אור ברסלב
ספר משכנות הרועים שי"ן › אות קמג

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

שי"ן · אות קמג

אות קמב

שטרות קי"ל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול כמ"ש בטוש"ע סי' ס"ו סכ"ג ע"ש מודעת זאת כי בשנת תקמ"ה הייתי מתגורר בכפר נאבל מדבר באופל לתפ"ץ וכל ספרי הקדש ספרן של צדיקים לא היו אתי ולמדתי ענין זה איכו השתא נשאני לבי לחזור על המקרא ונראה אם נתכוונתי אל האמת או אם נתכוונתי לדעת גדולי ישראל אשמחה ואעלצה:

זה יצא ראשונה על מה שהקשו התוס' בכתובות דפ"ה דאיך יכול למכור החוב דבשלמה כשיש ללוה קרקעות מוכר אותו שעבוד שיש לו על הקרקעות אבל כשאין ללוה כלום מה מוכר לו עכ"ל מוכח דבדאית ליה קרקע ללוה שפיר מצי מזבין ולא ק"ל א"ה אמאי מצי מחיל דאימור כיון דלית ליה קרקע אלא שעבוד בעלמא אמטו להכי שפיר מצי מחיל דלאו מחילה היא אלא שעבוד גרידא ולפום האי ק' מאי מהדר ק"ל לפום מאי דמשנו דמכי' שטרות לא הוייא אלא מדרבנן דאמאי אצטריך קרא למעוטי שטרות מאונאה דילמא קרא מיירי בדאית ליה ארעא ללוה דהויא מכירה מעליא באותו שעבוד שיש לו על הקרקעות והתוס' ברפ"ק דמציעא דף ה' ב' בד"ה אין נשבעין וכו' הקשו דמודה במקצת אמאי נשבע כיון דהויא כפירת קרקעות ותי' לחד תי' כשאין לו קרקע אפי' משועבדים וכו' ע"ש ה"כ נימא דאצטריך קרא למעוטי שטרות מאונאה היינו אפילו בדלית ליה ארעא ושפיר מוכר. ושוב מצאתי להתוס' בפרק הזהב דף נ"ו ב' בד"ה יצאו שטרות וכו' שתי' כן משם ר"ח ע"ש ואכתי לא אפרוק כיון דכל עיקר מטרין לא הוו למכירת שטרות אלא משום דיש לו שעבוד על הקרקע א"כ למ"ל קרא יתירה למעוטי שטרות מאונאה דהא כבר אמעוט קרקעות מאונאה ומ"ל קרקעות ומ"ל שעבודן דה"נ אמרי' התם ברפ"ק משום דהו"ל שעבוד קרקעות ואין נתבעין על כפירת שעבוד קרקעות ופי' רש"י דקרקעות אמעוט מתורת שבועה עכ"ל אלמא דדא ודא חדא היא ועוד ק' לדעת ר"ח דקנה מן התורה אם יש לו קרקעות א"כ מ"ט מצי מחיל כיון דקנייה אלימתא היא מ"הת והמתבונן בדברי התוס' דכתובות יראה דמעיקרא תרתי ק"ל דאיך יוכל למכור כשאין לו קרקע ואי מצי מוכר מ"ט מצי מחיל אלא דנקטו ברישא מלתיה דשמואל במוכר וכשתי' דהוי מדרבנן כתבו והשתא ניחא דמצי נמי מחיל ולא שני לן בין אית ליה ארעא ללית ליה ארעא כיון דלית ליה על הקרקעות של הלוה אלא שעבוד בעלמא לא אלים הך שעבוד למהוי בר הקנאה ולדעת ר"ח נהי דהקנאה מדאורייתא בדאית ליה ארעא הא מיהא שפיר מצי מחיל והתוס' כתבו בדרך קצרה ויש לדחות דלעולם אפילו מכר שטר דאורייתא יכול למחול וכדבעינן למימר קמן מיהו לדעת התוס' דס"ל בין בדאית ליה ארעא בין בדלית ליה אינו אלא מדרבנן אהא שפיר ק"ל ממאי דאצטריך קרא למעוטי מאונאה ולפי מה שדחו התוס' וס"ל דמכירת שטרות דאוריי' עכ"ל בדאית ארעא דהוי מדאורייתא אבל בדלית ליה ארעא לא הוי אלא מדרבנן ושמואל אכולהו קאמר דמצי מחיל וכי אצטריך למעטינהו מאונאה בדאית ליה ארעא דקניינו מדאורייתא: שבתי וראה להתוס' בפ' הספינה דף ע"ו ע"ב בד"ה. קני וכו' אחר שהוכיחו דמכירת שטרות מדרבנן הדר ק"ל דאמאי לא קני מדאורייתא גם שעבוד הקרקע הכתוב בו דקרקע נקנה בכסף וכו' ואפי' בלא מסירת שט"ח יקנה עכ"ל והיינו בהיכא דאית ליה ארעא ללוה דאפילו למ"ד שעבודא לאו דאורייתא ה"מ היכא דלא שעבד בהדיא אבל היכא דשעבד בהדיא שפיר משתעבד מדאורייתא וכן מצאתי להרשב"א בחי' בפ"ק דקי' במ"ד לדף י"ג בד"ה מלוה הכתובה בתורה ע"ש וכמ"ש במקום אחר בס"ד ועוד דמריה דהאי דינא ר"פ ובדעת ר"פ לא קי"ל אי סבר לה כמ"ד שעבודא דאורייתא או כמ"ד לאו דאורייתא ועיין בתוס' שלהי פ' ג"פ דקע"ו ע"א בד"ה גובה מן היורשים וכו' ולדעת הר"א ז"ל ס"ל כמ"ד לאו דאורייתא ע"ש משו"ה נקטי התוס' שעבוד הכתוב בו דבכ"הג לכ"ע קני הקרקע לשעבוד חובו כדכתי' כשם שאין יכול להקדישן כדמוכח בפ' כל שעה כיון שהקרקע אינו ברשותו כך אינו יכול להקנותו מן התורה עכ"ל. והתם מיירי הקדישן גו זמניה דאכתי לא מטא זמן הפירעון וס"ל לרבא דאכתי לא אקנינהו דאי אתי לוה בזמניה ופרע ליה מסלק ליה מניה אבל בדמטא זמניה מודה רבא דשפיר מקדיש דברשותו קרינן ביה א"כ בדמטא זמניה מצי שפיר מוכר שטרו מן התורה דקרקעות המשועבדין לו קנינהו מדאורייתא ולהכי אצטריך קרא למעטינהו מאונאה ותו לפ"ד לאביי דאמר למפרע הוא גובה וכי מקדיש מלוה שפיר מקדיש דמכי מטא זמניה ולא פרעיה אגלאי מלתא דדידיה הוי ושפיר מקדיש ואי מכר לשטריה ומטא זמניה ולא פרעיה שפיר קני מדאוריית' ועוד בה אמאי לא קאמר תלמודא בפ' כ"ש התם בפלוגתא דאביי ורבא בפלוגתא דר"מ ורבנן קמפלגי דתניא ומייתי לה בפ' האיש מקדש דף מ"ז התקדשי בשט"ח שיש לי על אחרים רמ"א מקודשת וחכ"א אינה מקודשת דר"מ למפרע הוא גובה ומההיא שעתא קמו ליה הנך קרקעות ברשותיה ושפיר מקדש בקניית שעבוד קרקעות ורבנן דאמרי אינה מקודשת ס"ל מכאן ולהבא הוא גובה ומשו"ה לא מצי מזבן לה להך שעבוד דהנך קרקעות שתתקדש בהם איברא דלפ"ז צ"ל דע"כ ל"פ אלא במקדש בשט"ח דאכתי לא מטא זמן הפירעון דמ"ס למפרע הוא גובה ומ"ס מכאן ולהבא הוא גובה אבל במטא זמניה לכ"ע מקודש' ובריי' סתמא מתניא וכעת ראיתי להרב פרישה ריש סי' ס"ו שכ' משם הבע"הת על הא דאמרי' מלי במלי לא נקנין אע"ג דסתם שטר שעבוד קרקעות הוא וקרקעות אינם מלי ס"ל דאין אדם יכול להקנות לחבירו קרקעו' המשועבדים לו דעכשו אינם שלו דקי"ל כרבא דב"ח מכאן ולהבא הוא גובה וכו' עכ"ל וכ"כ בסמ"ע שם ולפ"ד ז"ל לאביי שפיר מלי נקנים במלי כיון דס"ל למפרע הוא גובה ולרבא נמי דוקא בדלא מטא זמניה משום דאתי לוה ומסלק למלוה אבל בתר דמטא זמניה מאי איכא למימר:

שבתי וראה דע"כ פלוגתא דאביי ורבא בשעבד לו נכסיו שאם לא יפרענו לזמן פ' יגבה חובו מאותם הנכסים והמלוה הקדיש אותם הנכסים המשועבדים לו בגו זמניה וכי מטא זמניה מצי גבי מאותם נכסים דשעבד ליה וס"ל לרבא כיון דעד יומא דמשתלים זמניה הוה מצי לסלוקיה אשתכח דעד השתא לא הוו ברשותיה ולא מצי מקדיש ה"נ כיון דלא מצי מקדיש לא מצי להקנות דמלי במלי לא מקנו ואי בדמטא זמניה אי פרעיה לוה לחיי ואי לא הוא מגבי ליה ארעא דמשתעבדא ליה אלא דלפ"ז בשטרא דמטא. זמניה דאכתי לא אגביה מאי דמשתעבד ליה מצי למזבן ליה אפילו בכתיבה לחוד דהא לא חשיב מלי במלי והא דתנן בפ"י דשביעית השביעית משמטת את המלוה בין בשטר בין שלא בשטר ואתמר עלה בפרק השולח דף ל"ז רב ושמואל דאמרי תרוייהו בשטר שיש בו אחריות נכסים ופירש"י ששעבד לו קרקע. שלא בשטר שטר שאין בו אחריות נכסים וכ"ש מלוה ע"פ דס"ל לאו כגבויין דמו הנך קרקעות המשועבדין לו בחובו ור"י ורשב"ל דאמרי תרוייהו בשטר שאין בו אחריות. שלא בשטר מלוה ע"פ אבל בשטר שיש בו אחריות נכסים אינו משמט ופירש"י דכגבוי דמי וכמי שהקרקעו' בחזקת המלוה הם וגבויות ממש ואין כאן חוב עכ"ל ונחזי אנן במ"ע אי בדמטא זמנייהו ומשו"ה קאמר ר"י ורשב"ל דאינו משמט ורב ושמואל ס"ל אע"ג דמטא זמניה ולא פרעיה אכתי לא חשיב כגבוי ומשו"ה משמט או כלך לדרך זו דבדלא מטא זמניה הוא דפליגי וס"ל לר"י ורשב"ל דאפי"ה חשיב כגבוי ואינו משמט אבל כשאין בשטר אח"ן משמט אע"ג דהשתא לא מטא זמניה ובפ"ק דמכות לחד לישנא סבר שמואל דהמלוה חבירו לעשר שנים שבי' משמטת דסופו אתי. לידי לא יגוש ולאידך לישנא אינו משמט ומוקמינן למתני' דהתם במלוה על המשכון:

ומעתה נובין ונדון לל"ק דס"ל לשמואל אע"ג דלא מטא זמניה משמטת היינו אפילו בדאית ליה אחריות נכסים משועבדים לו משמט דלאו כגבויים הם אצלו אלא עד דמטא זמניה ולכי מטא זמניה כבר שמטו השביעית ולר"י ורשב"ל נהי דמצו סברי דשביעית משמט אע"ג דהשתא לא קרינן ביה לא יגוש וכשמואל הא מיהא ה"מ היכא דלית ליה ללוה נכסים ששעבדן לב"ח אבל היכא דאית ליה אח"ן אינו משמט ולאידך לישנא דאינו משמט דהשתא מיהא ליתיה בלא יגוש ע"כ דשמואל דקאמר א' מלוה בע"פ וא' מלוה בשטר ואף על פי שאין בו אחריות נכסים משמט בדמטא זמניה אבל בדלא מטא זמניה אפי' מלוה בשטר אינו משמט:

ואתה דעלך לך דרב ושמואל ור"י ורשב"ל אפליגו בשלהי גט פשוט דלר"וש שעבודא לאו דאוריי' ולר"י ורשב"ל שעבודא דאורייתא והשתא ק' לענ"ד לר"י ורשב"ל אפי' מלוה ע"פ אמאי משמט כיון דס"ל שעבודא דאורייתא הרי כל קרקעותיו כקנויין לו ומאי אולמיה דשטר ממלוה ע"פ ועו"ק לר"י ורשב"ל דשעבודא דאורייתא היכי משכחת לה שמיטה אי לאו בדלית ליה ארעא והתוס' שם בהשולח הק' לר"י ורשב"ל מקנס כשעמד בדין ואינו משמט אע"ג דגבי ממשעבדי ותי' דמ"מ אלים טפי כשיכתוב השעבוד בשטר עכ"ל ולקמיה אמר דר"י אמ"ל לר"א אע"ג דמתני' כוותיה דילמא ב"ש היא דאמרי שטר העומד ליגבות כגבוי דמי ואנן קי"ל כב"ה דלאו כגבוי דמי ולגבי שביעית בעי עד שיהיה גבוי דלא משמט ואע"ג דס"ל דשעבודא דאורייתא וכ"ש כשכתב בשטר אחריות נכסים כיון דמחוסר גוביינא אנן קרינן ביה לא יגוש ומשו"ה איכא למימר דאינו משמט ולפי שאנו מדמין לא נעשה מעשה אע"ג דפסיק ותני דאינו משמט ולרב. ושמואל כיון דקי"ל כב"ה דשטר העומד ליגבות לאו כגבוי דמי אע"ג דכת' ליה אחריות נכסים משמט דמחוסר גוביינא דקרי' ביה לא יגוש וכ"ש מלוה ע"פ דלדידהו שעבודא לאו דאורייתא ול"ש לן בין הנך תרי לישני במימריה דשמואל בהך דפ"ק דמכות וכדכתי' ואביי ורבא מצו סברי דמשמט ומצו סברי דאינו משמט דהתם לענין לא יגוש כל כמה דמצי לנגוש כיון דאכתי מחוסר גוביינא איכא למימר דס"ל משמט ואיכא למימר כיון דשעבד ליה נכסיה אלים טפי ולא קרינן ביה לא יגוש וכי פליגי בהקדיש מלוה גו זמניה ולכי מטא זמניה אגביה הך נכסי הלוה והשתא מלוה קא מהדר ביה לאביי חל למפרע ההקדש דאגלאי מלתא דמעיקרא קני ליה ורבא ס' דמצי הדר ביה אע"ג דהשתא גבה אותו בחובו כיון דההיא שעתא לא קנינהו וכל כמה דלא קנינהו מלוה אפילו בדמטא זמניה מצי הדר ביה דלאו בזמן דקבע ליה תליא מלתא אלא מכי אגביה וקמו ליה ברשותיה דמלוה ומינה דאם. מכר שט"ח שיש לו על חבירו על שעבוד הקרקעות דלוה ומטא זמניה ולא פרעיה ואגביה הנך קרקעות והשתא הדר ביה מוכר השט"ח איכא למימר דתליא בפלוגתא דאביי ורבא דלאביי דאמר למפרע הוא גובה אשתכח דמעיקרא קנינהו מלוה ושפיר מצי מזבין וכ"מ מדברי התוס' דפרק המוכר שם שכתבו כשם שאין להקדישן דקי"ל כרבא ה"נ למוכרן משמע דלאביי דאמר למפרע שפיר מצי מזבין וכדכתי' לעיל ולרבא דאמר מכאן ולהבא הוא גובה אשתכח דלא קנינהו אלא השתא וכי מכר השט"ח על שעבוד הנך קרקעות הו"ל מוכר דבר שאינו שלו ובגמ' קאמר כי פליגי דזבין מלוה שייך נמי דזבין לשט"ח אלא דלגבי הקדשו תו לא מצי הדר ביה וזכה בחוב משו"ה פירש"י לא הקדיש החוב אלא הקרקעות אבל גבי שט"ח דזבניה איכא למימר דמצי הדר ביה כיון דלאו כגבוי דמי ומלי נינהו ומלי במלי לא מקנו וכמ"ש הבע"הת וכמ"ש ה' פרישה אלא דע"י כתי' ומסי' אמרינן דמהני לר"ח ומאן דעמיה מדאורייתא ולד' התוס' מדרבנן: עוד כתב הסמ"ע דנ"מ לדינא דאי מכירת שטרות מדאורייתא אפילו במוכר לגוי ע"ש והא דלא קאמר דנ"מ לענין קדושין כגון דהא' קדשה במכר שטר שמכר לה וחזרה וקבלה קידושין ממון בעין מהב' דאי מכירת שטרות מדאורייתא אין קידושי הב' חלין ואי מכירת שטרות מדרבנן א' מוציא וב' כונס ובפלוגתא דר"מ ורבנן במקדש בשטר שיש לו על אחרים וקאמר דכ"ע אית ליה דר' דאותיות נקנים וכו' למ"ד אין מכירת שטרות אלא מדרבנן היכי קתני מקודשת סתמא דמשמע אפילו קבלה קידושין מאחר תו לא תפסי בה קידושין:

וראיתי למרן הב"י בא"הע סי' כ"ח שכתב משם רבינו ירוחם במקדש במע"ג דאינה מקודשת אלא מדרבנן ומרן ז"ל כתב כיון דרבנן תקנו קניה זו הו"ל מקודשת מדאורייתא ע"ש וכעת אין כלי אומנותי אצלי להתבונן בשרשן של דברים עד חזרתי לתונס יע"א לחטו"ל אשנה פ' זה איה"ב ה' יגמור בעדי כי"ר:

ודע שמש"ל שהתוס' תרתי ק"ל דבאין לו קרקע מה מוכר ואם המכר קיים היכי מצי מחיל כך מצאתי לשון הרא"ש ז"ל בתוס' שם ותי' משם ר"ת ז"ל דאינה אלא מדרבנן ושהרא"ש ז"ל הקשה לו מדאצטריך קרא למעוטינהו מאונאה ושר"ת חזר בו וסבר דמכירת שטרות מדאורייתא והא והא דמצי מחיל ה"ט דשני שעבודים יש לו למלוה על הלוה אחד שעבוד. נכסיו וא' שגופו משועבד לו לפרוע לו ושעבוד נכסיו יכול המלוה למכור אבל שעבוד הגוף של הלוה אין קנין נתפס עליו ע"ש במ"ש בפסקיו. ומש"ל. משם התוס' דרפ"ק דמציעא דלא משכחת שבועה דמודה במקצת אלא בהיכא דלית ליה ארעא ראיתי למהר"ם שיף ז"ל בחי' לשם שכתב וז"ל ונ"ל מכאן סתירה למפ' מה שכות' בהרשאה ומקנין לו דא"ק וכו' שאין לך אדם וכו' דאי מקרי מה קרקע שלו לענין קרקע ל"מ מודה מקצת עכ"ל. הענין שהתוס' בפרק חזקת דף מ"ד ב' בד"ה דלא וכו' אמאי. דמשני תלמודא התם דלית ליה ארעא כתב דמכאן תשובה לאומרים דמה שנהגו לכתוב בהרשאות ונתתי לו דא"ק אע"ג דלית ליה קרקע משום דאין לך אדם מישראל דאין לו דא"ק בא"י דקרקע אינה נגזלת עכ"ל והשתא ק"ל להרב ז"ל דאם איתא דחשיבי קרקע הנך דא"ק שבא"י לקנין א"כ ה"נ למודה מקצת והדרא קושיא לדוכתה דאין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות ולענ"ד גבה טורא בינייהו דבשלמא לענין לקנות על ידי הנך ד"א שבא"י מצי שפיר לאקנויי דכיון דאינה נגזלת חשבינן להו להאי מלתא כמי שישנן בידו וברשותו אבל להיותו לב"ח לגבות בחובו לא סא"ד דהשתא מיהא ברשות גוים קיימי לכן נראה דקו' הרב ז"ל מאידך שכתבו התוס' שם בחזקת שסומכין על דא"ק של קבורה ע"ש דמצי למיזבן להו אלא שבני משפחה מפקי מנייהו וכמו שהארכתי לעיל במע' אות א' מדין אגב ד"א בס"ד:

וכתב עוד הרב ז"ל האיך מו' מק' דוקא שא"ל קרקע ב"ח ומעולם לא שמענו זה ואיזה דיין החוקר אחריהם ואי קי"ל כמ"ד שעבודא לאו דאורייתא ניחא ויש מחלוקת בפוסקים ומצאתי אח"כ שנעשה מעשה זו למוהר"ם בתשו' בתוס' ג"פ עכ"ל ובודאי לא ק"ל אלא למ"ד ש"דא ולדידיה הוכרחו לתרץ בדלית ליה ארעא אבל למ"ד שעבודא לאו דאורייתא פשיטא דלק"מ ואהא משני הרב שפיר דהדיינים שאינם חוקרים על זה משום דקי"ל כמ"ד שעבודא לאו דאוריי' ומ"ש עוד על תשובת מהר"ם שנעשה מעשה וכו' לא מצאתיו: ועל מש"ל במה שהק' התוס' למ"ד מכירת שטרות מדרבנן למה לי קרא למעוטינהו וכו' כעת מצאתי להריטב"א ז"ל הובא במקו' שם בפרק הכותב שכתב ויש דוחין שלא בא הכלל אלא למעוטי קרקעות ועבדים ודנקטי ביה שטר אינו אלא מדרבנן וקרא אסמכ' בעלמא עכ"ל וכן מצאתי להר"ן ז"ל בפירוש ההלכות שם שכתב כן ומרן בפ"י מהלכות מכי' דין י"ב כתב דהיותר נכון מ"ש הר"ן תדע שכן הוא דבגמרא מרבינן שכירות לאונאה מדכתיב ממכר סתמא ולא כתב ממכר לעולם וכתבו שם התוס' דדוקא גבי אונאה הוי שכירות כמכר משום יתורא דממכר אבל לשאר דברים לא הוי כמכר וא"כ אי ממעטינן שטרות לאו מיתורא דממכר ממעטינן להו דהא וכו' עכ"ל ולפ"ד ז"ל זוהי שקשה בדברי התוס' דאינהו ז"ל כתבו דמשכחת לה אונאה בשטרות אע"ג דאין מכירתן אלא מדרבנן ומש"ה אצטריך קרא למעוטינהו מאונאה וכ"ש לדעת ר"ח דס"ל דמכירת שטרות נמי מדאורייתא מ"ה אצטריך שפיר למעוטינהו קרא מאונאה א"כ מנ"ל לרבות אונאה בשכירות דליכא ממכר יתירא וע"ק דכל הך שקלא וטרייא דר"ז ואביי לאו ביתורא דקרא אלא דר"ז מספק"ל אי ממכר משמעותו ממכר דוקא ולא שכירות דלאו לעולם הוא ולא הויא כמכר או"ד שכירות נמי בכלל ממכר הוא ליומיה ולא בעינן ממכר לחלוטין דוקא ואמ"ל אביי כיון דלא כתיב ממכר לעולם ש"מ דשכירות נמי מכללא אתייא דליומיה ממכר הוא ועלה בדעתי לומר דמכר ממכר קא דרשי דהו"מ למכתב וכי תמכרו מכר ומניה ממעטינן שפיר שטרות דאין גופן מכר וכתי' ממכר לרבות השכירות כיון דליומיה מיהא מכר הוי ואביי הק' ליה מי כתיב מכר דמשמע לעולם ר"ל דאי הוה כתיב מכר גרידא הוה מוקמינן לה למעוטי שטרות דומיא דמיד למעוטי קרקעות אבל השתא דכתיב ממכר דרשינן שפיר לרבות כל מיני ממכר ואפילו שכירות כיון דליומיה ממכר הוא והרב מהר"ם שיף ז"ל הניחו בצ"ע. אח"כ מצאתי להרב גד"ת ז"ל דף ש"ז ע"ד שנתעורר בזה ולא בדברי התוס' דלעיל מניה דס"ל דשטרות מקרא יתירא ממעטינן להו ומצאתי למו"הר בס' זרע יצחק שכתב מעין מאי דכתי' בעניו' דלאו ולכתוב קרא לעולם אלא דאיהו ז"ל פי' דמכי תמכרו שמעי' ע"ע. וחזיתיה להרמ"ה ז"ל בשיטתו לפרק מי שמת סי' פ"ג דפשיטא ליה בפי' דהך שמעתתא דמכירת שטרות אם איתא דהויא דאורייתא לא הוה מצי מחיל וכמ"ש התוס' במ"ד לדף ע"ו והדר ק"ל מדאצטריך קרא למעוטינהו מאונאה ומשני כי אצטריך קרא בשטר פקדון דכיון דפקדון כל היכא דאיתיה ברשותא דמאריה קאי ומצי למקני ליה לגופיה קנין גמור כי מזבין ליה לשטרא נמי וכתב ליה קני לך הוא וכל זכותא דאית ליה ביה קני לשטרא ולממונא דכתיב ביה כל היכא דאיתיה קנין גמור ושוב אין המוכר יכול למחול וכו' וכיון דאיכא אונאה מדאורייתא הוייא מכירה אצטריך קרא למעוטי מאונאה ואיבעית אימא אפילו בשט"ח וכגון דאמחייה מלוה ללוקח גבי לוה במע"ג דקני לממונא מדאורייתא ואינו יכול למחול וכו' עכ"ל ומ"ש אב"א במעמ"ג דקני ליה מדאורייתא וכו' אע"ג דהקנאת מע"ג כהלכתא בלא טעמא היינו בדלא נקיט שטרא בידיה אבל מכי נקיט שטרא בידיה קני מדאו' ומאי דפשיטא ליה להרמ"ה ז"ל דאינו יכול למחול פליגי בה רבוותא ולקמן יתבאר בס"ד: ועל מאי דק' לענ"ד למ"ד מכירת שטרות דרבנן היכי תני תנא בקידושין דף מ"ח המקדש בשטר חוב שיש לו על אחרים רמ"א מקודשת וחכ"א וכו' דמשמע מקודשת גמורה ותו לא תפסי בה קידושין אחרים. כעת ראיתי להרמב"ן ז"ל בפרק הספינה במ"ד לדף ע"ז שנתעורר בזה ותי' מאי מקודשת לאצטרוכה גיטא ואם בא אחר וקדשה חוששין לקידושין וכו' עכ"ל ועוד כתב שם לתרץ לדעת הרי"ף ז"ל דס"ל מכירת שטרות דרבנן למ"ל קרא למעוטינהו מאונאה ותי' דאצטריך להיכא דגבה כבר ולא הדר ביה וע"ע שם וכן מצאתי להרב מוהראנ"ח בתשו' ח"א סי' כ"ב שכ"כ בפשיטות וע"ע בהג"מיי פ"ו מה' מכירה אות ך' מה שתירץ עוד לזה. והנה בדעת הרי"ף ז"ל הושוו הרמב"ן ז"ל בחידושיו פרק הספינה והרא"ש והר"ן והנמק"י וה"המ דס"ל דמכירת שטרות מדרבנן וכן העיד רבינו יונה ז"ל בעליותיו במ"ד לדף קמ"ז שדברי הגאון הרי"ף מוכיחין דמכירת שטרות מדרבנן עכ"ל ויפה דן מוהרשד"ם בח"מ סימן ק"ב דט"ס נפל בדברי רבינו ירוחם שכתב דהרי"ף ז"ל ס"ל דמכירת שטרות מדאוריי' וצ"ל ר"ת ע"ש דלעולם רבינו ירוחם תופס שיטת רבו הרא"ש ז"ל והרא"ש ז"ל בפסקיו ותשובו' כ' שדעת הרי"ף ז"ל דמכ"ש מדרבנן והש"ך ז"ל נטה דעתו מדעת כל הני רבוותא והשיא דעת הרי"ף ז"ל כמ"ד מכ"ש דאורייתא ושעיקר הקו' מ"ט מצי מחיל לא ק"ל לרבוותא ולהרי"ף ז"ל רפשוטא להו מ"ש הרא"ש והר"ן ועיקר מאי דק"ל אמאי בנתנו במתנת ש"מ אינו יכול למחול ע"ש:

ואתה תחזה לשון הגאון כ"ץ בס' שערי צדק בש"ג מ"ח ע"ד סימן ג' וז"ל והלכתא המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול דאמ"ל מוכר השטר ללוקח חזיתי בחושבני ועיינתי דלא פש לי על מרי שטרא ואחילתיה לותיה ואפילו בן מוכר יכיל למימר בן ומחיל וכו' וכי מזבן ליה שטרא דוקא דכתב ליה וכו' וכל שעבודא וכו' וא"נ יהביה לשט"ח דידיה מתנת בריא קני ליה ודוקא דכתב ליה וכו' אבל ודאי מקניא נהליה במתנת שכ"מ אע"ג דלא תפסיה קנייה בצוואה בעלמ' וכו' ואין היורש יכול למחול וכו' וטעמא סתמיה דשכ"מ דייק והדר יהיב וכו' עכ"ל עין רואה שכל עיקרו לא בא הגאון ז"ל אלא אעיקרא דמלתיה דשמואל דאם מחלו מחול וקא יהיב טעמא דדייק בחושבנאי וכו' והדר מפרש דינא דשמואל גופיה דאמר ואפילו יורש והדר מפרש עיקר מילתיה דשמואל כיצד היא ההקנאה והדר מפרש מאי דאית' עלה ומודה שמואל שאם נתנו במתנת שכ"מ שא"י למחול וטעמא טעים דשכ"מ מידק דייק וכו' והרי"ף השיג עליו ממה שפירשו רבוותא שאם נתנו במתנת ש"מ אינו יכול למחול דקאי אש"מ גופיה ולא איורש דידיה ודוקא אהא מהדר לפרושי דאיורש קאי דוקא אבל הש"מ ודאי מצי מחיל אמנם לשון הבע"הת ז"ל בשער נ"א חלק ו' סי' א' שכתב ופירש הרי"ף ז"ל בהלכות דה"ט שבבריא הוא ויורשו מוחל ובש"מ הוא מוחל ואין יורשו מוחל משום דחזינן למקצת רבוותא וכו' וכל דברי הרי"ף הנאמרים באמת מטין הדברים לדעת ש"ך דהיינו דק"ל ויש לדחות כאשר ירדוף הקורא ומה שהכריח הש"ך מלשון הרי"ף ז"ל דאצטריך לטעמא דכמאן דמטיא לידיה דמקבל וכמו שהאריך אחה"ר מה יענה פי צדיק דהרמב"ם ז"ל קרי בחיל דמכירת שטרות אינה אלא מדרבנן ובפרק יו"ד מה' זכייה דין ב' כתב להאי טעמא ע"ש ואין להאריך והרמ"ה ז"ל בחי' בפרק מ"ש סי' פ"ג מסכים דמכירת שטרות מדרבנן ע"ש מהך סוגיא דמייתו מינה התוס' ושאר רבוותא ורבינו יונה בעליותיו שם הביא ס' זו בשם יש למידין מכאן וכו' והק' לסברא זו ומצדד דמדאורייתא הוייא ותרי שעבורין נינהו וכו' ומהך דפרק הזהב ע"ש והראב"ד לדעת הרל"ם ז"ל בפ"ו מהלכות מכירה שם בסו"ד דס"ל כמ"ד דאורייתא: ואחרי כותבי כל זה מצאתי לראב"ן הובא במרדכי בפ"ק דסנהדרין סי' תר"פ שכתב דטעמא דמצי מחיל משום דאמ"ל דייקנא בחושבנאי וכו' והו"ל כמודה שאינו חייב לו אבל בלאו ה"ט לא מצי מחיל ע"ש וזה נעלם מעיני הרש"ך דתלי זייניה דה"ט דאצטריך לטעמא דדייקנא בחושבנאי משום דק"ל אמאי אם נתנו במתנת שכ"מ אינו יכול למחול אבל ממאי דמלי מחיל לא ק"ל דפשיטא להו מאי דכתב הרא"ש והר"ן ז"ל ע"ש:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה