פרק ד - בואו חשבון · מאזן שנתי
אחד הדברים שכלולים במאמר "בואו חשבון" זהו חשבון כללי בסוף כל שנה ושנה מה עשינו בזמן שניתן לנו, כשם שבעל עסק בסוף כל שנה עושה מאזן שנתי ומחשב כמה הוצאות היו, וכמה הכנסות, הוא הדין לגבי בן תורה, שעליו לראות מה למד וכמה למד בסוף השנה. ולכן כדאי מאוד שכל אחד ירשום לו בדף מה הוא עשה באותה שנה. לדוגמא, כל מסכת שלמד ירשום אותה, ואם זכה לחזור עליה כמה פעמים אז ירשום בצד על מסכת זו חזרתי כך וכך פעמים, וכן במשניות, ספרי מוסר ועוד. וכן כל סימן שזכה ללמוד בשולחן ערוך יכתוב וכן הלאה, ויש בזה תועלת רבה.
א. שבסוף השנה כשפותחים את הדף של המאזן השנתי שמחים לראות כמה למדנו, משא"כ כשלא כותב לעצמו אינו יודע מה עשה באותה שנה.
ב. זה מדרבנן ללמוד. כיוון שהוא יודע שירשום זאת בסיכום השנתי, ובסוף השנה הוא רוצה לראות שלמד הרבה.
ג. זה מקנה "שלמות" בדברים שלמד. דהיינו כיון שרושם מה שלמד, אז הוא לא קופץ מספר למספר עד שמסיים את כולו, משום שהוא רוצה לרשום שסיים ספר פלוני או גמ' פלונית, ולא חצאי דברים. וזה הקניין, שהדברים יהיו שלמים. (וודאי שמדובר שלומדים כמו שצריך עם הבנה, ולא לרוץ מהר בלא הבנה).
ואין ספק שאם כל בן תורה יעשה כך, ירשום על הדף את כל מה שעשה באותה שנה ויחשבן הכל בסוף השנה, שזה יהיה המליץ יושר הכי טוב בעדו ביום הדין לקראת ראש השנה.
אבל כאשר לא עושים זאת, אז אם נשאל את רוב הלומדים מה עשיתם באותה שנה אף אחד לא ידע בדיוק מה עשה. אולי יזכרו רק את הדברים הגדולים, שסיימו מסכת ואיזה פרק משניות. ואם רק את זה הספיק זו בושה גדולה שבמשך שנה שלמה זה מה שלמד. והחי ייתן את ליבו.