אור ברסלב
ספר משכנות הרועים שי"ן › אות קעב

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

שי"ן · אות קעב

אות קעא

שכירות ראובן שכר בית אחת מממונה הקק"י למשך ה' שנים וכתבו שטר ע"ז ודר בה ראובן ואשתו ובנו הסמוך על שלחנו ולמקצת ירחין חלה ראו' את חליו ויהי כראותו כי הכביד עליו חליו צוה לשאר בניו להשיאו ולראות בשמחתו של בנו הן בעודנו חי וכן עשו והצליחו ולא עברו ימים מעטים נלב"ע ראובן וחל"ש הוא ואשתו ונשאר בנו החתן דר בבית ההוא ואז עמדו ' כנגדו הממונים לאמר לו קומי צאי כי לאביך קצבנו הזמן ולא לך והבן טוען אנא במקום אבא קאימנא ועוד טענו עליו הממונים בשומת השכירות מה' דינרים לז' דינרים יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה:

זאת אשיב דבר זה מתורתו של ר"מ למדנו הלא פרו"ש כתשו' סימן אלף ב' והובאה במרדכי פ' האומנים סי' שמ"ה שאול נשאל בלאה שהשכירה בית ומתה והיורשים אינם רוצים ליתן אלא כפי מה שדרה בבית או להושיב בה דיורין שהם רוצים והשיב שאם לא נתנה לאה השכירות פטורים היורשים כיון דנאנסה כדאמרי' פרק האומנין דף ע"ז האי מאן דאוגיר אגירי לדוולא ואתא מטרא וכו' עכ"ל ועיין בתוס' שם דף ע"ש בד"ה אלא ע"ש:

וחזיתיה למרן הקדוש ס"סי שי"ב דמייתי תשו' הרשב"א ז"ל סי' אלף כ"ח דפסיק ותני דהיורשים חייבים דכיון דשכר הבית הרי זה כמכר גמור ונתחייב שמעון בדמים דשכירות ליומיה ממכר הוא ע"ש ואנכי הרואה דמהר"ם מייתי מתניתא בידיה ההיא דמאן דאוגיר אגירי לדוולא ואתא מטרא וכו' וכי היכי דאם נאנס בע"ה פסידא דפועלים ה"נ אם נאנס השוכר פסידא דמשכיר והרשב"א מייתי תניא דכוותיה דשכירות ליומיה ממכר הוא איכו השתא מלתא דרמיא לתרגם השמועות לפום רבנן בס"ד:

הלא בראש"י אהא דתנן בפ"ק דע"ז דף ט"ו ובכ"מ אין מוכרין להם בהמה גסה יהיב טעמא בגמ' משום שכירות ואדם מצווה על שביתת בהמתו דשכירות לא קנה מדתנן לא לבית דירה אמרינן משום שמכניס בה ע"ז ואם איתא דשכירות קניא בדידיה קמעייל וכן מהא דתנן ספ"ב דתרומות ישראל ששכר פרה מכהן מאכילה כרשיני תרומה וכהן ששכר פרה מישראל אע"פ שמזונותיה עליו לא יאכילנה כר"ת אלמא שכי' לא קניא:

וראיתי לרבי' בפ"ו מה' שבת דט"ו דפסק שאסור להשכיר בהמתו לגוי שאדם מצווה על שביתת בהמתו עכ"ל ובפרק ך' כתב נמי להך דינא ופסק נמי להך דלא ימכור בהג"ס משום שאלה ומשום שכירות ע"ש אלא דק"ל אמאי לא יהיב טעמא לאיסו' דמשום נסיוני וכדאי' בגמרא ופסקו ג"כ הרי"ף ז"ל שם ובדוחק י"ל דס"ל כמ"ש הסמ"ג עשין דכ"ב ע"א דהאידנא אין אנו בקיאים בקול ודמי למוכר ע"י ספסירא ע"ש ובפ"ט מהלכות תרומות פסק להך מתני' ע"ש ובפ"ב מה' שכנים פסק דשכירות אין בה משום דין דבן המצר ע"ש וכיון דלאו ממכר הוא לא קרינא ביה ועשית הישר והטוב ובפ"ו מהלכות שכירות דין ה' פסק דהזבל שבחצר השכורה לאחרים של משכיר אע"פי שהחצר שכורה לאחרים דלשיטתיה אזיל דפוסק כמסקנת סוגייא דפ"ק דע"ז ולפי"ז אתנח לן תמיהת הרב"י ז"ל סי' שי"ג ע"ש ובפ"ו מה' ערכין דין ל' פסק דאם הקדיש הבית השכורה ביד אחרים מוקדשת ואם דר בה השוכר מעל דסובר רבינו דאפילו קדושת דמים מפקעת מידי שעבוד כמ"ש שם פ"ו דין י"ד ובפי"ח מה' מלוה וע"ש בה"המ ז"ל והכ"מ והלח"ם ז"ל אלמא דשכירות לא קניא ואין בה אלא שעבוד דשוכר לא מצי מקדיש ומשכיר הוא דמצי מקדיש כדאיתא במעילה דף ך' ע"ב:

אמור מעתה מ"ש רבינו בפי"ג מה' מכירה דין י"ז וז"ל השוכר את הכלים וכו' יש להם אונאה שהשכירות מכירה בת יומה היא עכ"ל לאו למימ' דכללא כייל לכל מלי אלא דאונאה שאני דרבייה קרא וכתב ממכר יתירא וכמ"ש התוס' שם בע"ז ובפ' הזהב דף נ"ו בד"ה שכירות וכו' ע"ש:

ותבט עיני למרן הכ"מ בפ"ו מה' מכירה דין י"ב ל עמ"ש רבינו דקנין שטרות מד"ס וכו' דמותיב לרבינו דבפ' הזהב ממעטי' אונאת שטרות מדכתי' ממכר וכו' וכ' ע"ז ונאמרו בזה הרבה תירוצים והנכון מ"ש הר"ן ז"ל דעיקר קרא אתא למעוטי עבדים וקרקעות ואפי"ה מפקינן לשטרות דמכירתן מדרבנן וכו' תדע שכן הוא דבגמ' מרבינן שכירות לאונאה מדכתיב. ממכר סתם וכ' שם התוס' דדוקא גבי אונאה הוי שכירות כמכר משום יתורא דממכר אבל לשאר דברים לא הוי. שכירות כמכר וא"כ כי ממעטי' שטרו' לאו מיתורא דממכר ממעטינן ליה דהא אצטריך לרבות שכירות אלא ודאי ממשמעות ולאו מיתורא עכ"ל הא למדת דדעת הר"ן כדעת הב"י דס"ל כדעת התוס' דבעלמא שכירות ל"ק ושאני אונאה דקרא יתירא רבייה א"כ עכ"ל דהאי לישנא דנקט רבינו דשכירו' מכירה בת יומה היא גבי אונאת שכירות דוקא וכדאמרן: והשתא נובין ונדון דבר הלמד מעניינו דלמ"ד מכירת שטרות מדרבנן כי אמעוט מכי"ש מאונאה ממשמעותיה דקרא ולא מיתורא דקרא א"כ עכ"ל דממכר יתירא דכתב רחמנא אתא לאשמועינן שכירות לאונאה דרבייה קרא למהוי כמכר אע"ג דבעלמא שכירות ל"ק הכא שאני והיינו דאיצטריך קרא דסד"א דלא מקרי ממכר אבל למ"ד מכירת שטרות מדאורייתא וממכר יתירא אתא למעוטי מאונאה דאע"ג דממכר הוא מ"מ מיתורא. דממכר דרשינן דבעינן דבר שגופו קנוי ומכור יצאו שטרות וכו' ולפי"ז הא דמרבינן שכירות מנ"ל דבעלמא שכי' ל"ק והדרא קו' לדוכתה וצ"ל דהנך רבוותא משנו לה כמ"ש הר"ב במקו' והנמק"י ז"ל דהא דשכירות ליומיה ממכר היינו לענין הנאת תשמיש דבר המושכר ולא להיות גופו קנוי לו אלא של משכיר ומשו"ה לא ישכיר לבית דירה דקרי' ביה שפיר ביתך וכן גבי פרה דלאו קנין כספו הוא ע"ש וכיון דלא כתיב ממכר לעולם למעוטי שכי' מאונאה משו"ה מהדרינן ליה לכלליה דשכי' ליומיה ממכר הוא ולפום ריהטא סלקו דברי רבינו על בוריין דעיקר קרא אתא לרבויי שכירות לאונאה דקרינן ביה מכירה בת יומה אע"ג דבעלמא שכירות ל"ק וכיון דל"ק סובר רבינו כדינו של הרשב"א ז"ל אשר הונף ואשר הורם כדעת מוהר"ם ז"ל אשר הובא ויורשי לאה אינן משלמין אלא כפי מה שדרה דלא היתה הבית קנויה אצל לאה: ומעתה אומר אני בעניותין דמ"ש התוס' בפרק חזקת דכ"א בד"ה דמתנה וכו' משם ר"ת ז"ל דגדול כחו של שוכר שאפילו מח תוך הזמך המקום מושכר ליורשיו וכו' עכ"ל לא כ' כן אלא משום דסבר לה מר דשכירות ליומיה ממכר הוא כפשטא דסוגייא דפרק הזהב ולטעמיה דסבר דמכירת שטרות דאורייתא וכמ"ש התוס' בשמו בפרק הספינה דף ע"ו. בד"ה קני לך וכו' ע"ש ואע"ג דבפרק הכותב דף פ"ה לא כתבו כן משמו אלא הרא"ש והר"ן ז"ל כתבו שם. בפשיטות דס"ל מכי"ש דאוריי' וחיליה מדרבייה קרא למעוטי' ע"ש אמנם דעת התוס' בע"ז ובהזהב דניחא להו למימר דממכר יתירא אתא לרבויי שכי' לאונאה משום דבעלמא שכירות לא קניא ס"ל כדעת רבינו דמכירת שטרות מדרבנן לפ"ד הר"ן ז"ל כמדובר:

איברא דעת הרא"ש מוכחא דלא קאי בשיטת הר"ן כפום מאי דהכריח מרן ז"ל דהוא פסק דלכל מילי אמרינן שכירות ליומיה ממכר הוא וכמ"ש בפרק הפרה במ"ד לדף ל"א וז"ל הלכה למשה אין אדם אוסר הנאת בית השכורה דשכירות ליומיה ממכר הוא ע"ש גם בתשו' כלל א' ועיין בטור. ח"מ סי' ס"ד וע"ע בתשו' הרא"ש ז"ל סי' ך' ובטור שם ס"סי קע"ה ע"ש ובב"ד וע"ז כתב הטור בסי' שי"ג דהא דאמרינן הזבל של משכיר מיירי שלא השכיר לו החצר למדרך כף רגל וכו' כשיטת אביו ז"ל אמרה לשמעתתיה ושלא כד' הרמב"ם ז"ל כמדובר ועכ"ז סובר הרא"ש דמכ"ש דרבנן כמו שנת' בדבריו בפ' ע"ש ושלא כדברי התוס' ז"ל דבחדא מחתה מחתינהו דהא בהא תליא אלא ודאי ס"ל דשכי' קניא כדאי' בהזהב לענין תשמיש הבית וממילא זכתה לו חצירו בבית השכורה במציאה וכן לענין מצרנות כיון דלהנאת תשמיש ליומיה ממכר שפיר קרינן ביה ועשית הישר והטוב ומה"ט נמי אין אדם אוסר הנאת בית השכורה דלהא מלתא מיהא ממכר הוא:

ואכתי פש גבן לברורי מ"ש הוא ז"ל בספ"ק דע"ז עמ"ש התוס' שם בדף ך' בד"ה אף במקום וכו' דאיך אנו שוכרים עכשו בתים לגויים וכו' ותירץ הוא ז"ל וז"ל ונראה אע"ג דלדידן שכירות ל"ק מ"מ כיון שיד האומות תקיפה עלינו ובדיניהם שכירות ליומיה ממכר הוא ואף אם נפל ביתו של משכיר אינו יכול להוציאו דהוי כמכר עכ"ל מוכח דס"ל דשכירות קניא בדיניהם דוקא ולא בדינינו ודבר תימא הוא דתלמוד ערוך הוא בידינו בפ' הזהב ומפיק לה מקרא אלא ודאי צ"ל דבדינינו לענין אונאה דוקא דרבייה קרא וכמ"ש התוס' ובדיניהם לכל מלי וזה הפך דבריו שבפסקים ובתשו' הניתנים למעלה ואם ר"ל דבדינינו דוקא בשוכר לזמן אבל לא בסתם ובדיניהם אפי' בסתם ומה"ט מונים את ישראל כיון דהוי כמכר כי מעייל גוי ע"ז בדידיה קמעייל אבל אלו לדידן לא קני כלל ואין להם על מה שיסמוכו תמוט רגלם ולא ידעו כל פועלי און דבכמה מלי רובא דמינכר דתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ומה להם ולנו מה לתבן את הבר וע"ק לענ"ד דהך דנפל ביתו של משכיר דמפיק ליה לשוכר דמצי אמ"ל לא עדיפת מנאי כדאיתא בפ' השואל דף ק"א סדר תרגימה הרא"ש ז"ל וע"ע במקוב' לשם דדוקא השכירו סתם אבל השכירו לזמן לא מצי מפיק ליה וטעמא הוי ע"כ משום דשכי' ליומיה ממכר הוא וכמו כן כתב הרשב"א ז"ל כמ"ש הרב המגיד ז"ל בפ"ו מה' שכירות ה"ט ע"ש ודבריו הללו הובאו בתשו' ח"ג הנדפס מחדש סי' ע"ח ע"ש א"כ לפ"ז בשוכר לזמן קצוב הוי כמוכר לאותו זמן אבל השוכר סתם לא הוי כמכר מיהו בדיניהם אפילו השכיר בסתם הוי כמכר ומ"ה אפילו נפל ביתו של משכיר לא מפיק ליה דהוי כמכורה אצלו וא"ל עד דקביע ליה זמנא אשר גבלו ראשונים כל חד וחד לפום חורפיה א"כ כי יהיב טעמא תלמודא משום דשכירות ל"ק היינו שכירות בסתם ומאי פריך ליה ואגרא קנייא דבדינינו אינה קנויה אצלו אלא בשוכר לזמן קצוב וחיישינן דילמא משכירה בסתם דגוי לא קני ליה ועובר משום לא תביא תועבה וכו' ועוד ק' לפ"ד הרא"ש ז"ל וצ"ל דהא דקתני פרת כהן תאכל בתרומה אם השכירה ישראל דוקא בשכורה בסתם אבל בשכורה לזמן דהוי כמכר לא ומתני' סתמא קתני ולא מפליג:

הן אמת שראינו להרב"ח בסי' שי"ב ושי"ג שכתב דמדאורייתא שכירות ל"ק ומדרבנן אמרינן שכירות ליומיה ממכר הוא והתוס' ודעמייהו דק"ל מפ' הזהב משום דהתם מקרא מרבינן שכירות לאונאה מיתורא דקרא למימר דשכירות ליומיה ממ"ה מדאוריי' ותי' מה שתי' ע"ש וכבר מלתא אמורה וקסבר הרב"ח דאפי' למ"ד דלכל מלי דהנאת דירה אמרינן שכירות ליומיה ממכר הוא היינו מדרבנן ולפי"ז מתני' דינא דאורייתא קתני דמדאורייתא שכירות ל"ק כלל מיהו השתא דאמור רבנן שכירות ליומיה ממכר הוא אנה"נ לא תאכל פרה כרשיני תרומה ודוחק גדול הוא זה ולקמן יתבאר בס"ד ועוד דלהך יומא מיהא דאוגיר פרה אין לך זמן קצוב יותר מזה והיכי מציא אכלה בתרומה בהך יומא ולא משכחת לה אלא בהשכירה לזמן בלי קצבה דהיינו שוכר בסתם אע"פי שאין דרך שכירות בהמות בכך:

וראיתי לעמוד בדעת מרן הב"י ז"ל בזה לענ"ד המעט הוא והנה לפמ"ש בשם הר"ן והוסיף נופך משלו דמ"ד מכירת שטרות מדרבנן קרא יתירא דממכר לרבויי שכירות לאונאה אתא דבעלמא שכירות לא קני וכמדובר ובב"י שם סי' ס"ו מחו' י"ו הביא תשו' הריטב"א ז"ל דס"ל דמכירת שטרות מדאוריי' ומה"ט מהני אפי' בגוי למכור אבל אי לא הוי מכירת שטרות אלא מדרבנן לישראל נאמרה ולא לבני נח ע"ש ובשלחנו שם סי' פ"ה פסק וז"ל וישראל שמכר לגוי כאלו מכר לישראל עכ"ל והם דברי הריטב"א ז"ל דס"ל מכירת שטרות דאוריי' ועיין בסמ"ע שם סק"א והיינו מאי דק"ל להמש"ל ז"ל בפ"ו מה' מכירה דין י"ב רמי ומותיב דברי הנמק"י ז"ל אהדדי דאיהו ז"ל פסק מכ"ש דרבנן ופסק לדברי הריטב"א הללו והניחו בצ"ע:

וחזיתיה להש"ך ז"ל שם סקפ"ה שכתב דלעולם ס"ל למרן ז"ל דמכ"ש דרבנן הא מיהא כיון דכל דתקון רבנן כעין דאוריי' תקון הילכך אמרי' שפיר לזה ולזה נאמרה ע"ע לעיל באות ג' סי' מה שהארכתי קצת בפרט זה בס"ד וא"כ לפי"ז מצי' לאוקו' סברת מרן ז"ל כס' הרמב"ם ז"ל לפ"ד הר"ן ז"ל ולפי' מ"ש הוא ז"ל בכ"מ אשר הורם ואשר הונף דשכירות ל"ק אלא דבשכירות אית ביה אונאה משום דרבייה קרא והשתא ניחא מ"ש בסי' שי"ג לשון הרמב"ם ז"ל דאפילו בחצר שכורה הזבל של בעל הבית דק"ל דכיון דאיהו אתמוהי קא מתמה אסברת רבי' בב"י א"כ איפוא איך העלהו על שלחנו וכבר עמד בזה הכנ"הג ז"ל שם דלפי האמור א"ש דאהדורי קמהדר לפסוק כדעת רבי' כפי מאי דשמיע ליה ז"ל כדבר האמור ובהכי אתנח לן מה שפסק בסי' קע"א סס"א בב' ששכרו וכו' משום שהוא שותף וכו' ע"ש ולא זיכהו בדינו משום דשכירות ליומיה ממ"ה וכמ"ש הרא"ש בתשו' דהוא מאריה דהאי דינא וע"ש בס"ח ובסמ"ע שם אות קי"ד וקט"ו ע"ש. גם אשו"ר לו בחלק א"ח סי' רמ"ו פסיק ותני דאסור להשכיר להם בהמתו שאדם מוזהר על שביתת בהמתו משמע דשכירות ל"ק מדאורייתא וכפשט הסוגייא דע"ז דשכירות ל"ק: ומעתה מ"ש בסי' שי"ב תשו' הרשב"א ז"ל דס"ל דשכירות ליומיה ממ"ה אתה דע לך כי עיקר תשו' זו מהראב"ד ז"ל כמ"ש שם והראב"ד הוא מכת הסוברים מכ"ש דאורייתא כמ"ש בהשגות פ"ו מה' מכירה דין י"ב ועיין להלח"ם סוף דין י"א ע"ש ומ"ש מרן בסי' שי"ב שם וכ"ד התוס' בפ' חזקת וכו' עכ"ל לכאו' לא שייכי אהדדי דהתוספות קיימי ביורשי שוכר דניחא להו דליקו בארעא דאגרה אבוהון ע"ז כתב דיורשים זכותו אבל הרשב"א והמרדכי קיימי בדלא ניחא להו דליקו אינהו בזכות אבוהון א"כ מצינן למימר דמר אמר חדא ומא"ח ול"פ וכך עלה בדמיונו של הרב מהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' תט"ו וכתב והיה אפשר לומר כן ע"ש אלא שאין אנו כדאים לחלוק ע"ד מרן ז"ל ואחריו יאיר נתיב מור"ם ז"ל וכך מצאנו בתשו' למהר"ש הלוי ז"ל בחח"מ סי' ל"ה אף הוא ראה להשוות הדיעות שוב פסע לאחוריו ושב מידיעתו לפני מי שגדול אדונינו מרן ז"ל וכתב עוד דהסברא נותנת כן שלא תהיה שכירות לחצאין ע"ש שהאריך:

ומזה אני תמיה על הרב בני יהודה ז"ל סי' ע"ט דקנ"ט ע"ג דבנה דייק ע"ד מוהרשד"ם ז"ל הללו ודן את הדין והרב מוהרשד"ם גופיה לא החליט לומר כן אלא בדרך היה אפשר לומר ולא זכר ש"ר תשובת מהר"ש הלוי ז"ל הנצבת עמך ואי סבר לה מר כך היל"ל דהרב"ח שם כך פשיטא ליה ומ"מ אין לעשות מעשה נגד הבנת מרן ומור"ם ז"ל ועוד אעיקרא דדינא סלח נא אנכי מבקש מעצמותיו הקדושי' דהרב"ח שדבריו ז"ל מתמיהין דכיון דס"ל להרשב"א דשכירות ליומיה ממ"ה עכ"ל שהוא קנויה לו ומוריש זכות זה לבניו בין לזכות בין לחובה כיון דדינא הוא ועוד א"כ לקתה מדת הדין שתהיה הברירה ביד היורשים אי בניו רוצים זוכים בה ע"כ דמשכיר ואי לא ניחא ליה לישרו לה גביה הס כי לא להזכיר ועיין במוהר"ש הלוי ז"ל שם ואדרבא טפי מסתבר ליפות כח משכיר מאריה דארעא ולא ליפות כח שוכר ובכל ספקא דדינא אמרינן אוקי ארעא בחזקת מארה מיהו קושטא הוא דדא ודא חדא היא:

והנה מ"ש מרן בתר דמייתי סברת הרשב"א ז"ל והתוס' כתבו ולאפוקי ממ"ש המר' ע"ש נראה דלא ס"ל כוותיה וכ"כ הכנ"הג שם ופשוט הוא נראה דמרן ז"ל אזיל לשיטתיה בב"י דפוסק כמ"ד שכירות ליומיה ממ"ה ומזה תהו"ם אל תהו"ם קורא על הרמב"ם ז"ל בסי' שי"ג כמדובר אמנם לפי מה שפסק בשלחנו כדעת הרמב"ם ז"ל דשכי' ל"ק ע"ש וכן ממה שפסק בסי' קע"ה גבי דינא דב"מ ע"ש א"כ ה"ה נמי בהאי דינא ומ"ה לא העלהו על שלחנו שלחן מלכים ומיהו ממ"ש בסי' ס"ד בראובן הדר עם שמעון בחצירו שזכו שניהם במציאה ק' דהטעם משום דשכירות ליומיה ממכר הוא וכמ"ש הסמ"ע והוא מתשו' הרא"ש ז"ל אשר הוגד מראש וכבר קרא ערער הסמ"ע בסימן שי"ג ע"ש גם ממ"ש רבינו ברפ"ז מה' שכירות וז"ל כשם שמתנה אדם במכר כך מתנה בשכי' שהשכירות ממכר לזמן קצוב הוא עכ"ל וכתב עליו ה"המ ז"ל פשוט בהזהב עכ"ל ואני ידעתי אל מי מקדושים יפנה בתי' קו' התוס' דהתם ובפ"ק דע"ז הנאמרים באמת ועיין בטוש"ע סי' שט"ו וכן ממ"ש רבינו בפ"ד מה' אלו דשכירות נקנה בכסף ושטר וחזקה עכ"ל ופסקו הטוש"ע בסי' ק"ץ וקצ"ב וקצ"ה ע"ש מכל הני משמע משום דס"ל דשכירות ליומיה ממ"ה:

וראיתי להרב"ח שם בסי' ס"ד דרמי ומותיב דברי מרן הש"ע וכדק"ל להמ"מ ומסיק דלענין הלכה נקטינן כהרא"ש ודעמיה לענין זבל שבחצר ע"ש ודלא כרבינו וסמ"ג דפסקו דאפילו בחצר השכורה וע"כ טעמא דידהו משום דלא אמרי' שכירות ליומיה ממכר הוא דלדידיה ממ"ה וכן ביאר דעתו בס"סי שי"ג ע"ש ובס"סי שי"ב דחה לסברת הרשב"א ז"ל דס"ל ממ"ה ממ"ש התוס' בהזהב דדוקא גבי אונאה דרבייה קרא ורצה לומר דמדאוריי' לא הוי כמכר אלא מדרבנן גם בא"ח סי' רמ"ו אייתי בידיה דברי התוס' הללו דבשאר מלי אמרינן שכירות ל"ק לבד מאונאה:

אמור מעתה תבנא לדיננא מידי פלוגת' לא נפקא אע"ג דמר"ן והתה"ד ומור"ם והסמ"ע כלהו דלא כהרב"ח ומוהרשד"ם לא החליט לומר דבר זה להלכה אלא בדרך והיה אפשר לומר כן מ"מ הא קי"ל בכ"מ ספיקא דדינא אמרינן אוקי ארעא בחזקת מארה כמו שנתבאר בכ"ד ואע"פי שהיורש כבר דר בה והוי ליה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכו' מכירה אהא דאמרינן במציעא בשתי עליות זו ע"ג זו ונפחתה התחתונה מי מצי משכיר דוחהו אצל העליונה או"ד דר עמו בבית ופירשו התוס' שם דאמ"ל עליה זו שע"ג בית זו ומספק"ל דעליה עליונה נמי קרויה על גבי בית זו ע"ש וסלקא בתיקו וכתב רבינו ז"ל שם דאם היה דר השוכר בבית אין מוציאין אותו משם ואחריו נמשך הטוש"ע סי' שי"ב ע"ש הא לא דמיא דשאני התם אכתי אית ליה שעבוד בעליונה ואינו מוחלט מהדירה אבל הכא אי אמרינן אינו יורש זכות אביו בשכירות זו אין לו עסק באותו בית כלל וידו מסולקת ממנה וכה"ג כ' הכנ"הג שם כי היכי דלא תקשי מהך דרב נחמן דאמר ר"ן דינר לחדש י"ב דינרים לשנה ע"ש שהאריך. שוב מצאתי לה' פמ"א ז"ל ח"א סי' צ"ד שנשאל בזה ע"ש וזכורני שגם הרב עדות ביעקב ז"ל נשאל ע"ז וכעת אם הפנאי מסכים עמי להאריך איה"ב אשנה פרק זה לש"ש:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה