סימן לב · סעיף ד'
שלחן ערוך
* צריך שלא תדבק שום אות (יב) בחברתה אלא (יג)* כל אות תהיה מוקפת גויל: הגה ויכתוב (יד) כתיבה תמה שלא יחסר אפילו (טו) קוצו של יו"ד ויהא מתוייג (טז) כהלכתו (טור א"ח) ולכתחלה יכתוב כתיבה גסה קצת שלא יהיו נמחקים מהרה וכן מצוה ליפותן מבחוץ ומבפנים (דברי מרדכי).
מקורות
צריך שלא תדבק וכו' בגמרא במנחות כ"ט עמ' א' ול"ד עמ' א' דאמר רב יהודה אמר רב כל אות שאין גויל מוקף לה מארבע רוחותיה פסולה, ופרש"י בדף כ"ט עמ' א' שמדובקת באות אחרת.
ברמ"א, ויכתוב כתיבה תמה וכו' כן כתב הטור, ומקורו בגמרא במנחות ל"ד עמ' א' "וכתבתם" כתיבה תמה, ופרש"י בשבת ק"ג עמ' ב' תם, שלם כהלכתו.
ברמ"א, ויהא מתוייג כהלכתו. כן כתב הטור ומקורו במנחות כ"ט עמ' ב' אמר רבא שבעה אותיות צריכות שלשה שלשה זיונין (ומרן כאן השמיט זאת כיון שהזכירו לקמן בסי' ל"ו כנ"ל).
ברמ"א, ולכתחלה יכתוב כתיבה גסה וכו' מקורו במרדכי (הלכות תפילין י"ד ע"ג) ונלמד מהפסוק (בשמות ט"ו- ב') "זה אלי ואנוהו" התנאה לפניו במצוות (שבת קל"ג עמ' ב').
ברמ"א, וכן מצוה ליפותן מבחוץ ומבפנים. מקורו במרדכי הלכות קטנות (ע"ד דף צ"ו תפילין י"ד ע"ג) ושם כתוב וכ"ש מבפנים שהרי בבית המקדש מבפנים זהב טהור.
משנ"ב ס"ק י"ב
(יב) בחברת'. ואם האות גדול ונדבק בסופו באופן שאם נגרר מה שדבק מ"מ ישאר צורת אות יש מכשירין ויש פוסלין והסכימו האחרונים להחמיר ע"כ צריך לגרור מקום הדבק ואף בתפילין ומזוזות מהני תיקון כיון שלא נשתנה צורת האות מקודם. [וכן בקול יעקב אות י"ט ובמשנת הסופר סי' ז' ס"ק ב' ובהלכה ברורה ס' י"ב הביאו מחלוקת זו, והכריעו להלכה כמו שהעלה במשנ"ב שצריך לתקן את הדיבוק ולא להשאירו כך, ואף בתו"מ מהני].
משנ"ב ס"ק י"ג
(יג) כל אות. ואפילו האות האחרון מהשיטה צריכה להיות מוקפת גויל מארבע רוחותיה ולעיכובא הוא אפילו בדיעבד וכדלקמן בסוף סעיף ט"ז ואפילו אם יחסר הקפת גויל להקוץ של היוד ג"כ פסול הוא וכדאיתא במנחות דף כ"ט וכל פרטי דין הזה עיין לקמן בסעיף י"ז (צ"ל ט"ז) ובסימן ל"ו [לקמן בס' ט"ז נכתוב בזה עי"ש].
משנ"ב ס"ק י"ד
(יד) כתיבה תמה. דהיינו שלא יכתוב ביתי"ן כפי"ן כפי"ן ביתי"ן זייני"ן נוני"ן נוני"ן זייני"ן וכל כיוצא בזה [כמבואר בגמרא בשבת ק"ג: ומובא בהלכה ברורה ח"ג סי' ל"ו ס' ב'].
משנ"ב ס"ק ט"ו
(טו) קוצו של יוד. היינו עוקץ שמאל של יוד וכ"ש אם חסר רגל ימין דפסול ותמונת היוד עיין לקמן בדיני צורת האותיות בסימן ל"ו ומש"כ בשם הפמ"ג [וכן כתב בקול יעקב אות כ"א לעיין לקמן בסימן ל"ו בצורת אות יו"ד].
משנ"ב ס"ק ט"ז
(טז) כהלכתו. באותיות שעטנ"ז ג"ץ וזה הוא רק לכתחלה דבדיעבד כשר לרוב הפוסקים אם לא תייג וכדלקמן בסימן ל"ו ס"ג עי"ש שמבואר שם כל פרטי דיני התיוג.
סיכומי באורי ההלכה
בענין דיבוק בתגים באות עצמו, ובין אות לאות.
ד"ה צריך שלא תדבק שום אות בחברתה: אם תג אחד דבוקה בחברתה באות עצמו [ולא מאות לאות] הרמ"ע פוסל [אמנם עיין בהלכה ברורה ח"ג סי' ל"ו ס' י"ב שהביא בזה מחלוקת ולהלכה אם אין לו תפילין אחרות יניחן בברכה וע"ש בביאור הלכה ס"ק ח' מה שהאריך בזה וכתב עוד בשם הגר"מ מאזוז בהגהות איש מצליח שעיקר הקפידא לפי הרמ"ע דוקא שדבוקים זה לזה למטה שאז נראין כשי"ן וכעי"ן אך לא בדבוקים למעלה שאף שצריך להפריד מ"מ אין זה מעכב]. וכתב הביה"ל דמועיל תיקון אפילו בתו"מ כיון שלא נשתנה האות עי"ז [וכן כתב בקסת הסופר סי' ה' ס' ד'] ואם גופי האותיות ניכרות כל אחת בפני עצמה רק התג של אות אחד נוגע בתג שבאות שאצלה או מתיבה לתיבה המאירי מיקל בדיעבד אף בלא גרירה והמ"א והפר"ח פוסלים, והא"ר מחמיר בזה רק בשאפשר, ומ"מ הסיק בביה"ל לכתחלה להחמיר ולגרור כדעת הרלב"ח. [וכן כתב בקול יעקב אות כ' כתב להחמיר ולגרוד הדיבוק בין אם נדבק תג של אות זה בתג של אות אחרת ובין שנדבק אות באות ע"י תג אחד. וכן העלה בביאור הסופר סי' ה' בד"ה זה בזה, ובהלכה ברורה ס' י"ב וכן כתב ביריעות שלמה פי"ד ס' ט' שאם נדבקו שתי אותיות ע"י תג אחד או אם נדבק תג מאות אחת לתג של אות הסמוכה לה פסול, ואם לא נשתנה צורת האותיות על ידי זה מותר להפרידם אפילו בתו"מ. ובס' ז' כתב לענין תגין שנדבקו זה בזה (באות עצמו לא מאות לאות) ונראית כמו שי"ן או עי"ן קטנה שיש שפסלו התגים אך הסת"ם כשרות כדין לא מתוייג, ויש שפסלו הסת"ם ולהלכה צריך לתקן אף בתו"מ, אך אין להוריד ס"ת עבור זה עי"ש].
בענין מדוע מוזכר כאן לשון "הקפת גויל".
ד"ה כל אות תהיה מוקפת גויל: אע"ג שאנו עוסקים כאן בהלכות תפילין ותפילין לא כותבים על גויל כדלקמן ס' ז', מ"מ היות ובס"ת שייך לשון זה כי ס"ת כתובים על גויל לכן כתב כאן לשון גויל ולאו דוקא. ע"ת.