פרק י - לימוד ההלכה · מהו לימוד תורה לשמה
נאמר בפרקי אבות (פ"ו מ"א) רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. וביאר בספר רוח החיים (לר' חיים מוולאז'ין) שעניין הלשמה עיקרה לשם אהבת התורה ליגע ולעמוד על שורשה, אבל אם יחשוב אדם כי לשמה הכונה לדבקות וא"כ לדעתו ולדמיונו יחשוב שיעסוק בשירות ותשבחות ובפרט בספר תהילים מנעים זמירות ישראל, לא כן הוא וכו'. לפי שעיקר הלימוד לא לעסוק רק בדבקות, כי אם להשיג ע"י התורה המצוות והדינים, ולידע כל דבר על בוריו כלליה ופרטיה, ולזה צריך ללמוד ביגיעה עצומה להשיג אמיתת כונת התורה לפי השגתו וכו' עכ"ל.
מבואר שלימוד תורה לשמה הוא לימוד ההלכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, שע"י לימוד התורה ידע כל מצוה ומצוה, וכל הלכה הלכה כלליה ופרטיה על בוריה, ולזה אפשר להגיע אך ורק ע"י לימוד מעמיק של ההלכות.
ולפי"ז יוצא שרצון הבורא הוא שהאדם יתקרב אליו (דהיינו הדבקות) ע"י לימוד מעמיק של ההלכות, שבכך ידע כיצד לקיים המצוות. שאם היה חפץ הבורא רק בדבקות אליו, היה מספיק לקרוא כל היום תהילים ובכך היה דבק בהקב"ה. בורא עולם נתן לנו את התורה והמצוות כדי שע"י לימוד מעמיק בתורה נתקרב אליו, ולכן צריך ללמוד בעמל וביגיעה להשיג אמיתת כוונת התורה בכל מצוה והלכה.
לכן נאמר במשלי כי מיץ חלב יוציא חמאה, וביאר המהרש"א ברכות (סג:) דכשם שהמובחר שבחלב זה החמאה, כך המובחר שבתורה היא ההוראה, וכתוב במדרש אלף נכנסים לישיבה אחד יוצא להוראה.