פרק ח - בעניין החזרה · עשב הפלדור
מספר מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל "הדור הדור ואל תצטרך לפלדור", מי שיחזור על לימודו שוב ושוב לא יצטרך לעשב הפלדור, שהוא עשב חריף מאוד מסוכן ורעיל, ואם בהמה אכלה ממנו יש באכילת הבהמה סכנה, לעומת הסכנה יש בו סגולה לזיכרון, הוא מייבש את הלחלוחית של המוח ומי שאוכלו שכלו נהיה זך ומבריק, וכל מה שלומד זוכר הפלא ופלא כמו מגנט, אך יכול העשב להזיקו בקיבה ולגרום לו חור במעיו, והרי ניקבו המעיים טרפה, או יכול להשתגע ולצאת מדעתו.
הכרתי תלמיד חכם אחד לפני שישים שנה אשר עודנו חי בארה"ב, כשהיה בגיל עשרים חשק ליבו לחפש אחר העשב הזה, הלך לבית מרקחת שהיה כאן בקצה שכונת הבוכרים, ועד היום נמצא שם, וביקש מהרוקח שימציא לו את העשב הזה. היה שם רוקח ת"ח שהשיג לו מעט מהעשב, אכל ממנו ונעשה לו מוח מבריק שלא שוכח דבר.
הוא היה לוקח ספרי שאלות ותשובות, ועובר על כל המפתחות, וכך היה זוכר היכן היה נמצא כל דין, והגאון רבי יוסף ידיד הלוי, אב בית דין לעדה הבוכרית היה נחל נובע מקור חכמה מעיין המתגבר, אך לא תמיד זכר באיזה ספר הוא למד, והיה מבקש: תקראו לי את "ספר המפתחות".
לא עברו חודשים רבים ולאותו חכם נעשה פצע בקיבה עד שהגיע לשערי מות כמה פעמים. הרופאים דאז לא ידעו לנתח, כולם היו הדיוטות. לא היו אז מטוסים כמו שיש היום, אפילו אוטובוס היינו רואים מהבוקר עד הערב רק שלשה או ארבעה רכבים, ואמר הרופא שצריך להטיסו לפריז, שם היה בית חולים מפורסם, ניתחו אותו במקום והצילוהו. אך הזיכרון לא נשאר לזמן רב, אני נפגש עמו לפעמים בארצות הברית וזכרונו כמו חכם פשוט, כיון שהזיכרון הולך ודועך עד שנעשה כאחד האדם, "וחליתי והייתי כאחד האדם". אך מי שחוזר ומשנן הלימוד נשאר בקרבו לעולמי עד.
הגאון רבי אליהו לופס זצ"ל שהיה ר"מ בפורת יוסף, למדתי אצלו שלוש שנים, כשהיה שואל אותי לפעמים היכן מובאת גמרא פלונית והייתי עונה לו, היה מתפעל איך אתה זוכר כל כך. וסיפר לנו שהחליט לקחת את הפלדור הזה, הלך לרוקח הנזכר וביקש שיתן לו מהפלדור הזה, אמר לו, יסלח לי כבוד הרב שאני שואל, כבודו לומד לשם שמים או כדי שיאמרו עליך שאתה גאון? ענה לו בודאי שאני לומד לשם שמים.
אם כן מה לך ולעשב הזה, דייך במה שברא לך הקב"ה, ה' לא מצריך אותך שתיכנס לסכנה.
אם כן תן לי פחות מהמידה.
פחות מהמידה אינו מעלה ואינו מוריד, חבל לך לקנותו, והלך לשלום (הובא במעדני מלך ח"ג עמ' 131).