אור ברסלב
ספר עמל ישראל פרק ג - מיעוט שינה › ממית עצמו על התורה

ספר עמל ישראל

פרק ג - מיעוט שינה · ממית עצמו על התורה

אהבת התורה צריכה להיות כמו צלי אש

אמר ריש לקיש אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר "זאת התורה אדם כי ימות באוהל" (במדבר יט, יד) לכאורה מה שונה מצוות ידיעת התורה מכל מצוות התורה, שרק בידיעת התורה מצינו מושג של ממית עצמו עליה?

ונראה להסביר זאת ע"פ הגמרא בברכות (כ.) "אמרי ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא? "אמר ליה קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת ה', אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם". כלל גדול משמיעה לנו הגמרא. שלניסים זוכים רק ע"י מסירות נפש על קדושת השם. (ומהגמרא מוכח שמסירות נפש על קדושת ה' שעל ידה זוכים לניסים, היא לאו דווקא מסירות נפש כזו שנהרג ממש על קידוש ה', דהא הגמרא מביאה לדוגמא את העובדה של רב אדא בר אהבה שמסר נפשו לגדור פרצה, ושם לא מסר עצמו להריגה). ונראה שתורה היא שכל אלוקי ולזכות לידיעת התורה, פירושו לזכות למציאות שהיא למעלה מדרך הטבע, שאפי' משה רבינו איש האלוקים ובחיר האנושות כשעלה לשמים לקבל תורה היה לומד ומשכחה ולומד ומשכחה עד שניתנה לו ככלה, שנאמר "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה". כי רק ע"י נתינה זו יש לאדם איזו השגה בתורה, ובכוחות עצמו אינו יכול, לכן אין זוכים לתורה אלא ע"י מסירת נפש, דזהו תמיד הכלל לנס זוכים רק ע"י מסירות נפש, כהסוגיא דברכות. ולזכות לתורה פירושו לזכות לנס, ואפי' רק להבין שכל וסברת התורה לאמיתה צריכים כבר מסירות נפש ויגיעה. כמ"ש לא יגעתי ומצאתי אל תאמין, דאפי' רק להבין תורה הוא כבר בגדר של מעשה ניסים, אבל "לקנות" ממש שיתקיים אצל האדם התורה לזה צריך מסירות נפש של "ממית עצמו עליה" (אחת שאלתי פ"ה עמ' 63).

בפרשת וישלח (לד, כד) כתוב, וישמעו אל חמור ואל שכם בנו כל יוצאי שער עירו וימלו כל זכר כל יוצאי שער עירו. שואל החפץ חיים כיצד הצליחו שכם בן חמור ואביו להשפיע על כל בני העיר למול את כולם, הלא מדובר בעיר שלמה? והסביר שמכאן אנו למדים מהו כח הרצון. כי כשיש לאדם רצון הוא יכול להשיג אפי' את מה שהשכל לא יכול להבין. הוא הדין למי שרוצה לזכות לתורה.

תוכן העניינים

ספר עמל ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה