ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
שי"ן · אות קעד
שכירות המשכיר ביתו למשך זמן ובתוך הזמן השכירה או מכרה לכשיכלה הזמן של השכירות מי אמרינן כיון דשכירות ליומיה ממכר הוא וביתא לא ברשותיה קיימא הו"ל משכיר נמי שהשכיר או מכר דבר שאינו שלו ולא אהנו מעשיו או"ד כיון דבמשלם זמנא הדרא ארעא והדרא פירי ובה שעת' חיילא השכירות או המכר ובהדדי הדדי אתיין שפיר מצי למכור ולהשכיר: זאת אשיב מהא דאפליגו אביי ורבא בפרק כל שעה דף ל' בב"ח דאביי אמר למפרע הוא גובה ורבא אמר מכאן ולהבא הוא גובה ופירש"י ז"ל בב"ח המלוה את חבירו ושעבד לו נכסיו שאם לא אפרע לך עד יום פ' תגבה מנכסי וכו' קאמר תלמודא כל היכא דאקדיש לוה וזבין לוה כ"ע לא פליגי דאתי מלוה וטריף ואתי מלוה ופריק ופירש"י דאקדיש לוה בתוך הזמן או מכרן לאחרים אפילו לרבא דאמר עד עכשו היא ברשות לוה מודה הוא דאין מכירה לאחר מכירה ואין הקדשו הקדש שהרי ממושכנין היו למלוה ואע"פי שהן שלו אינם ברשותו ורחמנא אמר ואיש כי יקדיש ביתו מה ביתו ברשותו וכו' והשתא נובין ונדון בהיכא דלוה פרעיה למלוה ונסתלק שעבוד אי חל הקדש ומכר דאגלאי מלתא למפרע דדידיה וכ"ש לרבא דאמר דאין ב"ח גובה אלא מכאן ולהבא ועד השתא ארעא ברשות הלוה קיימא והשתא מיהא דידיה היא אלא ממאי דאמרינן כיון דממושכנת ביד המלוה אינה ברשותו לא משמע הכי אלא אע"ג דהדרא למרה כל דלא הוי ברשותו לא מצי מקדיש או זבין ותלמודא משום דבמלוה מיירי קאמר אתי מלוה וטריף אבל לענין דינא מלוה ולוה כחדא שריין והכי משמע בפרק אע"פי דף נ"ט דאמרינן התם האומר לחבירו שדה זו שמשכנתי לך כשאפדנה תקדש וכו' משמע דוקא לכשיפדנה הוא דמצי מקדיש אבל כל אימת שהיא ממושכנת כיון דאכתי אינה ברשותו לא מצי מקדיש והתם מיירי לענין דאע"ג דהשתא לא מצי קדוש לקמיה קדיש דהיינו דמהשתא ולכשיפדנה יחול ההקדש אבל לחול ההקדש מהשתא ולהפקיע כח המלוה פשיטא דאין חלות להקדש וכן דקדקו התוס' התם אלא דהדר ק"ל מעובדא דר"מ ב"ד דמשכן ביתא דנכרי גביה והדר נכרי וזבנא לרבא ומטיא פסידא לר"מ דהוה דר ביה חנם אלמא אע"ג דממושכנת בידו מצי למזבנה ולהפקיע זכות המלוה ותי' דאין. זה מפקיע והדר ק"ל מדאמרי' בערכין הקדישו משכיר הדר בו מעלה שכר להקדש דמשמע דבימי השכירו' יכול להקדישה עכ"ל ולא ידענא מאי ק"ל דמה הפקעת זכות דהאי שוכר איכא הכא כשהקדישו דדמי שכירות הוא דרמיא עליה לשלומי מה לי שיפרע לבע"ה או להקדש בשלמא הך דר"מ איכא הפקעת ממון אבל גבי הקדש נראה דאיכא נמי הפקעת קרקע אם שכורה אצלו לזמן והקדישה תוך הזמן ושוב נזכרתי שעמדתי בזה והארכתי כיד ה' הטובה עלי בס"ד:
וחדשות אני מגיד שבמקו' לכתובות במ"ד לדף נ"ט בד"ה לכשאפדנה וכו' ובמקוב' למציעא במ"ד לדף ע"ג גבי עובדא דר"מ ב"ר האריך למעניתו משום רברבתא רבנן סבוראי דפשיטא להו דבית בין שהיא שכורה לזמן בין ממושכנת או שעשאה אפותיקי סתם או מפורש רשאי ויכול בע"ה למוכרה או להשכירה לאחרים לכשיפדנה מהב"ח או לשיכלה זמן המשכונה והשכירות וכ"כ הריטב"א בחידושיו לכתובות שם והא דמסייע מוהרשד"ם ז"ל למלתיה משום דאין המקח נקנה באותה שעה והו"ל כקני על מנת להקנות דבההיא שעתא הדרא סודרא למארה. אחהמ"ר מעצמותיו הקדושים לא שמה מתייא דהתם בההיא שעתא לא קא מקני ליה ולא מידי ולא חייל הקנין אלא עד דמטא זמניה אבל הכא מהשתא קא מקני ליה' ארעא ופירא עד דמשלם קסטייהו ודינא דמתני' הוא בפרק מ"ש דף קל"ו. ומאי דתו חזא הרב ז"ל תיוהא וגמגום בההוא זבינא דאיתשיל קמיה משום דהוי כמו שאירש מאבא והכא בנ"ד כיון דשכי' ליומיה ממכר הוא ה"נ הוי כמו מה שאירש מאבא ושדה זו לכשאקחנה ע"ש. ואחרי הקיר"ה חמש מאות לא דמיא כלל ומאי דנקיט משום דשכירות ליומיה ממכר הוא כבר תרגמוה סבי רובא דמינכר דהיינו דוקא גבי אונאה דרביה קרא מיתורא כדכ' בדוכתיה בס"ד ואפילו למאן דס"ל דלכל מלי נמי איתמר הכא לא שייכא מידי ופשי' דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ולא הוי ממכר אלא לענין למהוי ברשותי' לאשתמושי ביה ושאר מלי דכתבו רבנן ז"ל אבל לאורוע כחא דמאריה דארעא לא וכללא הוא דכל ספקא דבין שוכר למשכיר אמרינן קרקע בחזקת בעליה עומדת ועל השוכר להביא ראיה כדאי' בסו"פ השואל ומה דמדמה לה הרב למה שאירש מאבא וכו' ולשדה זו לכשאקחנה וכו' דלא אמר כלום לא ידענא מה דמות יערוך דבר שהוא שלו קנין עולם ובמשלם שנייא ממילא הדרא בלא כסף לדבר שלעולם לא זכה בה ולא בא ברשותו והאב עודנו חי מצי מקדיש וזבין ומחסין לאחריני ובעל השדה עדיין לא יצאה מרשותו התם הוא דאמור רבנן לא אהנו מעשיו ובר"מ דפ"ח נרגש מזה קצת מחמת השררה וכיוצא ואחה"ר מחוורתא דמילתא כדכתי' ועלה מן האר"ש דאין לסמוך ע"ד ה' מוהרשד"ם ז"ל בהא נגד כל גאוני קמאי ובתראי נו"ן וכן מצאתי להרב מוהריט"ץ ז"ל סי' פ"ט ולהרב תורת חסד ז"ל סי' והרב החבי"ב ז"ל בתשו' ח"א סי' ק"ס והסכים עמו הרב מוהרי"ט זיע"א סי' קמ"א ע"ש: