אור ברסלב
ספר משכנות הרועים שי"ן › אות קע

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

שי"ן · אות קע

אות קסט

שכירות שמעון ולוי אחי הוו וירשו ממורישם שני בתים ועמד שמעון והשכיר בית אחת לראובן קודם חלוקה ואח"כ בעוד שלא ירד בה השוכר עמדו האחים ועשו חלוקה ביניהם ועלתה הבית ההיא המושכרת בחלקו של שמעון המשכיר לנו יש לדעת אם נתקיים השכירות למפרע מי אמרי' דאגלאי מלתא דדידיה היא ודידיה קא מוגיר או"ד כיון דבהאי שעתא לא שמה שכירות דלית ליה בגוה אלא פלגא לא אמרי' דהדרא למפרע:

זאת אשיב תא ואחוינך הא דאפליגו רב פפא ור' פפי משמיה דרבא בפרק יש נוחלין דף קכ"ו ע"א בבכור שמכר נכסי דידיה ודפשוט אחוה וכו' אתו לקמיה דרבא אמ"ל לא עשה ולא כלום מ"ס לא עשה ולא כלום בפלגא ומ"ס בכלהו ואפסיקא הלכתא התם דיש לבכור קודם חלוקה ופירשב"ם דלא עשה ולא כלום בחלק פשיטותו וכ"ש בחלק פשיטות אחיו אבל בחלק בכור יפה מכר דיש לו לבכור קודם חלוקה עכ"ל דעת רשב"ם ז"ל דהשותף אינו יכול למכור חלקו קודם שיחלוק עם שותפו ואם מכר לא עשה ולא כלום והתוס' חלקו עליו וס"ל דיכול למכור חלק הפשוט קודם חלוקה ולמ"ד לא עשה ולא כלום בכלהו היינו חלק בכורה וחלק אחיו הפשוט אבל חלק הבכור בפשיטותו מה שעשה עשוי אלא דלפי"ז מאן דאמר לא עשה ולא כלום בפלגא דהיינו בחלק אחיו הפשוט מאי קמ"ל כיון דלאו דידיה הוא פשי' דלא עשה ולא כלום וכמו שהק' התוס' וה"נ לישנא דלא עשה ולא כלום לשיטת רשב"ם ז"ל דייק שפיר אבל לשיטת התוס' לא א"ש דהא חלק פשיטותו פשיטתו זכה בו הלוקח אבל לישנא דלא עשה ולא כלום בפלגא אע"ג דלא זכה אלא בתלתא דהוא חלק הבכורה שפיר קרינן ליה פלגא דהוא פלגת חלק המוכר דהוא בכור אבל על חלק אחיו הפשוט לא אצטריך רבא ז"ל לאשמועינן דלא עשה ולא כלום כיון דאפילו חלק פשיטותו של בכור לא אהנו מעשיו וכ"ש חלק אחיו והיינו דדייק רשב"ם בלישניה וכתב וכ"ש חלק אחיו דלכאורה לישנא יתירא הוא ולמאי אצטריך לכ"ש אלא דאתא לאשמו' דבחלק אחיו הפשוט לא קא מיירי רבא דמילתא דפשיטא היא וכמ"ש התוס' אבל דעת התוס' דזכה הלוקח בתרי ותרתי לישנא דפלגא לא דייק טפי וצ"ל כלפי המוכר שמכר חלקו וחלק אחיו קרי ליה שפיר פלגא דקרקפתא דגברי הוא אע"ג דלא שוו בשעורייהו: ויש לחקור בחלק האח הפשוט דלכ"ע לא עשה ולא כלום אם כששמע האח נתרצה והסכים למעשה אחיו מי מצי הלוקח למהדר ביה כיון דאין במעשיו כלום א"כ אין כאן מכר או"ד כיון דהשתא מיהא נתרצה חייל המכר למפרע וכדאמרי' גבי קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה דאי נתרצה אביה חיילי הקידושין למפרע כדאיתא בפ"ב דקידושין דמ"ד ע"ש בפירש"י ז"ל או"ד ממונא מאיסורא לא ילפינן כי היכי דאיסורא מממונא לא ילפינן: וראיתי להרשב"א ז"ל סי' תתקי"ג שכתב שאם היה אחד מהשות' יכול לומר לחבירו גוד או איגוד גם השני יכול לומר לו כן שלא תלקה מדת הדין שזה יכול לכוף לחבירו וחבירו אינו יכול לכופו ע"ש והביאה מרן הב"י ס"סי קע"א ע"ש וה"נ דכוותה כיון שהאח הפשוט אי בעי למימר אי אפשי במאי דעביד אחי שומעין לו וזביניה לאו זביני א"כ לוקח נמי מצי למהדר ביה כדי שלא תלקה מדת הדין:

והנה רב"א במקובצת לשם הביא משם הרשב"א ז"ל דפשיטא ליה דשותף יכול למכור חלקו קודם חלוקה וחלק הבכור בפשיטותו זכה בו הלוקח מסייע למלתיה ממאי דאמרינן בפרק המוכר דס"ב ע"ב פלגא בארעא דאית לי פלגא אלמא יכול הוא למכור עכ"ל וכן מצאתי בהג"א שם גבי פלגא בארעא וכו' שכתב משם אור זרוע מהכא שמעינן שיכול השותף למכור קודם חלוקה וממכרו ממכר עכ"ל מדבריהם הללו נראה דפשיטא להו דאפילו נתרצה אח"כ השותף ואין בו מועיל דאלת"ה מאי ראיה מהך דפלגא בארעא דדילמא התם מיירי בנתרצה השותף אח"כ אבל אה"נ כשלא נתרצה המכירה הלזו בטלה ומבוטלת היא אלא ש"מ דדעתם ז"ל כיון דלאו כ"כ למכור חלקו קודם חלוקה אע"ג דנתרצה אח"כ לא עשה ולא כלום ומצי הלוקח למהדר ביה וה"נ בכל דוכתא דאמרינן אינו רשאי למכור אפילו שנתרצה אח"כ לא עשה ולא כלום ומדקאמר פלגא בארעא משמע דרשאי לכתחלה למכור חלקו המשותף ולית אינש דימחא בידיה:

איברא דאכתי איכא למיקם עלה דמילתא לדעת רשב"ם ז"ל דס"ל דאין השותף רשאי למכור חלקו קודם חלוקה אי אמרה למלתיה דוקא בקרקע דאית ביה עדית ובינונית וזבורית כדאמרי' התם איכא דניחא ליה בהר ולא בבקעה ואיכא דניחא ליה בבקעה ולא בהר אבל בשדה א' שכל חלקיה שוים שאין שום תמורה ותוספת ומגרעת איכא למימר דאפילו רשב"ם ז"ל מודה דמצי השותף למכור חלקו וכמאן דפליגא דמייא וכדאמרינן גבי שותפי שותף שחלק שלא מדעת חבירו בינו לבין עצמו דזוזי כמאן דפליגי דמיין כדאיתא בפרק הרבית דף ס"ט. ואם כנים אנחנו בדבר הזה איכא למימר הך דפ' המוכר בהכי מיירי דלית ליה שום שינוי כלל וכמאן דפליגא דמיא ועוד בה דא"ל דברשות השותף חבירו הוא דעבד אלא דתלמודא התם לא נחית למידק אלא בלישנא דשטרא אי שקיל פלגא או ריבעא ולא נחית כיצד נתקיים המכר. גם אשו"ר להרמ"ה שם בפי"ן סי' צ"ז הולך ואור כדעת החולקים על רשב"ם ז"ל ומסיק ה"נ מסתברא דאלת"ה היכא דלית בה דין חלוקה דקי"ל דאית בה דינא דגוד או איגוד היכי מצי חד מנייהו לאוגודיה ליה לחבריה וכו' עכ"ל ואני עני דודאי כי תבע דינא דגוד או איגוד אינו אלא מדעתיה דחבריה דלימא ליה גוד או איגוד ומה חלוקה שייכא דנימא קודם חלוקה לא עשה ולא כלום דאי לדידיה אוגיד דידיה הויא ואי לחבריה אוגדיה הויא כולה דחבריה וליתיה ללתא דחלוקה:

וכתב עוד דבהדיא תנן בנדרים היה א' מהם מודר הנאה מחבירו לא יכנס לחצר וכופין הנודר למכור ואוקימנא התם בדאין בה דין חלוקה ואי אמרת דבמה דלא פליגי לא מצי מזבין היכי כייפינן לזבוני מידי דלא מצי למזבן וא"נ כייפינן ליה מאן הוא דזבין מניה וכו' עכ"ל ולא ירדתי לסוף דעתו מכמה אנפין חדא כיון דאנן כייפינן ליה לזבוני מודיעין לשותף דאי איהו בעי למזבן ליה לדידיה יהבי' ליה מדינא דב"מ ואי לאו הא איהו לא בעי ותו מאן לימא לן דלא עבדינן חלוקה דזמנים ואי לאו מדינא דגוד או איגוד נתי עלה כיון דאין בה דין חלוקה ומסיק הרמ"ה ז"ל אלא לאו ש"מ דלא שייכא הך פלוגתא אלא בחלק בכורה אבל בחלק פשוט וה"ה לשאר שותפי דלכ"ע מצי מזבין עכ"ל ועלה מן האר"ש דהתוס' והראב"ד והרמ"ה והרשב"א והרב אור זרוע ז"ל כלהו ס"ל דשותף יכול למכור חלקו אפילו קודם חלוקה:

ואולם נשאר לנו להבין דהתוס' כי אפליגו על רשב"ם ז"ל מסייעי מלתייהו מדאמרינן לעיל מה חלק פשוט אע"ג דלא מטא לידיה וכו' ואלו הרמ"ה ז"ל והרשב"א ז"ל הדחיקו את עדיהן להביא עצות מרחוק והרחיקו את הקרוב אי' לזאת נחזי אנן עיקרא דמלתא והכי איתא התם דף קכ"ד אהא דאיפליגו רבי ורבנן בשבת ששבחו נכסים ממילא לאח"מ האב ומלוה דרבנן סברי אין הבכור נוטל פ"ש ור' סבר נוטל פ"ש וטעמא דידהו מפרש התם דרבנן סברי חלק הבכורה מתנה קרייה רחמנא מה מתנה עד דמטיא לידיה אף חלק בכורה עד דמטי לידיה ור' סבר מקיש חלק בכורה לחלוק פשוט מה פשוט אע"ג דלא מטא לידיה אף חלק בכורה אע"ג דלא. מטא לידיה ע"ש ולפי"ז נראה דרב פפא ורב פפי דפליגי אם יש לבכור קודם חלוקה בפלוגתא דרבנן ור' תליא דר"פ דאמר אין לבכור ק"ח ה"ט משום דבעינן עד דמטיא לידיה כרבנן והיינו דר"פ גופיה פסק התם הלכתא כרבנן ורב פפי דאמר יש לבכור קודם חלוקה היינו משום דס"ל כרבי דהוקש חלק בכורה לחלק פשוט אע"ג דלא מטא לידיה זכי א"כ לדידיה הלכתא כרבי ולפ"ז מאי מייתו התוס' ראיה מדקאמר לעיל אע"ג דלא מטיא לידיה דהתם אליבא דר' הוא דאתמר הכי והיה נראה דמ"ד לא עשה ולא כלום בפלגא ס"ל דיש לבכור ק"ח ע"כ דס"ל כר' דמקיש בכור לפשוט אע"ג דלא אתא לידיה ואהא מוכחי שפיר ממילתיה דר' דס"ל כוותיה. וכשאני לעצמי נראה פשוט דע"כ ל"פ כ' ורבנן אלא בחלק בכורה דמר הקשייה למתנה ומר הקשייה לחלק הפשוט אבל בחלק הפשוט לכ"ע דידיה הוי והיינו דקאמר תלמודא מה פשוט אע"ג דלא מטא לידיה דר"ל דבהא ליכא מאן דפליג ואתא פי שנים לאוקושי ליה חלק בכורה וזו היא שקשה לדעת רשב"ם ז"ל דס"ל דבחלק פשיטותו לא עשה ולא כלום דלפי הנר' דבחלק הפשוט ליכא מאן דפליג ור"פ ור"פ בחלק הבכורה הוא דפליגי ואיכא למימר דבדר' ורבנן קמפלגי וכדכתיבנא:

וראיתי להתוס' שם אהא דאמרינן התם והלכתא יש לבכור ק"ח שכ' אע"ג דקי"ל כרבנן כדפסק ר"פ וכו' עכ"ל לא אכחד דיש מהדיוק דרב פפא דפסק הלכתא כרבנן מר ניהו דאמר אין לבכור ק"ח וה"ט דבעינן עד דמטיא לידיה וכרבנן א"כ לטעמיה אזל דפסיק כרבנן אבל ר"פ דאמר יש לבכור ק"ח ואפסיקא הלכתא כוותיה א"ל דסבר הלכתא כרבי וכדכתי' דמה"ט נמי לא חשו התוס' לתרץ לדידיה אמאי בכור נוטל פי שנים במלוה ובשבח לסברת ר' אלא ע"כ ה"ט משום דר"פ לשיטתיה אזיל דפסק הלכתא כרבנן וכמ"ש ה' מוהרש"א ז"ל והול"ל ואע"ג דסתמא דתלמודא פסק ותני הכא דיש לבכור ק"ח ומייתי נמי למילתיה דרב פפא דפסק הלכתא כרבנן ושתיק ולא אמר ולא מידי ש"מ אודויי אודי ליה וקשיא הלכתא אהלכתא:

וראיתי לרשב"ם ז"ל שפירש מה מתנה עד דמטיא לידיה פירוש לידיה דנותן ואינו יכול ליתנה לאחרים דאין אדם מקנה דבר שלב"ל עכ"ל ור"ל ודכוותה דבר שאינו ברשותו דכי הדדי נינהו ולפ"ד ז"ל עכ"ל ל"פ ר' ורבנן אלא בדלא מטא לידיה דאב כגון מלוה ושבח אבל כל דמטא לידיה דאב שפיר מצי מחיל ומזבין א"כ למ"ד אין לבכור ק"ת כמאן אמרה למלתיה דאפילו לרבנן מכי מטא לידיה דאב קמו להו נכסי בחזקת יורשים:

וכן בקודש חזיתי לרב"א ז"ל במקו' שכ' משם הראב"ד ז"ל פירוש עד דמטיא לידיה דאב ובכל אשר ימצא מוקמי' לה:

לירושה שנפלה לאביו אח"מ שלא. זכה האב בחייו בגוף הנכסים משא"כ שבח שכבר זכה האב בגוף הנכסים ע"ש:

עוד כתוב למ"ר שגם רבינו יונה ז"ל מפרש לה כפירוש רשב"ם והראב"ד ז"ל ושיש מי שפירש עד דמטיא לידיה דמקבל מתנה אף חלק בכורה עד דמטיא לידיה דבכור והרב ז"ל אותביה להאי פי' ע"ש:

גם אשו"ר להרמ"ה ז"ל בחי' לשם סימן פ"ד דה"נ שמיע ליה דעד דמטיא לידיה דאב ע"ע ונראה דס"ל דלא שייכא האי פלוגתא דר' ורבנן בענין בכור נוטל פי שנים לענין דאי זבין ומחול הבכור חלק בכורתו ק"ח דהתם תלי רחמנא בכל אשר ימצא לו לאב וכיון דשבח ומלוה לא מטו לידיה דאב אינו נוטל פ"ש ור' סבר אתי הקישא דאפקינהו קרא בחד' מחתה למגמר מינה דאע"ג דלא מטא לידיה דאב נוטל פ"ש ולמ"ד אין לבכור ק"ח נהי דהני נכסי מטו לידיה דאב והבכור נוטל בהם פי"ש הא מיהא ל"מ זבין ומחיל דרחמנא אמר לתת לו עד דמטא לידיה ולא תקשה השתא הלכ' אהלכתא דכל חדא וחדא תיקום אדוכתה והכי ניחא מאי דכ' רשב"ם לעיל אין לבכור ק"ח אין לו לבכור ח"ב לתת ולא למכור כדכתי' לתת לו עד דמטיא לידיה דמקבל מתנה עכ"ל דלכאורה ק' דהוא ז"ל מפרש לה עד דאתיא לידיה דהנותן אלא במאי דכתיבנא דחלק פ"ש מכירה או נתינה קודם חלוקה לאו כהדדי דמיא אלא דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ומהשתא ליכא לאותובי עליה דרשב"ם ז"ל ודעמיה מהך דלעיל דאמר מה פשוט אע"ג דלא מטא לידיה דהתם גבי ליטול פ"ש ושניא דא והרמ"ה ז"ל נמי דקאי בשיטת רשב"ם ז"ל לא מצי' לאותוביה מינה אבל לדעת התוס' דק"ל הלכתא אהלכתא ע"כ דמפרשי לה עד דמטיא לידיה דהמקבל וכד' י"מ שכ' רבי' יונה וכמדובר:

וחזיתיה להרי"ף ז"ל שכ' כיון דאפסיקא הלכתא דיש לבכור ק"ח שמעינן אע"פי דלא מטא לידיה כמאן דמטא לידיה דמי הילכך הלכתא כרבי עכ"ל נראה לדעתו ז"ל דהא בהא תלייא דמאי חזית דדחית להאי הלכתא דאפסיקא כרבנן דרבים נינהו דס"ל אין לבכור ק"ח מקמי האי הלכתא דאיפסיקא דיש לבכור ק"ח ונפסק כר' דיחידאה הוא נר' דס"ל דרב פפא הוא דאמר הלכתא כרבנן ולשיטתיה אזיל דא דאמר אין לבכור קודם חלוקה משו"ה טפי עדיף למסמך אהאי הלכתא דיש לבכור ק"ח דסתמא דתלמודא מודא ק"ל וממילא ס"ל לסתמא דתלמודא הלכתא כר':

וכתב עלה הרי"ף ז"ל והאי סברא לאו דסמכא היא דלא אפסיקא הלכתא אלא אם יש לבכור ק"ח אלא במלתא דאתייא לידיה דאבוה ואיתיה השתא ברשו' אבל מלוה דליתיה ברשותיה לא שייכא בה האי מלתא כלל וכ"כ רבי' האיי גאון ז"ל כהאי סברא עכ"ל דעת עליון פי' השמועה כד' רשב"ם והראב"ד ור"י והרמ"ה ז"ל ושכ"ד רבינו האיי גאון ז"ל וכן היא דעת הר"ן ז"ל שם. אך בחל'קות בין מלוה ושבח דלא מטו לידיה דאב ולא ברשותיה דבכור והך דיש לבכור ק"ח שאני דאיתיה נמי בחיי האב והשתא נמי ברשותיה דבכור איתנהו ולמ"ד אין לבכור ק"ח לא שמיע ליה בין היכא דאיתנהו ברשותיה לליתנהו ברשותיה דבכלהו ס"ל דהוו כשבח ומלוה דכי היכי דלא שקיל בהו פ"ש ה"נ דל"מ זבין ולא מחיל:

ברם פש גבן לברורי דר"פ ור"פ תרוייהו בדרבא קמיפלגי. אי ס"ל יש לבכור ק"ח או אין לו ואשכחן לרבא גופיה בפרק יש בכור דף נ"ב גבי יבם דס"ל דאפילו מה שהשביחו הנכסים בין יבום לחלוקה אינו נוטל פ"ש מ"ט בכור קרייה רחמנא מה בכור אין לו ק"ח אף יבם אין לו ק"ח אלמא דרבא פשי' ליה דאין לבכור ק"ח ולפום מאי דכתבו התוס' ניחא דהתם מיירי בשבח דלא אתא לידא דאחוהי והשתא נמי ליתיה ברשותיה דבהא כ"ע מודו דאין לו לבכור ק"ח וחזיתיה להרא"ש ז"ל התם בפי"ן במ"ד לדף קכ"ד דאייתי להאי פלוגתא דאביי ורבא גבי יבם וכתב עלה וליתא לדרבא דהא אפסיקא הלכתא בהדיא דיש לבכור קודם חלוקה להכי ליתא להא דרבא ואם הדברים ככתבן ק' להולמן ותו דהטור ס"סי רע"ח הביא דברי רשב"ם וכתב עליהם דלא נהירא ובחלק א"הע סי' קס"ג פסק כמלתיה ולפ"ז חולק ע"ד אביו הרא"ש ז"ל וק' לשמוע ותו ק' דהתם בפרק יש בכור כתב הרא"ש ז"ל גופיה אע"ג דפסיק בפרק י"ן דיש לו לבכור ק"ח היינו בעיקר הממון עכ"ל וכדכתי' ת"ל אלא דטפי הו"ל לאקשויי לר"פ דאמר דרבא דס"ל דיש לו לבכור ק"ח וכדוקיין אבל מאי דק"ל הוא ז"ל דבהא ס"ל לסתמא דתלמודא דיש לו ליבם בין יבום לחלוקה וכדעתיה דאביי ומעתה דברי הרא"ש סתרא"י נינהו אלא שמצאתי בדפוסים החדשים התם בפי"ן עשו מסגרת טפח סביב למ"ש וליתא דרבא וכו' ויפה כיון. שו"ר דהגה זו מאיש לוקחה הוא ה' מעדני מלך בפ' יש בכור שהוא המגיה והכריח לזה וכבר הוכחנו גם מדברי הטור:

והנה כעת ראיתי לה' בני יעקב ז"ל דף ע"ד ע"א שתמה ע"ד הרא"ש ז"ל הללו ושה' פני משה ז"ל הצריך לו עיון ונדחק ליישבו אלא דמ"ש ז"ל דלא מני ליה בהדי יע"ל קג"ם ע"ש נלע"ד דאי מהא לא איריא דהכא שאני דאפסיקא הלכתא בהדיא ולא אתי מכללא אלא שראיתי לה' יד מלאכי ז"ל סי' קנ"ד שכ' כיון דנחית למנינא וקאמר בר מיע"ל קג"ם כאלו אמר בפי' דבכלהו מילי לבר מהני הלכתא כוותיה ואי אפסיקא הלכתא דלא כוותיה א"כ ק' הלכתא אהלכתא וזו היא שקשה להרא"ש ז"ל דא"נ איפסיקא הלכתא דלא כרבא לא הו"ל למדחי לרבא אלא דתק' הלכתא אהלכתא ושפיר ק"ל להרב בני יעקב ולא ראיתי להאריך עוד בענין זה דלאו מענייני דקר"א למאי דאתינן עלה:

ועלה מן האר"ש דהתוס' והרשב"א העידו שכן דעת הראב"ד והג"א משם א"ז והר"ן בפי' ההלכות והעיד שכן דעת כל המפרשים גם המרדכי שם סי' תק"ף כ' על פירשב"ם דלא נראה לריב"ם ולר"י מפרי"ש ושכן דן מהר"ם ושכן עמא דבר ע"ש. גם הטור ס"סי רע"ח כחב על פי' רשב"ם דלא נהירא וכ' שם מרן הב"י דברי התוס' והר"ן והראב"ד שחלקו עליו ושכ"כ בתשו' מיימו' סי' מ"ב גם ה' של"הג שם דף תרי"ו ע"ב כתב משם ריא"ז ומשם מז"ה שלא כדעת רשב"ם ע"ש ומעתה לא מצאנו חבר לסברת רשב"ם ז"ל הלזו:

איברא מצאתי תשו' אחת להרא"ש ז"ל סי' צ"ט ס"סי ג' שכ' ואפילו יודה השותף שמכר או נתן לו האורה על תנאי זה אינו כלום ודמי לאומר שדה זו כשאקחנה תהי קנויה לך לא קנה עכ"ל ולכאורה נראה דס"ל דאין השותף יכול למכור חלקו קודם חלוקה נגד כל הנך רבוותא הניתנים למעלה ודלא כס' הטור דס"ל כותייהו ומה גם דהטור גופיה העתיק לתשו' הלזו בסי' קנ"ד סכ"ו. ע"ש לכך נלע"ד דלא שמה מתייא דע"כ ל"ק הרא"ש ז"ל אלא דאם השותף מודה דעל תנאי היה שאם תחלוק עם השו' ויפול גורלך אצלי שלא תוכל למחות עלי כמ"ש שם ע"ז דאין מועיל חדא דקי"ל אחין שחלקו לקוחות הן דאין ברירה דהשתא הוא דקא זכי ביה ועוד כיון דלקוחות הן דמי לאומר שדה זו כשאקחנה וכו' אבל אם לא מכר חלק מבורר אלא חלק שיש שיש לו סתם ודאי דמכירתו מכירה וכדס"ל לרבוותא ז"ל וכמבואר בדבריו ז"ל שכתב ולא ידעתי טעם למה לא תועיל חזקת לוי בחלקו של ראובן וכו' ולמה לא היה לירא שמא וכו' ועוד לדברך אדם שקנה חלק השות' וכו' לא תהיה לו חזקה וכו' ע"ש אלמא דפשי' ליה דשותף יכול למכור חלקו קודם חלוקה ותקשי דידיה אדידיה מרישיה לסיפיה אלא ודאי כדאמרן נהי דמצי מזבין היינו בסתמא אבל בבירר לו חלקו ק"ח אע"ג דכשחלקו נפל אותו חלק בחלק השותף המוכר לא מהני ולא מידי דלקוחות הן ואין ברירה ודמי לשדה זו כשאקחנה וכו' כמדובר וכמדומה שע"ז סמך הרב מוהרש"ך ז"ל ח"א סי' קט"ו שאחר שנתעורר בדברי הרא"ש ז"ל דנראין דסתרא"י נינהו כ' ויראה דיישוב ותי' ב' תשו' הללו מילתא דפשיטא היא וזיל קרי בי רב הוא ולכן לא רציתי לטרוח בזה וכו' עכ"ל דלפי קוצר דעתי דלמאי דכתי' מילתא דפשיטא היא ולהכי הסכים הרב ז"ל שם דשפיר מצי מזבין חלקו בחנויות ההם אע"פי שעדין לא חלקו ע"ש ועיין לה' הפרישה שם סי' קנ"ד שכ' לתרץ דברי הרא"ש ז"ל דיש לו חזקה בחזקתו הוא עומד משא"כ בחזקת חלון דאין לו שייכות בצד המרוחק מחלונו יותר מד"א וכו' עכ"ל ועדיין צריך תבלין אמנם בסמ"ע שם סק"מ כ' דשאני הכא שרצה להחזיק באויר שבצד חלונו שהוא חלק המיוחד דוקא לחלק זה משא"כ התם שרצה לעמוד בשות' עם הב' וכו' עכ"ל ונראה דהן הן הדברים שדברנו וע"ע שם להרב"ח:

ומעתה קם דינא דשותף יכול למכור חלקו ק"ח בין בכור בחלק פשיטותו בין שאר שות' דעלמא וז"ל הרמ"ה ז"ל שם בפי"ן סי' צ"ז וה"ה לשאר שותפי דכ"ע מצי מזבין עכ"ל וז"ל הרשב"א במקו' לשם ומ"ס לא עשה כלום בכולהו פי' בחלק בכורה וכו' אבל בחלק פשיטותו מה שעשה עשוי ושותף שמכר חלקו מכור ורשאי וכו' וכ"כ הראב"ד וכן עיקר עכ"ל וז"ל הר"ן ז"ל שם יכול למכור ח"ב וכ"ש חלק פשיטותו דיכול למכור אע"פי שעדין לא הוברר חלקו מ"מ בידוע שיש לו חלק וזה חלק לכשיעלה יכול למכור:

ותבט עיני להכנ"הג סי' ר"ט שכתב שיש מחכמי דורו ז"ל דפשיטא להו דאין השותף יכול למכור חלקו קודם חלוקה והאריך הרב בזה לסתור סברתם עד אחרן הביא דברי הג"א דפ' המוכר הניתנים למעלה גם בתשו' הרמתה בח"ב שבא' סימן קמ"ה וסי' ר"ח ור"ט האריך למעניתו ע"ע ואנכי לא ידעתי אמאי העלים עין של מעלה עין זוכר עינא פקיחא מסוגיא בדוכתה ומאי דאמור בה רבנן בעלי תריסין עלה הלא המה התוס' והר"ן בשם כל המפרשים והמרדכי בשם ריב"ם והר"י בפרי"ש ומה שדן את הדין מהר"ם והעד העיד שכן עמא דבר ומתשו' מיי' דכל הני סיעת"א דשמיא סברי מרנן דהשות' יכול למכור חלקו ק"ח ונוסף גם הוא הראב"ד והרמ"ה והרשב"א ז"ל שלא נראו בעליל בימי הרב ז"ל ושאין חלוק בזה אלא רשב"ם יחידא הוא ומאי דכתי' ביישוב. דברי הרא"ש ע"ש בהכנ"הג ובמוהר"א ששון ז"ל סי' קכ"ה: והנה בעת"ה אלך לי אל ארש"י דרך אר"ש קדמה למתבע אולפן במאי דמספקא לן בשוכר בית א' מב' בתים שיש לו בשותפות עם הזולת וכשחלקו הבתים עלה בחלקו של משכיר נלע"ד לפום מאי דאוקימנא לתרוצי תשו' הרא"ש ושכן מתבאר מדברי הסמ"ע ומהר"א ששון ז"ל והכנ"הג דכל שמכר חלק מבורר לא מהני ולא מידי דאין ברירה ודמי לשדה זו כשאקחנה וכו' כמש"ל ומ"ש הרשב"א בח"ב סימן ר"א בחצר הידוע לאחין וא' מהן קטן והחזיק ראובן בחלון הפחות לחצר והגדולים לא מיחו בו והקטן לאו בר המחאה הוא וכשהגדיל הקטן עמד ומיחה פסק הרב ז"ל דבחלק גדולים זכה אע"פי שעדין לא חלקו לכאורה נראה דפליגא תשו' זו עם תשו' הרא"ש ז"ל הנצבת עמך דסבר דכל שלא חלקו לקוחות הן ואין ברירה הא ודאי לאו מלתא היא דהתם החלין על כל החצר ובכל חלק מהאחין יש לו היזק ראיה כקטון כגדול וכיון דאי בעי א' מן הגדולים למזבן חלקו ק"ח שפיר מצי מזבן וכדמסייע למלתיה ז"ל מב' שות' וא' מהם שוכני גואי ע"ש אבל בנדון הרא"ש ז"ל מיירי בדלא ניחא ליה להחזיק אלא באוירא דמצד א' הא שפיר כתב הרא"ש ז"ל דאע"פי שנפל חלק זה ביד המוכר לא אהנו מעשיו דלקוחות הן ואין ברירה וכו' וזה פשוט לענ"ד:

וראיתי להרב משאת משה ז"ל חי"ד בסימן טו"ב דף ע' ע"א שעלה בדעתו ז"ל דהרשב"א והרא"ש ז"ל פלג"ן בהדייהו והדר קאמר דלא פליגי ושאני נדון הרשב"א דהאחין אפוט' ע"ש ועייל נפשיה בדחיקי ע"ש ושותיה דמר לא ידענא דאיהו ז"ל רמי ומותיב תשו' הרא"ש אהדדי וניחא ליה לחלק בין מוכר חלק מבורר ובין שאינו מבורר כמדובר א"כ מאי אסיק אדעתיה למשוי פלוגתא והדבר ברור דמר א"ח ומא"ח ולא פליגי וכדכתי' וכעת ראיתי לה' מח"א ז"ל בריש הלכות זכייה דפשיטא ליה דשותף יכול למכור ק"ח ואפי' רשב"ם ז"ל אזיל ומודה ולא פליג אלא גבי יורש דירושה ממילא אתייא ע"ש ושלא כדברי התוס' דמסייעי מלתייהו מהך דפלגא בארעא דמיירי בשות' כדפי' רשב"ם ז"ל עלה וכת' הרב ז"ל גם לשון הרמ"ה והרשב"א ז"ל שכ' וה"ה לשאר שותפי דעלמא לא רהיט בהכי כלל ויש משמעות בדבריהם דטפי פשיטא להו ביורש שמוכר ק"ח טפי משותפי דעלמא אלא דאין סברא לדבר זה ע"ש ומ"ש הרב ז"ל וה"ה לשאר שותפי משום דתלמודא מודא באחין יורשים קמיירי אהא כ' וה"ה לשאר שותפי דעלמא הא מיהא התוס' והרמ"ה והרשב"א לא ס"ל הכי ולא עלה על דעתם לחלק בין יורשים לשאר שותפים וכל הפוסקים החולקים על רשב"ם ז"ל לא אסיקו אדעתייהו למימר הכי בדעת רשב"ם ז"ל וכי תידוק הך דירושה ממילא אתייא לא שייכא הכא גם הסברא אינה מסכמת לחילוק זה כלל:

ובצפיתינ"ו צפי"נו להרב בית דוד ז"ל סי' קי"ז מהס' שעמד בענין זה ופשי' ליה דדעת רש"י במציעא דק"ח ע"ב אמאי דאמרי' התם לאחי שותפי דיתמי לית בהו דינא דבר מצרא ופירש"י ז"ל שותף שמכר לו לחבירו חלקו בשדה שהוא שותף בה אין לו לסלקו ולומר אין אתה בא לחלק חבירך אלא כאחד מן המצרנים ויקחנו עמך אלא כל שלא נתברר חלקו הרי הוא כשכן בכולה משמע דקודם שהוברר חלקו מכר השו' חלקו לחבירו עכ"ל הרב ז"ל ולפק"ד לא הבינותי דבנתרצה השות' פשיטא דמודה רשב"ם דיכול למכור אפילו לאחר דלאו שותף והתוס' דמייתו מהך דפלגא בארעא משום דלא ניחא להו לאוקומה בנתרצה מיהו לדעת רשב"ם פשיטא דמוקי לה בנתרצה וכדכתי' ובנתרצה ליכא מאן דפליג וכדכ' לעיל וכדו ראיתי לה' מוהר"ש גאון ז"ל בתשו' סי' ע"א שכתב ג"כ בפשיטות דבנתרצה השותף מודה רשב"ם ז"ל דיכול למכור ק"ח עלץ לבי ויגל שכונתי לדעת גאון ועוד בה דע"כ ל"ק רשב"ם דאין השותף יכול למכור חלקו קודם חלוקה אלא במוכר לאחרים דלאו שותפי נינהו משום דאין חלקו מבורר אבל במוכר לשותפו בשדה מה צורך לברירה דהשתא מיהא כולה ארעא דידיה היא וכבר כתב' לעיל מזה ובסתירת דברי הרא"ש כתב הרב ז"ל דחלק מבורר שאני וכדכתי' וזו הלכה העלה אך לא ידעתי טעם למרן שלא העלה על שלחנו הטהור אלא שבסי' רי"ח סכ"א פסק להך דינא דפלגא בארעא וציין עליו מור"ם לסי' רי"ד ס"ז דהמרדכי משתמען מלוהי דיכול למכור:

דינא יתיב לפום רבנן דהשותף שמכר חלקו ק"ח או נתנו במתנה או השכירו אם לא בירר לו חלק מיוחד אע"פי שעדין לא חלקו מה שעשה עשוי ולכשירצה השו' האחר לחלוק ולהגריל יזכה הלוקח או המקבל או השוכר במה שיעלה בגורל ודלא כס' רשב"ם דיחידאה היא בדבר זה נגד כל הני רבוותא נו"ן אבל אם ייחד ובירר השו' המוכר או הנותן או המשכיר חלק א' מאמצעות קרקע המשותפת ועדין לא חלקו אע"פי שכשיחלקו עלה בגורלו של א' מהם שוכר או לוקח או מקבל אין במעשיו כלום כמ"ש הרא"ש ופסקו מרן כדכתי' בעניו' וכך עלו בהסכמ"ה גאוני בתראי ותו לא מידי:

ואחז"ר ראיתי בס' כוס ישועות שכתב דרשב"ם ז"ל נמי לא פליג אכולהו רבוותא אלא דמיירי דמכר חלקו של פשוט בכור וייחד אותם לצד א' ולחלק הפשוט יחד לו חלק האחר להכי ס"ל דחלק האמצעי הוא ודאי של בכור מבורר דלעולם נוטל פי שנים כאחד כמ"ש בטוש"ע סי' קע"ד ס"ב אלא שבחלק הפשוט שביררו לו לא עשה כלום ע"ע אם היו ג' או ד' אחים אפילו אם ייחד חלק בכורה אינו מכור וכדברי הרא"ש הניתנים למעלה:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה