אור ברסלב
ספר משכנות הרועים שי"ן › אות קסח

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

שי"ן · אות קסח

אות קסז

שכירות מי שהשכיר ביתו לשמעון ובתוך הזמן השתרגו עלו על צוארו חובות הגוים ואין לאל ידו למצוא כדי גאולתו אלא ע"י שימכור אותו בית ולא מצא קונה אלא ע"מ לדור בו לאלתר והשוכר אומר עד דמשתלם זמן שכירותו נשאלת ע"ד עסק להיכן שורת הדין נוטה:

זאת אשיב רישא לכל רישין תא ואחוינך מאי דגרסי' בירושלמי שלהי פ' השואל והכי איתיה התם המשכיר בית לחבירו ומבקש למוכרו אמר ר' אימי לא עלה על דעתו שזה מת ברעב ר"ז ור"א תרויהון אמרי מ"מ קנוי לו אלא דהוא אמ"ל שבקיה דישרי עד דימלי אנקלוסים דידיה אתא עובדא קומי ר' ניסא ולא קביל ומה פליג אמרי ברתיה הוות ממשכנא גבי חד רומי בגין כך הורי כר' אימי ע"כ זוהי הגירסא ישנה כמ"ש סי' הקודם לזה וכ"ה גירסת מוהר"א ליב ז"ל מפרש הירושלמי דתלת בבי. פשטן של דברים דר"ז ור"א לא שני להו בין מוטל ברעב לבין בתו ממושכנת ביד רומי דבתרווייהו ס"ל דלא מצי לאסוקיה להשוכר אלא עד דמשתלם זמניה ור' ניסא גבי מוטל ברעב ס"ל כר"א ור"ז אבל גבי בתו ממושכנת ביד רומי ס"ל כר' אימי ומה דחזינן לר' ניסא דעבד עובדא כר"א נקיטינן כוותיה חדא דהוו ליה ר"א ור' ניסא תרי לגבי תרי ר"ז ור"א ואוקי ארעא בחזקת מארא ועוד דמעשה רב עדיף:

ומצאתי במקו' דמציעא דף קס"ב ע"ג מהספר במ"ד לדף ק"א ע"ב שכתב וז"ל מיהו בירושלמי נחלקו בזה דאמר ר' אמי לא עלה על דעת וכו' וכן בדין אף לפי הירושלמי דהא ר' אמי יחיד לגבי רבים הוא וכן פסק בספר העיטור הריטב"א. וכתב עוד שם משם הר"ן ז"ל ומשמע דקי"ל כר"ז ור"א משום דרבים נינהו ועוד דמתמהינן לר' ניסא דס"ד דפליג עלייהו עכ"ל וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשו' הלזו מרוצת דבריהם נראין דלא קי"ל כר' ניסא דאורי כר' אמי והדבר קשה דלא מסתבר דר' ניסא עבד בה עובדא ותו דאיכא למימר דר' אילא ור' זירא אזלו מודו בנשבית בתו דזכה הלוקח לאלתר והא דקאמר תלמודא אורי כר' אמי לאו למימרא כר' אמי דוקא ולא כר"ז ור"א אלא משום דר' אמי הוא מריה דשמעתתא דמוטל ברעב נקטיה ולא נחלקו עליו ר"ז ור' אילא אלא בהך אבל בהא כ"ע מודו דמצי מפקיה לשוכר ומיד הא מיהא מאי דמוכיח מהירושלמי דנפל ביתו וכלליה לבריה דאמרינן דמצי לאפוקיה לשוכר דהיינו דוקא בשוכר בסתם אבל בשוכר לזמן לא דודאי לא עדיף נפל ביתיה או כלליה לבריה ממוטל ברעב דס"ל לר"ז ור' אילא דלא מצי לאפוקיה גו זמניה אבל כשבתו בשביה כ"ע מודו דמצי לאפוקיה להשוכר גו זמניה ומדהוצרך הר"ן ז"ל למימר ומשמע דקי"ל כר"ז ור' אילא וכו' משמע דלר' אמי אפילו אם נפל ביתיה או כלליה לבריה אפילו בשוכר לזמן מצי לאפוקי גו זמניה:

ומעתה מ"ש ה"המ ז"ל בפ"ו מה' שכירות דין ט' ע"ד רבינו שכתב שם נפל ביתו וכו' שהוא בשוכר סתם אבל בשוכר בזמן לא מצי לאפוקיה ושכ"כ הרשב"א ז"ל נלע"ד דאינו מוכרח דא"ל דר' פוסק כר' אמי דגמרין לא מפליג בהכי וכבר הוכחנו מדברי הרשב"א והר"ן דס"ל כך לי המוכר מפני זלעפות רעב כך היא המדה בנפל ביתו או כלליה לבריה דבכולהו אע"פי שהשכירה לזמן מצי לאפוקי לשוכר אע"ג דלא מטא זמניה. ומצאתי עוד במקו' שם שכתב משם הר"י בן גיאת ז"ל דהא דמת משכיר ברעב אי לית ליה מידי אחרינא לזבוניה וכן נמי בנפל בשביה הוא או בניו וצריך למכור זה בפדיונו ולא מצא מי שיתן מעותיו באותו בית עד שיצא השוכר מביתו מצי לאפוקיה לאלתר ומוריד בו הלוקח מיד ע"כ דברי הרב ז"ל דעת שפתי הגאון ז"ל ברור מללו דפוסק כר' אמי ולא כר"ז ולא כר' אילא וכן דעת ראבי"ה ז"ל הובא בהגה"מיי פ"ו מהלכות שכירות אות ו' ע"ש ואפשר משום דבתלמודא מודא דידן מסתם לן סתומי וכדכתי' וא"כ לפי"ז איכא למימר שזו היא ג"כ דעת רבינו ז"ל דסתם לן למימר דבכל גוונא דינא הכי ושלא כד' ה"המ ז"ל וליכא למימר דר"י אבן גיאת ז"ל בשוכר בסתם הוא דקאמר ודלא כר' ניסא דאמר דנשבית בתו קי"ל כר' אמי דודאי דברים הללו מוקצים מן הדעת מכמה אנפי:

ואבא היום אל עין משפט במשכיר שהשכיר את ביתו לזמן וריע מזליה במשאו ומתנו והשתרגו עלו על צוארו חובות לשאינם בני ברית ולא נשאר לו כי אם גוייתו ואדמתו הממושכנת לזולת ואכתי לא מטא זמניה למפרק וישימוהו בבית הכלא מקום אשר אסירים המלך אסורים אי דיינינן ליה כנפל בשביה או ממושכן ביד גוים וראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"א מה' מלוה דין ו' והעתיקו הטור סו"סי ק"א שכ' דמי שיש עליו חובות לישראל וגוים מגבה לישראל כל מה שיש לו וכשאסרוהו הגוים מחוייבים כל ישראל לפדותו וכ"כ ה"המ שזו תשו' להרי"ף ז"ל והג"מיי כתב שכ"כ הרי"ף והר"י אבן מיגאס ז"ל וכתב ה' מוהריק"ש ז"ל בהגהותיו שם אבל אם קדמו הגוים ואסרוהו פורע תחלה לגוים לפדות עצמו עכ"ל מדברי הגאונים הללו מוכח דס"ל דמי שהוא אסור בשביל חובות של גוים דינו כשבוי שכל ישראל מצוים לפדותו וכיון שנת' דכשהמשכיר ממושכן ביד גוים מצי לאפוקיה לשוכר גו זמניה ה"נ מי שהוא אסור מפני חובו של גוי שאם אין הלוקח רוצה לקנות אלא עד שיצא השוכר מאותו בית שומעין לו ומוציאין השוכר לאלתר:

איברא איכא לעיוני בהיכא דאיכא מאן דקני לביתא ולמשבק לשוכר למשלם זמניה ולא יהיב בדמיה כ"א ק' ואידך דבעי לה לאלתר יהיב ק"ך מי מחייבינן ליה למוכרה בק' וליקו שוכר בביתא עד דמשתלם קסטיה או"ד לא מפסידינן ליה למאריה דביתא ופשיטא לי דהיכא דחובו של גוי ק"ך דמפקינן ליה לשוכר לתשלום חובו של גוי אלא לא מבעיא לי אלא בהיכא דחובו של גוי ק' והך טופיינא לדידיה הוא והיה נ"ל לדמות דין זה למאי דאפליגו רבוותא במאי דאמרי' בפרק השואל דף ק"ח וכן לנכרי וכו' משמתינן ליה עד דמקבל כל אונסא דאיכא מאן דאמר דוקא כשהישראל נותן לו כמו שנותן הגוי ואיכא מ"ד דדוקא כשהגוי נותן בכדי דמיה והישראל אינו רוצה ליתן אלא בפחות מכ"ד אבל אם הגוי מוסיף יותר על כ"ד והישראל אינו נותן אלא כ"ד הוא דמשמתינן ליה וכמו שהארכתי לעיל בדין השות' סי' ע"ש בס"ד ומדברי ה' ר"י אבן גיאת ז"ל שכ' ולא מצא מי שיתן לו מעותיו באותו בית וכו' משמע שלא מצא שום קונה בעוד שהשוכר דר בתוכו אבל אם מצא קונה אלא שאינו נותן כפי מה שיתן מי שרוצה להיות דר בה לאלתר אה"נ דמוכרין למי שיתן בפחות וימתין עד משלם זמן השוכר לכי יספיקו לו לפדיונו וכן יש לדקדק מדברי רבינו יואל ז"ל הובא בהג"מיי שם אות ז' ע"ש. ואתה דע לך דגי' רבינו יואל ז"ל בירושלמי היא אמרי ביתיה הוה ממשכנה גבי חד רומי ובעי למפרקה וכו' ע"ש ולגירסא זו ק' בעיני דר' אמי במוכר שלא ימות ברעב ואפליגו עלה ר"ז ור"א וכו' שלא להוציא השוכר ע"ס זמנו ור' ניסא ס"ל כוותייהו אלא בביתו ממשכונת ביד הגוי ס"ל כר' אמי ואתמהה דמי עדיף הפקעת ביתו מיד גוי ממה שימות ברעב דאלו במי שאין לו מה יאכל ס"ל כר"ז ור"א ואלו גבי הפקעת ביתו מיד גוי ס"ל כר' אמי אבל לפום מאי דגרסי' ברתיה ממושכנת ביד רומי ניחא דודאי כל כהאי עדיף ממוטל ברעב דאפשר להתפרנס מן הצדקה: וראיתי להרא"ש ז"ל סו"פ השואל במ"ד לדף ק"א שכתב וז"ל וכלה שמעתין איירי בסתם אבל אם שכרו לזמן אינו יכול למוכרה וכו' וכן נמי אם נפל ביתו של משכיר או כלליה לבריה נראה דאין יכול להוציאו דשכירות לזמן קצוב כממכר דמי אבל אם אין לו מה יאכל יכול למוכרו אפי' בתוך הזמן עכ"ל משמע מדבריו דאי לאו משום דאין לו מה יאכל אינו יכול למוכרו תוך הזמן ולא ידעתי מנ"ל להרא"ש ז"ל דבית המושכר לזמן אינו יכול למוכרו תוך הזמן ואי שמיע ליה ז"ל מדקאמר בירוש' אמלתיה דר' אמי דמיירי במי שאין לו מה יאכל מ"מ קנוי לו וכו' דד"ל דבכ"הג דוקא הוא דקנוי אבל בענין אחר אינו יכול למכור הא ודאי לא מכריעא דכוונת הירושלמי לו' דאין הלוקח יכול לחזור בו ולומר כי זבנית אדעתא למידר ביה לאלתר הוא דזבנית אלא דמ"מ הוא קנוי לו מהשתא למשקל אגר ביתא ולכי משתלים זמניה דשוכר דר ביה. הן אמת שראיתי לה' מוהרשד"ם ז"ל ח"מ סס"י זר"ע בקיצור ובסי' רפ"ח באורך שדעתו נוטה שהמשכיר ביתו לזמן אינו יכול למוכרו לכשיכלה הזמן כיון דשכירו' ממכר ליומיה הוא הו"ל כאומר מה שאירש מאבא מכור לך דלא אמר כלום ע"ש ולדעתי הקצרה לא דמי דהתם לעולם לא באה לרשותו ולא זכה בה כלל אמטו להכי שפיר אמרי' ביה דבר שאינו שלו שלא זכה בו עדיין ואין מכירתו כלום אבל היכא דביתא דידיה אע"ג דשכורה היא ביד אחרים אכתי עדיין היא ברשותיה ולא אמרינן כ"הג שכירות ממכר ליומיה הוא וכ"ש דעת התוס' בע"ז דף ט"ו דלא אמרינן שכירות ממכר ליומיה אלא לענין אונאה ע"ש ובפרק כל שעה דף ל"א אהא דאפליגו אביי ורבא בב"ח אימת הוא גובה דקאמר תלמודא היכא דזבין לוה וקידש לוה לכ"ע אתי ב"ח וטריף וכו' ופשי' דהלוקח מצי לסלוקי בזוזי שכבר זכה הלוקח במקחו אע"ג דארעא לב"ח משתעבדא כמ"ש בטוש"ע סי' קי"ד ואם נפשך לחלק ולומר שאני לוה דאכתי ארעא ברשותיה קיימא ולא נפקא מרשותיה כלל אלא דשעבודי שעבד לה למלוה בחובו דאי לא פרעיה מאי דמסיק ביה גבי מארעיה אבל שוכר כיון דשכירות ליומיה ממכר הוא חשבינן לה כאילו נפקא מרשות משכיר וקיימא ברשות שוכר ומשו"ה לא מצי משכיר מזבין האי נמי לאו מילתא היא דאפי' בעשאה אפותיקי מפורש וחזר ומכרה פליגי בה בירוש' בפ"ב דשביעית דגרסי' התם המשעבד שדהו לחבירו וחזר ומכרה ר' אחא אמר מכורה לשעתה ור"י אמר אינה מכורה לשעתה והוינן בה הכותב שדה אפותיקי לאשה בכתובתה וב"ח בחובו ומכרה ה"ז מכורה והלוקח יחוש לעצמו ומפרק מתניתין בשאמר יהיה לך פירעון מזה במאי פליגי בשאמר לו לא יהיה לך פירעון אלא מזה עכ"ל ופירוש דברי הירוש' הללו נחלקו בו אבות העולם ועיין בפ' השולח רמ"א גבי העושה שדהו אפותיקו ושטפה נהר וכו' דהרי"ף שם אייתי למילתיה דירוש' הלז ועיין להרמב"ם בפי"ח מה' מלוה דין ד' ובהשגות ובה"ה וה' מגדל עז והרב לח"ם ז"ל וע"ע לה' המאור והרמב"ן בס' המלחמות בפ' אלמנה לכ"ג דף ס"ו גבי מכרו שניהם לפרנסה וכו' ומסיים בה הרמב"ן ז"ל שם וז"ל ואנן כיון שאין בידינו הלכות קצובות מחלוקת של בני א"י הדין עלינו לומר שהיא מכורה לשעה ועוד דהא חזינן סוגיא בכולה בבא מציעא ובשאר דוכתי בגמרין דריהטא דכולהו משמע דלוקח שדה שהיא אפותיקי מפורש שמקחו מקח וממכרו ממכר ואינו בטל מיד וכו' עכ"ל ועיין בטוש"ע סי' קי"ז ובסמ"ע שם ועין רואה דאפי' בעושה שדהו אפותיקי מפורש וחזר ומכרו ממכרו ממכר ואם יפרע את חובו קם השדה ביד הלוקח א"כ ה"ה והוא הטעם במוכר שדה המושכר לזמן לשיכלה הזמן דליקום זבינא ביד הקונה אותו וק"ו הדברים דהתם דלא הדרא ארעא למארא אלא עד דפרע ליה מאי דמסיק ביה אבל בשכירות ממילא הדרא ארעא למרה כדאמרי' בעלמא דזמנא ממילא אתי:

ושו"ר להתוס' במציעא דע"ג ע"ב בד"ה השתא נשקול וכו' שכ' משמע שיכול אדם למכור מה שישכיר ביד אחרים ושכך נראה מדאמרי' בערכין דף כ"א הקדישו ודר בו מעלה שכר להקרש ואסיקנא בהקדישו משכיר והדר ק"ל מדאמרי' בכתובות שדה זו שמשכנתי לכשאפדנה תקדיש ותירצו שניא דא דהקדש דכלהו ברם התם במקדיש המותר וכ"כ שם בפ' אע"פי ובערכין שם תי' עוד דשכירות גרע טפי ממלוה וסיימו עוד שם בשם התוס' דהשוכר שדה מחבירו וכו' עמד ומכרה מחשבי' עם בע"ה וכו' ע"ש ובתוס' פרק נערה דף נ"א בד"ה והשותפין וע"ע בפרק י"ן דף קל"א בכותב נכסיו מהיום ולאחר מיתה ועבר הבן ומכר בחיי האב דזכה הלוקח לאחר מות האב כמ"ש בטוש"ע סי' נז"ר ועיין בירושלמי מי פ' השותפין ובהתוס' והר"ן שם דף פ"ו ובתוס' פ' הפרה דף נ"א והשותפין. הנלקט מזה דדעת כלם שוה דהמשכי' לזמן ומכרו תוך הזמן מה שעשה עשוי ולכשיכלה זמן השוכר זכה הלוקח במקחו ושלא כדעת ה' מוהרשד"ם ז"ל וכ"מ למוהריט"ץ סימן פ"ט עלה ונסתפק במשכיר ביתו לזמן אי מצי להשכירה לאחרים בתוך הזמן ופשיטא ליה דיכול להשכיר ולמכור דארעא דידיה היא ע"ש וכ"כ ה' המבי"ט ז"ל ח"א סי' שמ"ו וכ"כ הב"ח ריש סי' שי"ב בפשיטות ואייתי בידיה סמא דחיי דברי התוס' דמציעא והך דסי' נז"ר הנאמרים באמת וכ"כ בפשיטות כביעתא בכותחא ה' מוהרש"ל ז"ל. בתשו' סי' ל"ו דף ד' סוף ע"ד וע"ע להכנ"הג סי' שי"ב שם אות י"ט מ"ש בזה ובסימן קצ"ב אות ב' בהג"הט:

ואם כוונת הרא"ש ז"ל לומר דיכול למוכרו ולהוציא השוכר לאלתר וה"נ משמע מדבריו שכתב וז"ל וכן אם נפל וכו' נראה שאין יכול להוציאו תוך הזמן ועלה קאמר אבל אם אין לו מה יאכל יכול למוכרו אפי' תוך הזמן ור"ל ולהוציאו לאלתר ואהא מייתי מהירוש' וסבירא ליה דהלכתא כר' אמי וכדעת ראב"ן וראבי"ה ז"ל הא נמי ליתא דהרא"ש ז"ל גופיה מסיק וכ' אבל משכיר בית לשנה וצריך למוכרה מחמת דוחקו צריך להניח השוכר בבית עד שישלים זמנו כר"ז ור' אילא עכ"ל ולא מסתבר דפליג אדרביה ז"ל ודוחק לפרש דה"ק אבל אם אין לו מה יאכל יכול למכור אפילו תוך הזמן ור"ל ולא מצא קונה אלא ע"מ שתהיה ריקנית דבכ"הג יכול למכור ולהוציא השוכר מיד וכדעת רבינו יואל ז"ל שהביא הגה"מיי שם ומייתי מהירושלמי דשמיע ליה ז"ל דלא פליגי ר' אמי ור"ז ור' אילא אלא במוצא למכור ע"מ שלא יוציא השוכר עד דמשתלים זמניה אבל אם אינו מוצא קונה אלא ע"מ שידור בה לאלתר שפיר מצי מוכר להוציא את השוכר מיד ולאלתר וכד' ר' יואל ז"ל דודאי פירוש זה דחיק ואתי מרחיק והתימה ממרן בב"י שהעתי' לשון הרא"ש בדמותו כצלמו ולא נרגש במאי דדייקנא בעניו'. וראיתי להרדב"ז ז"ל בישנות סימן קמ"ג שנתעורר בזה ובדרך אפשר תירץ דכשאין לו מה יאכל מותר לו להערים ולמכור לו בסתם אע"ג דהוי כגניבת דעת אבל במוכר שלא מחמת דוחקו צריך שיודיענו ע"ש והדברים דחוקים והרב עצמו העיד עליהם והרב"ח ז"ל שם הגיה בלשון הרא"ש ז"ל והמכוון שיכול למכור תוך הזמן ושלא כדעת ה' מוהרשד"ם ולא קאי אלא על מי שאין לו מה יאכל: תבנא לדיננא דאם יש עליו חובות לגוים יכול למכור אפילו תוך הזמן ולהוציא השוכר וזו הלכה העלה הרדב"ז ז"ל שם ע"ש וראיתי להרב תומת ישרים ז"ל סי' קנ"ב שנשאל במשכיר בית בלי קביעות זמן ותקנת העיר לתת לו זמן שנה אחת והעלילו על המשכיר עלילות ברשע וצריך לפזר ממון לסתום פה המתעללים ואין בידו וצריך למשכן אותו הבית ופסק ז"ל דמוציאו לאלתר וע"כ ל"פ בירושלמי אלא במשכיר לזמן אבל במשכיר סתם כ"ע ל"פ דמוציא השוכר לאלתר ע"ש ואפשר דל"פ אהררב"ז ז"ל אלא דלכי אתשיל להכי הוא דאתשיל ונקט מלתא דהויא אליבא דכ"ע ומ"ש ה' תומת ישרים ז"ל לחלק דעניות מלתא. דשכיחא היא דגלגל הוא שחוזר בעולם ובודאי כי אוגיר לזמן קצוב ומידע ידע דגלגל חוזר הוא ש"מ דאדעתא דהכי אגיר ליה שאפילו. אם יעני לא מצי מפיק ליה עכ"ל ע"ש ולפ"ד ז"ל ר' אמי דאמר לא עלה על. דעתו וכו' ס"ל עניות מילתא דלא שכיחא היא וכיון דהויא מילתא דלא שכיחא לא אסיק אדעתיה לאתנויי ור' זירא ור' אילא ס"ל עניות מלתא דשכיחא ובמלתא דשכיחא איבעי ליה לאתנויי וכיון דלא אתני אמרי' דאדעתא דהכי נחית וסבר וקביל עלויה וכדאמ' בפרק מי שאחזו דף ס"ה. ודבר השם בפיהו אמת דאשכחן בירושלמי דר"ז ס"ל דעניות שכיחא דאהא דתנן בפ"ט דנדרים משנה ד' ועוד אמר ר"מ פותחין וכו' שמא יעני וכו' ופריך ולאו נולד הוא אמר ר' זעירא עניות מצויה היא כהדא ב"כ וכו' ע"כ וכ' הרא"ש ז"ל בפסקיו אמתני' דפותחין בנולד ע"ש וקי"ל כר"ז דמתני' מסייעא ליה ועוד דר' אילא נמי ס"ל כוותיה כמדובר. אמנם דעת מרן ז"ל בכ"מ פ"ו מה' שבועות דין י"א בדעת רבינו דס"ל עניות מלתא דלא שכיחא ע"ש ובהרל"ם ז"ל ולפ"ד רבינו ס"ל כר' אמי וכן לפי המשוער דרבינו יואל וראבי"ה ז"ל ס"ל דהלכתא כר' אמי גם הרדב"ז שם כתב וז"ל א"נ דפסקו הלכתא כר' אמי אע"ג דהוי יחידאה משום דמסתבר טעמיה וכדכתי' עכ"ל ולפ"ז ס"ל דעניות מלתא דלא שכיחא ולא אבעי ליה לאתנויי ואתמהא דהרדב"ז ז"ל גופיה בחדשות סי' ש"א ותכ"ד וחס"ג פסק כדברי הראב"ד דעניות מלתא דשכיחא ואבעי ליה לאתנויי ומהך ירושלמי דנדרים אשר הובא לעיל בסמוך. וכעת אין ספק בידי לעמוד על משמרתי יען וביען הן בעין החולשא עתקה גם גברה לא אוכל עוד לצאת ולבא רק לפי העת והזמן זה מה שהשיגה קוצר ידי וע"ע במע' אות ק' מדין קנס סי' מה שהארכתי קצת בזה דעניות אי שכיחא או לא וכעת מצאתי לה' פמ"א ז"ל ח"א סי' אב"ג ושהרב ז"ל ורבו ה' מוהר"ח הכהן ז"ל האריכו למעניתם ובכלל דבריהם נכלל מ"ד בעניו' תלי"ת וכבר הודעתי שכעת חלוש המזג והשם הטוב יעזרנו על דבר כבוד שמו ללמוד וללמד לשמור ולעשות אכי"ר:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה