פרק ט - ענוה בלימוד התורה · להרגיש שהוא עדיין חסר
בשו"ת "אבא בם" בהקדמתו כתב לשאול על הפסוק בתהילים (יט, יא) "הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים". מהו הדמיון שיש בין דבש לתורה. וכן על הא דאמרו חז"ל שהתורה נמשלה לדבש שנאמר ,"דבש וחלב תחת לשונך".
והסביר שלדבש יש תכונה שכל הניתן לתוכו עם הזמן הוא מתכלה ונהפך לדבש, וכמ"ש ר' יונה בבר' לא: שאם נפל דבר איסור לדבש אז ברבות הימים הדבש מכלה את האיסור והופכו ממש לדבש וכל הדבר מותר באכילה. וא"כ הדמיון בין הדבש לתורה הוא, שכשם שכל הניתן לתוך הדבש בסופו של דבר הופך להיות דבש ממש, ה"ה כל השוקע בלימוד התורה עם הזמן התורה הופכת אותו "לבן תורה" ממש, וכמו שנפסק בשו"ע (יו"ד רמ"ד ס"ב ) אם חכם עובר לפניו תוך ד' אמות צריך לעמוד, וזה משום שהחכם הוא כמו ספר תורה מהלך, שהתורה הופכת את האדם לבן תורה ממש.
אלא שיש להקשות על כך מהמעשה שהובא בגמ' בבא בתרא (ג:) עם הורדוס שהיה עבד בבית חשמונאי למלכי רומי, שיום אחד שמע בת קול שאומרת, מי שיקום עכשיו על אדוניו ויהרוג אותם יתעלה, קם הורדוס והרג את כל אדוניו, והשאיר רק נערה אחת שרצה להתחתן איתה, וכאשר ראתה אותה נערה שהורדוס רצה להתחתן איתה עלתה לגג וקראה בקול כל מי שנשאר מבית חשמונאי ידע שהוא עבד כיון שהורדוס הרג את כל אדוניו, קפצה ומתה, לקח אותה הורדוס ותמן אותה בדבש שבע שנים. ומבואר בגמ' זו שאין הדבש מכלה את הניתן לתוכו אלה רק שומרו, ותירץ ע"פ הרשב"א וכן הובא בש"ך יו"ד דיש חילוק בדבר הניתן לתוך הדבש, אם הניתן לתוך הדבש הוא דבר שלם, הדבש רק שומר עליו שלא יתקלקל, ואם הניתן לתוך הדבש הוא דבר חצוי אז יש כח בדבש לכלות את הניתן לתוכו ולהפוך אותו לדבש.
ולפי"ז הדמיון בין הדבש לתורה הוא, שאם הלומד תורה לומד מתוך ענוה שאז מרגיש שאינו שלם, רק אז התורה הופכת אותו לבן תורה, וכמו שאמרו חז"ל שהתורה נמשלה למים, מה מים עוזבים מקום גבוה והולכים למקום נמוך, כן התורה אינה מתקיימת אלא במי שדעתו שפלה, ולכן הלומד מתוך ענוה נעשה חלק מהתורה וכבן תורה ממש, משא"כ אם לומד מתוך גאוה שמרגיש עצמו שלם אז התורה לא הופכת אותו לבן תורה, כשם שאין הדבש מכלה דבר שלם הניתן לתוכו.