פרק ז - אין ייאוש · איזה הוא חכם הלומד מכל אדם, וגם מהרע
וכן עד כמה לבקש חכמה אפשר ללמוד מצד הרע. למשל המבקש אחר הכבוד: מאה עשרים ושבע מדינות כורעים ומשתחוים להמן הרשע והרי זה מספר עצום של בריות שמעניקים לו כבוד, ורק אחד יחיד לא קם ולא זע. ויש לשאול מה ערך יש לאדם אחד לעומת כל העולם כולו שמשתחוים, ומה אומר המן הרשע על כך, "וכל זה איננו שוה לי" כלומר כל הכבוד העצום הזה כאין וכאפס נחשב אם חסרה טיפה מן הים של כבוד. ממש כך צריכה להיות צורת תפילתו של מבקש החכמה שיזכה לחכמה בלי גבול, שאם יחסר לו אפי' מעט מן החכמה יהיה חשוב בעיניו וכל זה איננו שוה לי (אשרי מי שעמלו עמ' שצז).
גם חז"ל הזכירו את תועלת התפילה לדברי תורה (ברכות ח.) בפסוק על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא (תהילים לב, ו) רבי נתן אומר לעת מצוא זו תורה שנאמר (משלי ח, לה) "כי מוצאי מצא חיים".
ועוד שעניין התפילה קשור עם עמלה של תורה כמ"ש בעל החזו"א (ק"א ח"א סי' ב) וז"ל: הלימוד והתפילה קשורים זה בזה, עמל הלימוד עוזר לאור התפילה, והתפילה עוזרת את הלימוד, תפילה בבחינת קבע מרחיקה את הלימוד, והלימוד בעצלתיים מונע תפילה עכ"ל, וכתיב (משלי כה) מסיר אוזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה.
מסופר על החתם סופר זיע"א שבילדותו היה מאריך מאוד בתפילתו ומתחנן לה' שיהיה תלמיד חכם. לעומת זאת חבירו היה ממהר בתפילתו. פעם אחת אמר לו חבירו דע לך שבזמן שאתה מאריך בתפילתך אני מספיק ללמוד עמוד גמ', והרי הנהגתך זו ביטול תורה היא. ענה לו החתם סופר, הגמ' אומרת כל המאריך בתפילתו מאריכים לו ימיו ושנותיו, א"כ בשנים אלו שיוסיפו לי מן השמים, בהם אני אשלים את מה שלמדת.