אור ברסלב
ספר עמל ישראל פרק ו - עמל התורה › כמה צריך לעמול כדי לזכות לתורה

ספר עמל ישראל

פרק ו - עמל התורה · כמה צריך לעמול כדי לזכות לתורה

מה נקרה לימוד תורה

אמרו חז"ל (נדה דף ע:) מה יעשה אדם ויחכם, ירבה בישיבה וימעט בסחורה, והכוונה שכדי לזכות לתורה צריך לעמול עמל רב, שכן אמרו חז"ל (שבת פח:) למיימינים בה סמא דחיי, ולמשמאלים בה סמא דמותא. ופרש"י למיימינים בה הכוונה שעוסקים בכל כוחם, וטרודים לדעת סודה, כאדם המשתמש ביד ימינו שהיא עיקר. ורק בכך נעשית התורה סמא דחיי. ובלאו הכי אם לא יעמול כמו שצריך ויהיה טרוד לדעת את סוד התורה, אז התורה הזו היא בבחינה של אדם המשתמש בה ביד שמאל שאינה עיקר, והיא בבחינת סמא דמותא.

וכן רש"י ביבמות (קיז.) ד"ה "בדברי תורה כתיב" מסביר על הפסוק כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" (משלי כז) שלפי פנים ולב שאתה נותן לתורה, לבך עומד לך להעמיד גירסא, אם יגעת בה תמצא ואם לא יגעת לא תמצא. נמצא שהכל תלוי במידת ההשקעה, שלפי שיעור היגיעה כך שיעור המציאה.

אם בחוקותי תלכו (ויקרא כו, ג) השתמשה התורה, בביטוי בחוקותי לשון חוקה חקקתי, גזרה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על גזרתי. (במדבר רבה יט. א.) לשון זה מורה על חוסר הבנה, לרמוז בזה על העמל. למרות שבתחילה דברי תורה הם בעיניך כחוק מחוסר הבנה, מ"מ "תלכו" תמשיך לעמול וליגע עד שתבין את הדברים לאשורם, בלי עמל הוי בבחינת "סרת טעם" (משלי יא, כב) חסר בהבנת טעמי המצוות ועומק התורה, דכשלא מבין מיד מתייאש, מיהו: העומל, עמל ויגע עד שזוכה להבין.

וזהו עיקר עמל התורה כשבתחילה, הלימוד בעיניו מחוסר הבנה כחוק, וממשיך ועומל עליו עד שמבינו, וכן משמע בגמ' (מגילה ג.) "תרגום של נביאים יהונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי, ונזדעזעה הארץ ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, ויצתה בת קול ואמרה מי גילה סתרי תורה לבני אדם". יהונתן בן עוזיאל בסך הכל תרגם את פסוקי הנביאים, ועל מה יצא הקצף? מבאר תוס' רי"ד (שם) "לא מסרי נפשייהו למלפינהו כדמעיקרא" היינו נחסר מהעמל והמסירות נפש שהיה מעיקרא, וכל הקללות כאמור נאמרו בחסרון עמל התורה, ולכן נזדעזעה הארץ.

יש שואלים, וכי חסר מה לעמול בהבנת הנביא אף אחרי התרגום! הרי אפשר להמשיך ולעמול ולהוסיף נופך וסברות, כהנה וכהנה? מיהו לפי דברינו, שעיקר עמל התורה הוא כשהלימוד הוא בתחילה בבחינת חוק, ומחוסר הבנה, שבזה אדם מתרפה ואין לו חשק להמשיך, וצריך מסירות נפש להוסיף ולעמול, אבל כשכבר מתורגם הכל ורק חסר להוסיף נופך וסברא יש שמחה ועניין בלימוד. משא"כ כשלא מבין והכל נראה בעיניו מעורפל וחסר שמחה, ומתייסר יסורי נפש על חוסר הבנתו, והיצר מרפה ידיו להתרשל, וצריך מסירות נפש לכפות את יצרו להמשיך ולעמול עד שהאור ישפך על הדברים. וזוהי כוונת התוס' רי"ד לא מסרי נפשייהו למלפינהו כדמעיקרא. נחסר העמל במסירות נפש כדמעיקרא בשעה שהנביא לא היה מתורגם כלל. ומכאן, שעיקר העמל הוא בהבנת עמקות פשט התורה, פשט הגמ' והראשונים, ולא רק תוספת סברות בעלמא (דרש טוב פר' בחוקותי עמ' קטו).

כתוב בשם הגר"א (חידושי הגר"א לברכות) שבענין עמל התורה ישנה דרגה עליונה שלא כל אחד זוכה לה, יש עמל בתורה ותורת ה' היא אוצרו, ומ"מ אינו נהנה ושמח בעת יגיעתו, אלא רק לאחר שמשיג את מטרתו להיות בקי, ותלמודו בידו רק אז נהנה, והוא נקרא עובד "מיראה". אומנם יש זוכה לעבוד מאהבה שיש לו הנאה ושמח ממש בעת לימודו ממה שהוא יגע בתורה, משום שכל כוונתו היא לקיים מצוות בוראו, ועל דא אמרו גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים. פי' העובד מאהבה שנהנה מעצם יגיעתו בתורה, הוא גדול ממי שאינו עובד אלא מיראה. ואין לו שמחה על יגיעתו.

תוכן העניינים

ספר עמל ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה