אור ברסלב
ספר עמל ישראל פרק ז - אין ייאוש › על מה צריך לבכות ולהתחנן

ספר עמל ישראל

פרק ז - אין ייאוש · על מה צריך לבכות ולהתחנן

איזה הוא חכם הלומד מכל אדם, וגם מהרע

בספר אור לציון (עמ' נה) כתב אדם שאינו בעל כשרון ללמוד כראוי, צריך לבכות בתפילה על עצמו ימים ולילות מדוע לא נפתח ליבו בתלמוד תורה. משום שהתביעה היא עלינו מדוע אנו לא חפצים ללמוד, כי הקב"ה ודאי שרוצה לתת לאדם שכל, אלא שלא כל אחד ראוי ומוכן לכך, כמו שכתוב בדניאל (ב, כא) "יהיב חכמתא לחכימין ומנדעא ליודעי בינה". ולכאורה זה פלא הלא צריך לתת שכל למי שאין לו, והפסוק אומר הפוך. אלא רואים מכאן שדוקא לחכמים היודעים לנצל את כשרונותיהם אפשר לתת להם עוד שכל, משום שינצלו אותו לטוב. אבל לטיפשים נתינת השכל לא תועיל כי יאבדוהו בטיפשותם ונמצא שחסרון החכמה באדם אינו מצד הקב"ה ח"ו כי מפי עליון לא תצא הרעות אלא מחמת חסרון האדם. "ובטוחני" שמי שיש לו מח בקדקודו וחפץ באמת ללמוד בכל ליבו ובכל מחיר, ודאי שהקב"ה ישמע תפילתו ויפתח ליבו בתלמוד תורה.

ישנם בחורים שיש להם כשרונות טובים ויודעים ללמוד, אבל בתוכם הם מרגישים ויודעים שזה לא זה, אין הצלחה, לא רואים ברכה בלימוד, ומבקשים עצות לנפשם, הם חושבים שהבעיה היא סביבם ולא אצלם, הם משנים את הסביבה, מנסים להחליף מקום, מחליפים חברותא, עוברים כולל, הם מנסים למצוא תרופה למכה והם לא מוצאים, אולם לדבר אחר הם לא שמים לב, שהבעיה נמצאת אצלם. ואם הבעיה נמצאת אצל האדם עצמו (וכך זה ברוב המקרים) אז לא יועיל שינוי החברותא, או מקום, מכיון שאת החסרונות שלך אתה לוקח איתך לכל מקום.

משל לעוף ידוע שריח רע נודף ממנו, ובכל מקום אליו הוא מגיע הוא מריח ריח לא טוב, נדמה לו שהמקום גורם לזה, ופורח למקום אחר, וכשמגיע למקום השני הוא מרגיש שגם שם יש ריח רע, ופורח למקום אחר, וכן הלאה כל מקום שהוא נמצא הוא חושב שהבעיה היא במקום, הוא לא מבין שריח רע יוצא ממנו. ואותו דבר אדם שיש לו חסרון בעצמו, והוא חושב שהחסרון הוא בסובב אותו.

לפני שמחליפים מקום צריך לבדוק מדוע לא מרגישים הצלחה, מדוע אין חשק בלימוד, אולי צורת הלימוד אינה נכונה, אולי הלימוד הוא למטרת כבוד ולא לשם ידיעת התורה, ואולי אין מספיק השקעה בלימוד, שהרי "אני לדודי ודודי לי" לא נאמר רק על חודש אלול אלא על כל השנה כולה, כשם ש"אני לדודי" מצד ההשקעה והמסירות, כך "דודי לי" מצד הסייעתא דשמיא וההצלחה בלימוד.

ברוב המקרים הסיבה העיקרית היא משום שלא מעריכים כמה התורה חשובה. כתוב בגמ' (ברכות לב:) ת"ר ארבעה צריכים חיזוק ואלו הן, תורה, ומעשים טובים, תפילה ודרך ארץ. ופרש"י צריכים חיזוק שיתחזק אדם בהם תמיד בכל כוחו. מבואר מדבריו הקדושים של רש"י שהחיזוק בתורה צריך להיות "תמיד ובכל כוחו", ואם אינו עושה כן, ודאי וודאי שלא יעריך את התורה הקדושה כפי שצריך, וממילא לא תהיה לו הצלחה וסייעתא דשמיא בלימוד, ועי"ז נגרם הרבה ביטול תורה, ואין חשק בלימוד התורה וכו' וכו'.

ולכן כל בן תורה ילמד על מעלות התורה, חשיבות התורה, מה גודל עמל התורה, וזו סיבה שאף אני הקטן חיברתי ספר זה כדי שכל אדם יוכל להתחזק בלימוד התורה, ועל ידי כן יעלה מעלה מעלה במעלות התורה והיראה, וכמו שפירש רש"י שהחיזוק צריך להיות בכל כוחו, ואז בעהשי"ת כאשר יכיר בערכה של התורה ומעלותיה ודאי שהלימוד שלו יראה אחרת, ויהיה לו סיפוק גדול, ולאט לאט יקבל חשק ואהבה בלימוד התורה, ובאופן זה כל אחד יהיה מוכן למסירות נפש לתורה, וויתור על ענייני העוה"ז למען התורה.

תוכן העניינים

ספר עמל ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה