מקובלי דרעא · תלמידיו
ר' דוד הלוי העמיד בלי ספק תלמידים הרבה בקבלה. רמז לזה נמצא בהקדמת ר' אברהם אסקירא לספר המלכות, בה הוא מתלונן על אשר המקובלים בני דורו ובני הדור הקודם, כלומר תלמידי ר' דוד הלוי ממש, נתייאשו מהבין את ספר המלכות.
אולם מבין תלמידיו של דוד הלוי, לא נודע לנו אלא תלמיד אחד, ע"פ קבלה וע"פ תוכן ספר אחד שחיבר. תלמיד זה הוא ר' מרדכי בוזאגלו, מחבר ספר "מעינות החכמה", כ"י. ספר זה הוא מחקר בצירוף עשר נקודות, כעין המשך לספר המלכות שדן בצירוף כ"ב אותיות, אולם לא באותו כיוון של מעשה מרכבה. ר' מרדכי בוזאגלו אינו מזכיר בכלל את רבו ר' דוד הלוי, ואף את אחד מספריו. אולם הוא מתאר מפעם לפעם, בצורה חלקית, את שיטת האותיות של ספר המלכות.
מי היו שאר תלמידי ר' דוד הלוי, חוץ מר' מרדכי בוזאגלו ור' אברהם אסקירא עצמו? יש סיכויים שביניהם נמנה ר' אהרן בר יוסף בן יבגי "שקיבל מרבותיו (שמותיהם לא נמסרו כאן), ומסר לחביריו: ה"ר מסעוד בן טביב, וה"ר סעיד בן ברוך ביטון, וה"ר מסעוד בן מרדכי ביטון" (מאור ושמש יב, ע"א-ע"ב). ר' אהרן בן יבגי חיבר שיר על עשר ספירות עם פירוש, שנדפס בספר "מאור ושמש". בראש השיר נמצאת מליצה הקובעת את מקומו של ר' אהרן בין מקובלי דרעה, והשיר נדפס שם לפני פרק ראשון של ספר המלכות. ר' אהרן בן יבגי אינו מזכיר את ר' דוד הלוי, אולם ייש בדבריו ובדברי דוד עניינים משותפים, מה שמניח לחשוב שר' אהרן היה תלמידו של ר' דוד הלוי. ר' אהרן משתמש מפעם לפעם בדרכי הצירוף כדי לחזק את דבריו בענין הספירות, וביחוד ראוי לציין כאן שהוא מכיר את דרכי הצירוף הנקראים צירוף אומן וצירוף משקל, שהם הראשונים שבדרכי הצירוף של ר' דוד הלוי. ר' אהרן מכיר גם את עומק דבריו. הוא מסכם את ידיעותיו בענין זה בפרק ט"ז: "התפארת הוא סוד הוא"ו וי"ב הויות, ולה רומזים שש האותיות דומיא"ל אמצע האותיות, ומשם לאמו"ן החזרת וסוף כל האותיות, כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא". פירוש פרק זה אינו פרי עטו של ר' אהרן בעצמו אלא של אחד מתלמידיו: יתכן שפירושו של רק אהרן עצמו הושמט מחוסר עמקנות.
יתכן שמקובלי דרעה שעלו לצפת בשנת של"ד, וחבריהם שנשארו בדרעה ונזכרו על ידיהם, היו מתלמידי ר' דוד הלוי או מתלמידי תלמידיו. אולם אין ידיעה ברורה שמקובלים אלה למדו לפניו או הלכו בשיטת הצרוף שלו. שייכותם לחוגו רמוזה בכח הנבואי שיוחס להם.
כח הנבואי זה נמצא בלי ספק בר' דוד הלוי, המקובל נתקדש בעיני יהודי דרעה, משום שהיה עולה על שאר מקובלי דורו בחכמת הצירוף של האותיות ושל שמות המלאכים שלה התמסר. רמז לכח נבואי זה נמצא אפשר בביטוי "אורים ותמים" שהוא היה לובשם כביכול, לפי דברי ר' אברהם אסקירא, באחד משיריו בהקדמתו. גם תלמידו ר' מרדכי בוזאגלו, נכתב עליו "שנגלה אליו אליהו ז"ל". (ע"פ החי"דא בשם הגדולים, מערכת ספרים: "מעינות החכמה": חיבר חכם חסיד מהר"ר מרדכי מעיר דרעא בקבלה. והיה נגלה אליו אליהו הנביא זכור לטוב. ונגנז הספר).
שלש ה מקובלים מדרעה נזכרו ע"י ר' חיים ויטאל אחרי שנת של"ג: ר' מסעוד כהן שעלה לצפת, "ר' חיים ממערב הפנימי מעיר דרעה... היה יודע עתידות (שם הגדולים להחיד"א, בערכו), ור' אברהם אבשלום שנשאר בדרעה, שהיה גם הוא "חכם גדול יודע עתידות" ר' חיים ויטאל, ספר החזיונות. עמ' ה': "שנת ל"ד ( = של"ד) בא הר' מסעוד כהן מן דרעא אל צפת וסיפר לי כי בצאתו משם הלך להפטר מן חכם גדול יודע עתידות ה"ר אברהם אבשלום, ואמר לו: לחיים ולשלום. ואמר לו: פירוש הדברים הם: שיבא אצלי, אני חיים, ויתן לי שלום משמו... ואמר לו: אמרו לו משמי כי הוא משיח בן יוסף... ואני אהיה משיח בן דוד". מדברים אלה אפשר להסיק שהכירו בדרעה באותו זמן את התסיסה המשיחית של מקובלי צפת, או ע"פ שדרי"ם שאינם ידועים, או ע"פ סוחרים שסחרו עם איטליה, או ע"פ עולים ממרוקו שירדו. אין לזהות ר' מסעוד כהן זה עם ר' מסעוד אזולאי סגי נהור שעלה מפאס.
שם משפחה "אבשלום" לא ידוע בכלל במרוקו. או שנקבל שמשפחה זו אבדה, או שנתקן אנשלום, כדרך שכתבו שמות משפחותיהם יהודי קטלוניא, שהוא קיצור אבן שלום, או שאבשלום היה תרגום עברי לצורה הערבית של משפחת שלום בדרום אלג'יריה "סלאם" = עושה שלום, אב שלום. אבשלום הוא בן דוד המלך. יצאה מכאן כנראה לר' אברהם שלום הדעה שהוא מזרע דוד, ראוי למשיח בן דוד. .
אע"פ שיש סיכויים שהיו אלה מתלמידי ר' דוד הלוי, אי אפשר להחליט בענין זה רק ע"פ תכונת הגדת עתידות, שהיתה אמנם נפוצה בדרעה בין המקובלים לפני בואו של ר' דוד הלוי. יצויין כאן ר' מסעוד גסוש, שחי בימי דוד הראובני בשנת 1525. על פי שמו "מסעוד", הוא נראה כשייך לקהל התושבים. הוא ניבא לשריף מוחמד שיצליח לכבוש ולמלוך על מרוקו, בשנים 1510-1515. זמן פעולתו והשפעתו על השריף קדמו כנראה לבואו של ר' דוד הלוי לתאמגרות.
עליית קצת מקובלים מדרעה לצפת לא מיעטה כל כך את קבוצת מקובלי דרעה. אולם, חכמת הצירוף שטיפח ר' דוד הלוי בדרעה הלכה ונתמעטה בדורות הבאים, וכמעט כבתה בראשית המאה הי"ז. אז ירדה יהדות דרעה פלאים, מחמת שסבלה מבלבולים פוליטיים וממשבר כלכלי, שהיה קשור עם התערערות מסחר הזהב עם ארצות השחורים. אין לקשור את העלמות חכמת הצירוף בדרעה עם עליית הקבלה הלוראינית, כי זו גם לא עשתה פרי בדרעה ממש. אמנם, את אבדן קבלת הצירוף במרוקו בכלל, אפשר לקשור בעליית הקבלת הלוריאנית.