אור ברסלב
ספר עמל ישראל פרק ט - ענוה בלימוד התורה › מפיו דעת ותבונה

ספר עמל ישראל

פרק ט - ענוה בלימוד התורה · מפיו דעת ותבונה

להרגיש שהוא עדיין חסר

הגמ' בסנהדרין (פח:) שואלת איזהו בן העוה"ב, ענוותן ושפל ברך שייף עייל שייף נפיק וגריס באורייתא תדירא לא מחזיק טיבותא לנפשיה, וביאר המהרש"א שם שחכמים נקטו שלוש לשונות של ענוה (ענוותן, שפל ברך, שייף עייל) כנגד שלושה כוחות שבאדם שיכולים להביא לידי גאווה: חכמתו, גבורתו, ועשרו, אדם שהוא בן העוה"ב חייב להיות נקי מגאווה בכל שלושת העניינים הללו "ענוותן" שאינו מתגאה בשכלו, שאף שהוא למדן גדול ומוסר שיעורים אינו מתגאה, "שפל רוח" ביחס לגבורת גופו, שיהיה כברכיים שהם במקום שפל בגופו של האדם, ויהיה גם ענו בעושרו שאינו מהדר אחר דירה נאה, ובית גבוה כעשירים, אלא פתח ביתו כה נמוך עד שצריך לשחות "שייף עייל" בכניסתו ובצאתו, ואמר שכל המידות הללו נמצאות בענוותן אף שהוא לומד תורה תדיר.

בספר בניהו בן יהוידע (להגאון בן איש חי) ביאר הא דאמרו גריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טיבותא לנפשיה, הכוונה אע"ג דעסיק באורייתא תדירא ובודאי היתחכם מחמת השקדנות, אינו מחזיק טיבותא לנפשיה לומר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, מחמת שאני שקדן בתורה ונתחכמתי ביותר. אלא יאמר ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, אי נמי אע"פ דעסיק באוריתא תדירא שחוזר על לימודו כמה פעמים ומחמת כן היה לו זכירה בתורה, אינו מחזיק טיבותא דכח הזכירה לעצמו, אלה אומר מאת ה' ניתן לי כח הזכירה. ע"כ.

תוכן העניינים

ספר עמל ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה