אור ברסלב
ספר משכנות הרועים שי"ן › אות קכז

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

שי"ן · אות קכז

אות קכו

שותפים ראובן ושמעון ולוי נשתתפו יחד והטילו לכיס השות' מה שיאותו ביניהם אלא שר"וש הטילו ג' מנים בין שניהם ולוי מנה ותנאי היה הדבר שלוי ילך למ"ה לצורך עסק השות' ויסתחר שם וימכור מה ששולחין לו והם ימכרו מה ששולח להם ושראובן הוא הפקיד ע"ד עסק שכל הממון יהיה תחת ידו ושפנקסו יהיה נאמן עליהם והוא הנק' אצל התגרים כאשר"ייו וקבעו זמן מוגבל לשותפו' ועבר הזמן ההוא קרוב לשלשה שנים אחר הזמן המוגבל לשותפות ויהי אח"כ נפטר ראובן הפקיד ואח"כ בא לוי ממד"ה והנה בעתה עמד שמעון והוציא שטר השותפות וטען כנגד לוי שעדיין לא נטל מה שהטיל לתוך כוס השות' ויענהו לוי הלא תנאי היה הדבר למסור הכל ליד ראובן וקיימתי התנאי ומה לי ולך כי באת אלי ויורשי ראובן אומרים אין אתנו יודע עד מה אבל ממקומו מוכרע שכבר קבל מה שראוי ליטול כי אחר זמן השות' ג' שנים ראובן שקט על שמריו ולמה איחרת עד כה יורה המורה לצדקה כדת מה לעשות ע"פי התורה הקדושה משפטי ה' אמת צדקו יחדו ויבא שכמ"ה:

זאת אשיב ראשית מאמר נחזי אנן שטר שותפות אי. חשיב שטרא מעליא ואי הוה ראובן קמן וטען החזרתי לא מהימן דמצי שמעון אמ"ל שטרך בידי. מאי בעי או"ד דלא אמרינן הכי אלא בשט"ח דזוזי דמלוה קמו ברשותיה דלוה ואחריותן עליו אבל בנכסי השותפות דלא קמו ליה ברשותיה דהאיך להתחייב באחריותן לא מצי אמר ליה שטרך בידי מ"בע ובפרק המוכר דף ט' בעא מניה רב עמרם מר"ז המפקיד אצל חברו בשטר ואמ"ל החזרתים לך מהו מי אמרינן מגו דאי בעי אמר נאנסו מהימן השתא נמי מהימן או"ד אמר ליה שטרך ב"מב אמ"ל מהימן ומסיק דמהימן בשבועה ובעי למימר דתליא בפלוגתא בשטר כיס היוצא על היתומים דדייני גולה אמרי נשבע וגובה כולו ודייני א"י אמרי גובה מחצה דאמרי נהרדעי האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון ופליגי אי בחלק הפקדון מצי למימר שטרך בידי מאי בעי ור"ח כדייני א"י ומשני דכ"ע אית ליה. דר"ח וכו' ואפסיקא הלכתא התם כר"ח ע"ש: ומעתה נובין ונדון בשטר שותפות אי מדמינן ליה לשטר פקדון פשיטא דלא מצי. למימר שטרך במ"ב ומהימן לומר החזרתי מגו דנאנסו איכו השתא חל עלינו חובת ביא'ור באם נאנס ממון השות' ברשות אחד מהם מה דינו ובפרק חזקת דף מ"ג אהא דאמר שמואל התם השות' וכו' ונעשים ש"ש ז"לז פריך ואמאי שמירה בבעלים ומשני אמר ר"פ בדא"ל שמור לי היום ואשמור לך למחר ע"ש בפירשב"ם ז"ל וכיון שמתעסקים ביחד פטור אפילו מגניבה ואבידה כ"ש מאונסים ונתבאר בטוש"ע סי' קע"ו ס"ח שאם התחילו להתעסק ביחד אפילו אם אח"כ נתעסק האחד לבדו פטור דשמירה בבעלים היא עכ"ל וכיון דמגניבה ואבידה פטור אצ"ל דפטור מן האונסים ואפילו בהיכא דחייב בגניבה ואבידה באונסים מיהא פטור דאינו אלא כש"ש וכ"כ להדייא הסמ"ג עשין פ"ב ריש דף קכ"ח והביאו הש"ך שם סקע"ז ע"ע ומעתה כיון דפטור מהאונסים הו"ל כנפקד דעלמא דאם אמר החזרתי נאמן במגו דנאנסו כמדובר ולא זו בלבד אלא אפילו אבדו בפשיעה נמי פטור דקי"ל שאלה בבעלים פטור אפילו נאבד בפשיעה כמ"ש בטוש"ע רי"סי שע"ו ע"ש ובנ"ד דבתחלה נתעסקו יחד הוי שמירה בבעלים ופטור כמ"ש שם ועיין בתשו' ה' מוהרש"ך ז"ל ח"א סימן ע"א וכיון דכן הוא מצו למימר היורשים שמורישם החזיר והוה נאמן במגו דאי הוה בעי למימר נאנסו ולא אמרי' להו א"ה שטרך במ"ב כדאפסיקא הלכתא התם וכמ"ש בטוש"ע סי' רצ"ה ע"ש:

