אור ברסלב
ספר משכנות הרועים שי"ן › אות קמב

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

שי"ן · אות קמב

אות קמא

שטרות הלכה רווחת המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול כמ"ש בטוש"ע סי' ס"ז סכ"ג ע"ש. ואתה דע לך שאם כתוב בשטר משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך דעת הראב"ד בהשגות בפ"ו מה' מכירה דין י"ב דאינו יכול למחול ע"ש דלא נתבאר טעמו ומצאתי בס' ת"ד סי' ס"ה שהביא דברי הראב"ד ז"ל הללו וז"ל דאם כתב הלוה למלוה בשטר החוב הריני משועבד לך ולכל הבאים מכחך שאין יכול עוד המוכר למחול לו את החוב אחר מכירתו לזה כי בשעה שמכר לו לזה אותו החוב מיד משתעבד הלוה ההוא ללוקח הזה כי הוא בא מכחו אחר קנייתו וכיון שנשתעבד לו משעת מכירה הרי הוא כמי שכ' לו שטר על שמו ולא עור אלא שא"צ לכתוב לו בשטר המכר תלך תדון ותערער עמו וע"כ הוא דן עמו ומוציא ממון מידו כי הוא משועבד מחמת ההלואה והוא היה בע"ד ולא המוכר עכ"ל וכ"כ עור בשמו דף ד"ן ע"ד ומרן שם בכ"מ כתב שגם הרי"ף והרמב"ם מודים לדינו של הראב"ד ז"ל ע"ש ואתמהה אחר שהרא"ש ז"ל בפרק הכותב במאי דשייך לדף פ"ה קרי בחיל וז"ל וכ"ש לדעת הרי"ף והגאונים ז"ל דמכ"ש דרבנן פשיטא דיכול למחול ע"ש. איך מרן ז"ל פסיק ותני דהרי"ף והרמב"ם ס"ל כדעת הראב"ד ואי מרן פליג אדברי הרא"ש ז"ל לא הו"ל למסתם סתומי:

ועוד כתב שם הרא"ש ז"ל ונראה שדקדק הראב"ד ז"ל לומר כן מדאמרינן בסופ"ק דגיטין די"ד דטעמא דרב דאמר מנה לי בידך תנהו לפ' דקנה דנעשה כאומר לו משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך וכו' ע"ש. ואני עני לא הבינותי דלאמימר דקא יהיב טעמא דשמואל דאמר מנה לי בידך תנהו לפ' קנה משום דנעשה כמ"ש לו משתעבר' לך וכו' דמינה יליף הראב"ד דכיון דמשעת הלוא' נשתעבד הלוה לכל מי שיבא מכח הלוה אמטו להכי לא מצי תו מחיל א"כ פרנס לי אידך דשמואל דאמר המוכר שט"ח וחזר ומחלו מחול דאמאי מחול כיון דכל שטר אמרינן ביה נעשה כמי שאמ"ל משתע' וכו' דמה"ט קנה במע"ג דאע"ג דאין הלואה נקנית בשאר הלואות א"כ איך מצי' לומר דהראב"ד ז"ל דקדק כן מסוגייא דהכא ועוד בה דאי הראב"ד ז"ל גמיר למלתיה מהכא א"כ לא כתב לו נמי דאמימר קאמר נעשה כמש"ל משתעבדנא וכו' ואע"ג דלא אמ"ל הכי ולא כתיב בשטרא אנן אמרין לה ואמאי תלה הראב"ד ז"ל באם כתב לו הלוה למלוה בשטר החוב משתעבדנא וכו' מוכח דס"ל דדוקא בדכ' ליה הוא דמהני. ולע"ד נראה שדעת הרא"ש ז"ל דגבי מע"ג כיון דמדעתיה הלוה רוצה להתחיי' לזה שהמחהו המלוה אצלו אמדינן דעתיה דלוה כאלו בשעה שהלוה תנאי היה הדבר שנשתעבד לו ולכל מאן דאתי מחמתיה אבל המוכר שט"ח לחבירו דלא בעינן דעתיה דלוה לא אמרינן דעתיה דאשתעבד למאן דאתי מחמתיה ותו לא מצי מחיל דמשעת מכירה פקע ליה זכותיה ומינה דאם כתב ליה הלוה בכתב מפורש משתעב' וכו' תו לא מצי מחיל דמשעת הלואה נשתעבד הלוה ללוקח דאתי מחמתיה דמלוה וכאלו כתב שטר הלוה ללוקח על שמו ודיוקו עולה יפה. איברא דהתם אותבו' לאמימר דאמר נעשה כמש"ל משתעבדנא וכו' דא"כ הקנה לנולדים אחר זמן ההלואה ולא לקנו דאין אדם משתעבד למי שלב"ל אפי' לר"מ ע"ש ולפי"ז גם בדכתוב בשטר משתעבדנא וכו' אם מכרו למי שלא נולד בזמן ההלואה אכתי אם מחלו מחול דאינו משתעבד למי שלב"ל ולקמן ית' בס"ד:

והרא"ש ז"ל דחה ראיה זו דהתם קאמר דמ"הט קונה דנעשה וכו' אבל מאן לימא לן דאם חזר ומחלו דאינו מחול עכ"ל ולענ"ד דדעת הראב"ד דלענין הקנאה דלא איכפת ליה ללוה אם יגבה ממנו המלוה גופיה או דאתי מחמתיה כיון דאכתי בריא בחיובא לשלם במיטבא אמטו להכי אמרינן דאנן סהדי דכמאן דאמ"ל משתעבדנא וכו' אבל גבי מכי' אם חזר ומחלו דקא משתרשי ליה זוזי וכולה הנאה דידיה דפטיר ועטיר מלשלומי בכ"הג לא אמרינן דעתיה דכמאן דאמ"ל משתעבדנא וכו' כיון דאית ליה דררא דממונא כי מחיל ליה מה"ט אמרי' אם מחלו מחול אבל כשכתב לו בכתב הנשתוון משתעבדנא וכו' ע"כ בא ליפות כח מאן דאתי. מחמתיה דמשתעבד ליה מהשתא ולא מהניא ליה מחילת המלוה ומשעה שמכרו ללוקח נשתעבד לו הלוה וכמי שכ' לו שט"ח על שמו ובהכי ניחא מאי דדייקנא אמאי הצריך הראב"ד ז"ל שב' לו בשט"ח משתע' וכו' לפום מאי דשמיע ליה להרא"ש דהראב"ד ממילתיה דאמימר גמרא גמר לה:

וכתב עוד הרא"ש ז"ל דמההוא טעמא דכתב בשעבוד הגוף אינו נתפס בקנין וכו' עכ"ל ולדעת הראב"ד ז"ל דס"ל דכי כתב ליה לוה משתעבדנא וכו' כשמכר המלוה השט"ח ללוקח בה שעתא חל שעביד גוף הלוה ללוקח למפרע ומסתלק המלוה לגמרי סילוק גמור ונכנס הלוקח תמורתו כמו שמבואר בדברי הראב"ד ז"ל הניתנים למעלה דשעבוד הלוה למלוה חל הוא כל זמן שלא נסתלק משעבודו והוציאו מרשותו אבל מכי מכרו כהרף עין זה נכנס וזה יוצא ולפי"ז גם מה שרצה לחלק בין מע"ג למוכר דמע"ג אינו יכול למחול דשאני מע"ג שנסתלק המלוה משא"כ במוכר דלא נסתלק לגמרו דלא ניחא ליה ללוה שיהא משועבד לשניהם ע"ש ולעד"ן לפי מה שנתבאר מדברי הראב"ד דבמוכר נמי היכא דכתב ליה ומשתעבדנא וכו' פקע המלוה לגמרי. משעה שמכר ובהכי מייתבא דעתיה דהראב"ד ז"ל:

שו"ר להרמב"ן ז"ל בחי' לגיטין שם שהביא דברי הראב"ד. ז"ל הללו מפי איי והוק"ל פ"ד לפ"ד ק' דשמואל אדשמואל וכדוקיין ת"ל וכבר בעניותין כתבנו במאי דניחא דעתיה דהראב"ד ז"ל:

עוד הקשה הרמב"ן ז"ל לדעת הראב"ד ז"ל ממ"ד בספ"ק דמציעא דף ך' בזמן שהאשה רוצה יחזיר לבעל ואמאי ניחוש וכו' ומשני אמר רבא ש"מ איתיה לדשמואל וכו' ואמאי איכא למיחש דילמא כתב לה בכתו' ומשתעבדנא וכו' דתו לא מצי מחיל וכמו כן הק' הרא"ש ז"ל שם בפרק הכותב ע"ע והרמב"ן הוסיף בה וז"ל ומוקי לה רבא בשאין כתובה יוצאה מתחת ידה וכו' ואביי אהדר ליה דליתיה דלשמואל ובשטר כתובה יוצא וכו' ואהדריה רבא דאי ליתיה לדשמואל אכתי איכא למיחש לב' כתובות אלא מחוורתא בדלית שטר כתובה יוצא וכו' ונלע"ד דלדעת הראב"ד ז"ל דבשלמא מא בשטרי הלואה דלוה היא שפיר מצי לאתנויי עליה מלוה על הלוה דמקבל עליה מהשתא שעבודא דמאן דאתי מחמתיה דכי היכי כי אצטריכו ליה זוזי למלוה ובעי למזבן לשטריה קפצי עליה זביני דתו לא חיישי דילמא הדר מוכר ומחיל ליה ללוה ואדעתא דהכי אחפיה דחל עליה חיובא דלוקח מכי זבין ליה אבל גבי כתובת אשה דרוצה אשה וכו' לא עביד אינש דמשתעבד לכל מאן דאתי מחמתיה למרע כוחיה דאי מזבנא לה לכתובתה בטובת הנאה לאחרים והדר מחלה ליה דלא מהנייא ליה מחילתה דכל לגבי בעלה עבידא דמחלה כדאמרינן מרינן בכמה דוכתי בגמרא וכיון דע"כ בדלית כתובה בידה מסתמא אמרינן בוודאי דלא כתב לה ומשתעבדנא לכל דאתי מחמתיך:

וכתב עוד הרמב"ן והא מלתא דשכיחא היא והו"ל למיחש וכיון דנפל שובר איתרע ליה בנפילה אלא ש"מ דליכא תקנתא אלא דלמחול עכ"ל ומ"ש בפשי' והא מלתא דשכיחא היא לאו למימרא דשכיחא ורגילים לכתוב כן בשאר כתו' דודאי דבר זה כמו זר נחשב אלא ר"ל דמשכחת שיכתו' כן בכתו' ואי ס"ד דכשיכתוב לה הכי לא מצי מחיל כיון שהשובר איתרע בנפילה אע"פי שהאשה מודה אמאי יחזיר ולא חיישינן לפסידא דלקוחות שטר כתו' כיון דלית לה מגו דאי בעיא מחלה אלא ש"מ דליכא תקנתא דלא למחול א"ד הרב ז"ל ובעניו' כבר בררנו דעת הראב"ד ז"ל דכל דליתיה קמן שטר כתובה ונחזי אנן דכתי' ביה ומשתעבדנא וכו' לא חיישינן להכי ושובר איתרע בנפילה אמטו הכין יחזיר:

וחזיתיה להריטב"א ז"ל בחי' לשם דפשיטא ליה לדינא כדעת הראב"ד אלא דק"ל מהך דפ"ק דמציעא וניחא ליה דאע"ג דנפל ואתרע לא חיישינן להו שלא היה דרכם לכתוב בשטרותיהן וכו' עכ"ל עין רואה העד העיד בנו האיש אדוני האר"ש שלא היה דרכן לכתוב כן בשטרות ואם דברי הרמב"ן כפשטן דמלתא דשכיחא ר"ל דשכיחי הוא דכתבי הכי בשטרותיהן א"כ הו"ל הרמב"ן והריטב"א חולקים ואם נפשך לומר מר כאתריה ומר כאתריה מאן לימא לן אתריה דתנא כמר או כמר אלא ודאי מחוורתא כדפרישנא ואין להק' לסברת הראב"ד ז"ל ממ"ד התם בכתו' אמר ר"ה בריה דר"י אי פקח הוא מקשקש ליה בזוזי וכתב ליה שטרא ואמאי כוליה האי לסנבייה עצה דלכתוב ליה ומשתעבדא וכו' ולא לצטריכו ליה תו זוזי אחריני ולק"מ דר"ה תקנתא למאן דלא כתיב בשטריה הכי וחייש ליה דילמא הדר ומחיל מקשקש ליה בזוזי וזה פשוט אלא שאח"כ מצאתי להרשב"א ז"ל בתשו' החדשות ח"ג סי' ך' שנשאל בזה והיטב חרה לו על השואל:

וראיתי לבע"הת שער נ"א ח"ז שגם הוא ז"ל הביא דברי הראב"ד ז"ל הנאמרים באמת ומה שטען עליו הרמב"ן כדבר האמור והרב גד"ת ז"ל נתקשה בדברי הרא"ש הללו ות"ל שבכלל דבריו דברינו ואנן יד עניי הכרחנו הדברים משטחיות דברי הראב"ד ז"ל כמדובר:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה