ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
שי"ן · אות קעג
שכירות ראובן השכיר ביתו לשמעון למשך ג"ש לערך כ"וך לחדש וכתב עליו שטר ע"ז שחייב לפרוע לו דמי השכירות בתשלום כל שנה ושנה מדי שנה בשנה בק"גמ מעכשו כדחזי ובתשלום שנה א' מהשנים הללו והתחיל ונכנס לזמן שנה אחרת אמ"ל שוכר למשכיר כבר פרע לו קצבת השנה שעברה והמשכיר צוח ככרוכיא להד"מ עמד השואל ושאל אי הוי האי שט"ח דנקיט בידיה משכיר כשאר שט"ח דעלמא דמשתבע מאריה ושקיל או לא ואיכא למימר דהאי שטרא לא קאים (אלא) למקבע ליה עידנא דשכירות (ואינו) לגוביינא יורה המורה לצדקה שורת הדין ע"פי התורה דין אמת ויבא שכמ"ה:
זאת אשיב בריש כל מרא'ין תא חזי בפרק השואל דק"ג אמרינן אמר ר"ן האי מאן דאוגיר ליה ביתא לחבריה לעשר שנין וכתב ליה שטרא ואמ"ל נקיטת חמש שנין מהימן אמ"ל ר' אחא מדפתי לרבינא אלא מעתה אוזפיה מאה זוזי ואמ"ל נקיטת פלגא ה"נ דמהימן אמ"ל הכי השתא התם שטרא לגוביינא קאי ואם איתא דפרעיה איבעי ליה למכתב אגביה א"נ למכתב עליה תברא אבל הכא אמ"ל האי דכתיבי לך שטרא כי היכי דלא תחזיק עלי ע"כ ופיר"ח ז"ל שכתוב בשטר בזמן כ"וך שכרתי חצירי לפ' עשר שנים בק' דינרים עשרה דינרים לשנה ואחר עבור ה' שנים טוען השוכר ואומר למשכיר נקיטת שכירות ה' שנים ומסיק ומסתברא כהאי פירושא גם ר"ת ז"ל כ' דפירוש זה נראה ביותר כמ"ש התוס' וריהוט לישנא דגמרא לא משמע הכי חדא דלפי"ז וכתב ליה שטרא אשוכר קאי וה"נ ואמ"ל נקיטת ה' שנין שוכר הוא דקאמר הכי ופשטא דשמעתא כולהו קאי על האי דאוגיר וכתיב שטרא ואמ"ל נקיטת וכו' ותו לישנא דכי היכי דלא תחזיק עלי לא משמע הכי כלל והכי הול"ל כי היכי דלא אחזיק עליה דהיינו מאי דקאמר שוכר והרב המאור כתב ויש בקצת נוסחאות ואמ"ל פרעתי בה' שנין דהיינו שוכר קאמ"ל וסיומא דשמעתא האי דכתי' לך שטרא כי היכי דלא נחזיק עלך ושלזו הגירסא דעתו נוטה ע"ע ולגירסא זו לק"מ דכיון דקאמר פרעתיך שוכר הוא דקאמר לה וכן לא נחזיק עליך הוא השוכר על המשכיר ואפשר דר"ח ור"ת הכי גרסי דלא נחזיק שו"ר להריטב"א במקו' לשם שנרגש בזה וכתב דצ"ל דלא אחזוק עליה א"נ דאמרת לי והראב"ד שם והריטב"א הסכימו לפירוש זה:
כל הנלקט מזה דר"ח ור"ת והראב"ד והמאור והריטב"א ז"ל סברי מרנן דשטר שכירות אי טעין שוכר פרעתי מהימן ולא מצי משכיר למימר ליה א"ה שטרך בידי מאי בעי כיון דלאו לגוביינא קאי אלא דנקיט ליה משכיר כי היכי דלא לאחזוקי עליה שוכר ואע"ג דרשב"ם והרי"ף והרמב"ם בפ"ז מה' שכירות דין ד' והרא"ש והטוש"ע סי' שי"ז שמיע להו פירושא אחרינא דשטרא לא כתיב ביה זמנא לא ברישא ולא בסיפא והמשכיר טען כבר דר ה' שנין והשטר בידא דשוכר ומהימן המשכיר ע"ש ולא מיירי רב נחמן בהא דטעין שוכר נקיטת אגרא דה' שנין הא מיהא לענין דינא מא"ח ומא"ח ול"פ כדכתי' ע"ז במ"א בס"ד אלא משמעות דורשין איכא בינייהו למסבר קראי והרב העיטור באות ש' דל"ב סע"א כתב לגי' רשב"ם ורבוותא דעמיה ולגי' הרז"ה ורבוותא דעמיה ומשמע דס"ל דל"פ וכדכתי' וכן הוא דעת הרמב"ם שכתב המשכיר בית לחבירו בשטר או בע"פ השוכר נאמן כשאר מלוה בע"פ ע"ש ולא הבינותי סוף דבר שכתוב בו ענין שכירות וקביעות זמן השכירות אלא אפילו כתוב בו נמי שנתחייב השוכר לפרוע למשכיר סך כ"וך לה' שנים או לשנה דדמי לשט"ח דעלמא אפי"ה השוכר נאמן לומר פרעתי תדע דכי פריך תלמודא משט"ח דעלמא להדר ליה דהתם הא קא מחייב נפשיה למפרעיה מאן דאוזפיה אבל הכא לא כתי' לישנא דחיובא לפירעון דשכירות ואמאי איצטריך ליה לטעמא דלאו לגוביינא קאי אלא ש"מ דפשיטא ליה לתלמו' דאע"ג דכתיב ביה לישנא דחיובא דפירעון מהימן שוכר וע"כ ה"ט משום דלאו לגוביינא קאי האי שטרא והכי משתמען מלוהי דהריטב"א ז"ל במקו' שם לכך פי' כי השוכר כתב לו למשכיר שנתחייב לו בשכירות בית זו לעשר שנין וכו' גם אשמועינן הכא דאע"ג דאיכא שטר בידו דמשכיר שהוא כעין שט"ח ומ"ה פרכינן אמאי מהימן וכו' ומהדרינן דלא דמי שטרא דנא לשט"ח דעלמא דהתם לגוביינא בלחוד קאי אבל הכא אע"ג דפרעיה לא יכיל למקרעיה וכו' ע"כ הן הן הדברים שנאמרו בעליה וכהאי האי לישנא כתוב שם בשם הראב"ד ע"ע וכ"כ הריב"ש ז"ל סי' שי"ג דאפילו השכירות בקנין ושט"ח לא דיינינן ליה כשט"ח ולא דיינינן ליה אלא כממון ע"פ עד שיפרש שהקנין גם על הפירעון ע"ש ואכתי אמאי מהימן כיון דלא מצי משכיר למימר א"ה שטרך בידי מאי בעי כמ"ש הריטב"א ז"ל והתיקון שכתב שהשוכר יכתוב שטר למשכיר שבתורת שכירות ירד בה והדר כתב ליה שטרא על השכירות דחייב למפרעיה והאי שטרא הוי כשט"ח דעלמא דמצי אמ"ל א"ה שטרך במ"ב ע"ש ועל זה ניחא דשטרא דלא כתיב ביה אלא חיוב הפירעון דמצי למקרעיה דאית ליה בידיה שטרא אחרינא דבתורת שכירות ירד בה אמטו להכי מצי למימר ליה אם איתא דפרעית שטרך בידי מאי עביד אבל כשהשכירות וחיוב הפירעון תרוייהו בחד שטרא אכתי מצי שוכר למימר ליה האי דנקיט ליה משכיר משום דלא לאחזוקי עליה כמדו' בדברי הריטב"א ז"ל ואפשר דמה"ט הסמ"ע ברי"סי שי"ז כשהעתיק דברי הריב"ש ז"ל הוסיף נופך משלו ויש בו נאמנות ולצדדין קאמר היכא דכותב שטר על הפירעון לחודיה סגי ליה דלהוי כשאר שט"ח דעלמא ואי לא כ' אלא חד שטרא לחוד אלא שכולל הקנין וגם הפירעון בעי דלכתוב נאמנות וכדכתי' אלא דלשון הנמק"י ז"ל לא משמע הכי וצריך לדחוק דמ"ש הנמק"י וכל היכא דכתיב בו נאמנות לאו אשטרא דחיוב השכירות דכתב הוא ז"ל דבהך לא אצטריך לקיומיה ע"י נאמנות דבלא"ה שטרא מעליא הוא כשאר שט"ח דעלמא אלא אשמועינן דשכירות דעלמא להך דמפ' ר"ח במלתיה דר"ן אי כתיב ביה נאמנות חשיב כשאר שט"ח דאהניא הך נאמנות למשוי ליה כשט"ח דעלמא והוא דוחק ועיין בהש"ך ז"ל שם: וראיתי למוהראנ"ח ז"ל ח"א סי' ל"ח שנשאל במי שהשכיר חנות לזמן וטען השוכר שפטרו מהשכירות והמשכיר מכחישו ובשטר השכירות כתוב לאמר שהשוכר האמין למשכיר בכל ענייני השכירות והשיב הרב ז"ל אם המשכיר מודה לשוכר אפשר שהיה פטור אבל כיון שבא בשאלה שהשוכר האמין למשכיר יראה דה דהמשכיר נאמן ע"ש שהאריך אלמא סבר לה מר דאע"ג דהשכירות בשטר השוכר נאמן לומר דפטרו ויהיב טעמא למילתיה במגו דאי בעי לומר פרעתי אלא דהדר ביה מטעם דכתיב הנאמנות וע"ש דמצדד אצדודי אי נאמנות להאי מלתא או לא וכמדומה שהרב הנז' אישתמיט מניה דברי הנמק"י ז"ל הללו ויש ליישב:
ומעתה אשור"ה נא ואראה לה' ד"ן ז"ל בח"מ סי' ג' כי נשאל הוא במשכיר את ביתו בשטר לפרוע כ"וך לשנה וחייב לו מדמי השכירות וטען השוכר כי מחל לו והשיב הרב אע"ג דקי"ל דמחילה אצ"ק היכא דתפיס שטרא בידיה לא הויא מחילה עד דמהדר ליה שטרא ע"ש במה שהאריך דע לך דבהאי מלתא דרבינו ישעיה ז"ל כבר עמדתי בזה במע' אות מ' מדין מחילה סי' מ"ש בס"ד אלא בעיקרא דדינא דשוייה כשט"ח כבודו במקומו מונח דממה שנתבאר לא יהבינן ליה דינא דשט"ח ודינוי דשטר השכירות כמלוה ע"פ כמ"ש הרי"בש ז"ל וכל הני רבוותא הניתנים למעלה:
גם אשו"ר למוהרי"טץ ז"ל סי' ח"י שנשאל בשוכר בית בשטר וטען השוכר כי פר'וע הוא והמשכיר מכחישו ומסיק דהשוכר נשבע ונפטר ע"ש:
ותחז בציו"ן הרב מוהרשד"ם ז"ל ח"מ סימן רצ"ג דאיתשיל קמיה בשכירות בתים והאמין המשכיר לשוכר ואתגור"י אתגו"ר ופסק דלא מהניא הך נאמנות ע"ש ולכאורה קשה דהנמק"י בשם הריטב"א ז"ל פסיק ותני דהנאמנות מהני כדכתי' ואע"ג דהריטב"א מיירי בהאמין שוכר למשכיר וה' מיירי בהאמין משכיר לשוכר אין סברא לחלק אלא דעיקר טעמיה דרב משום דאיכא לאוקומי הנאמנות לשאר מלי דכתיבי בשטרא כדמפרש ואזיל ומסיק אסוף מלתא וכתב ולא דמי האי שטרא לשאר שטרי מלוה דאין הלוה נאמן לומר פרעתי דהתם איכא טעמא דשטרך בידי מאי בעי וכו' אבל הכא ליכא למימר הכי דהאי שטרא נעשה להוציא קול וכו' וכדברי הריטב"א ז"ל במקו' וכדכ' לעיל ודידיה עדיפא דהמשכיר כבר קבל כמה שכירות של כמה שנים מזמן שהשכיר וכל עיקר תביעתם היא על החזרה שיחזיר המשכיר לשוכר ששה שולטא נס בכל שנה עש"ב וה' מוהריק"ש ז"ל בהגהותיו סימן שי"ב ס"ל כוותיה בחדא בדליכא בו נאמנות המשכיר לשוכר ופליג עליה בחדא בדאיכא נאמנות משכיר לשוכר השוכר מהימן ומהניא ליה הנאמנות ע"ש: