ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
שי"ן · אות קכח
שותפים בחצר ראובן ושמעון משותפים בחזקת חצר א' ואירע בה מפולת הרבה ותבע ראובן משמעון לבנות את הנהרסות כעת כדי שלא יתרבה פרוץ על העומד וצריכה הוצאה יתירה גם לרבות שיש חשש סכנה מקיר נטוי גדר הדחויה ויכ"ל כשלי"ש בנפול מכותלי החצר המבדילים בין בתי החצר ובין ר"הר פרצה קורא לגנב ויותר מהמה נזק וחצי נזק גרמא בנזיקין ושמ' השב ישיב הלא ידעת אם לא שמעת כי אין לאל ידי כי צר לי המקו"ם ב"ה וראובן אז ישיב הלא יש לך עוד חלק בחצר אחרת למכור או מכור חלק חזקת חצר זו ולדור באחרת ושמעון מיאן בכתף סוררת עמד השואל ושאל דברי מי שומעין ע"פי התורה יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה:
זאת אשיב אהא דתנן במציעא דף ק"ז הבית והעליה של שנים שנפלו אמר בעל העליה לבע"ה לבנות והוא אינו רוצה הרי בע"הע בונה את הבית ודר בה עד שיתן לו יציאותיו וכו' וכתב הנמק"י ז"ל וא"ת ולמה הוא צריך לבנות הבית יכפוהו לבעל הבית לבנות וכו' כבר הקשו זה בירוש' דאמרינן התם שמענו שאין כופין כלומר ממתניתין שמעינן הכי דקתני והוא אינו רוצה לבנות אלמא אין כופין והא תני ר' חייא כופין) בשאינו כלומר שהלך למד"ה דבכ"הג א"א לכפותו דאין ב"ד יורדים לנכסיו שלא בפניו ומ"מ שמעינן מינה דכל שישנו כופין אותו לבנות וכן דעת הרמב"ן ז"ל עכ"ל ולשון הירושלמי אהא דתנן התם וכן בית הבד שהוא בנוי בסלע וכו' אמר"א מעשה בדלית אחת שהיתה מודלית על פרסקו של חבירו ונפשח הפרסק ומעשה בא לפני ר"א הגדול ואמ"ל צא והעמד לו פרסק אמר ליה ר"י ולאו היינו מתני' וכן בית הבד וכו' שמענו שאין כופין והא תני רבי חייא כופין וכו' ומשני ולא פליגי מאן דאמר כופין שהוא שם ומאן דאמר אין כופין בשאינו שם ע"כ מפשטן של דברים נראה דבמתני' דהבית ועליה של שנים דקתני בונה ודר בה פשיטא ליה דאין כופין ולא ק"ל כלל דאימור בית נשתעבדה לו אבל נכסיו לא נשתעבדו לו וכדעת הרשב"א שהביא הנמק"י שם אבל מדאשכחן לר"א דכייף לבעל הפרסק להעמיד לו פרסק אחר ש"מ דשעבודא חייל נמי על נכסיו ואהא מותיב ליה ממתניתא וס"ד למימר דר"א פליג אמתני' ומשני מתני' בדליתיה קמן דלכפייה ור"א בישנו שם וממילא הך מתניתין דהבית והעליה דש"מ נמי דאין כופין מיירי בדליתיה קמן והנ"י לישנא קייטא נקט:
וכתב עוד והרשב"א ז"ל כתב דהירושלמי ס"ל כר"א שר הבירה דאית ליה דאין נפרעין מן האדם שלא בפניו ואפילו מן התקנה וכו' אבל לדידן דקי"ל כרב נחמן דאמר נפרעים אם איתא בישנו כופין בשאינו נמי נפרעין אלא דסברא הגמרא דידן דאין כופין כלל שאין לבעל העליה אלא על הבית אבל לא על בעל הבית שישתעבדו לו נכסיו וכו' ע"ש והדבר ק' כיון דר"א עבד עובדא ואכפייה לבעל הפרסק היכי משוינן פלוגתא ולימא דגמ' דידן לא ס"ל כעובדא דר"א ואי משום דע"כ ר"א מוקי למתני' בדליתיה קמן ולא נחתי' לנכסיה שלא בפניו והיה סבר כרב אחא שר הבירה דאין נפרעין שלא בפני בע"ח אמרי' תפטר בשטר שרבית אוכלה בו ומייתי תו התם דמשגרין לו ג' אגרות אי אתא טבא ואי לא מחלטינן נכסיה וכו' אלמא דהירוש' גופיה ס"ל דנפרעין מן האדם ש"ב אלא דעד דמשגרין ליה ומודיעין ליה: איברא דמסיים בה התם אמ"ר מתנייא והוא שעמד בדין וברח אבל לא עמד בדין וברח לא מחלטינן ולא מכרזינן ע"כ וכן הוא בירושלמי פ"ז דשבועות מש' ט' ע"ש ש"מ דדעת הירושלמי דכל שלא עמד בדין וברח אין נפרעין ש"ב והכי מוקי למתני' דבית הבד ובית ועליה בדליתיה במתא אבל אנן כרבא אמר ר"ן קי"ל דאפילו לא עמד בדין וברח נפרעין מנכסיו אבל רבינו האיי גאון ז"ל מוקי למלתיה דרבא אמר"ן בשעמד בדין וברח כמ"ש הבע"הת שער ט"ו ושכן מצא לר"ח בתשו' ע"ש ולדבריהם ז"ל הירוש' וגמרין כחדא שריין ומתני' דבית ועליה בליתיה במתא למכפייה וכיון שכן הוא מצי למימר דר' האיי ור"ח ס"ל בדאיתיה קמן שפיר כייפינן ליה וכדעבד עובדא ר"א הגדול כדאיתא התם בירושלמי איברא דהרי"ף שם חלק על הגאונים ז"ל דדחו להך דר"ן מקמי גמרא דבני מערבא דלא עדיף ממאי דמייתי גמרין סברת רב אחא שר הבירה ע"ש. ואנכי הרואה דברי רבינו האיי גאון ז"ל שהביא בע"הת ז"ל קרי בחיל דלאו לאפלוגי אדר"ן קאמר אלא דמוקי למלתיה בשעמד בדין וברח כמדובר והרמב"ם ברפי"ג מה' מלוה הלך בשיטת הרי"ף ז"ל כמ"ש הש"ע שם ע"ע והרא"ש ז"ל שם הביא דברי ר"ח כמ"ש התוס' שם ואח"כ הביא דברי הרי"ף ז"ל ומסיק וכן עמא דבר ולפי"ז לדידהו הדרא קושית הירושלמי לדוכתה דמ"ט לא כייפינן אלא עכ"ל כמ"ש הרשב"א דאין שעבוד בעל העליה על נכסיו אלא על הבית והרי הוא נפול ובודאי שדעת הרשב"א כדעת הרי"ף כמ"ש הנמק"י והמ"מ שם וכ"כ בתשו' שהביא מרן ז"ל בב"י סי' ק"ו אשר הובאה בקיצור סי' א' פ"ד ובח"ד הנדפס מחדש סי' ר"י ע"ש בשם הרא"ש והוא בט"ס וע"ש הכנ"הג במ"ק ע"ש. אלא במה שהעתיק למלתיה דהירוש' דכתובות מתנייא אמ"ר. מתני' בשעמד בדין וברח וכו' כדי נסבה דאיהו הולך ואור בשיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל כמ"ש בתשו' הלזו ראשית אמריו וכבר נתקשה בזה הרב גד"ת ז"ל שם וכדק"ל למרן הב"י שם מדברי הרשב"א שהביא רבינו ירוחם ז"ל ע"ש:
ומעתה מ"ש ה"המ ז"ל בפ"ד מה' שכנים דדעת רבינו כדעת הרמב"ן ז"ל ממ"ש בתחלת הפרק מי שהיתה לו עליה למעלה מביתו של חבירו ונפל כותל מכותלי הבית וכו' וכופה את בעל הבית לבנותו כשהיה עכ"ל ולפ"ד ז"ל א"כ הדרא קו' הירו' לדוכתה דאמאי בונה ודר בה וכו' אע"ג דליתיה קמן הא קי"ל כר"ן אהא תי' ומשנתנו בשאי אפשר לכופו ר"ל בכגון דגברא אלמא הוא או מאיזה צר שיהיה א"נ כשאין בע"ה רוצה לכופו ע"ש ור"ל דלר"ן מתוקמא בשאינו רוצה לכופו או באיזה סיבה שא"א לכופו אבל בירוש' דפשיט' ליה דאין נפרעין מן האדם ש"ב ומתמה דבכתו' ושבועות נפרעין מהאדם ש"ב מיתומים בפשי' בדליתיה קמן ומדברי הרשב"א נראה שהרמב"ן ס"ל כדעת הירוש' דאין נפרעין ש"ב שאחר שהביא דברי הירושלמי כתב והרמב"ן כתב כן דר"ל שהרמב"ן סובר כדעת הירושלמי וכס' רבינו האיי גאון ור"ח ז"ל ומ"ה כשהסכים ס' רבינו לסברת הרמב"ן הוק"ל דרבינו פוסק כר"א וכדעת הרי"ף אהא משני דרבינו מוקי למתני' בשא"א לכופו א"נ באינו רוצה לכופו דאלת"ה מאי הדר ק"ל ממשנתינו דכבר תי' בירושלמי דמתני' בדליתיה אלא עכ"ל משום דהאי שנוייא לא מצינן לאוקומי לסברת רבינו ז"ל דס"ל כר"ן אהא משני שפיר דלעולם היכא דבעי בע"הע למיכף לבע"ה ואפשר למיכף ליה מצי כייף ומתני' ברא"א א"נ בדלא ניחא ליה למיכף: וראיתי להרב גד"ת ז"ל שם שהביא משם מהרש"ך ז"ל ח"ב סי' ק"ף ע"ד שהק' ממ"ש רבינו בה' מלוה דס"ל דנפרעין שלא בפניו והניחה בצ"ע ותשו' מוהרש"ך ז"ל הללו כעת ליתנהו קמאי כי לענ"ד מאי דכתיבנא בכוונת המ"מ הוא ברור ונכון ומה שתי' הרב ז"ל דע"כ לא קאמר רבינו דכופין אלא במלוה בשטר אבל בלא שטר דאיכא למיחש לפירעון לא נחתינן א"כ הכא גבי בע"ה שהלך למד"ה שאין ב"ד יורדים לנכסיו דאיכא למיחש דשמא מאי דביני ביני נתן לו או שלח לו דמי ההוצאה הילכך דר בבית עד שיבא הוא ויתן לו יציאותיו ולא נחתינן לנכסיה ע"ש והא בודאי מתניתין מיירי כשתבעו תחלה ואח"כ הלך לו. למד"ה מדקתני ואמ"ל לבנות והוא אינו רוצה א"כ הדבר מהמוחש שבעודנו שם מקום המשפט יש אלהים שופטים בארץ מאן ימאן ובצאתו למרחב ישלח לו דמי ההוצאה מה שיצטרך לבנין הבית הס כי לא להזכיר ונהי דהטוש"ע כתב בסי' זק"ן ס"ח דנאמן לומר שפרעו קודם הקנין וכו' ודעת הש"ך ז"ל סקי"א אע"ג דלית ליה מגו נאמן ושלא כדעת הסמ"ע ז"ל ע"ש היינו בכותל המוטל על שניהם לבנות אבל בבית שהוא לזכותו בלבד ליכא מאן דאמר דיהיב ליה קודם הבנין עוד דמתני' מיירי שעדין לא בנה את הבית ואיך יצדק בטענתו הגרועה הלזו ועוד דהתם בדאיתיה קמן ליכא לאסוקי אדעתא ששלח לו דבר שאין לו קצבה ומה שעלה בעניו' לומר דשאני הלואה כיון דמן התקנה שלא יהא כל א' נוטל ממון חבירו והולך לו למד"ה ויהא נועל דלת לפני לוין משו"ה נפרעין ש"ב אבל בכ"הג בבנין בתים דליכא ה"ט מוקמינן אדאוריי' דאין נפרעים שלא בפניו וכן מצאתי להתי"ט שכ"כ ע"ש ונלע"ד דהרשב"א לא ניחא ליה למימר הכי ולשנויי הירושלמי והבבלי פלגן בהדייהו משום דס"ל נהי דבעיקר התקנה דתקנו רבנן משום נעילת דלת תקון רבנן לא פלוג בתקנתייהו אלא שראיתי להרב זרע אברהם ח"מ סי' ג' דנ"ה ע"ג שכתב כיון דטעמא הוי משום נעילת דלת הילכך בחוב דמתנה דליכא ה"ט אין נפרעים ע"ש ואפשר דחוב דמתנה שאני דאינו מכללות חוב אלא משום מתנה וגם ממ"ש הרב כנ"הג אות ג' בהג"הט משם הריטב"א ז"ל דביורש אין נפרעים ע"ש ומ"ש אלא בשבועה פשוט דט"ס וצ"ל אפילו בשבועה התם נמי משום דלאו איהו הלוה גופיה דעבוד רבנן תקנתא בדידיה ואין כאן מקום להאריך אמטו להכי הוכרח הרשב"א ז"ל למימר דגמרין לא סברא כהך הירושלמי. ואכתי איכא למידק אבל הנהו רבוותא דמייתו מהך דירושלמי דמק' למ"ל כולי האי לבנות בית ויכופינו ועלה משני בשאינו שם שכבר כתבתי שלשון הירוש' דלא אמתני' ק"ל אלא אהך עובדא דדלית הדלויה על הפרסק ונפשח וחייב ר"א להעמיד לו פרסק אחר ואהא אותבוה ממתני' דלא תני כפייה ובגמרין ריש פ' הבית והעליה מייתי האי עובדא גופה ופסקה הרי"ף והרמב"ם בספ"ה מה' שכירות והרא"ש והטוש"ע סי' שי"ב לענין שהשכיר לו הפרסק לדלית זו ע"ש א"כ אינו ענין לדין בית ועליה ובית הבד ומה"ט לא ק"ל לגמרין מהך מתני' כדק"ל להירושלמי ועכ"ל דטעמא הוא משום דלא נשתעבדו לו נכסיו כמ"ש הרשב"א ז"ל ואי ק"ל א"כ מ"ט דרבינו בתחלת הפרק דפסק דכופהו דמינה גמר ה"ה דדעת רבינו ז"ל כדעת הרמב"ן ז"ל א"ל כמ"ש הכ"מ ז"ל שם שחלק על ה"המ ז"ל שם וכ"כ בפרישה וסמ"ע שם ע"ש הא ודאי לאו מלתא היא דאי אמרינן לא חל השעבוד על הנכסים אפילו בנפל כותל א' נמי וכן נמי פרסק אין כופין אותו וכן מצאתי להכנ"הג בסי' קס"ד אות ג' בהגהב"י ע"ש אלא ש"מ דסברי מרנן דכופין וכופין:
ועלה מן האר"ש לענין דינא לדעת רבינו האיי גאון ולדעת ר"ח והתוס' שכתבו דברי ר"ח בסתם דאין נפרעין ש"ב וכ"ש דרבינו האיי פרו"ש מרובה בדבריו דס"ל דהירו' ובבלי בחדא שיטה קיימי והיו לאחדים א"כ עכ"ל דמתני' דהבית והעליה בשאינו שם אבל בישנו שם כופין וכדעת הרמב"ן ולדעת המ"מ גם דעת הרמב"ם כן וכ"כ בפשיטות מרן ז"ל בב"י וז"ל ודעת הרמב"ם ז"ל כדעת הרמב"ן ז"ל וכ"ד הטור וה"ט שהטור העתיק לשון הרמב"ם ושמיע ליה בב"י שדעתו כדעת הרמב"ן ז"ל ואע"פי שבכ"מ חלק ע"ד הרב המגיד ז"ל מ"מ נראה דעיקר כמו בב"י כי שם מקור נפתח מחצב הש"ע וזה ברור לענ"ד אלא שאח"כ ראיתי לגדולי האחרונים נבוכו בזה הי מנייהו קדים חיבור הכ"מ או חיבור הב"י ומסקנת הרב מוהרי"א ז"ל בס' ועד לחכמים במער' אות ב' דהיכא דסתרי אהדדי אין כאן יסוד מוסד ע"ש הא מיהא כל דמצינן לקרב את הדיעות שלא לחלוק על ה"המ ז"ל ניחא טפי ונימא דאהדורי הדר ביה ממ"ש בכ"מ ומה גם דהרב כנ"הג פשיטא ליה דמוכרחים אנו לומר דלא ס"ל כהרשב"א דאמר לא נשתעבדו נכסיו נמי אמטו להכי אי איתיה קמן נכפייה ובדליתיה לא כייפינן ליה והיינו מטעמא דאין נפרעין מן האדם שלא בפניו ותלמודא דידן ס"ל דלא נשתעבדו לו נכסיו אמטו להכי אפילו בדאיתיה קמן לא כייפינן ליה ובדליתיה קמן באנו למחלוקת רב אחא שר הבירה ורב נחמן ומנ"ל להוליד מחלוקת שלא נזכרה בבבלי וירוש' הילכך ניחא לן לאוקומי סברת הרמב"ם כסברת הרמב"ן בהא דכייפינן ליה לבנות בדאיתיה קמן ובדליתיה נהי דהרמב"ן כרבינו האיי גאון ור"ח מ"מ הרמב"ם ס"ל כדעת הרי"ף כמדובר ונלע"ד דמ"ש הש"ך שהרמב"ם מיירי כשהוא במד"ה ע"ע תמוה דכבר נתבאר בדעת רבינו דפוסק כרב נחמן דנפרעין ש"ב ואם נאמר דס"ל לחלק בין הלואה לצורך הבנין וכדכתי' א"נ כרב' הרב גד"ת ז"ל לא נזכר מזה בדבריו כלום ע"כ נראה לי להגיה הרמב"ן ז"ל וכמו שכ' ה' המגיד ז"ל ע"ש:
איברא דהטור סי' זק"ן ס"ז בשם הר"י אלברצלוני הביא בכותל שבין ב' שותפים שנפל ואין יד אחד משגת לבנות י"א שדנים בזה כדין הבית והעליה שנפלו ואין יד א' מהם משגת עכ"ל והיינו ממ"ש בסי' קס"ד דבע"הע בונה את הבית ודר בה כמ"ש ה' הפרישה והרב"ח ז"ל ע"ש ובהך דהבית והעליה קתני אמר בע"הע לבע"ה לבנות והוא אינו רוצה וכו' ואוקמוה בירושלמי בדליתיה קמן לדעת מרן בב"י ומור"ם בתשובה שהטור ס"ל כדעת הרמב"ן ז"ל דבאיתיה קמן כופין ועכ"ל דבמידי דלאו בר כפייה מודו דאין כופין והיינו בכלל מ"ש ה"המ ומשנתינו בדא"א לכופו אמטו להכי פסקו מור"ם ז"ל בהגהה וק' דאמאי לא נכופינו שימכור חצרו למי שיש בידו ספק לבנות כותל המפסיק ולסלק מעליו היזק ראיה אלא אע"ג דנחתינן לנכסיה ה"מ בשאר נכסים דאית ליה אבל למכור מקום דירתו בכ"הג לא נחתינן לנכסיה אלא העשיר יבנה וישתמש בו עד שיתן לו את הוצאותיו א"כ מינה לנ"ד שאינו משורת הדין למיחת לנכסיה למכור נחלתו כדי שחבירו יבנה ויצא לחוץ ונראה לחלק דשאני כותל המפסיק דלא קא מטי לחבריה דררא דממונא ולא העדיר דירה אלא דקא מזקי אהדדי בהז"ר ובהז"ר מצי מחיל תדע דבשניהם עניים דינא הכי הוא אבל בנ"ד דאיכא דררא דממונא דהשתא תסגי להו קמעא ולמחר אגרופא והו"ל כמזיק ממונו של חבירו שצריך לסלק מעליו היזקו וב"ד כופין אותו ע"ר עסק ביש וכ"ש לפי הנשמע מהבקיאים דאיכא נמי ס' סכנת נפשות מקיר נטוי גדר הדחויה רח"ל כי יפול הנופל בפתע פתאום ומ"ש ה' סמ"ע סי' קס"ד סקי"ג דהא דאין כופין בע"ה לבנות משום דאפשר ליה בהאי תקנתא דבונה ודר בה ע"ש ואין זה דעת הירושלמי והרשב"א ועוד דאעיקרא דמלתא לא מסתבר דבע"הע שיטרח וישתדל בבית שאינה שלו וכשיתן לו יציאותיו יטרח עוד בענין העליה פשיטא לענ"ד דכל כהאי לא מקרי תקנתא ומ"ל להרב ז"ל לחדש דבר מעתה ואי ס"ל כדעת מרן דסבר לה מר כדעת הרשב"א ז"ל תסגי להו בטעמא דלא נשתעבדו לו נכסיו אלא הכותלים כמדובר בדברי הרשב"א ז"ל ואפי' לדברי הסמ"ע נראה בנ"ד מודה דכופין דבשלמא מא הבית והעליה דבית א' הוא בונה מה למעלה מה למטה כיון דבחד סגי ליה עבדינן הך תקנתא דבונה את הבית ודר בה אבל בנ"ד דהכא שצריך לבנות ולתקן כמה בתים בהא ודאי דמי לנתקלקל הכותל דכופין דהיכי לעביד לדור בכל הבתים הא לא עביד איניש דדר בכמה בתים להשכירם לזולת הרי ה' מוהר"ש הלוי ז"ל בח"מ ס"ל דהוי רבית והביאו הרב כנ"הג ז"ל שם ע"ע א"כ מאי תקנתיה ובודאי דליכא תקנתא וכיון דכן נראה דמודה הסמ"ע בנ"ד דכופין. ואחר כתבי את כל זה מצאתי לה' לב שמח ז"ל בתשו' חח"מ סי' י' שכ' בכוונת ה"המ ז"ל כדכתי' בעניו' אלא דאיהו ז"ל ניחא ליה דה"המ ז"ל שכתב ומשנתינו בשא"א לכופו א"נ כשאינו רוצה לכופו לצדדין קאמר כשא"א לכופו כשהוא במד"ה וכדאוקמה בירושלמי א"נ לדידן דקי"ל כרב נחמן כשאינו רוצה לכופו ע"ש ולע"ד הוא רחוק דכבר מלתיה דהירושלמי אמורה ולא הוה ליה למימר אלא כשאינו רוצה והנכון כדכתי' בעניו':