פרק ג - מיעוט שינה · אין שום טעם ללכת לישון מוקדם
אין טעם ללכת לישון סתם בשעה מוקדמת, שזה ממש בגדר לשרוף את הזמן, ישנם אנשים שחיים לפי השעון. והכוונה היא שהשעון הוא זה שאומר להם מתי ללכת לישון. וכן הובא בספר חוסן יהושע (בתחילת מאמר ראשון). שהמתעצל בלימודו יתנמנם אף שלא תאנסו שינה, ידמה שהוא תאב לאכול בהיותו שבע, ויעף מבלי שתקדם לו עמל ויגיעה. כמו שאמרו חז"ל במדרש אסתר רבה (פג, ד) על הפסוק "לא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל" (ישעיה מג, כב) יתב משתעי כולא יומא ולא לעי, יתב למתני ולעי. (יושב ומדבר דברים בטלים כל היום ואינו מתעייף, יושב ללמוד ומתעייף) יצייר בדמיונו כי יש לו כמה הכרחי הרשות או דברי מצווה לעזוב בשבילן תלמודו, ואין דבר ולא חצי דבר. עיי"ש.
לדוגמא, אם האדם רגיל ללכת לישון בשעה 11:00 אז אפי' שהוא לא עייף, אם הוא רואה בשעון שהשעה 11:00 הוא לבד מרגיש עייפות, יצה"ר אומר לו זהו, עד כאן. צריך ללכת לישון שיהיה לך כוח לקום בבוקר לעבודת ה', וכשנכנס למיטה הוא מתהפך מצד לצד ולוקח לו חצי שעה עד שעה להירדם, ורק אז הוא מגלה שהוא באמת לא כ"כ עייף, אבל אז כבר קשה לקום מהמיטה, וכך הוא נירדם.
ופעמים שיצה"ר אומר לאדם לך לישון מוקדם כדי שתקום למנין הראשון. ובבוקר כשהוא קם הוא מוצא את עצמו במנין האחרון, ולמה? כי יצה"ר לא נתן לו לקום, ונמצא שיצא קרח מכאן ומכאן.
אומר מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שלא די ללמוד תורה אלא צריך לעמול בה ולנדד שינה מעיניו ותנומה מעפעפיו, לא ילך לישון בשעה עשר- אחת עשרה. אפילו יושבי קרנות יושבים עד השעות שתים עשרה- אחת, ולמה תשכב לפניהם? איזהו חכם הלומד מכל אדם (אבות ריש פ"ד) אפילו מאנשים שאינם הגונים תלמד דבר אחד, הם יושבים נהנים ומתענגים עד שתים עשרה- אחת, גם אתה תתענג מהתורה עד שתים עשרה-אחד!
בספרים מובא מעשה במלאך יצר הטוב שפגש את מלאך יצה"ר, אמר לו יצה"ר ליצר הטוב עד מתי נתקוטט יחד, בוא ונשלים בנינו.
- איך נעשה שלום?
- תן לי רשות לילך לכל הרבנים שלך, ואני אתן לך רשות ללכת לכל הרשעים שלי. והסכים יצר הטוב.
היה חסיד אחד כל ימיו שקוע בתורה, והנה באותו לילה התחיל יצה"ר לנדנד לו ולבלבל את מוחו, "וכי זו חכמה שאתה יושב בביתך סגור ולומד תורה! בוא נראה אותך יוצא לטייל ברחובות אם תחזיק מעמד"! וניקר במוחו שילך לטייל, ומעולם לא היה לו כן, עד עכשיו יצר הטוב היה בעזרו לשקוד וללמוד, עתה יצר הטוב עזבו לאנחות יצה"ר הטריד אותו, סגר את ספרו, אמר לאשתו אני יוצא לטייל מעט והלך.
בשכונתו עמד בית- קפה ובעצת יצה"ר לראשונה בחייו נכנס לשם והזמין כוס קפה. על השולחן ישבו לפניו חמשה אנשים ושיחקו "שש- בש" לשון שיבוש... הקוביה בידם זה אומר "הבאתי ג'ין", וכולם צועקים לא נכון, וזה צועק "הבאתי שש", וזה צועק "הבאתי פשפש"... והוא יושב ומאזין לצעקותיהם.
בלבו חשב מסתמא אחרי חצי שעה הם התעייפו, אך להפתעתו הם לא התעייפו אלא ישבו ושיחקו וכך שעה רודפת שעה השעה כבר קרוב לאחת בלילה והם עודם בכוחות רעננים צועקים ומתקוטטים.
בשעה אחת הוא התעייף, קם וחזר לביתו. בדרכו הלך וחשב לעצמו, האיך אלה על דברי הבל משחקי שטויות בלי תועלת ורוחניות, יושבים עד שעה אחת בלילה בכוחות רעננים, ואילו אני לומד שעה אחת וכבר מתעייף ומבקש לשתות כוס תה, בלעדיו איני יכול להמשיך? מדוע להם יש כוחות כאלה ולי לו, אחרי שעתיים של לימוד אני כבר רוצה להרדם?
הגיע לביתו, ישב על הקרקע והתחיל לעשות תיקון חצות בבכיות שמימיו לא בכה כמותם, בכה על עצמו, הרגיש שהוא אפס לא שוה כלום.
ראתה אשתו שהוא בוכה יותר מדאי, באה אליו ושאלה אותו, מה קרה לך היום? בתחילה הלכת לטייל באופן מוזר, חזרת ואתה בוכה?
אמר לה, היה בידי כלי של זהב, הלכתי ובדקתי אותו בכור של צורפים ומצאתי שכולו מזוייף אינו שוה מאומה.
- וכי יש לך כלי של זהב? אתה דלפון, ומהיכן לך כלי של זהב?
- חשבתי שאני עוסק בתורה וכל הגיוני בתורה, הרגשתי שאני טלית שכולה תכלת, אך הלילה ראיתי שאיני שוה כלום! ראיתי איך אנשים משחקים בקוביה ,שטויות והבלי העולם הזה בלי טעם וריח, ואחרי שלוש וארבע שעות עדיין כוחותיהם רעננים, אני כבר התעייפתי והם עדיין צועקים. למה אני לא לומד בהתמדה כמותם, ולא צועק כמותם? הבנתי שאני מזוייף לא שוה כלום. התחיל לבכות וממרר "אני מקבל עלי תשובה, כל לילה אלמוד שלוש שעות ברציפות ולא הפסיק לכלום".
למחרת נפגשו שוב יצר הטוב ויצה"ר, שואל אותו יצר הטוב, מה עלה בגורלך?
- אני קוצף עליך ועל כל החסידים שלך, כמה טרחתי ויגעתי עד ששכנעתי אותו ללכת לטייל, חשבתי שתפסתי אותו במצודה בבית הקפה, הלך לביתו ועשה קינה וקיבל קבלות שיותר לא יפסיק, תעזוב אותי מהחסידים שלך...
לכן אומר מרן צריך ללמוד אפילו מאנשים שאינם עוסקים בתורה, האיך נשארים בכוחות רעננים, ואילו לומדי התורה אחרי שעה שעתיים מתעייפים ונוטים להירדם. בשעה עשר בלילה כבר אין להם כוח. לך לבית- קפה ותראה אם הם משחקים וצועקים ואינם עייפים, ואתה בשעה עשר כבר עייף??? (מעדני המלך ח"ג עמ' 140).
חבל מאוד לבזבז את הזמן בשינה מיותרת. נכון שצריך לישון כדי שיהיה כוח לעבודת ה', אבל כל אחד צריך לדעת כמה מספיק לו. ולא לחיות לפי השעון. הזמן שעובר הוא האויב הגדול ביותר לאדם, וחבל על כל דקה שהולכת לאיבוד. ועוד שהלילה זה הזמן הכי מוכשר ללימוד תורה, שאז אין לו מלאכה לעשות, ואינו שומע קולות בנ"א, לכן צריך לנצל את הלילה ללימוד ולא להעביר אותו סתם בשינה מיותרת. ועוד ששינה זה אחד משישים ממיתה שהישן נחשב כמת.