אור ברסלב
ספר משכנות הרועים תי"ו › אות טו

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

תי"ו · אות טו

אות יד

תפיסה קי"ל התופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה אלא היכא דהתופס נושה כלוה קנה חבירו כמ"ש בטוש"ע ר"סי ק"ה ודעת מרן בב"י כדעת הטור דה"ק לא מבעיא אם תפש בבת א' כשיעור מה שחייב לו וכשיעור מה שחייב לחבירו דמגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבירו אלא אפילו שבק לנפשיה ותפס לחבריה קנה חבירו ע"ש ואחריו נמשך הרב הלבוש ז"ל ובאמת שהדברים בלתי מובנים לענ"ד דאין חלות למגו אלא במאי דהו"מ למזכי ביה לנפשיה ולא הוה קרינן ביה ח"ל דבע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה והאי גברא שבק לנפשיה ויהיב לחבריה שפיר אמרי' דקנה חבריה דלא חב לאחריני הוא דמ"ל אי שקיל איהו או שקיל חבריה אבל אי תפיס טפי ממאי דמסיק ביה בהך טופיינא דשקיל הוי חב לאחרים ומאי אולמיה אי תפיס בב"א או בזא"ז וה"נ דכוותה במציאה או פאה אי הוה בעי הוה מצי למזכי בהו לנפשיה השתא נמי דזכינהו לאחריני שפיר דמי אבל במידי דאיהו לא מצי למזכי בהו מהיכא תיתי לזכות בהו לאחריני. ובמה שנתקשה מרן ז"ל בלשון הטור שכתב אם ראובן חייב ג"כ ליהודה מהני מה שתפש לצורך שמעון אע"פי שלא תפס לצורך עצמו וכו' עכ"ל דמשמע דטפי עדיף כשתופס לצורך עצמו ואח"ך תפס לצורך חבירו מכשתפס לצורך חבירו קודם שיתפוס לצורך עצמו ע"ש אחה"ר אינו מוכרח והטור ה"ק ל"מ אם תפס לצורך עצמו דודאי מהני מדי דהוה אבע"ח מאוחר שקדם וגבה דמה שגבה גבה אלא אפילו גבה לצורך שמעון דהוי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים אפי"ה זכה שמעון כעני הזוכה לעני אחר דזכה אותו עני וה"ט משום מגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי לחבריה וכן מתבאר מדברי הרב בע"הת ז"ל שער ס"ז ח"ב סי' ה' שכתב והיכא דתפיס לב"ח במקום שח"ל אך היה הלוה ג"כ חייב לזה התופס ומניח עצמו ותופס לצורך אחר והוא ח"ל מהו מי אמרינן מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה וכו' דהא במציאה דאית להאי מגו קנה חבירו והאי נמי דכוותה היא דהיכא דהוי חייב לתופס כי תפיס לב"ח חבריה קני ב"ח עכ"ל הא קמן דכל עצמו לא אתא לאשמועינן אלא בחוב דמצי למזכי ביה לנפשיה מצי למזכי ביה לחבריה אבל לא יותר מחובו דמהיכא גמיר לה ושמועות הבע"הת ז"ל שגורות בפי הטור ז"ל ודברי הגד"ת ז"ל בזה אינם מובנים לענ"ד וכבר הושג מהכנ"הג ז"ל שם. ובפ"ק דמציעא דף ח' ע"א קאמר רב"ח מדקתני שנים שהגביהו מציאה קנאוה וא' המגביה מציאה לחבירו דלא בעי למזכי בה איהו נמי לא אמרינן מגו דאי הוה בעי הו"מ למזכי בה אלא עד דאי' ליה זכו בגווה ע"ש והיינו דאשמועי' מועי' הבע"הת והטור ז"ל דלא תימא ה"מ היכא דתפיס מאי דתפיס לדידיה ולחבריה דלהאי חזי כוליה ולהאי חזי כוליה וכדדחי רבא אלא אע"ג דלא תפיס לדידיה ולא כלום אפי"ה קנה חבריה הואיל והוה חזי למזכי ביה לנפשיה ואהא דמייתי תלמודא התם דף ט' ע"א אהא דתנן מי שלקט את הפאה ואמר ה"ז לעני פ' ר"א זכה לו וחכמים או' יתננה לעני הנמצא ראשון וכו' איתא עלה אמר עולא מחלוקת מעשיר לעשיר וכו' אבל מעני לעני דברי הכל זכה ליה דמגו דזכה לנפשיה זכי נמי לחבריה ופירש"י ז"ל שם מי שלקט את הפאה אדם דעלמא שאינו בעל השדה דאי בבעל השדה לא אמר ר"א זכה דליכא למימר מגו דזכי לנפשיה דאפילו הוא עני מוזהר הוא שלא ללקט פאה משדה שלו כדא כדאמרינן בשחיטת חולין לא תלקט להזהיר העני על שלו עכ"ל והאי דנקט רש"י ז"ל ר"א לאו דוקא דלרבנן נמי השתא דבעי' למימר דמעני לעני כ"ע מודו דאמרינן מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה דליכא אלא חד מגו לא משכחת לה אלא בשדה שאינה של עני דבשל עני איהו גופיה ל"מ למזכי בה לנפשיה כיון דלדידיה קמזהר רח' לא ילקט פאה שלו ואפי' לר"ן דאמר מעני לעני מחלוקת היינו דלרבנן לא אמרינן מגו ולא משום דאיהו גופיה לית זכייה בגווה אלא עכ"ל דמיירי שאינה של עני:

ועדין צריכין אנו למודעי בעשיר דאמר ר"א דזכה לו משום דאי בעי מפקר נכסיה והוי עני ובכלל נכסים האי שדה ולכי הוי עני מצי למזכה בפאה לנפשיה דהשתא האי שדה לאו דידיה הוא דהא אפקריה ומאחריני הוא דזכי ומצי למזכי לאחריני ודכוותה בעני איכא למימר לר"א דאמר תרי מגו למימרא אפי' במגו נמי משכחת לה תרי מגו ובשדה שלו דאמרינן מגו דאי בעי מפקר להאי שדה והדר זכי בפאה לנפשיה ומגו דזכי לנפשיה זכי נמי לאחריני ולפ"ז עולא אמאי לא קאמר דמעני לעני פליגי ובשדה של עני דל"מ למזכי בפאה לנפשיה אלא עד דמפקר ליה ולר"א אמרי' תרי מגו וזכה לו ולרבנן תרי מגו לא אמרינן ועלה בדעתי דשמיע ליה לרש"י ז"ל דסבר עולא כיון דהאי שדה כבר אחייב ליה בפאה כי אפקר נמי לא מפקע ליה מהך חיובא משו"ה לא מצי לאוקומה אלא בשדה שאינה שלו ובמקו' לשם כתב משם הרא"ש ז"ל דלא הוצרך רש"י ז"ל לפרש כן אלא משום מעני לעני ע"ש וכבר כתב דתק"ל לעולא אמאי לא אוקים לה מעני לעני ובשדה של עני וכמדובר ובשם הריטב"א ז"ל כתב דהתוס' דחו ראייה זו דאנן הכי קאמרינן אי בעי מפקר נכסיה ושדה זו בכלל וחזייא ליה הך פאה ע"ש וכבר כתב משם הרא"ש ז"ל דרש"י ז"ל לא הוצרך לפרש כן אלא משום חלוקת מעני לעני ומשו"ה התוס' כתבו דסייעו לפירש"י מחלוקת מעני לעני ע"ש וכדברי הרא"ש ז"ל הנאמרים באמת וכבר כתי' מאי דנלע"ד:

וכתב עוד משם התוס' ומיהו בירושלמי משמע דמתני' סתמא בין בבעל השדה וכו' דאפילו בע"ה כל שהוא עני וראוי ליטול בפאה דעלמא שפיר קרינן ביה דחזיא ליה דאי בעי זכי בה לנפשיה וכו' אלא דרחמנ' חייביה למיהבה לעני מפני שהיתה שלו הילכך שפיר מצינן למימר אי בעי זכי לנפשיה כדי ליתנה לעני זכי בה נמי מעיקרא לחבריה עני עכ"ל דעתם ז"ל כיון דעני הוא וזוכה בפאה דעלמא ודידיה נמי הוייא חזייא ליה אלא דבע"כ שפיר וכו' קרינן ביה חזייא ליה ומצי למזכי בה לחבריה עני דליכא אלא חד מגו ואפי' לרבנן מודו לעולא אבל לדעת רש"י ז"ל כיון דאיהו לא מצי זכי בה לנפשיה לא קרינן ביה דאי בעי זכי לנפשיה:

וראיתי להרא"ש ז"ל אהך מתניתין דק"ל על פירש"י ז"ל מהך ירושלמי דמשמע בהדיא דבעל השדה גופיה יכול לזכות בשביל עני עכ"ל וקצר במקום שהי"ל להאריך ודבריו מכוונים לדברי התוס' הניתנים למעלה דכיון דעני הוא וחזיא ליה פאה דעלמא שפיר קרינן ביה חזי לנפשיה וראיתי להרא"ש ז"ל בהגהותיו להר"ש ז"ל שכ' וכן נ"ל דאי מפקר נכסיה גם אותה שדה מופקרת ויכול לזכות בה לעצמו עכ"ל ולא הבינותי דהשתא הוו להו תרי מגו בעני גופיה והיכי קאמר עולא דמעני לעני כ"ע מודו ולרבנן תרי מגו לא אמרינן הבט ימין וראה דרש"י ז"ל לא כתב פירוש זה אלא בשנים אוחזים דמייתי מלתיה דעולא דמוקי לה לפלוגתא דר"א ורבנן בתרי מגו דלר"א אמרינן ולרבנן לא אמרינן ומעני לעני דלא הוי אלא חד מגו כ"ע מודו ואי עני הוא בעל השדה אכתי איכא תרי מגו והיכי מודו רבנן אבל בפ"ק דגיטין דמייתי הך מתני' שתיק רב וה"ט דהתם בעי לאוקומי פלוגתא דר"א ורבנן בתופס לב"ח במקום שחב לאחרים ולא משום מגו א"כ שפיר מתוקמא בשדה של עני גופיה וזיכה הפאה דמחייב בה לחבריה והשתא דאתינא להכי מה שהק' הר"ש ז"ל מהירושלמי לסברת רש"י איכא למימר דהירוש' מוקי פלוגתייהו בתופס לבעל חוב כסוגייא דגיטין ותו לא צריך לדחוקי כמ"ש התוס' ז"ל כיון דחזי לפאה דעלמא:

איברא דחזיתיה להריטב"א ז"ל בחידושיו למציעא התם וגיטין שכתב משם הרמב"ן ז"ל דמעני לעני לא משכחת אלא בתרי מיגו ורבנן ס"ל דתרי מגו לא אמרינן וכדכתיבנא ואח"ך כתב ומיהו בירוש' במסכת פאה פי' מגו דזכי לנפשיה מתוך שהוא זוכה במתנות עניים לעצמו זוכה בפאה זו לאחרים ולפי"ז בבעל השדה מוקמי לה דבפאה ליכא אלא חד מגו דאע"פי דלא מפקר אותו שדה והוא מוזהר בפאה שלו יכול לזכות בפאה זו לעניים דעלמא עכ"ל וספר הירוש' כעת איננו עמדי מי יתן ידעתי ואמצאהו ואראה אותו ואת נוהו דאי בפירושא איתא התם כך כדמשמע מרהיטת דבריו ז"ל על כן דברי לעו והיו כלא היו ואי מכללא איתמר דמוקי לה אפילו בבע"ה אלא דאיהו ז"ל טעמא טעים משום דאית ליה זכייה בפאה דעלמא אכתי איכא למימר הכי בדעת הירוש' וכדכתי':

והרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' מ"ע דין י"ט חתם הדברים ואין בדבריו הכרע כמאן ס"ל כמו שהעיד ה' מוהרי"ק וה"ה ז"ל והרדב"ז ז"ל שם כתב דמסתבר טעמיה דרש"י ז"ל אע"פי שיש חולקים עליו ע"ש ולענ"ד נראה פשוט דזו היא דעת רבינו ז"ל דאם איתא דס"ל כדעת שאר רבוותא דכל שהוא ראוי ליטול מצי לזכות לעני חבריה וכדעת הירוש' לא הו"ל לרבינו להשמיט האי חידושא דאע"פי דהעני לא מצי למזכי ביה אפי"ה מזכה לאחריני ומדלא אשמועינן הכי ש"מ דלא ס"ל הכי אלא כדעת רש"י ז"ל וכעת ראיתי בס' דמשק אליעזר נמוקים על הש"ע לאחד מרבני אשכנז שכ' אך אני מצאתי ראיה מפורשת הב"י בפירוש הר"ש ז"ל שחולק על רש"י ז"ל ומביא הירוש' דאף אם בע"ה הוא עני מצי לזכות לעני אחר כיון שיש לו זכות אצל הפאה אף שאין לו שייכות בפאה זו עכ"ל ואהמ"ר אין דמיונו עולה יפה דהתם נמי הך פאה חזייא ליה אלא ארייא דרביע עליה מצות המלך היא לעני לא תלקט אמטול הכין חשבינן ליה דחזיא ליה כיון דיש לו שייכות בפאה דעלמא לזכות בהך פאה לחבריה עני אבל בתופס לב"ח יותר ממה שהוא ח"ל במקום שח"ל מה יושיענו זה כיון שיש לו שייכות באותו חוב אטו מי שח"ל מנה הותרה לו הרצועה לתפוס אפילו מאה מנה במקום שחב לאחרים והסמ"ע כתב דבפרישה כתב והוכיח שלא כדברי הב"י ז"ל ולא זכינו לאורו דאשתמוטי הוא דקא משתמט מהדפוס וא' מהראיות שהביא מהמגביה מציאה וכו' ע"ש ומה שהכריח הש"ך ז"ל סברת מרן בב"י מרבא דפליג ארב"ח דלא ס"ל ואפי"ה ס"ל גבי טלית שהגבוה ביחד אע"ג דהתם לא יוכל לזכות בו אלא החצי שלו זכי לחבריה וכו' ע"ש עני אני לא יכולתי להלום דברים הללו דהתם מיירי ביכול לנתקו ומצי זכי ביה לנפשיה דוק ותשכח וצע"ד ז"ל ועיין בספר אבקת רוכל תשובות למרן ז"ל ובסי' קע"א. נמצאת תשו' לאחד מתלמידי מרן ז"ל הורה גבר בחיי מרן דמהנייא ליה מאי דתפיס לדידיה ולחבריה:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה