סימן לב · סעיף ג'
שלחן ערוך
* יכתבם (ז) בדיו שחור * בין שיש בו מי עפצים * ובין שלא במי עפצים: הגה ולכתחלה יחמיר לכתוב בדיו העשויה (ח) מעשן עצים או שמנים שרויים במי עפצים (מהרי"ל סי' קי"ט) וכמו שיתבאר בי"ד סי' רע"א. כתב אפי' (ט) אות א' (י) בשאר מיני צבעונים או בזהב * הרי אלו פסולין אם זרק * עפרות זהב על האותיות (יא) * מעביר הזהב וישאר כתב התחתון וכשר אבל אם זרק הזהב על אות מאזכרות אין לו תקנה לפי שאסור להעביר הזהב משום דהוי * כמוחק את השם.
מקורות
יכתבם בדיו שחור. בגמרא בשבת פרק הבונה ק"ג עמ' ב' כתב שלא בדיו או שכתב את האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו, וכן בירושלמי במגילה פ"ק ה"ט הלכה למשה מסיני שיהיו כתובין בעורות ובדיו וכן איתא במשנה בידים פ"ד מ"ה.
בין שיש בו מי עפצים וכו' הנה דעת ר"ת (בגיטין י"ט) ד"ה בדיו, (ובעוד כמה מקומות כמבוא בב"י) שדיו שעשוי מעפצא לא הוי דיו ופסול לכתוב בו אמנם דעת הרא"ש (בהלכות ס"ת סי' ו') שמי עפצא לחוד לא הוי דיו אך אם מערבים בו קומס (גומא בלעז) כשר וכן דעת הרמב"ם (פ"א הלכות תפילין ה"ד – ה') וסיים בב"י שכן נהגו העולם לכתוב ספרים ותו"מ במי עפצא וקנקנתום.
כתב אפי' אות א' בשאר וכו' למד כן בב"י מהרמב"ם שם שכתב שאפילו אות אחת בשאר מיני צבעונים וכו' פסולים.
מעביר הזהב וישאר כתב התחתון וכו' אבל אם זרק הזהב על אות וכו' כן כתב בב"י על דברי הנימוקי יוסף (בהלכות ס"ת ד'. ד"ה סתומה). ועיקר הדין בשבת ק"ג עמ' ב' "כתב האזכרות בזהב יגנזו".
משנ"ב ס"ק ז'
(ז) בדיו שחור. ודיו שמראהו דומה למראה הכחול עיין בביאור הלכה [הנה בביה"ל ד"ה יכתבם, העלה להחמיר ולפסול בדיו בצבע כחול עי”ש ראיותיו, וכן כתבו במשנת הסופר סי' ג' ס"ק ג' וביריעות שלמה פ"ג ס' ג' ובהלכה ברורה ס' ח'].
משנ"ב ס"ק ח'
(ח) מעשן עצים. פי' ולא יטיל לתוכו קומא או קנקנתום [שקורין בל"א קופער וואסער (מי נחושת)] כי לכתחלה בעינן כתב שיוכל להמחק וע"י קומא או קנקנתום הכתב עומד ואין נמחק וזהו הכל למצוה מן המובחר בלבד. [וכן כתב בקסת הסופר סי' ג' ס' א' ועיין בילקוט הסופר שם ס' א'].
המשך ס"ק ח'. אבל לדינא גם הרמ"א מודה דמותר לעשות ממי עפצים וקומא וקנקנתום וכן נוהגים לעשות כהיום ע"י תערובת שלשתן [אמנם בקול יעקב אות י"ב כתב שנהגו לעשות הדיו ממי עפצים וקנקנתום לבד ואין לשנות כי מנהג אבותינו תורה היא והעתיקוהו במשנ"ב איש מצליח הערה 1 וביריעות שלמה פ"ג ס' א' ובהלכה ברורה ס' ט', אמנם בבירור הלכה ס"ק ד' כתב שנהגו עתה לעשות הדיו כמו שכתב במשנ"ב].
המשך ס"ק ח'. וע"י בישול דהכי עדיף טפי [וכמו שכתב בתשובת משכנות יעקב סי' ל"ז] [וכן הוסיף בביה"ל ד"ה בין, בשם המשכנות יעקב שלכתחלה יש לדקדק לעשותו ע"י בישול כדעת הרמב"ן והר"ן הואיל דאפשר. וכן כתב בביאור הסופר סי' ג' ד"ה בדיו, ובילקוט הסופר ס' א' שכן צריך לעשות לכתחלה וכן כתבו ביריעות שלמה פ"ג הערה 3 ובבירור הלכה ס"ק ד' שכן נוהגים כיום לבשל].
המשך ס"ק ח'. ועיין במ"א שכתב שבימיו לא ראה ג"כ לאחד מן הגדולים שנהג לעשות בדיו העשוי מעשן עצים ושמנים [אך אפשר דהיו עושין מדיו של קוצים כמו שסיים בשם מהרי"ל] וכן פסק בספר גט מקושר ובספר ברכי יוסף לעשות כמנהגינו עכשיו דהדיו העשוי מעשן עצים ושמנים מתקלקל ונמחק בנקל ע"כ אין נוהגין בו עכשיו ודיו העשוי ממי עפצים בלבד בלא קומא [שקורין בל"א גומא] או מקנקנתום בלבד פסול אפילו בדיעבד כן כתב הגר"א בביאורו לקמן בסי' תרצ"א עי"ש ועיין בבה"ל [וכן כתב ביריעות שלמה פ"ג בהערה 3 וכתב להסביר שקים להו לחז"ל ששני מינים אלו ביחד הוי שחור המתקיים, וכן כתב בבירור הלכה ס"ק ד' שכן דעת כמה מהראשונים אמנם עיין בביאור הסופר סי' ג' ד"ה כשרים, שלדעת הרמב"ם אפילו אם עשה מאחד מהם מהני ושכן הבין הב"י בדעת הרא"ש, אך מ"מ המציאות הוא שבאחד מהם אינו שחור לגמרי או שאינו מתקיים ועומד על הקלף ולכן צריך להוסיף להעפצים גומא עי"ש].
המשך ס"ק ח'. מותר לכתוב תו"מ בדיו הנעשה מסתם יינם ועיין בש"ת ס"ק ד'. [הנה במשנ"ב ציין לעיין בשערי תשובה ושם כתב שמ"מ בדבר שבקדושה וכתיבת כמה אזכרות של שם נכון לקדש עצמנו במותר לנו ולהרחיק מן הכיעור וכן כתב בקסת הסופר סי' ג' ס' ג' שאף שמצד הדין אין בו איסור אך מ"מ נכון לקדש עצמנו במותר לנו, אמנם בקול יעקב אות י"ג הביא מחלוקת בזה ושיש אוסרים לכתוב בסתם יינם ושכן נוהגים להיזהר בזה וכן כתבו במשנ"ב איש מצליח הערה 2 וכן כתב בהלכה ברורה ס' י' שנכון להחמיר שלא להשתמש בו (ועיין בבירור הלכה ס"ק ה' מה שכתב בזה) וכן כתב במשנת הסופר סי' ג' ס"ק י"א שיש מפקפקים בזה וסיים, אולם בדיעבד אין לפסול].
המשך ס"ק ח'. דיו אין צריך לעשות לשמה. [וכן כתב בקסת הסופר סי' ג' ס' ג' ובקול יעקב אות י"ד וביריעות שלמה פ"ג ס' ב' ובהלכה ברורה ס' ט'. ובמשנת הסופר ס' ג' ס"ק י' כתב שכן העתיקו כמה אחרונים אך מ"מ בביאור הסופר שם ד"ה אין צריך, דן בנושא וכתב שלדינא נראה שלכתחלה נכון להדר לעשותה לשמה עי"ש (ומ"מ כתב שם שגם אם עשה לשמה שרי להשתמש בה לחול, והטעם כתב בשער הציון שם ס"ק ט"ו שאף שבביאור הלכה סי' מ"ב ס' ג' ד"ה כי האי, כתב שטוב להתנות מתחילה כשעושה הדיו על תנאי שאם ירצה ישתמש בו לחול ואם לא התנה יש להחמיר מלהשתמש בה חול, וכן ציינו במשנ"ב איש מצליח הערה 3 בשם הביה"ל) מ"מ הואיל ודרך הסופרים לנסות הקולמוס לפני הכתיבה בכתיבת דברי חול הו"ל כאילו התנה בפירוש עי"ש].
משנ"ב ס"ק ט'
(ט) אות אחת. לאו דוקא דה"ה מקצת האות כגון קוצו של יוד [כלשון מרן כן כתב בקסת הספר סי' ג' ס' א', ומה שכתב במשנ"ב שאפילו מקצת האות וכו' כן כתבו ביריעות שלמה פ"ג ס' י' ובהלכה ברורה ס' ח'].
משנ"ב ס"ק י'
(י) בשאר מיני צבעונים. שאינם שחור כגון האדום והירוק וכיוצא בהם [כן מובא בקסת הסופר סי' ג' ס' א' וביריעות שלמה פ"ג ס' י' ובהלכה ברורה ס' ח'].
משנ"ב ס"ק י"א
(יא) מעביר הזהב. ואע"ג דכל זמן שאין מעביר פסול דכתב העליון מבטל כתב התחתון לא מקרי ע"י ההעברה כתיבה שלא כסדרן כיון שאין כותב כ"א מעביר ונשאר כתב התחתון ממילא [עיין בקסת הסופר סי' ג' ס' ד' שכתב וכשר אפי' בתו"מ ובמשנת הסופר שם ס"ק י"ב כתב הטעם כסברת המשנ"ב, וכן כתב בקול יעקב אות ט"ז וביריעות שלמה פ"ג הערה 22א' ובהלכה ברורה ס' י"א ובבירור הלכה ס"ק ו'].
סיכומי ביאורי ההלכה
בענין דין הדומה למראה הכחול.
ד"ה יכתבם בדיו שחור: דן בביה"ל לענין דיו הדומה למראה הכחול והעלה להחמיר שלא לכתוב בו [ועי"ש שכתב שלדעת הרא"ש דיו ממש בעינן, אך עיין בביאור הסופר סי' ג' ס' א' ד"ה כשרים, שהעיר שדברי הביה"ל הם נגד הב"י והב"ח שכתבו שהרא"ש סובר בזה כהרמב"ם שכל צבע שחור יש להכשיר ושכן מנהג העולם, וכן ציין הערה זו ביריעות שלמה בשפת היריעה פ"ג הערה 2] ועוד הוסיף בביה"ל שאפילו אם טבעו להיות נשחר לגמרי אחר הכתיבה יש לעיין בזה טובה אי כשר בדיעבד. (ועי"ש שכתב גם כן לענין דיו שאינו שחור לגמרי אלא שחור כעורב לפי תירוץ א' בביה"ל פסול לכתוב בו ולפי תירוץ ב' יוצא שכשר לכתוב עי"ש).
בענין דעת מרן ודעת הרמ"א בעשיית הדיו.
ד"ה בין שיש בו מי עפצים: כתב בביה"ל שמרן סתם ולא פירש ממה לעשות את הדיו משום שאפילו אם הוא עשוי מקנקנתום ומי עפצים או גומא ומי עפצים כשר, שמשני מינים אלו יחד נקרא דיו. והסביר בביה"ל שני פירושים בהסבר דברי הרמ"א: א. שהרמ"א מוסיף על מרן שלכתחלה לא יעשהו מעורב בקנקנתום או גומא כי הוי כתב שאין יכול להמחק. ב. שמהב"י משמע שסתם דיו שחור כל שהוא שחור כשר כיון שמתקיים וניכר על הקלף, ולזה מוסיף הרמ"א שלכתחלה יחמיר כדברי ר"ת שדוקא הבא מן העץ. [אמנם עיין בביאור הסופר סי' ג' ס' א' ד"ה מקבצים עשן, שכתב צע"ג על הפירוש השני שהסביר הרב ברמ"א, שהרי לר"ת דיו השרוי במי עפצים פסול וכמו שכתב בגר"א ביו"ד סי' רע"א ס"ק י"ט והרמ"א כאן הכשיר, ואיך אפשר לומר שהרמ"א סובר כר"ת. ועיין עוד בילקוט הסופר שם בס' א' שכתב שלכתחלה טוב לעשותו מדברים הבאים מן העץ וכדעת הרמ"א ביור"ד סי' רע"א ס' ו' בשם הזוה"ק, אך גם הרמ"א מודה שאם לא יוכל עי"ז לעשותו כ"כ טוב שיעשנה משאר דברים, שהעיקר שיהיה שחור ומתקיים ועיין עוד בבירור הלכה ס"ק ד'].
בענין סיכום השיטות בעשיית הדיו.
ד"ה בין שלא וכו': לדעת מרן אם כתב במי עפצא וקנקנתום כשר ולא צריך גומא, והפמ"ג מסתפק אם צריך דוקא ע"י שניהם יחד כיון שאין בזה גומא או אפילו בכל אחד לבד יכול לעשות דיו, ולגר"א פסול אפילו בדיעבד באחד מהם שלא מקרי דיו אלא בשני מינים יחד מי עפצים וגומא או מי עפצים וקנקנתום, ובביה"ל מסתפק בדעת הגר"א מה הדין לשיטתו בגומא וקנקנתום יחד בלי מי עפצא או עשן עצים ושמנים, והגאון מהר"מ בנעט מחמיר בזה לכתחלה. ובתשובת משכנות יעקב מחמיר אפילו במי עפצים וקנקנתום יחד בלי גומא. וסיים בביה"ל שאף שבדיעבד אין לפסול במי עפצים וקנקנתום יחד נגד פסק השו"ע בסי' תרצ"א וביו"ד סי' רע"א, על כל פנים לכתחלה יש להזהר שאם עושה ממי עפצים עם קנקנתום לא יעשהו בלי תערובת גומא, וכן במי עפצים וגומא לחוד שפיר דמי. [והעתיק דברי הביה"ל בשער הציון להלכה ברורה ס"ק ל"ג] ועוד הוסיף בביה"ל שלכתחלה יש לעשות הדיו ע"י בישול הואיל ואפשר [עיין לעיל במשנ"ב ס"ק ח' מה שכתבנו].
בענין כתב בשאר צבעים ורוצה לעבור על זה בדיו.
ד"ה הרי אלו פסולין: ואם הוא אות ראשון או שכתבו כולו כך (בשאר מיני צבעונים או זהב) ורוצה אח"כ להעביר עליהן קולמוס כסדרן בפמ"ג ס"ק ט"ו נשאר בצ"ע אם להכשיר (אך מהפמ"ג ס"ק ל"ח משמע שמכשיר, ועיין ביאור הסופר סי' ג' ד"ה בתכלית השיחור) והחת"ס והא"ר פוסלים מספק וכן הסכים בביה"ל [וכן כתבו במשנת הסופר סי' ג' ס"ק ה' ובקול יעקב אות ט"ו].
בענין כתב בדיו ועליו בצבע ורוצה שוב לעבור בדיו.
ד"ה עפרות זהב: הוסיף בביה"ל שה"ה בשאר מיני צבעונים שהעביר על הדיו שפסול ובזה לא שייך כל כך התקנה של מעביר כמו שמועיל בעפרות זהב שדוקא בעפרות זהב אפשר לגרור מהדיו וישאר הדיו כהלכה [וכן כתב במשנת הסופר סי' ג' ס"ק י"ב] ואם כתב בדיו והעביר על זה צבע או זהב ורוצה שוב לעבור בדיו לע"ת והא"ר לא מהני והפמ"ג דחה ראיתם, ובביה"ל כתב שיש לעיין בזה אם יש בזה אפילו ספק פסול היות וכתב העליון והתחתון דיו [אמנם עיין בקול יעקב אות ט"ו שהעלה שלא מהני חיפוי בדיו וכשיטת הא"ר, ובמשנת הסופר סי' ג' ס"ק י"ב כתב ג"כ שלא מהני להעביר בדיו והוסיף שם שיש מקילים, וביריעות שלמה פ"ג ס' י"א כתב שפסול משום שהצבע חוצץ בין הדיו הכשר ובין הקלף, ובבירור הלכה ס"ק ו' כתב שכן הסכימו כמה אחרונים להחמיר בזה, וסיים ביריעות שלמה שם שמ"מ אם כבר חיפה בדיו וא"א לתקן יש להכשיר בדיעבד עי"ש].
בענין אם יש משום מנומר בהעברת הזהב.
ד"ה מעביר הזהב: כתב בביה"ל שלשיטת הפרישה והל"ח אם יש הרבה אותיות כן בכמה דפים (זהב על האותיות) ומעביר הזהב יש בזה חשש מנומר אך לדעת הא"ר והברכ"י והבנ"י אין בזה חשש מנומר וכן הסכים בביה"ל [וכן כתב בקול יעקב אות י"ז ובילקוט הסופר סי' ג' ס' ג' וכן כתב בבירור הלכה ס"ק ו' שכן פסקו כמה אחרונים. ולענין אם גורד את כל האות וכותב שם בדיו ציין ביריעות שלמה בקונטרס המחלוקות מס' 8 שלדעת הקול יעקב ביור"ד סי' רע"ט אות ט' שהאידנא בקיאים ואומנים בגרידה לכן יש להכשיר אפילו בטעות הרבה וכן מנהג בגדאד, אך לביה"ל כאן משמע שאם יש הרבה אותיות בכמה דפים יש לחוש משום מנומר עי"ש].
בענין אם בזה שמעביר את הזהב מעל האזכרות הוי מוחק ממש, וכן בענין שם השם שכתבו שלא לשמה אם מותר למוחקו.
ד"ה כמוחק את השם: דייק בביה"ל שמזה שכתוב במרן "כמוחק" משמע שלא הוי מוחק ממש כיון שנשאר כתב התחתון.
ועוד הוסיף בביה"ל בשם הפמ"ג שמשמע ממרן (שכתב "זרק") שאף אם זרק זהב שלא בקדושת השם ג"כ אסור למוחקו, ודלא כהש"ך ביור"ד סי' רע"ו ס"ק י"ב שכתב ששם שנכתב שלא לשם קדושה מותר למוחקו לצורך תיקון עי"ש. [ועיין בבירור הלכה סוף ס"ק ו' מה שכתב בזה וכן עיין מה שכתבנו בשם האחרונים בקונטרס ליקוטי אליהו בעניני קדושת השם סי' י"א תשובה 16].