אור ברסלב
ספר משכנות הרועים שי"ן › אות פז

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

שי"ן · אות פז

אות פו

שותפים ראובן ושמעון ממכירי גוי אחד ונתמנה הגוי ההוא לשירות השררה יר"ה וצריך למנות אחד מישראל לצורך אותו שירות כאשר הוא מנהג כל מי שנתמנה באותו מינוי השירות וכל אחד מאותם המכירים הגוי ההוא חש ליה פן יהיה למוקש לחבירו ואז אמר איש אל רעהו לכו ונלכה נכרתה ברית בינותינו שכל מי שישב בשירות ההוא שישעבד עצמו לחבירו מעכשיו שכל הטוב אשר יתן ה' בשירות ההוא חלק כחלק יאכלו ועמדו והעידו ע"ע תרי סהדי וכתבו שטר על זה ונתמנה ראובן לשרת הגוי ועשה והצליח ועמד שמעון ושאל חלקו ויען ראובן ויאמר כבר עברו דברים בינותינו ואתה אמרת לי הפרד נא מעלי ונתפרדה החבילה ואין לך עלי כלום ושמעון צווח ככרוכיא להד"מ ועדים לא היו ביניהם שאל השואל יורה המורה מה יעשה ישראל ויבא שכמ"ה:

זאת אשיב הלא בראשי עיקר השיתוף הלזה מידי פלוגתא לא נפיק דרבי' ז"ל פ"ד מה' שו"ש פסק דב' אומנין שנשתתפו באומנותם אעפ"י שקנו מידם אינם שותפין וכו' שאין אדם מקנה דבר שלב"ל והראב"ד כתב עליו ורבו' הורו שאדם יכול להקנות עצמו לחבירו בקנין כדין עבדים ומרן ז"ל בכ"מ השיג ע"ז דשאני התם דמשעבד גופו בהדיא אבל הכא אין שניהם משועבדים ז"לז בפירוש ע"ש ונראה דמרן ז"ל הבין בדעת הראב"ד ז"ל דס"ל דאפילו נשתתפו בסתם ולא הזכירו שעבוד גופם השיתוף קיים הואיל וגופו בעולם ומשו"ה השב ישיב דאין ראיה מעבדים דהתם בפירושא איתמר השעבוד ולפי"ז סובר בדעת רבינו היכא דשעבדו עצמן ז"לז בפירוש יודה רבינו ז"ל דמהני והוי כעין העבדים והוי נמי דומייא דיקדשו ידי לעושיהן שהקדיש הידים בפי' ולהראב"ד לפי מה שהבין מרן מידי הוא טעמא כיון דהידים איתנהו בעולם: והרב בעל מגדל עז ז"ל כתב על דברי הרמב"ם ז"ל כן היה דעתי מעת הגעתי להוראה וכו' וכך אני מצוה לסופר שיכתוב וכו' שאנו משעבדים עצמינו לעשות כ"וך ולבי אומר לי שאף הר"ם והגאונים הראשונים מודים שאם כתוב בשטר כן שהם שותפים עכ"ל דעת עליון דגם הראב"ד ז"ל לא אמרה אלא במפרש ועיין מ"ש עוד בהך דיקדשו ידי וכו' שגבו דברי מרן ועיין לה' לח"ם ז"ל ודעת ההגהות שם משם תשו' הגאונים יראה כדעת הראב"ד ז"ל לפי מה שהבין מרן הכ"מ ז"ל ע"ש אלא דלא הזכירו קנין כמ"ש הראב"ד ז"ל משמ' דס"ל דבתנאה בעלמא סגי:

ועוד בה דהראב"ד ז"ל אייתי בידיה מדין עבדים ומדין המקדיש ידי אשתו וכו' והגאונים ז"ל מייתו ראיה מדין השוכר וצריך לדעת מה ראו על ככה וראיתי להרמב"ן ז"ל בחי' לפ"ק דבתרא השייך לדף י"ו שכתב אלו המתנים באומנות לאמצע י"ל שנעשו שכירים זה לזה כפועל ששכרו ללקט וכו' ויכולים לחזור בהם וכו' עכ"ל משמע נמי דאפי' בלא קנין רק תנאה בעלמא נקנה השיתוף ביניהם כדין פועל דלא בעי קנין וכסף נמי לא קבל דאין שכירות משתלמת אלא לכסוף מה"ט יכול לחזור בחצי היום וקרוב לזה כתב הרא"ש משם מוהר"ם ז"ל בפרק האומנים במ"ד לדף ע"ט לענין אונסא דעביד לפועל:

וחזיתיה להרב מוהרי"קו ז"ל שורש כ' שכתב דלענין מה שהרויחו כבר עשו והצליחו ואפילו בלא קנין מהני מדין פועל אבל לענין מכאן ולהבא צריך קנין כי היכי דלהוי כדין ע"ע דנקנה בכסף וכו' והדברים עתיקים ע"ש בטוב טעם ודעת קדושים תמצא. אמור מעתה בעיקר פלוגתא דהרמב"ם והראב"ד ז"ל הלזו חזינן לרבוותא ר"ת ורבי' קלונימוס והרב העיטור והרמ"ה והרשב"א בתשו' ודעת הרא"ש כמ"ש הטור בסי' קע"ו ע"ש והב"י והרב מגדל עוז והגאות בשם תשו' הגאונים אזלו ומורו לקיים השיתוף אפילו בלא קנין וכ"כ הראב"ד בתשו' כמ"ש מוהרי"קו שם אלא דמכאן ולהבא קנין מיהא בעי דע"י קנין סודר נקנה גופו לחבירו והו"ל כדין ע"ע ולפי דעת מרן לפום מאי דכתיבנא במפרש ששעבד עצמו הו"ל כע"ע ולה' מג"ע כ"ע מודו בה והגאונים הראשונים:

ומעתה נובין ישאן במה שטוען ראובן שאמ"ל שמעון בע"פ בלא סהדי הפרד נא מעלי אי פקעה שותפות הלזו הכתובה בשט' או לא כיון דלית ליה גבייה אלא שעבד גופיה או"ד כיון דאיכא שטרא לא מהני אלא עד דמקבל עליה ק"ס:

בראש אמי"ר תא ואחוינך מ"ש הכנ"הג סי' רמ"א אות כ"ה בהג"הט שותפים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתיים וקנו מידם ומחל א' מהם מחלק השו' בלא קנין לא נמחל השעבוד באמירה בעלמא הרדב"ז ח"א סי' קס"ד ואני עני חפשתי בתשו' הנז' ולא מצאתי דלא ידענא מ"ט נקט זה מנה וזה מאתיים דמידי הוא טעמא אלא משום דהשעבוד אינו נמחל באמירה בעלמא א"כ מ"ל הטילו בשוה לכיס השות' מ"ל זה מנה וזה ק"ק ואם הרדב"ז ז"ל אפשר דנקט הכי משום שמעשה שהיה כך היה אמנם הכנ"הג לא הו"ל לכתוב ליתן מקום לטועה לטעות ועוד דע"כ דמיירי שהשותפות לזמן ועדיין לא הגיע הזמן דאי לא דל מהכא המחילה דינא הוא דמצי כייף לבטל השותפות דאין השעבוד אלא עד אותו הזמן ובהגיע תר הזמן הקצוב פקע ממילא השעבוד ועוד כי לא פורש מה מענה בפה חבירו דאם הוא ג"כ סבר וקביל אפי' תוך הזמן מאן ימחא בידיה ומה ראו על ככה לשאול את פי הרב ז"ל ועוד בה דשם באות כ"ה כ' משם הרדב"ז ז"ל וזה לשונו אם המחילה אינה צריכה קנין כ"ש ראובן ושמעון שהיה ביניהם שבועה שלא היו יכולים להפרד מהשות' עד זמן קצוב ובתוך הזמן נתרצה ראובן לחלוק ואמר איני רוצה בשותפות עוד שאין צריך קנין עכ"ל גם בזה בקשתיהו ולא מצאתיהו יען חזות קשה אני רואה חדא דהני מילי דהרדב"ז ז"ל סתרא"י נינהו חו"ש לעין אלא דבהא א"ל דס"ל להרב ז"ל דהשבועה להאי מילתא קילא מקנין דקנין מעלי טפי דמשעבד גופיה ואין השעבוד נמחל באמירה בעלמא אבל ע"י שבועה לא משתעבד גופיה אמטו להכי באמירה בעלמא תסגי ליה. ודמות ראיה ממ"ש הריב"ש ז"ל סי' שמ"ה ופסקו מור"ם ז"ל בח"מ סי' ר"ט לגבי הנשבע לחבירו לפורעו ליום פ' ולא השיגה ידו כת' הרשב"א בתשו' ופסקו מרן בי"ד סי' רל"ט שאני התם דהוא חייב לפורעו משא"כ בשותפות דמחילה גרידא סגי:

איברא דאכתי איכא למידק בדברי הרב ז"ל דהנראה משטחיות דבריו דלא נתרצה לחלוק אלא אחד מהשות' שאמר איני רוצה עוד בשותפו' ולא גלה רז זה לחבירו מהו אומר דפשיטא דאי לא ניחא ליה לחבריה לחלוק אפילו שלא בשבועה לא מצי כייף ליה ואע"פי שהטור שם סל"ג הביא סברת רבי' ישעיה דאית ליה דמצי לחלק כבר כתב הטור שאין כן דעת הרמב"ם וכבר הארכתי לעיל בזה בס"ד אטו משום דהוה השות' על ידי שבועה מגרע גרע ולא יכולתי להלום דבר זה:

שבתי וראה בתשובת הרדב"ז ז"ל בחדשות סימן שנ"ו כי שאול נשאל דוד מלך ישראל בשותפים לזמן ואמ"ל ראובן לשמעון תא ונפלוג והסכים חבירו לדעתו והתחילו לחלוק ושוב חזר בו הראשון אשר תבע החלוקה ד"ן ידין הרב ז"ל דלא מצי הדר ביה אפילו לא קנו מניה דמה ענין קנין כאן ובמחילה תלייא מלתא וראיה מפ"ק דקידושין די"ו ש"מ עבד עברי גופו קנוי דאי לא לימא ליה באפי תרי זיל אלמא דמחילת השעבוד אם אין גופו קנוי באמירה סגי וכו' ולענין השבועה וכו' עכ"ל נמצאת אומר דחסרון הניכר בדברי הכנ"הג וצריך לתקנו אפס כי עז שדברי הרדב"ז ז"ל אכתי לא נתיישבו בין דין לדין דהכא קפסיק ותני באמירה סגי ובאידך דאייתי הכנ"הג כתב דלא נמחל השעבוד באמירה בעלמא ואני אמרתי בחפש"י עוד באות כ"ה פסק כתשובת הרב ז"ל ומצאתי לו באות שי"ן ארי נעשה שוא"ל בר"וש שנשתתפו באומנות וקנו מידם ואח"כ אמר ראובן לשמעון אני מוחל לך השותפות ונתרצה שמעון ולא קנו מידו ואח"כ נתחרט ראובן ושמעון אומר כבר מחלת לי ומחילה אינה צרי' קנין והשיב דקושטא הוא דמחילה אצ"ק וה"מ מחילת ממון או מחילת שות' ממון כגון שהטילו לכיס שנשתעבד הממון לשותפות ומחילה זו אצ"ק אבל שותפות ד"וד לא נתקיים אלא מדין שכיר ופועל וכיון שכן לא נמחל השעבוד באמירה בעלמא דהא מדמינן פועל לע"ע כדאמרי' בפ"ק דקידושין והתם אמרינן דע"ע גופו קנוי ולא זכי בנפשיה באמירה בעלמא ה"נ לא זכה השות' בעצמו באמירה בעלמא אא"כ קנו ממנו ואע"ג דקי"ל פועל יכול לחזור בו בחצי היום ה"מ בלא קנין אבל אם קנו מידו אינו יכול לחזור בו עכ"ל:

ודבר ה' בפיהו אמת שכ"כ הריטב"א ז"ל בתשובה משם רבותיו והביאו מרן בב"י בסי' של"ג מחו' א' שלא אמרו פועל יכול לחזור בו בחצי היום אלא בשוכר עצמו באמירה אבל כל שנשתעבד בקנין לטפויי מלתא אתא שלא יוכל לחזור בו עכ"ל וכיון דשותפות מדין פועל נגעו בה ופועל גופיה אם נשתעבר בקנין אין יכול לחזור בו דהו"ל כע"ע דגופו קנוי דלא תסגי ליה באמירה דכוותה בשות' דאומנות דלא סגייא בלא קנין אבל בשותפות דממון שהשעבוד הוא על הממון ובממון הא קי"ל דמחילת ממון אינה צר"ק ומעתה דברי הכנ"הג ז"ל שם נכתבו בט"ס שכתב שהטילו לכיס וכו' דוק ותשכח וכדעת הריט"בא משם רבותיו והרדב"ז ז"ל:

מצאתי בהגהות אשירי משם מוהר"ח ז"ל בפ' האומנין אהא דתנן התם דף ע"ח השוכר את האומנין וחזרו בהם שכתב וז"ל אע"ג שהתחיל במלאכה לא חשיב קנין אלא במסירת כליו או בק"ס עכ"ל מוכח להדיא דפועל שקבל קנין תו לא מצי למהדר ביה אבל בתשו' מהר"ם הארוכות סי' ע"ז והובאה במרדכי שם בפרק האומנין נראה דלא ס"ל הכי שנשאל על בע"ה שהשכיר מלמד לבנו והתחיל ללמוד ואמ"ל בע"ה לך מעמדי איני חפץ בך ונתרצה המלמד ושוב חזר בו בע"ה ורוצה לעכבו והמלמד משיבו מחלת שעבודי ואיני רוצה ללמוד לך יותר והשיב הרב ז"ל דלא נמחל שעבוד באמירה בעלמא וראיה מפ"ק דקידושין דפריך גבי ע"ע ולימא ליה באפי תרי זיל ומשני ע"ע גופו קנוי אלמא דלא זכי נפשיה באמירה בעלמא וה"ה בנדון זה דמדמינן פועל לע"ע בפ"ק דב"מ עכ"ל והדבר קשה דהתם בב"מ דף יו"ד פרכינן עלה מהא דפועל יכול לחזור בחצי היום ומשני כל כמה דלא הדר ידו כיד רבו וכדאיתא נמי התם בפ' הגוזל בתרא דף קי"ו וכדק"ל להרדב"ז ז"ל שם בתשובה ובנדון מוהר"ם ז"ל לא הוזכר שהשכיר המלמד בקנין ואי משום דהמלמד לא מצי למהדר משום דהוי כדבר האבוד דפסידא דלא הדרא כדכתי' אם תעזבני יום יומים אעזבך כמ"ש מוהר"ם ז"ל שם סי' שפ"ו ותע"ז ותשמ"ט ה"מ היכא מדנפשיה המלמד בעי למהדר ביה אבל הכא הבע"ה הוא דא"ל לך מעמדי וכו' א"כ היכי פסיק ותני מדין ע"ע דלא זכי נפשיה באמירה בעלמא לפועל דמצי לחזור בחצי היום כיון דלא השכירו בקנין.. והנלע"ד דס"ל דע"כ לא קאמר רבא דפועל יכול לחזור בו בחצי היום אלא דאיהו מנפשיה בעי למהדר ביה אבל היכא דהבע"ה הוא דאמ"ל זיל אף על פי שהסכים עמו כי הדר ביה הבע"ה לא מצי לעכב עליו המלמד משום דמחל ליה דהך מחילה מנן שוייא דכל כמה דלאו מדנפשיה הדר ביה הוי כע"ע. ואם כנים אנחנו בדעת מוהר"ם ז"ל א"כ בשותפים שנשאל עליהם הרדב"ז ז"ל יסבור הרב ז"ל דאפי' שלא היתה השותפות בקנין אם מחל האחד לחבירו אע"פי שנתרצה לו אם בא לחזור שומעין לו ושלא כדעת הרדב"ז ז"ל דנדונו נמי הוא בא' מן השותפים שתבע החלוקה אלא שגם חבירו הסכים עמו וס"ל דאם לא היה קנין בשות' מצי למהדר ביה וכן נראה שהיא ג"כ דעת הראב"ד ז"ל בתשו' שהביא הרב מוהרי"קו ז"ל שורש קפ"ב דלענין קיום השותפות אין צריך קנין אלא הא מיהא אי בעי למהדר ביה מצי למהדר כדין פועל כל כמה דלא הדר ביה מציאתו לבע"ה וכשותפים לענין מה שהרויחו אבל כל שקנו מידם לזמן תו לא מצו למהדר בהו ודכוותה בפועל עש"ב א"כ מצינו חבר טוב לרבותיו של הריטב"א:

איברא במחל אחד מהם השות' והסכים עמו חבירו אי פקע הך קנין או לא דאתשילו מוהר"ם והרדב"ז ולא נתבאר בדברי הראב"ד ומוהרי"קו ע"ש וראיתי להרב לחם רב סי' ק' שנשאל בדין שותפים לזמן בקנין ושבועה והסכימו לחלוק תוך הזמן ואח"ך שב מידעתו א' מהם והביא פלוגתא דרבוותא אי כופה השותף לחבירו לחלוק תוך הזמן ויכול המוחזק לומר קי"ל והדר מספק"ל בענין השבועה ע"ע במה שהאריך ולא זכר על דל שפתיו דברי הריטב"א ז"ל בשם רבו' הניתנים למעלה ואפשר דס"ל נהי דכל שהוא בקנין אינו יכול לחזור בו מ"מ כשהסכימו לחלוק כבר פקע שעבודייהו אלא דאין נראה כן מדבריו ז"ל דא"ה אמאי אצטריך ליה לכל הנך טצדקי למפטר ליה ע"ש וה' בני אהרן ז"ל סי' ט"ל נשאל בשותף שרצה לחלוק בתוך הזמן ופלפל בדעת גדולי הפוסקים ובסו"ד הביא דברי ק הריטב"א הללו להלכה ע"ש:

והרשב"ץ ז"ל ח"ג סי' פ"ז פסק בשות' באומנות דמתקיים השות' מדין שכיר ואם בא לחזור אחד מהם מכאן ולהבא הרשות בידו ולא ירד לחלק בין היכא דהיתה השות' בקנין או לא גם בנו הרשב"ש ז"ל בסי' ס"ח נשאל בשותפים לזמן ובשבועה ורוצה א' מהם לחזור בו דהדין עמו אלא שמחמת השבועה נסתפק אם יכול לישאל ע"ש והרב דרכי נועם ז"ל בסי' ד"ן בח"מ נשאל בשותפים לזמן ובשבועה והשיב דמשום גודא דשבועה דרמי עליה לא מצי הדר ביה ולא קיים השות' משום דקנין הוה בשות' וכדברי הריטב"א ז"ל ע"ש: איברא דהריב"ש ריש סי' תע"ו פשיטא ליה דאפילו בקנין פועל ושכיר יכולים לחזור בהם אפילו התחילו במלאכתן ע"ש וכמדומה שלא ראה דברי הריטב"א ז"ל הללו והלכה רווחת דבתראי. דלא חזו לדברי קמאי נקיטינן כקמאי וכ"ש דהריטב"א גופיה משמייהו דרבו' אמרה. גם אשו"ר לה' מוהר"א ששון סי' קי"ג אייתי לדברי הריטב"א הללו להלכה ולמעשה: שוב מצאתי להרב המשאט ז"ל ח"א סימן קל"ב שכתב דאם הריב"ש ז"ל היה רואה דברי הריטב"א ז"ל אולי לא היה חולק ע"ש וה' לחם רב ז"ל סי' כ"א דף מ"ז ע"ב אחר שהביא דברי הריטב"א והריב"ש ז"ל כתב וז"ל ומ"מ לענין מעשה הריב"ש ז"ל הוא יחיד לגבי הריטב"א ורבו' ואין לומר קי"ל כפלוני היכא דכל חכמי ישראל חולקים עליו וכדכתב הרב מוהרי"קו ז"ל וכו' עכ"ל ואין להאריך ועיין למוהר"י קצבי סי' י"ט ולהכנ"הג סימן קע"ו בהגב"י מאות קנ"א ובתשו' ח"א סי' ק"ל וה' נאמן שמואל סימן ק"א באורך והרב בני משה ז"ל סימן ן' וה' דבר משה ז"ל סי' נ"ו ח"ב וה' סם חיי ז"ל סי' ל"ה ונ"ט והרב בנ"י דף פ"ה וק"ה. קם דינא דכל שהשות' באומנות דעת הריטב"א בשם רבו' ומרן הב"י ז"ל שקבעו להלכה והרדב"ז וה' המבי"ט וה' מוהר"א ששון וה' לחם רב ז"ל כלם כאחד עונים ואומרים דאין אחד מהם יכול לחזור בו תוך הזמן ומינה דאם מחלו ז"לז שלא ע"י קנין כל החוזר בו אין שומעין לו אמנם בשותפים בהטלת ממון לכיס מהנייא מחילה אפילו בלא קנין והריב"ש ז"ל יחיד הוא בדבר כמבואר דמידי הוא טעמא דנעשו שכירים ז"לז ולא קרינן להו עבדים ושכיר ופועל שוים דשניהם א"י לחזור בו ועיין לה' מוהרימ"ט ח"א סי' ק"ס ולה' מוהר"ש הלוי ח"מ סי' ה' והסכמת אביו סימן ח' וה' מוהר"ש חיון ז"ל ועיין להרב מוהר"י עייאש ז"ל במנהגים דקי"ח ע"ג ועיין לה' בית דוד ז"ל סימן ס"ח וקע"ה:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה