פרק ד - בואו חשבון · מהי מטרת האכילה?
בספר אור לציון (עמ' קנח) כתב, שיש להזדרז באכילה כפי יכולתו, וירגיל את עצמו לאכול כל דבר, שצריך שתהא אכילתו לשובע ולא לתענוג, על כן צריך לאכול מאכלים מזינים, ולא מטוגנים או מטובלים, ולא יפריע לו העדרם, הם וכיוצא בהם, וכן בסידור הסעודה לא יבזבז מזמנו. אפשר לראות אנשים שבזמן הכנותיהם לאכילה אפשר לאכול שתי ארוחות עם ברהמ"ז כדת. ולא יעבוד את גופו כי אם את אדונו, וע"כ צריך שיחדיר (לעצמו) שהאכילה היא לקיום הנפש ולא להנאת הגוף. כי האדם לא נברא כדי להנות מהעולם הזה, ואדרבה כפי הנאתו בעוה"ז מפסיד שכרו לעוה"ב.
וכן לגבי טבילה במקוה בערב שבת, אדם צריך להזדרז ולא לבזבז זמנו ישנם אנשים שהולכים למקוה וזה בשבילם כמו יום כיף עושים את הכל לאט, עד שנכנסים למקוה לוקח זמן, כיוון שמדברים עם חברים על כל מיני נושאים, וכן כשמתלבשים עושים זאת באטיות. בזמן הזה שנים או שלושה אנשים יכולים לטבול, ואם נחשב את הזמן המיותר שמעבירים שם ונכפיל אותו במספר השבתות בשנה, נמצא שבזבז המון שעו' בהבל וריק.
וכן לגבי כל דבר, אדם צריך לחשב ולבדוק כמה זמן נחוץ לכל דבר שהוא עושה, ולא להפריז על המידה, ולזה צריך שימת לב יתירה. צריך לדעת שהזמן שעובר זה האויב הכי גדול של האדם, וכל שיצה"ר מצליח להעביר לאדם את הזמן בהבל וריק זו הצלחה מוחלטת שלו, ועל כן יתבונן האדם בדרכיו לבל יתן ליצה"ר להצליח בכך, אלא יתגבר ויאזור כוחות לעשות חשבון על כל דרכיו ולנצל את זמנו, וודאי שמשמים יסייעוהו, שהבא ליטהר מסייעין בידו.