ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
שי"ן · אות קטו
שותפים ראובן הדר פה מתא יע"א עשה שיתוף עם שמעון הדר בא' מערי פ'ראנקייא עז"ה שכל אחד מהם הטיל לכיס השותפות סך כ"וך ושכל הסכום ההם יהיו ביד שמעון והוא נושא ונותן בהם כפי מה שיראה לו ויוכשר בעיניו וראובן אינו מתעסק כלל באותו עסק והוא שולח ומגלה אזן ראובן שכך עלה לו בריוח ושולח לו מחצית הריוח וכן נהג עמו כמה פעמים והנה בעת"ה מחליפא שיטתיה דשמעון ועכב תחת ידו הקרן של ראו' באמור אליו כיון שהוא לבדו היה מתעסק יהיה חלוקת הריוח עז"ה שיטול החצי כנגד הקרן שהטיל בתוך הכיס השותפות ובסך קרן ראובן יהיה דינו כמתעסק בתרי תלתי בשכר וראו' השב ישיב כיון דלאו בתורת עיסקא יהבינהו ניהליה אלא בתורת שותפות פקע מניה דין מתעסק ומה שטורח בפני עצמו הוא מהלכות דרך ארץ שהשותף טורח בשביל חבירו עמד השואל ושאל יורה המורה לצדקה כדת מה לעשות ע"פי התורה ויבא שכמ"ה:
זאת אשיב מחלוקת ראובן ושמעון באשלי רברבי תלייא שהרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות שלוחין כתב וז"ל שנים שהם נושאים ונותנים וכו' אבל אם האחד בלבד נ"ון בממון השיתוף אע"פי שהממון של שניהם ה"ז השיתוף נקרא עסק וזה הנושא ונותן נקרא מתעסק וזה שאינו נ"ון נקרא בע"המ עכ"ל וכתב ע"ז מרן בב"י חי"ד סי' קע"ו דקע"ו ע"א וז"ל ולענין שניהם שנשתתפו כלומר שכל א' הניח מעותיו ונשתתפו והא' לבד מתעסק בהם להרמב"ם ז"ל דינו שוה להיכא שכל המעות של האחד וא' מתעסק וכו' שדינם פלגא מלוה ופלגא פקדון וצריך לחלק ריוח והפסד המעות ההם ע"פי הדרכים שנתבארו וכו' עכ"ל הראת לדעת כי דעת מרן ז"ל כדעת הרמב"ם ז"ל שהשותף המתעסק נוטל חלקו משלם כפי מעותיו ובחלק חבירו שאינו מתעסק נוטל ע"פי הדרכים שנתבארו בדין העיסקא וזה כדברי שמעון במה שטען נגד ראובן וסיים מרן בב"י שם וז"ל אבל לסמ"ג והרי"ף בשערים כתב שכיון שכל א' הביא חלק מעותיו אע"פי שהאחד לבדו מתעסק בהם אין זה קרוי עסק אלא שתוף וחולקים הריוח וההפסד באיזה ענין שירצו ואין חוששין משום רבית עכ"ל:
אמור מעתה האי מלתא בפלוגתא דרבוותא תלייא ואני עני מצאתי תשובה לרבוי' האיי גאון ז"ל בס' שערי צדק מתשו' הגאונים ז"ל בחלק ה' משער הז' וז"ל ראובן ושמעון נשתתפו שניהם ראובן הטיל מאה זהובים ושמעון הטיל ק' זהובים וכתבו ביניהם שטר השות' ע"מ שיהיה מחצה לזה ומחצה לזה ולא נתן לשמעון שכירות על אותן ק' זהובים הקרן שלו והיה הכל ביד שמעון כדי לעשות בהם סחורה ונעשה הממון כלו קק"ן זהובים נטל ראובן קרן שלו ושמעון קרן שלו ק' זהובים ואמ"ל שמעון נוטל אני ריוח המגיע לי בחמשים זהובים שלי ואחלוק עמך שאר הריוח שעלה באותן ק' שלך מפני שלא היה לי עליהם שכירות כיצד הוא הדין כך הוא הדין שאין להם בשכר זה יותר מזה ולא לזה יותר מזה כי אע"פי שראובן יותר משל שמעון הרי אמרו חכמים. בכתובות דצ"ג. אמר שמואל ב' שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתיים השכר לאמצע ואע"פי ששמעון טרח בפרקמטייא כיון שיש לו קרן בין מעט בין הרבה הרי הם שותפים ואין לו שכר דכי אמור רבנן במצי' דף ס"ח לא יתן לו מעות ליקח בהם פירות למח"ש אא"כ נתן לו שכרו דוקא בזמן שהקרן של אחד ואין לשני כלום ועיקר הדבר הזה הוא מה שאנו אומרים שם דק"ד אמרי נהרדעי האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון שנמצא הפקדון כאלו ברשות בעליו הוא ובעבור המלוה נמצא זה טורח בפקדון לפיכך צריך ליתן לו שכר כדי שיהיה בשכירות במה שהרויח באותו החצי שנחשב בפקדון אבל בהיות ממון לשניהם לא גזרו רבנן בהאי מלתא כי נחשבו שות' כי כך אמרו חכמים אמרי אינשי אריסא למארי ארעא משתעבד והכי איתא התם דף ס"ט בעובדא דר"א מהנדונייא דעבד שותפות בהדי אריסיה ושקל פלגא ואמ"ל ר"א מאי אמרת טרחת טפי אמרי אינשי וכו' אלמא אע"ג דהאריס שנעשה שות' עמו איהו לחוד הוא דקטרח אפי"ה שקיל פלגא ע"ש ועיין בתוס' ובהרל"ם ז"ל שם שהאריך ליישב הך עובדא לדעת הרמב"ם וגם לדעת הרי"ף וסמ"ג שם ע"ש:
גם אשו"ר להרלנ"ח ז"ל בתשו' סי' ל"ח וט"ל שהאריך בזה והעלה מדבריהם שגם דעת התוס' לפי האמת כדעת הרי"ף וסמ"ג עש"ב והנה מרן בב"י הביא ב' הדיעות ולא הכריע ובשלחנו הטהור לא העלהו ומור"ם בד"מ העתיק לשון מרן בב"י שם ולא הכריע ומעתה תם אני ולא אדע על מי סמך בספר המפה ס"ג דפסיק ותני וכ"ז כשהאחד נתן המעות אבל אם כל אחר נתן המעות אפילו אחד מתעסק לבר אין כאן עיסקא אלא הוי כשותפות בעלמא עכ"ל נהי דהו"ל הרמב"ם ז"ל חד לגבי תרי הא מיהא מהיכא פסיקא ליה בדעת מרן לפרש כן בדבריו אמנם לענין דינא נראה לענ"ד שכן ראוי להורות וכן פסק ה' מוהריק"ש ז"ל בהגהותיו ומה גם בהגלות נגלות תשו' רב האיי גאון ז"ל מי כמוהו מורה ולדעת הרלנ"ח והרל"ם שכ"ד התוס'. ומה מאד תמהתי מה' מוהר"ם גאלנטי ז"ל בתשו' סי' צ"ח הורה גבר בפשיטות כסברת הרמב"ם ז"ל כאלו היא הלכה פסוקה ואין מי שיחלוק ולא השגיח בדעת הרי"ף וסמ"ג. ואולם חזות קשה הוגד לי במה שראיתי להכנ"הג שם אות כ"ב בהגהב"י שכתב דאין המוחזק יכול לומר קי"ל כהרמב"ם ז"ל דיחיד הוא ע"ש והיינו ע"פי מה שפירש הגאון מוהרי"קו ז"ל דבתרי הוא דמצי למימר קי"ל דוקא ואע"ג דאיכא מ"ד אפילו בחד אין הרוב מסכימים לזה כמ"ש ה' גופיה בח"מ סי' כ"ה בכללי הקי"ל ע"ש והרב שם בי"ד אות ז"ך הביא תשובת ה' משפט צדק ח"ב סימן י"ו ע"ש ושם כתב הרב כיון דהראב"ד לא השיגו ש"מ דאודויי אודי ליה והו"ל תרי ע"ש וכלל זה נשתמש בו הרבה ה' מש"א בח"א וח"ב וכבר כתב ה' כנ"הג בכללי הפוסקים אות ל"ז שכן יש לדקדק מדברי הרשב"א. ז"ל ושכ"כ בס' הזכרונות ושכ"ד מוהר"י הלוי ז"ל בהרבה מתשו' ב"כ ע"ע ג"כ מדוע הרב סגר הדלת אחר הרודפים משפט הקי"ל ולא זו בלבד אלא שגם רבינו ירוחם ז"ל במישרים נתיב ח' חלק ג' סובר כדעת הרמב"ם ז"ל ואיך לא זכר שר דהו"ל תרי ולכ"ע מתרי מרבוותא מצי למימר קי"ל אפילו כנגד כמה מרבוותא:
איברא איכא למיקם עלה דמלתא דא"נ יהבינן ליה כל דיליה למימר קי"ל כהרמב"ם והראב"ד ורבינו ירוחם ז"ל ה"מ היכא דלא מטא לידיה דראובן ההוא רווחא אבל בנ"ד דכבר זכה בחלקו ושמעון טוען לגבות לו מהקרן והא ודאי אפילו בסתם עיסקא לית בה אלא אבק רבית וקי"ל דאב"ר אינה יוצאה בדיינים ובפ' הרבית שם אמרינן כל סלוקי בלא זוזי אפוקי ממונא הוא וראיתיו למרן בב"י ריש סימן קע"ו שם שכתב משם הבע"הת ז"ל שכתב משם הראב"ד ז"ל היכא דפרע ליה בתורת רווחא והיה בעסק ההוא אב"ר מנכה ליה ופרע ליה מאי דפש ליה גביה וקרע ליה לשטריה ושהרי"ף חולק ושהרמב"ם סובר דלא מקרי סילוק בלא זוזי אלא כשהרבית עולה כנגד החוב ע"ש ומרן בש"ע סוף סי' קס"ו כתב היכא דהוי אבק רבית י"א שאפילו לא פרעו עדיין ותובע הלוה שינכה לו מחובו שיעור השכירות לא מנכינן ליה וי"א דמנכינן ליה עכ"ל והיא מחלוקת הרי"ף ורבינו אפרים ז"ל שהביא הטור ז"ל שם ומסורת היא בידינו שהסברא האחרו' בי"א וי"א היא העיקר וכ"ש דמור"ם ז"ל כתב עלה והסברא אחרונה היא העיקר עכ"ל ולפי"ז אי דיינינן להאי דינא כדין הקי"ל כמ"ד דהוייא כרבית שפיר מנכינן ליה מהקרן: האמנם אלם צדק אחוה דעי לדידן דגרירנא בתריה דמור"ם היכא דלא פליג אמרן ז"ל בש"ע ודאי כוותיה נקטינן דלא הוי בתורת עיסקא אלא שותפות אמנם שמעון הדר בערי פ'ראנקייא אם מנהג רבני העיר לדון ע"פי הפוסקי' ומחזיקי בדגל הקי"ל פשיטא דזכה בתפישתו ואפילו לנכות מהקרן כמו שנת' ואם לחשך אדם לומר דהיכי מצי לזכות בחוב המבורר והם המעות שהטיל ראובן בקרן השותפות מכח הקי"ל דדילמא הלכתא כהרמב"ם וסיעת מרחמוהי והא הו"ל בריא בחיובא וספק בפירעון וקי"ל דחייב הן אמת כי טענת הקי"ל אפליגו בה רבנן בתראי נ"ון אי חשי' טענת בריא או טענת שמא וכבר באו הדברים באריכות בכנ"הג ח"מ סי' כ"ה ועי"ל במע' אות ק' בדיני הקי"ל סי' בס"ד:
ואחר כתבי זה ראיתי בספר כהונת עולם בחי' לטור י"ד סי' קנ"ט דף ל"ח ע"ד בד"ה שם לעיל וכו' שחלק על הכנ"הג שכ' דאין לומר קי"ל כהרמב"ם דיחיד בדבר הוא חדא דאיכא מ"ד דאפילו בחד מצי למימר קי"ל ותו שהרי רבינו ירוחם סובר כהרמב"ם ע"ש והתימה מהרב ז"ל אחר שעין של מעלה ראתה תשו' ה' משפט צדק ז"ל והרב ז"ל צירף לדעת הראב"ד ז"ל אמאי לא השיגו גם מזה ועוד ראיתי להרב ז"ל שם בתשו' סי' ל"א שאול נשאל בענין דומה לנדונינו וכתב ע"ד הכנ"הג ז"ל הללו אגב שיטפיה דמר אשתמיטיתיה דברי רבינו ירוחם גם הוא כ' כסברת הרמב"ם וא"כ פשיטא שיש לומר קי"ל כותייהו עכ"ל וע"ע שם במה שהאריך בפרט הלזה: