אור ברסלב
ספר משכנות הרועים שי"ן › אות קמד

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

שי"ן · אות קמד

אות קמג

שטרות קי"ל כשמואל דאמר המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול כדאיתא בכמה דוכתי בגמרא ובפ"ב דקידושין דף מ"ז בעי למימר תלמודא דתליא בפלוגתא דר"מ ורבנן ע"ש והיא הלכה. פסוקה מכל הפוסקים כמ"ש בטוש"ע סי' ס"ו סכ"ג וטעמא דיכול למחול אפליגו בה רבוותא ז"ל:

ובשנת שמר"ה נפשי לפ"ק הייתי בכפר נאבל מדבר הוות לתפ"ץ עמדתי על ענין זה ואין כלי אומנותי בידי והנה בעת"ה רציתי לעמוד על שורשן של דברים כפי קוצר השג יד עני אני ע"כ אמרתי יצא עת"ק:

משנה א' ודי"ן והרי"ף כתב וז"ל וחזינן למקצת רבוותא דאמרי ה"ט דמצי מחיל משום דיכול לומ' טעיתי בחשבוני ולא פש לי גביה מידי עכ"ל וק' לענ"ד דכי אמר מוכר נמי הכי מי מהימן דהו"ל מודה במקום שחב לאחרים דלכי מודה מפסיד הלוקח ובהדיא אמרינן בפ"ב דכתובות די"ט מלוה שאמר שטר זה שיש בידי שטר אמנה הוא אם הוא חייב לאחריני לא מהימן דהו"ל מודה במקום שחב לאחרים הן אמת דאפליגו רבוותא דאיכא מ"ד דאינו משלם מוכר ללוקח אלא מה שקבל ממנו ולא כל מאי דכתיב בשטרא ואיכא מ"ד דמשלם ליה כל מאי דכתי' ביה בשטרא ואיכא למימר דהני רבוותא ס"ל דמשלם כל דמי השטר וא"כ אינו חב לאחרים בהודאתו דהדר לוקח ושקיל כל דמי שטרא מהמוכר וזה לך האות דר"ח ז"ל ס"ל כדעת הני רבוותא כמ"ש הר"ן ז"ל שם ור"ח גופיה הוא מכת הסוברים דמשלם כל דמי השטר כמ"ש הנמק"י ז"ל בשמו בספ"ק דמציעא גבי מצא שובר דכתבה האשה לבעלה ע"ש. אכתי לא אפרוק דזמנין משכחת לה דהמוכר לית ליה מגרמיה כלום והלוה שפוי בנכסי והו"ל חב לאחרים ועיין בהר"ן ז"ל שם ולקמן יתבאר. ותו איכא למידק מהא דאמרינן ברפ"ק דגיטין די"ד הנהו גנאי דעבוד חושבנא בהדי הדדי פש ה' אסתירי זוזי גבי חד מנייהו אמ"ל יהבינהו ניהליה למארי ארעא באפי מארי ארעא וקנו מניה לסוף עבד חושבנא בין דידיה לנפשיה ולא פש גביה ולא מידי וכו' אמ"ל קנין בטעות וחוזר וכתבו התוס' משם ר"ח שהיו בע"ד מודים לו או היה הדבר ידוע בעדות ברורה וכו' עכ"ל וכ"כ הרי"ף ז"ל שם משם רבוותא דטעמא תריצא הוא ע"ש א"כ היאך נהימניה במאי דאמר עיינתי בחשבוני ולא פש גביה ועו"ק כיון דמצי למימר טעיתי בחשבוני ומהימן א"כ מאי מהני ליה לפקח דמקשקש ליה בזוזי הא אכתי מצי למימר מלוה עיינתי בחשבוני ובשלמא לאידך טעמא דכתבו רבוותא א"נ דמספק"ל מלתא אי פריע אי לא פריע איכא למימר כיון דהלוה כתב ליה שטרא ללוקח ש"מ דליכא שום ספקא דודאי לא פריע הוא אלא לטעמא דטעיתי בחשבוני כי כתב ליה לוה שטרא מאי הוי כיון דלאו בדידיה דלוה תליא מלתא אלא במלוה דקאמר טעיתי בחשכו' ותו ק"ט דכיון דטעמא דמצי מחיל משום דאמר טעיתי בחשבוני א"כ אגלאי מלתא דלית ליה גביה דלוה ולא מידי וא"כ הו"ל מכר בטעות הוא ולא לחייב ליה מוכר ללוקח אלא מאי דיהיב ליה וכבר נתבאר דר"ח ז"ל סבר לה מר דמשלם ליה כל דמי שטריה ועוד בה מאי קאמר עלה למאן דדאין דינא דגרמי משלם ליה דמי שטרא מעליא ולמאן דלא דאין דינא דגרמי לא משלם ליה אלא ניירא ואמאי כיון דאכתי מצי אמ"ל ניירא הוא דזבנית לך דאין זה מתקבל ועו"ק ממאי דאמרי' התם רפרם אגבייה ביה כשורא לצלמי ר"ל מהיפה שבנכסיו וע"כ מדין מזיק הוא דגובה מן העידית ולדבריהם ז"ל כיון דהמקח בטל קמו להו הנך זוזי גביה דמוכר בתורת הלואה ואינו משלם לו אלא כשאר חוב דעלמא וע"ק מהך עובדא דקריבי' דר"ן דאסבה עצה דתיזיל ותיחול לכתו' דאמה וכו' דמה שייך טענת טעיתי בחשבוני איכא לגבי כתו' דלא ניתנה ליגבות מחיים ולא טעמא דמספק"ל דילמא פריעה היא אם לא שנאמר דילמא אתפסה צררי ודוחק. והרי"ף ז"ל כתב עלה דמהך עובדא איכא למפרך להנך רבוותא ומשמע דרבוותא דטעמא דמודה שמואל שאם נתנו במתנת ש"מ אינו יכול למחול הש"מ משום דלא יכול למימר עיינתי בחשבוני וכו' דסתמיה דש"מ מידק דייק ויהיב עכ"ל איכא למידק נהי דסתמיה דש"מ מידק דייק הא מיהא ה"מ בסתמא אבל אי הדר ואמר טעיתי בחשבוני אמאי לא מהימן מי עדיף סתמיה מפירושיה:

והרי"ף ז"ל הק' ע"ד ז"ל דאי איתיה לה"ט אפילו המכנסת שט"ח לבעלה הות יכולה למחול ומדלא יכלה למחול ש"מ דליתיה לה"ט עכ"ל לא הבינותי דאינהו מפרשי דהא דקאמר עלה מפני שידו כידה ר"ל וכבר אית ליה לבעל זכותא בגויה דההוא שטרא והו"ל הודאתה במקום שח"ל ולא מהנייא ובשלמא לגבי לוקח הא מצי גבי שפיר כל דמי שטריה מהמוכר אבל אשה לגבי בעלה מאי אית ליה למעבד אמטו להכי קאמר מודה שמואל במכנסת שט"ח לבעלה דאינה יכולה לומר טעיתי בחש' וכו':

עוד הק' הרי"ף על דברי' ז"ל ש"מ גופיה אמאי אינו יכול למחול הא קי"ל בש"מ דכל שאלו עמד חוזר חוזר במתנתו ואע"ג דסתמיה מידק דייק והדר יהיב עכ"ל ולענ"ד ס"ל לרבוותא דלא דמי נהי דבמתנה אמרי' מידק דייק ומדעתיה קיהיב מדעם דיליה ומדעתיה נמי קהדר ביה אבל הכא בנותן שט"ח דאית ליה גבי אחריני סתמיה מידק דייק בחשבונו ואכתי חייב ליה ושטר מעליא הוא למגבייה מ"ה כי הדר ואמר טעיתי בחש' וכו' לא מהימן ואה"נ אי בעי למהדר ביה מהמתנה בשט"ח היכא דאם עמד חוזר ודאי דמצי הדר ביה אלא דלמחול ללוה בטענת טעיתי בחשבוני וכו' ולא מצי הדר דסתמיה דש"מ דמידק דייק והדר יהיב:

עוד כתב הרי"ף ז"ל אלא ודאי ה"ט פריכא הוא דש"מ מצי למחול והא דאמר שמואל שאם נתנו במתנת ש"מ א"י למחול לאו אש"מ גופיה קיימינן אלא איורש קיימי' עכ"ל ובהא פליגי רבוותא ס"ל דש"מ אינו יכול למחול והרי"ף ס"ל דיכול למחול וביורש דעלמא כ"ע מודו דמצי מחיל לדעת רבוותא כי אמ' דייקנא בחש' ואשכחנא דלא פש לי גבי לוה ולא מידי ולדעת הרי"ף ז"ל משום דמכירת שטרות דרבנן אכתי חשי' שטרא ברשות מלוה ומאן דאתי מחמתיה למחול אלא היכא דנתנו מוריש כמת' ש"מ אין היורש יכול למחול דעשאוה כשל תורה:

עוד כתב ומה"ט אין היורש יכול למחול משום דמתנת ש"מ עשאוה כמתנה דאורייתא וכו' ובהדיא אמ' וכו' אמר ר"ן מתנת ש"מ מדרבנן וכו' ואקשינן ומי אמר"ן הכי אא"ב דאורייתא וכו' ופריק וכו' ועשאוה כשל תורה וכו' עכ"ל גם התוס' הביאו ראיה זו דמכ"ש דרבנן וכתבו שיש לדחות ע"ע אלא דאינהו ז"ל ס"ל נמי כדעת הרי"ף דאיורש קאי ולא אש"מ גופיה ולדעת רבוותא נראה לפרש אא"ב מתנת ש"מ דאורייתא וזכה המקבל מדאורייתא תו לא מצי מרע לחזקה דסתמא ש"מ מידק דייק ויהיב אא"א דרבנן לא אלמוה רבנן כולי האי דתו לא מצי למימר הדרנא ודייקנא בחשבוני ולא פש לי גביה ושפיר מצי לאורועי סתמא דשכ"מ מידק דייק כנלע"ד ליישב דעת רבוותא דפשיטא להו דמכ"ש דאורייתא דאצטריך קרא למעוטינהו מאונאה וק"ל א"ה כיון דקנייה לשט"ח מדאורייתא היכי תו מצי מחיל ופירשו משום דטעין מוכר עיינתי בחשבו' ולא פש לי גביה ולא מידי והתוס' שם כתבו ויש לדחות דלעולם אפילו הוי מכירת שטרות דאורייתא יכול למחול עכ"ל ודבריהם הללו כהלכתא בלא טעמא ובתחלת דבריהם כתבו דאי הוה מכר שטרות מדאורייתא אמאי מוחל עכ"ל מוכח דפשי' להו כל דהוי מכר מדאורייתא לא מצי מחיל והשתא פשיטא להו איפכא והרא"ש והר"ן ז"ל כ' טעמא דשני שעבודין יש למלוה על הלוה ולקמן יתבאר ע"כ מההעתק: וכעת מצאתי במקו' בפרק הכותב דק"ל לרבוותא והוא פי' ר"ח בין למאן ד"ד דגרמי ובין למאן דלא ד"ד דגרמי כדכתי' בעניותין עלץ לבי ויגל גם הרב גד"ת ז"ל שער נ"א ריש ח"ו הקשה למאן דלא דאין דינא דגרמי ע"ש והא דלא ק"ל נמי למאן דדאין דינא דגרמי אמאי משלם דמי כוליה שטרא משום דהבע"הת שם סי' ו' פסק כמ"ד דלא משלם ליה אלא מאי דיהיב ליה ע"ש ואנן בדידן ק"ל שפיר דר"ח אדר"ח וכדכ' בעניותין:

ומה שכ' עוד במקובצת דטעמא דמצי מחיל משום דמצי אמר דייקנא בחש' או פריעא הוא ולא דקטעין הכי ע"ש. באמת שכך עלה בדעתי הקלושה לסלק מעליהם תמיהת הרי"ף ז"ל דא"כ מאי ומחלו דקאמר ושאר פרכי ויש סיוע לזה ממ"ש דיכול למימר וכו' ר"ל מגו דיכול למימר עיינתי וכו' והדרי בי שבספר שערי צדק מתשו' הגאונים שער ג' ח"ד סימן ג' כתב משם כ"ב צמח גאון וז"ל והלכתא המוכר שט"ח לחבירו ומחלו מחול דאמ"ל מוחל השטר ללוקח חזיתי בחשבוני בוני ועיינתי ולא פש לי גביה ולא מידי ואחילתיה לותיה ואפילו בן המוכר יכיל למימר ומחיל עכ"ל מפורש יוצא דמימר אמר הכי ולא משום דיכיל למימר חזיתי בחשבוני וכו' מצי מחיל וע"ק דאי בטען פריעא הוא לא משלם ליה דמי מה שלקח הימנו דמכירה בטעות הואי אבל אי מחיל ליה משלם כל דמי שטרא ועוד מכשורא לצלמי מדין מזיק והיכי מהימן למימר דייקנא במידי דפריע דבמחיל קא משתרשי ליה זוזי מאי דביני ביני כדכתי':

וכתב עוד במקובצת אבל הפירוש עדיין אינו נכון תק"ל במקום שח"ל מי מהימן הרי אמר שטר אמנה אינו נאמן וכן כשאמ' פרוע הוא אבל השתא דקי"ל דאי חזר ומחלו מחול אפשר דאי אמר פרוע נאמן אבל למתלי הא בהא לא עכ"ל ולשון מגומגם קצת וע"ש במקו' לדף י"ג שהרבה דיעות כתב בזה אם נאמן לומר פרוע כיון דלא קא מרע לשטרא וסתם שטרא לגוביינא קאים ונקיט שטרא בידיה משום פשיטי דשט' עש"ב וכ"ה בבע"הת שם ח"ב ע"ש מה שהאריך בזה ומאי דק' לענ"ד ושכן מצאתי במקו' ובה' גד"ת למאן דלא דאין דינא דגרמי לית ליה אלא דמי ניירא דכיון דמוכר קאמר לא פש לי גביה מידי הו"ל מקח טעות וגובה מה שנתן ורש"י ז"ל פירש כלו' אומר שלא מכר אלא הנייר והרי הוא בידך עכ"ל והדבר ק' דמי איכא מאן דזבין ניירא במנה אלא ר"ל כיון דמדינא דגרמי לא מחייב אלא דמי ניירא מיהא מחייב דמזיק ממון ממש הוא אבל לדעת רבוותא ק"ט כיון דאין כאן מקח כלל שלומי מעליא בעי לשלומי ליה דהו"ל הנך זוזי בהלואה גביה וכדכתי'. ונראה שגם דעת רבינו האיי גאון ז"ל דמכירת שטרות דאוריי' שמצאתי לו תשובה בספר שערי צדק שער ו' ח"א סי' י"ט שנשאל בראובן שמכר לשמעון חפץ אחד בחמשים זוז ואח"ך נודע למוכר שאותו חפץ שוה מאה זוז ונשאל לחכמים ואמ"ל שהדין עמו ועמד לוי וקנאו ממנו במאה זוז וקבל בקנין שמכר לו אותו חפץ שביד הלוקח הא' וכששמע הלוקח הא' עמד ונתפשר עם המוכר ואמ"ל ללוקח הב' כבר מחלתי לו על האונאה ופסק שהדין עמו מדאמר שמואל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול ע"ש והרי בנדון הזה הקנאה הויא שפיר מדאורייתא בק"ס ואעפ"כ פסיק ותני דיכול למחול מהך דשמואל וא"א דמכירת שטרות אינה אלא מדרבנן היכי יליף מינה דשאני התם דכיון דלא הוי מכירתן אלא מדרבנן אמטו להכי מצי אלל התוס' ושאר פוסקים ז"ל דס"ל מדרבנן דמה"ט הוא דמצי מחיל אבל בנדון הגאון ז"ל שהיא קנויה לו בק"ס מדאורייתא היכי מצי מחיל ועיין בתשו' ה' המבי"ט ז"ל ח"א סי' כ"ג והכנ"הג ז"ל שם אות ז"ן בהג"הט אלא ודאי דס"ל להגאון דמכירת השטרות מדאורייתא וטעמא דמצי מחיל אפשר דס"ל כדעת הנך רבוותא. אלא שמצאתי להגאון ז"ל בתשו' אחרת סי' ט"ו דקא יהיב טעמא דמוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו אינו משלם לו אלא אותם הדמים שנתן כדקי"ל המוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו דיש לו מעות ויש לו שבח וכו' משום דמעיקרא זביני ריעא הוא דידעי אינון דמבעי ליה לשנויי שטרא ולמכתביה בשמיה וכיון דלא עביד הכי דין הוא שיטול מעותיו שנתן בשטר עכ"ל גם הרא"ש והטור שם סל"א הביאו תשובה זו משם רב שרירא גאון ז"ל בשינוי קצת ע"ש ומדמהדר לאשכוחי טעמא למה דאינו משלם לו אלא אותן הדמים שנתן ואם איתא ת"ל כיון דנפק דק ואשכח דלא פש ליה לגביה ולא מידי אשתכחו הנהו זוזי דזביני בהלואה לגביה ולא מצי למיהב ליה טפי ממאי דשקיל מניה דמחזי כמאן דשקיל מניה רביתא אלא שאני תמיה דמאי ק"ל מהך דמוכר שדה ונמצאת שאינה שלו דיש לו מעות ויש לו שבח דאדרבה שמואל גופיה פליג עלה וס' מעות יש לו שבח אין לו וטעמיה דשמואל כיון דלית ליה קרקע מחזי כרבית ופירש"י ז"ל הואיל ואין קרקע זו שלו נמצא שאין כאן מכר והמעות מלוה אצלו וכשמשלם יותר ממה שנטל מחזי כרבית כדאיתא בפ"ק דמציעא דף י"ד ע"ש אלמא ס"ל לשמואל כל שהמכר בטל אי שקיל טפי ממאי דיהיב מחזי כרבית כיון דקמו ליה ברשותיה כמלוה ומ"ש רבוותא סתמא דש"מ מידק דייק והדר יהיב לדוגמא בעלמא נקטוה דבפ' מ"ש דקמ"ח ב' אהא דאמר"ן ש"מ שכתב כל נכסיו לאחרים רואין אם כמחלק וכו' ודילמא עיוני קא מעיין והדר יהיב ומשני סתמיה דש"מ מידק דייק והדר יהיב ע"כ והיינו למידק למי ירצה יתן ולמי מרבה ולמעט אבל למימרא דמידק דייק בחוש' ואתבריר ליה דלא פרעיה ואפי' כי הדר ואמר קים לי בגואי דלא פש לי גביה ולא מידי הדבר קשה וכדכתי' לעיל ועיין לה' מוהרי"קו ז"ל שורש ס"ה ומ"ש עליו ה' גד"ת ז"ל שער כ"ח ח"ה סימן ב' באורך ואין כאן מקום להאריך:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה