פרק ג - מיעוט שינה · אהבת התורה צריכה להיות כמו צלי אש
באמירת הקורבנות של תפילת שחרית. אנו שונים את המשנה במס' זבחים: הפסח אינו נאכל אלא בלילה וכו'. וביארו בדרך דרש הפסח, הכוונה פה-סח דהיינו תורה שלומד בפיו. אינו נאכל אלא בלילה, שעיקר לימודו של האדם בלילה ובפרט באשמורת הבוקר, כמ"ש הרמב"ם (הל' ת"ת פ"ג הי"ג) שמי שרוצה לזכות לקנין התורה צריך לנדד שינה מעיניו וכו'. ואינו נאכל אלא עד חצות, הכוונה שיהיה לימודו לכה"פ עד חצות לילה. ואינו נאכל אלא למנוייו, הכוונה שילמד עם חברותא, ואינו נאכל אלא צלי. הכוונה שתהיה לו אהבת התורה כמו בשר צלי על האש שמעורר תאבון ושקוע היטב באכילתו, כך צריכה להיות אהבת התורה ולימוד התורה (עבד לעבדי ה', עמ' נה).
בתהילים (קכז, ב) נאמר "שווא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים, כן יתן לידידו שינה". ופרש"י שווא לכם בעלי אומנויות המשכימים ומאחרים למלאכתם ומתפרנסים בעיצבון וביגיעה בלחם העצבים של טורח. כן יתן הקב"ה פרנסה למי שמנדד שינה מעיניו בשביל לעסוק בתורה.