אור ברסלב
ספר עמל ישראל פרק ח - בעניין החזרה › עד כמה חמור לא לחזור

ספר עמל ישראל

פרק ח - בעניין החזרה · עד כמה חמור לא לחזור

עשב הפלדור

חז"ל התייחסו אל השכחה הנובעת מפשיעה, בחומרה רבה. עד שאמרו (אבות פ"ג) כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו. רבינו יונה מפרש "אשר לא נתן בלבבו לאמר כי השכחה מצויה בבנ"א, והיה לו לחזור ההלכה הרבה פעמים ולחשוב בה כל היום וכל הלילה, עד שלא תוכל לסור מליבו ולא עשה, הרי זה מתחייב בנפשו, כי יבוא להורות עפ"י הזכרתו וכו' ויאסור המותר ויתיר האסור ונמצא התקלה באה על ידו ונקרא פושע, מפני ששגגת תלמוד עולה זדון" עכ"ל.

לומד רבינו יונה שהפשיעה היא מצד התקלה שעלולה לבוא מכך, ומה שהתנא אמר שהוא מתחייב בנפשו, כוונתו שהמכשול לרבים היוצא ממנו יחייב אותו בדיני שמים.

הגר"א ז"ל היה בוחן את התלמידים שרצו ללמוד אצלו, בכך שהיה אומר להם לחזור ולשנות את הגמ' כמה וכמה פעמים, אם היה רואה שהתלמיד חוזר כמה פעמים והתלהבותו דועכת, היה הגר"א משלחו, ואילו כשראה שככל שמרבה בחזרה ושינון גדלה אצלו התלהבות ואהבתו אל התורה היה מקבלו (מובא בספר מנוחה וקדושה שער התורה ח"א פ"ד) המבחן לחשקת התורה הוא לאהוב את התורה בעצמותה ע"י חזרה ושינון, וגם שאינו מחדש בלימודו כלום, מ"מ חביבין ד"ת עליו כשעה ראשונה (שביב אור עמ' יז).

האור החיים הקדוש מסביר על הפסוק אם בחוקותי תלכו וכו' (ויקרא כו, ג) שהטעם שקרא הכתוב לעמל התורה חוקה, זה משום שיש בה מצוה אפי' ללמוד דברים שלמדם פעמים ושלוש והם נטועים אצלו, כי חפץ ה' בעסק התורה חוקה חקק, ותמצא שאמרו רז"ל (קהלת רבה פ"ג) שכדי שילמד האדם תורה בחשק תמיד, גזרה חכמתו יתברך שיהיה האדם לומד ושוכח ע"כ.

ובקהלת רבה (א, יג) ר' אבהו אמר זה שיפוטה של תורה שאדם לומד תורה ושוכח הוא עניין רע נתן אלוקים לבני האדם לענות בו. רבנן דתמן בשם רבי יצחק דהכא ור' טוביה בשם רבי יצחק לטובתו אדם לומד תורה ושוכח, שאילו היה אדם למד תורה ולא שכחה, היה מתעסק בתורה שתים ושלוש שנים וחוזר ומתעסק במלאכתו ולא היה משגיח בה לעולם כל ימיו, אלא מתוך שאדם למד תורה ושוכחה אינו מזיז ואינו מזיע את עצמו מדברי תורה.

תוכן העניינים

ספר עמל ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה