פרק י - לימוד ההלכה · הסיפוק שיש מלימוד ההלכות
לא לחינם אדם הלומד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא יש לו הנאה מיוחדת מהלימוד, כיון שרואה פירות מלימודו, ויודע כיצד לקיים את המצוות, בבחינת נוצר תאנה יאכל פריה, שיודע כיצד לקיים כל הלכה, ובמה נחלקו הראשונים והאחרונים, מתי בדיעבד, ומתי לכתחילה, ועוד שיודע לענות כששואלים אותו.
וכשלא יודעים את כל הפרטים שבהלכה, אז מערבבים את הדברים.
מה שחושבים שזה לכתחילה, אין זה נכון, אלא זו חסידות וחומרא, וכך מצוי בהרבה פעמים.
ומה שחושב לאיסור, אין זה איסור כלל אלא היתר, ולכן כשהוא מסתכל על שאר אנשים שעושים כך חושב אותם לעוברי עבירה, בו בזמן שכך הוא הדין, וכיוצ"ב.
ועל כך אומרים חז"ל (עירובין נה.) רבי זירא אמר, שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעיתו מה טוב (משלי טו) אימתי שמחה לאיש בזמן שמענה בפיו. ופרש"י מתי אדם שמח בתלמודו, שיש לו מענה בפיו כששואלים אותו דבר הלכה.