופר ד"ה לא ע"י גרידה, מה שנסתפק בענין זה ונשאר בצ"ע].
משנ"ב ס"ק כ"ד
(כד) בשפתיו. ובדיעבד דיו במחשבה [בקסת הסופר סי' ב' ס' ג' כתב שיש אומרים שצריך דוקא להוציא בשפתיו וכן נכון לעשות לכתחלה אך בדיעבד יש לסמוך על הפוסקים שגם במחשבה סגי וכן העלה בקול יעקב יור"ד סי' רע"א אות ה' ובמשנת הסופר שם ס"ק י"ד וביריעות שלמה פ"א ס' ג', וציין שכן כתב ביביע אומר ח"ח או"ח סי' נ"ה אות ב'-ה' וכן כתב בהלכה ברורה ס' כ"ז (ועי"ש ביריעות שלמה הערה 7 ובביאור הסופר סי' ד' ד"ה וכן נראה, ובבירור הלכה ס"ק כ"ג מה שכתבו בשם האחרונים לחלק בין סעיף זה לסעיף י"ט)].
משנ"ב ס"ק כ"ה
(כה) בתחלת. ויותר אין צריך לא להוציא בשפתיו ולא לחשוב שמתעבדים לשמה אלא בתחלתו בלבד ואפילו נמשך העיבוד כמה ימים דכל העושה על דעת ראשונה הוא עושה. ותחלת העיבוד מקרי כשמשים העורות לתוך הסיד ולא בעת שמשימם לתוך המים קודם מפני דזה לא מקרי עדיין עיבוד. [וכן כתב בקסת הסופר סי' ב' ס' ב' וביריעות שלמה פ"א הערה 9 בשם המשנ"ב ובהלכה ברורה ס' כ"ח אמנם בשונה הלכות ס' מ"ז הביא בשם החזו"א או"ח סי' ו' סק"י שחולק ופוסק שמהני ויש מקום לומר שאפילו אמר קודם שריה שמזמינו לס"ת ועיבדו סתם כשר ואם אמר בהדיא שכל עבודות שיעשה הוא עושה לשם ס"ת ודאי מהני עי"ש ובהלכה ברורה שם הוסיף שטוב להחמיר לומר לשם קדושת תפילין אף בעת שריית העורות במים לפני נתינתם בסיד].
משנ"ב ס"ק כ"ו
(כו) לשם ס"ת. דקדושתה חמורה מתפילין ובכלל מאתים מנה ואעפ"כ מותר לשנות לתו"מ אף דקדושתם קלה ממנה [וכן נוטה בחזו"א סי' ו' ד"ה ועיקר, כן ציין בשונה הלכות ס' ס"ב, אמנם עיין בקסת הסופר סי' ב' ס' ד' שאף שיש אומרים שלשמה של קדושה חמורה מועילה לקלה אבל יש לפקפק בזה שכל קדושה צריכה דוקא לשמה ממש עי"ש טעמו, לכן המובחר הוא לעבד את העורות בפרטות לשם קדושתן, וכן הביא מחלוקת זו בקול יעקב סי' רע"א אות ז' והעלה לחוש לכתחלה, וכן ציינו במשנ"ב איש מצליח הערה 2. וביריעות שלמה פ"א ס' ה' הביא שמועיל מקדושה חמורה לשנות לקדושה קלה ובס' ז' הביא בסוף דבריו שיש אומרים שלא לעשות תנאי אלא לעבד כל דבר בפרטות לשם קדושתו אבל אם א"א מותר].
המשך ס"ק כ"ו. אבל לדבר חול אסור לשנותו לבד אם התנה בפירוש בתחלת עיבודן שיהא מותר לשנותו אף לדבר חול אז מותר לשנותו [וכן כתבו במשנת הסופר סי' ב' ס"ק ט"ז ובקול יעקב סי' רע"א אות ח' וביריעות שלמה פ"א ס' ו'. אמנם עיין לקמן בהערה הבאה שיש חוששים לכתחלה לא לעשות תנאי עי"ש].
המשך ס"ק כ"ו. והנכון שינהגו כן הסופרים לכתחלה בעת שמשימים העורות לתוך הסיד שיאמרו אני נותן עורות אלו לתוך הסיד לשם קדושת ספר תורה ואני מתנה לכשארצה שאוכל לשנותו לכל דבר. [אמנם בקסת הסופר סי' ב' ס' ד' כתב שיש מפקפקים על תנאי זה וכמו שהסביר בשער הציון למשנת הסופר ס"ק כ"ו מכח שיטת הרמב"ם, וכן כתבו בקול יעקב סי' רע"א אות ח' ובמשנ"ב איש מצליח הערה 3 וביריעות שלמה פ"א ס' ז' אך העלו שאם א"א לעבד כל דבר בפרטות יעשה תנאי הנ"ל ועיין בהלכה ברורה ס' כ"ט שכתב בפשיטות שטוב להחמיר כשרוצה לשנות הקלף לעשות תנאי הנ"ל ולא הזכיר להחמיר ולעבד כל דבר בפרטות לקדושתו עי"ש].
המשך ס"ק כ"ו. ולא כמו שנהגו הסופרים שאומרים לשם ס"ת או תפילין או מזוזות או שאר דבר רשות דאז מסתפקים האחרונים אם מהני ועיין בביאור הלכה [שם כתב הטעם שאין להתנות כך היות ובדאורייתא קי"ל שאין ברירה עי"ש, וכן כתב בקסת הסופר סי' ב' ס' ד' שיש מפקפקים על תנאי זה וכמו שביאר דבריו במשנת הסופר שם ס"ק י"ט וכן כתב ביריעות שלמה פ"א ס' ז' ועיין בשונה הלכות ס' ס"ג ובילקוט הסופר סי' ב' ס' ד' שכתבו בשם החזו"א סי' ו' ס"ק ו' ד"ה הגרע"א, שדווקא אם מתנה שיהיה מקצת מן העור לשם ספר תורה ומקצתו לגט לא מהני משום ברירה אבל אם התנה שיהיה או כולו לספר תורה או כולו לגט מהני כיון שגט א"צ עיבוד לשמה אין זה חיסרון לגבי הספר תורה עי"ש].
משנ"ב ס"ק כ"ז
(כז) פסול. ולא מהני רק למזוזה בלבד דקדושתה קלה מתפילין ואם עיבד לתפילין מהני אף למזוזה ולא לס"ת. [וכן כתבו בקסת הסופר סי' ב' ס' ד' ובקול יעקב סי' רע"א אות ז' וביריעות שלמה פ"א ס' ה' ובהלכה ברורה ס' כ"ט].
המשך ס"ק כ"ז. ואם עיבד העור לשם רצועות לא מהני לכתוב פרשיות עליו אם עשה אח"כ קלף מהן דקדושתן חמורה ואפילו לעשות מהן עור בתים יש לומר נמי דפסול דקדושתן חמורה מרצועה [פמ"ג ועי"ש עוד מה שכתב בזה] [וכן העתיק דברים אלו ביריעות שלמה פ"א הערה 11].
סיכומי ביאורי ההלכה
בענין העיבוד הל"מ, ולענין איזה עיבוד אנו עוסקים כאן.
ד"ה צריך הקלף וכו': העיבוד הלכה למשה מסיני שבלא זה נקרא עור ולא גויל וקלף ודוכסוסטוס. והוסיף בביה"ל שכאן אנו עוסקים בעיבוד פרשיות תפילין וכתיבת ספרים ומזוזות (חוץ מדעת הרמב"ם שמובא ביו"ד סי' רפ"ח ס' ה' שלא מצריך עיבוד לשמה במזוזה) ולענין עיבוד עור הבתים יתבאר בס' ל"ז.
בענין אם לא עובד לשמה ואין לו תפילין אחרות, וכן העיבוד לשמה מהתורה או מדרבנן, ובענין עיבוד סתמא.
ד"ה וצריך וכו' לשמו: אם עיבד שלא לשמה פסולין ואם לא יכול להשיג תפילין אחרות אלא אלו שלא מעובדים לשמה יניחן בלא ברכה, [וכן כתב בהלכה ברורה ס' כ"ו] ובספר תורה בכה"ג שלא עובד לשמה יכול לברך בציבור. [אך דעת הקול יעקב סי' רע"א אות א' שאם לא עבדן לשמן פסול ודייקו במשנ"ב איש מצליח ס' ח' הערה 2 שדעתו שלא לברך על הספר תורה הזה וכן כתב ביריעות שלמה פ"א הערה 8] ולענין העיבוד לשמה לפמ"ג הוי מדרבנן ולרע"א מהתורה ונפ"מ אם ספק לנו אם התחלף לו עור לשמה בעור שלא לשמה שאם מדרבנן מותר דספקא דרבנן לקולא, ולכתחלה צריך לחוש כי כל הפוסקים שמחמירין בענין עיבוד לשמה ס"ל שהוי מהתורה, אך בשעת הדחק יש להקל בספקן. [ובשונה הלכות ס' מ"ג כתב בשם החזו"א או"ח סי' ו' ס"ק י"א שפסק שעיבוד לשמה מהתורה ולפ"ז אין להקל].
ולענין עיבוד סתמא כתב בביה"ל שהוי כשלא לשמה. וחידש בספר בית אהרון שכיום שאין כותבים בקלפים על פי רוב רק ספר תורה, הוי סתמא כלשמה, וסיים בביה"ל ויש לעיין. [ועיין בביאור הסופר סי' ב' ס' ב' ד"ה לשמה, מה שתמה על הבית אהרן והעלה שלא מהני וכן הסיק הלכה ברורה ס' כ"ו ובבירור הלכה ס"ק כ"ב].
בענין אם עיבד לשמה רק בסוף העיבוד, וכן לענין שרטוט למזוזה וספר תורה אם צריך לשמה, ואם מועיל שרטוט מזה לזה, ואם מחשב במפורש לשרטט שלא לשמה.
ד"ה בתחלת העיבוד: אם עיבד לשמה רק בסוף העיבוד לט"ז ביור"ד סי' רע"א ס"ק ג' מהני ולפמ"א והגר"א הוי ספק אם אומרים הוכיח סופו על תחילתו, ובדיעבד העלה הרב שאם נזכר שלא אמר לשמה, תוך כדי העיבוד בעוד שיש עליו שם דיפתרא, שיטלם ויחזור ויתנם לתוך הסיד לשמה [אמנם בקסת הסופר סי' ב' ס' ב' העלה שאין להתיר אם נזכר בתוך זמן עיבודו לעשותו לשמה וכן העלה בקול יעקב סי' רע"א אות ג' ומובא גם כן במשנ"ב איש מצליח הערה 1, ובמשנת הסופר שם ס"ק י"ב כתב שכן פסקו בבנ"י והגר"ז ומק"מ. ועיין בספר יריעות שלמה פ"א ס' ד' שהביא בסתם לפסול ואת דעת הביה"ל הביא בשם יש אומרים. אמנם בהלכה ברורה ס' כ"ח העלה להקל במקום הצורך כשאין לו קלף אחר. ועיין בספר שונה הלכות ס' מ"ט שהביא בשם החזו"א סי' ו' ס"ק י"א שכתב לפקפק שברצועות אם שכח ליתנם לשמה לא מועיל עצה זו של הביה"ל]. והוסיף בביה"ל שכל זה שמהני לחשב לשמה זה במעשה העיבוד עצמו אך לא בעת תיקון הקלף אח"כ כגון במה שממחה אותו באבן או בעת השרטוט או בעת השחרתן. [וכן כתב בהלכה ברורה שם].
ולענין לשמה בשרטוט הסיק בביה"ל שמדינא לא צריך לשמה לא בספר תורה ולא במזוזה, אך היות ויש מחמירים אף בדיעבד במזוזה וספר תורה לכן לכתחלה נכון לחוש לדבריהם ולעשות שרטוט בספר תורה ומזוזה לשמה. [וכן העלו בקסת הסופר סי' ג' ס' ה' ובמשנת הסופר ס"ק כ' ובקול יעקב סי' רע"א אות ב' וביריעות שלמה פ"ב ס' י"ד]. וכתב עוד בביה"ל שבפמ"ג כתב שלדעת הב"ח לא מועיל שרטוט אפילו דס"ת למזוזה ולדידן מהני, וכן לשיטת הב"ח שרטוט דתפילין בודאי לא מועיל למזוזה, אך העלה בביה"ל שבדיעבד אין להחמיר. וסיים בביה"ל שאם שירטט וחשב במפורש שלא לשמה אפשר שגרע לדברי הכל.
בענין הטעם למה לא להתנות כמו שנהגו הסופרים, ומה הדין בדיעבד.
ד"ה או לשם ספר תורה: הטעם שלא להתנות כמו שנהגו הסופרים לשם ספר תורה או תפילין וכו' מפני שבדאורייתא קי"ל שאין ברירה, אמנם לפי הפמ"ג שעיבוד לשמה מדרבנן יש להקל בדיעבד וצ"ע למעשה. [והעתיק דברים אלו ביריעות שלמה פ"א הערה 14 ועיין בבירור הלכה ס"ק כ"ז].