אור ברסלב
ספר עמל ישראל פרק ד - בואו חשבון › שלא נאבד את הזכות הגדולה ח''ו

ספר עמל ישראל

פרק ד - בואו חשבון · שלא נאבד את הזכות הגדולה ח''ו

מי שחלקו מיושבי ביהמ''ד קיבל טובה מעל כולם

כמה אנחנו רואים אברכים שלאחר כמה זמן עוזבים את הכולל ויוצאים לעבוד, וזה משום שנלקחה מהם הזכות ללמוד כאברך יום שלם, לכן צריך להתעורר ולנצל כל רגע פנוי שיש באפשרותנו ללמוד. אבל כשהקב"ה רואה שאיכפת לאדם מהזמן שלא ילך לאיבוד, אין ספק שתהיה לו סייעתא דשמיא גדולה בתורה ויעלה מעלה מעלה בתורה.

יצר מיוחד ישנו ומצוי – הנקרא "לאחר", השולט כמעט בכולנו. פשוט נלחמים עם הדיוק בזמן. מעטים ישנם המדייקים לבוא לכולל בזמן המדויק, עד שכמעט שאפשר לומר שקל לנו יותר לבוא לפני הזמן מאשר בזמן ממש, "העיקר שלא לבוא בזמן"! ואפשר שהדבר נובע מהמרדנות שישנה בטבע האדם, ולכל הפחות זו היא תוצאת העצלות. כבני תורה מצפוננו צריך לנקוף בחזקה ובעצמה, הרי זו בושה וחרפה נוראה! אחינו יגיעי הכפיים שלא זכו להיות שבתם בבית ה', בשביל לחמם מדייקים המה לעבודתם, מחתימים כרטיס, ועושים הכול בשביל להגיע בזמן. ויותר מכך, כשאותו יגיע כפיים איחר לעבודתו ומנהל עבודתו גוער בו ומאיים עליו – מקבל הוא זאת בסבירות ובצדק. סוף סוף הוא משלם לי, ועבודה זו עבודה! אין מזלזלים בעבודה, ובהחלט מגיע למזלזל בעבודתו לפטרו, כי כך אי אפשר להחזיק עסק! וכמה התנצלויות יתנצל אותו עובד כשהוא מאחר, ויעשה כל השתדלות שלא תארע לו אי נעימות שכזו.

ואילו אנו – בני תורה – התופסים את העסק הכי חשוב ביותר בעולם הנקרא "לימוד התורה", לא מסוגלים לבוא בזמן המדויק. פשוט לא מסוגלים! ולקבל בסבר פנים יפות גערה מהראש כולל או מהמשגיח. מאן דכר שמיה, הלא מיד הבעת פנינו תהא או חוצפנית, או ליותר עדינים – פגיעה. אבל לקבל זאת בסבירות – כמה מאיתנו יבינו זאת. מה רוצה המשגיח – שאני אבוא בדיוק בתשע בבוקר? מה פתאום? עד חצי שעה אפשר לאחר, וחייב ראש הכולל או המשגיח להבין זאת!

התוצאות, נכנעו לנו ראשי הכוללים והמשגיחים, ואכן אנחנו ניצחנו! אולם את מי ניצחנו? ניצחנו את הקדושה, הצלחנו לתת עוז וניצחון לשטן, שהרי זו שאיפתו – לבטלנו מהתורה שאין סם כמוהו להתישו ולבטלו (קונטרס לולי תורתך עמ' 10).

תוכן העניינים

ספר עמל ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה