פרק ב - מיעוט תענוג · אין למעט מהמוכרח
והנה אף שאמרו רבותינו שצריך להתרחק מתענוגות ותאוות העוה"ז מ"מ צריך לעשות זאת בשיקול גדול, כל אחד ואחד לפי דרגתו ובריאותו. וכמ"ש החוסן יהושע (מאמר א' פ"ד) ד"ה "אומנם". וכתב במסילת ישרים (סוף פרק יג' בביאור מידת הפרישות) הרי לך הכלל האמיתי, שכל מה שאינו מוכרח לאדם בעיניני העוה"ז ראוי לו שיפרוש מהם, וכל מה שהוא מוכרח לו מאיזה טעם שיהיה כיון שהוא מוכרח לו, אם הוא פורש ממנו הרי זה חוטא. הנה זה הכלל נאמן, אך משפט הפרטים ע"פ הכלל הזה אינו מסור אלא אל שיקול הדעת, ולפי שכלו יהולל איש, כי אי אפשר לקבץ כל הפרטים כי רבים הם, ואין שכל אדם יכול להקיף את כולם אלא דבר דבר בעיתו ע"כ.
לכן כל אדם צריך לדעת מה מוכרח לו לעבודת ה' ומזה לא למעט כלל, שאם ממעט ופורש ממנו הרי זה חוטא, ומה שאינו מוכרח לעבודת ה' מזה ראוי לו לפרוש. לדוגמא: אם די לאדם לישון בלילה שש שעות וזה מה שמוכרח לו כדי שיהיה גופו בריא וחזק לעבודת ה', אין לו למעט ולישון חמש שעות, מאחר והשש שעות הם הכרחים לו. אבל אם ישן שמונה שעות נמצא שישן שעתיים יותר ממה שמוכרח לו, על כך התכוין המסילת ישרים שראוי לו שיפרוש מהם, דהיינו שימעט מהשעתיים כיון שאינם מוכרחים לו.
וכן לעניין אכילה, אם די לאדם כדי שיהיה גופו בריא וחזק לעבודת ה' כמות של 500 גר' אוכל, והוא אוכל 1000 גר', נמצא ש- 500 גר' אוכל הם מיותרים לעבודת ה', ומזה צריך להשתדל ולהוריד ולמעט עד כמה שנחוץ ומוכרח לו.
וכן על זה הדרך, הוא הדין לגבי טיולים, שתיה, מנוחה, רחיצה וכדו'. ולכן כתב המסילת ישרים הנה זה הכלל נאמן, אך משפט הפרטים ע"פ הכלל הזה אינו מסור אלא אל שיקול הדעת, ולפי שכלו יהולל איש, כי אי אפשר לקבץ כל הפרטים כי רבים הם. העיקר הוא שידע מה מוכרח לו לעבודת ה' שמזה אין למעט, ומה שאינו מוכרח לו לעבודת ה' שממנו יש לו למעט וליפרוש.