איברא דאכתי לא פלטן דשאני התם שהנפקד טוען טענת בריא החזרתי מ"ה נאמן דהו"ל כאומר הלויתיך ואיני יודע אם פרעתני והלה אומר פרעתיך דנאמן אבל הכא היורשים טועני' דילמא החזיר לך אבונא והו"ל ספק בפירעון ובריא הוא בחיובא וקי"ל באומר הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך דחייב דאין ספק מוציא מידי ודאי וכמ"ש הרא"ש בתשו' כלל פ"ט סי' ד' דף קמ"ד ע"ד וז"ל לא תוכל להחזיק בטענת ס' והיינו כהא דתנן וכו' ואיני יודע אם החזרתי לך אם לאו חייב לשלם דכיון שחבירו תבעו בריא לי שלוה והוא מסופק בטענת שמא החזיר להם אין ספק מוציא מדי ודאי עכ"ל. ה"נ דכוותה שהשות' כתו' בשטר ושיהיה הממון תחת ידו והיורשים באים לפטור עצמן בטענת שמא החזיר להם אין ספק מוציא מדי ודאי. איברא דעיקר תשו' הרא"ש ז"ל הלזו זו היא שקשה דהא שטר כיס נמי נקיט שטרא בידיה מאריה דעסקא וטענינן להו ליורשים החזרתי במגו דנאנסו ולא גבי אלא פלגא דמלוה ואמאי לימא אין ספק מוציא מדי ודאי ואפילו לדייני גולה דאמרי דגובה כולו לאו משום דטענה גריעא היא דהויא ספק בפירעון אלא משום דס"ד כיון שיש שטר על בניו אם איתא דפרע מימר הוה אמר: וראיתי לה' מוהריב"ל ז"ל כלל י"א סי' נ"ו שנשאל בראובן שטוען שהוא שותף עם אחיו ושכן כתוב בפנקסו ובתוך דבריו בתשו' כ' וז"ל וגדולה מזו היה נראה לכאורה לו' דאפי' היה שטר שתוף ביד ראובן עדיין יכולה האשה או הב"ח לומר שמא נתפרדה החבילה ונחלקה השות' וכדאמר' בפרק המוכר וכו' דה"ט נמי שייך בשות' וכו' איברא דכך היה נראה לכאורה אבל מתוך דברי הרא"ש ז"ל שכתב דאין ספק מוציא מדי ודאי יראה שהוא סובר הפך מזה וצ"ע ליישב דבריו הללו דלא תק"ל מהך דשטר כיס היוצא על היתומים ויש בידי תי' ותי' נכון הוא וכעת אין לי שעת הכושר להאריך וכו' עכ"ל. ולענ"ד לא ידענא מאי ק"ל דפשיטא כל מה שטוענים הב"ד עבור היתומים לא חשיבא טענת ספק אלא במקום אביהם עומדים וכאלו האב קיים וטוען בריא משו"ה שפיר טענינן להו טענת החזרתי אבל בנדון האלמנה שנשאל עליה היא עצמה מודית שהם אחים שותפים אלא שטוענת שחוששת אני שלגמרי נתן לך בעלי חלקך מכל הנכסים וכל מה שאני מוציא שלו הוא וכו' ע"ש תדע דכל מה דטענינן ליתמי הוא טענת בריא דקי"ל אם מוציא כת"י של לוה על היתומים לא גבי ביה ולא מידי דטענינן להו כי פרו"ע הוא כי פרע"ו הלוה בחייו והא הכא דבריא בחיובא וספק בפירעון הוא וחייב לשלם אלא ש"מ דב"ד במקום האב קיימי וכאלו האב גופיה קטעין בריא לי שהוא פרוע וזו ראיה שאין עליה תשובה ואי משום דנקיט שטריה בידיה ואם איתא דפרעיה מימר הוה אמר דייני א"י אמרי מלאך המות הוא דאנסיה וקי"ל כותייהו כדאמרן מרן דשטרא דשותפי לאו לגוביינא קאי אלא לגלויי מילתא דשותפות כיצד היא ושאני שטר חוב דמעיקרא לגוביינא כתביה ומה"ט טריף ביה ממשעבדי וכיון דטריף ביה ממשעבדי משקל הוה שקיל ליה ומצי מלוה למימר שטרך בידי מאי בעי כמ"ש הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות ס"פ גט פשוט ע"ש דפשיטא דבשטר שות' אפילו אם נתחייב לשות' אינו גובה ממשעבדי דלאו לגוביינא קאי שטרא וכן מצאתי להרב כנ"הג ז"ל סי' קמ"ו ובמ"א הארכתי בזה בס"ד אבל כל מה דאב מהימן לומר פרעתי אנן טעני' וחשיבא טענת בריא וכן מצאתי מפורש בדברי ה' מוהראנ"ח ז"ל ח"ב סימן א' וז"ל אבל כד מעינת בה כל זה אינו דהא טענינן ליתמי כל מה דהוה מצי אבוהון למטען וטענינן להו פרעתי ולא אמרינן כיון שהחוב בודאי והפירעון ספק הו"ל כאומר איני יודע אם פרעתיך עכ"ל ודבריו ברורים ונכונים וכדכתיבנא ולא ידעתי מאי ק"ל להרב מוהריב"ל על תשובת הרא"ש ז"ל וצ"ע דבריו:

שו"ר להרב כנ"הג ז"ל סי' ק"א בהג"הט אות ח' שהביא דברי הרב מוהריב"ל הלזו וכתב ע"ז דתק"ל סוגיין אהדדי והתירוץ שהעיד עליו הוא הנכון כדכתי' בעניו' והביא ראיה מנפרעת מנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה והיינו משום שמא פרע ואי האי טענה חשיבא שמא כמ"ש המרדכי וחשו מיי' א"כ אין מכאן ראיה הא מיהא עכ"פ לא פליגי אלא כשיש רגלים לדבר אבל בלא"ה מודו דאין משביעין על טענת ספק כמו שמבואר בדבריהם וכמ"ש מור"ם בסימן ע"ד סטו"ב ע"ש:

גם אשו"ר לה' עדות ביעקב סי' ס"ז דקע"ה ע"ג ובירר לו התי' הב' של הכנ"הג והביא עוד מהך דהבא מחמת ירושה דא"צ טענה דאע"ג דארעא בחזקת מרה קיימא אפי"ה טענינן ליורשים שמא מכרה או נתנה כמ"ש בטוש"ע סי' קמ"ו ס"י ע"ש וראיה נכונה וישרה היא והאמת שכמה ראיות מוכיחות לזה דטענת ב"ד. טענת ודאי חשיבא:

וראיתי להגאון חכם צבי סי' ד' שהביא דברי ה' מוהריב"ל ז"ל הללו וכתב דלא כתב הרא"ש ז"ל אלא לפי שהאלמנה טוענת שמא אבל אם השותף טוען בריא שחלק השות' נאמן וכמ"ש הרב החבי"ב ע"ש ולפי מה שנת' ה"נ כי טענינן ליתמי הוי טענת בריא כמדובר ואחר כתבי זה מצאתי תשו' לה' מוהרימ"ט ז"ל בח"א סי' קכ"ט שכתב בפשיטות דנאמן מן השות' לומר החזרתי במגו דנאנסו ומהך דפ' המוכר המפקיד אצל חבירו בשטר וכו' ע"ש ולא העיר מדברי תשו' הרא"ש כמו שהעיר מוהריב"ל אלא פשיטא דנדון הרב מוהרימ"ט ז"ל דשמעון חי וטוען החזרתי פשיטא דמהימן כמ"ש ה' מוהריב"ל ז"ל והרב צבי הא מיהא פשיטא דה"ה לגבי יתומים דטענינן להו הכי וחשיבא כטענת בריא כמדובר וביתר פרטי בריא בחיובא וספק בפירעון לך נא ראה בתשו' הרב קרית מלך רב ח"ב סי' י"ט ך' כ"א ובה' שמחת יו"ט ז"ל דף קנ"ג ע"א וב'. קנצי למלין דהאי שטרא דנקיט בידיה שמעון לית בה ממשא אלא דאם רצה להחרים על היורשים אם ידוע וברור להם שאינם יודעים שעדיין יש ביד מורישם מנכסי שמעון כלום דאין משביעין את היורשים אלא להוציא אבל לא להחזיק כמ"ש בטוש"ע סי' ק"ס ע"ש:

ולענין מה שתבע שמעון מלוי נראה שאין בדבריו ממש ושפיר קמהדר ליה לוי שתנאי היה הדבר שכל נכסי השותפות ימסרו וינתנו ליד ראובן ואין לו עליו אלא הטלת חרם שמא נשאר בידך מחלקי בקרן השות' זה הנלע"ד כעת עד אשר יסכימו עמי אחי ורעי יושבי על מדין ימים יאריכו כיר"א:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה